לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

בת: 24





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

11/2018

חדש וישן


אני יודעת שאני צריכה להמשיך הלאה

אבל אני כל כך רוצה את הבחור מחדו"א.

אני רוצה לחבק אותו ולנשק אותו

ולראות אותו מתעסק עם הסינטיסייזר שלו וכל כלי הנגינה והעריכה.

ורק לראות אותו מחייך בשיעור מזיז בי משהו.

אתמול הוא אמר לי שלום אחרי השיעור כשפגש אותי בתחנת האוטובוס. מחייך ונבוך כמו תמיד, אולי אני מדמיינת ורוצה לדמיין את זה, אבל מרגיש כאילו הוא ביישן ככה רק איתי.

פטפטנו איזה חצי דקה על כמה שלא הבנו כלום ממה שהמרצה אמרה ואז הגיע האוטובוס שלו. הוא אמר לי להתראות ולרגע זה הרגיש שהוא תזזיתי כזה כאילו לא בטוח אם לתת לי חיבוק. שוב, אולי דמיינתי, אבל הוא לא נתן לי חיבוק בכל אופן, בניגוד לפעם הראשונה.

היום כשהוא הגיע לתרגול הוא אמר לי שלום, אני יודעת שהוא התכוון לזה כי הוא היה אמור להתיישב שני כיסאות ממני ובכל זאת הסתכל לכיווני ולא התיישב עד שהפנתי אליו את המבט. שוב, כנראה שהכל בראש שלי אבל אני נהנית לחשוב שהוא פשוט חמוד.

עכשיו שאני כותבת את זה אני מבינה כמה זמן אני מבלה בלחשוב על זה וזה מעצבן אותי.

באמת באמת קיוויתי שהוא ירצה אותי בחזרה. יעבור כנראה נצח עד ששוב פעם אמצא מישהו שעושה לי את זה ובינתיים אני נמסה מרק לראות אותו.

 

אני קצת במצב רוח מוזר היום.

מעבר לזה שהיה לי יום די גרוע שאין לי כוח לדבר עליו, מחר יום ההולדת של הבחור מהטכניון, AKA האקס, ואני מתחילה לחשוב על מה לכתוב לו, אם לכתוב לו, להזכיר את העובדה שקיימת אצלי מתנה שהזמנתי לו מזמן? אוף. אני ממש מפחדת להציף אצלו רגשות ולבאס אותו ביום ההולדת.

מצד שני אני חושבת שעדיף לכתוב מאשר לא לכתוב בכלל כי זה עדיף על שיהיה עצוב ששכחתי ממנו.

מדי פעם אני נזכרת בו ומתבאסת שאנחנו לא מדברים. זה מה שהכי אהבתי אצלו, כמה שדיברנו בהתחלה בלי סוף.

מצד שני אני פוחדת שגם אני אתפתה להרגיש משהו אם נחזור לדבר.

 

אוף, לאבד אנשים קרובים זה קשה.

נכתב על ידי , 20/11/2018 22:33  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אתמול היה לפקולטה של הנדסה כימית ערב חשיפה לקבוצת בז"ן, אלה עם בתי הזיקוק בחיפה.

זה התחיל בהרצאה, במהלכה הועברו דפים משולחן לשולחן שהתמצית שלהם הייתה:

"רוצים לשמוע עוד? #סוגריםאתבזן. רוצים לעבוד בבז"ן? תהיו בריאים".

ואז בחלק של השאלות מסתבר שהסתנן להרצאה מהנדס סביבה והתחיל לשאול שאלות נוקבות לגבי חריגות במדידות ועל זיהום והיה מאוד מעניין וחשוב, אפילו שהן נענו בטענות שהכל תקין ושהתקנים שם הם מהמחמירים ביותר בעולם ולכן החריגות האלה לא "משמעותיות".

כמעט כל מי שהיה בהרצאה הגיע בשביל הפיצות, הבירות והמתנות שחולקו לאחר מכן. ראיתי רק אדם אחד מגיש להם קורות חיים, אפילו שהם מעסיקים אולי הכי הרבה מהנדסי כימיה ביחס לחברות אחרות.

אחרי ההרצאה ישבנו בשולחנות עגולים וכל פעם התחלף לו נציג אחר של בז"ן בשולחן. היינו שולחן רק של בנות, כולנו מסמסטר א' והיה שווה להיות שם לו רק בשביל לדעת מה מחפשים, מה עושים בתכלס, מה התפקידים ההתחלתיים ומה אפשרויות הקידום בעולם שאחרי הלימודים.

ברור לי שאני לא אלך לעבוד במקום כזה. המסלולים שמעניינים אותי הם מחקר תרופות או חקלאות.

 

הבוקר קמתי מוקדם ממש בשביל ללכת לפגישה עם יועצת הלימודים בשביל לקבל הארכת זמן למבחנים בגלל האורטיקריה.

זה הלך די בקלות למען האמת והיא נתנה לי למבחני סמסטר חורף בינתיים, ואפילו הצלחתי לא לבכות כשסיפרתי לה על המלנומה אבל בהחלט נאבקתי בלהחזיק את הדמעות שוב.

היא סיפרה לי שלצערה אני לא היחידה שמתמודדת עם דברים כאלה, ויש אפילו שיותר גרוע ועוברים כימותרפיה בזמן הלימודים.

היא אמרה שאם משהו משתנה במצב הבריאותי שלי, שאני אפנה אליה ויש להם יכולת לעזור ולהקל ולעשות מה שצריך כדי שזה לא יפגע לי בלימודים, מה שממש עודד אותי.

מעבר לזה, היא תקשר אותי עם יועצת לימודים שתעזור לי בענייני הלחץ. זה אחד הדברים שאולי הכי חשובים לי מכל השיחה הזו איתה, יותר מהארכת הזמן. כי אני לא חושבת שהייתי מצליחה להביא את עצמי לקבל עזרה, ואני די קורסת לאט לאט תחת הלחץ הנפשי הזה של התקופה האחרונה וממש צריכה מישהו מקצועי לתת לי כלים והכוונה.

 

עכשיו אני בספריה, עם חלון של 3 שעות ובלי לפטופ, הפלייליסט בספוטיפיי החליט שבא לו לנגן דברים עצובים ומרוב עייפות העיניים שלי דומעות, ככה שאני די בטוחה שזה שיושב מולי חשב שאני בוכה באיזשהו שלב.

אני מתה ללכת לישון.

נכתב על ידי , 19/11/2018 08:51  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הטכניון הופך אותי לסנובית


מאז שהתחלתי ללמוד פה, ולא יאומן שעבר כבר פאקינג חודש, אני לא מצליחה לדמיין את עצמי יוצאת עם מישהו שהוא לא מהנדס/בוגר הטכניון/מתכנת/עובד בסוג של הייטק או חברה מצליחה.

אני מניחה שכולם נמשכים לאנשים מצליחים. אבל לא הרגשתי ככה קודם. אולי זה כי כל האנשים שהייתי איתם מאז האקס זה מהנדסי חשמל ומדעי המחשב, וכולם מהטכניון.

טוב, חוץ מהסטוץ המזעזע מהטינדר לפני כמה חודשים שהשתיקה יפה לו.

אבל אני חושבת שהתרגלתי שאני יכולה "להשיג" מישהו מצליח וזה נהיה סוג של קריטריון עבורי.

זה מצחיק, כי בדיוק לפני כמה ימים חברה שלי סיפרה לי שהיא התחילה להיפגש עם איזה בחור מהקיופיד ושקשה לה שבסך הכל יש לו עסק צילום או משהו כזה (למרות שהבן אדם טחון ומושרש טוב עם נדלן) אבל בגלל שהתרגלה לצאת עד עכשיו רק עם רופאים או אנשי עסקים פתאום המקצוע שלו נראה לה לא "מצליח" מספיק וזה מרתיע אותה.

אני עוד לא יודעת מה אני חושבת על כל העניין הזה.

נכתב על ידי , 17/11/2018 23:43  
43 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יצאנו לבלות


טוב, אני לא יודעת איך להתחיל לתאר את אתמול עם הבתול לשעבר...

היה כל כך נפלא.

זה היה כיף ומצחיק וזורם והוא איש שיחה כל כך טוב ואוהב לדבר וזה מעמיד אותי במקום מאוד נוח כי אני לא מרגישה מובכת ככה וכל כך נהניתי!

בהתחלה כשהוא אסף אותי הוא הציע שנלך לקולנוע ונבחר בסרט הכי מוקדם שמוקרן מבלי לדעת מה הוא (כי אמרתי יותר מוקדם שממש מתחשק לי ללכת לראות סרט) אבל בסוף הגענו ולא היה סרט בשעה הקרובה אז החלטנו ללכת לשתות משהו במקום.

נסענו קודם למושבה הגרמנית כי לא הייתי בה עדיין, והיא ממש מגניבה ויפה והוא הסביר לי על כל מיני דברים שקורים שם במהלך השנה.

אחרי זה נסענו לעיר התחתית. התקשנו למצוא חניה כמובן אז הוא חנה בחניון בתשלום, כמובן שהזמנתי אותו אחר כך לסודה המסכנה שהזמין כי הוא נהג.

הלכנו לפאב קטן ולא עמוס עם מוזיקה ממש טובה, אפילו הצליח להפתיע את שנינו עם שיר של Arctic Monkeys שלא הכרנו.

דווקא לא תכננתי לשתות כי כבר אין לי סיבולת בשנים האחרונות, אפילו לבירה, אבל הייתה להם בירה בטעם אננס ובזיליקום והחלטתי שאני חייבת לטעום.

זה לא היה מדהים כי אני לא שותה בירות כבר המון המון זמן, אבל זה היה נחמד.

דיברנו מלא. על לימודים, עבודה, החיים, העתיד... הכל.

אחר כך הוא החזיר אותי לדירה ונפרדנו לשלום עם חיבוק. גם כשנכנסתי לאוטו וגם כשיצאתי הרגיש לי שהוא לא ממש התכונן לתת לי חיבוק וזה היה קצת מוזר אבל אולי הוא נרתע דווקא בגלל שזה עבר לו בראש והוא ידע שהיציאה הזו הייתה ידידית בלבד.

מצד אחד אני נורא נהנית מהחברה שלו. מתבאסת ממש שהוא לא מושך אותי מינית כי יכל להיות חבר מושלם.

מצד שני אני מפחדת לשמור על הקרבה הזו בינינו כדי שלא יתבלבל לפעמים ויחשוב שיש סיכוי שזה יהיה משהו מעבר.

 

אוף. אם יש משהו שאני הכי שונאת זה לדמיין שאיך שאנשים מרגישים כלפי זה איך שאני מרגישה כלפי אנשים כמו הבחור מחדו"א, או ד', או כל כך הרבה אחרים בחיים שלי.

הבחורים שאני רוצה אף פעם לא רוצים אותי. הבחורים שרוצים אותי אני לא רוצה אותם. מה יהיה?

נכתב על ידי , 17/11/2018 18:42  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

26,859
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTrashyRomance אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TrashyRomance ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ