לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

בת: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2019    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

9/2019


נולד לי אחיין הבוקר!

יצא ג'ינג'י כמו אחות שלו, קיבלנו בינתיים רק תמונה אחת שלו. לצערי אראה אותו במציאות רק בדצמבר כשהם יגיעו לחתונה של אחי.

 

הלמידה למבחן מחר מתקדמת בסדר. תכף אסיים לעבור שוב על כל המצגות ואז אסדר את כל החומר, זה ייקח לי עד הלילה.

ממש קשה לי לומר איך יהיה. החומר הזה כל כך בעייתי. הכל שאלות פתוחות, הכל עניין של הסקת מסקנות ואין אף שאלה דומה ממבחן למבחן.

אני מרגישה שאני יודעת המון חומר. באמת המון, אבל אני לא מצליחה לקשר בין נתוני השאלה לתשובה. ניסיתי לעשות תרשימי זרימה. אם נתון לי א' ו-ב' על מה אני צריכה להסתכל, לקחת בחשבון... כלום. שום דבר לא עקבי במאה אחוז וזה ממש מקשה על זה. אני מקווה שיהיה בסדר, באמת השקעתי בלמידה ואני רוצה להוציא ציון טוב. אני די חייבת האמת, אם אני רוצה להגיע לממוצע ראוי.

אני מתה מפחד ממה שיהיה מחר אחרי המבחן, כשאצטרך להתחיל ללמוד לחדו"א 2. כולם אומרים שזה קל יותר מחדו"א 1 כי זה בעיקר טכניקה, אבל פאק אני לא מבינה כלום בקורס הזה. הכל שאלות מילוליות כאלה שצריך לדמיין בהן דברים. אני גרועה בזה. תנו לי אינטגרל מסכן ואני אפתור אותו, אל תבקשו ממני גם להרכיב אותו בעצמי.

 

כל כך מקווה שיהיה טוב, אני חייבת הצלחה אחת כדי לשמור על שפיות.

נכתב על ידי , 17/9/2019 16:50  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הכל התחיל מזה שאמא שלי עשתה בצחוק סרטון בסגנון "כשאתה בוחר לא להצביע אתה נותן למישהו אחר להחליט עליי" כי סיפרתי לה שיש לי מבחן למחרת ואני לא יכולה להרשות לעצמי את הנסיעה להצביע.

אחותי שאלה בקבוצה של האחים בלבד אם מישהו יכול להסביר על זה, אז אמרתי שהיא צחקה שהיא תעשה סרטון כזה לקראת הבחירות כי אני לא הולכת להצביע.

ואז היא הגיבה, אחד לאחד ככה:

"את שפויה????? היית באה היום, מצביעה בשבת ונוסעת. ותלמדי גם באוטובוס. מה נסגר איתך??? את רצינית שאת לא מצביעה????"

אחרי זה אחות אחרת אמרה שאמא שלי העלתה את זה אפילו לפייסבוק.

אז אחותי הגיבה שוב, "טראשי!!!! תראי מה את עושה!!!! תבואי להצביע! גם הסירטון הזה וגם ביבי! בחייאת!!!!"

הייתי באמצע של לענות לה. כבר התחלתי להתגונן ולהסביר שאני לא יכולה לקרוא בנסיעות, שאני גם ככה נכשלתי בעוד מבחן, שאני חייבת כל דקה ודקה ללמוד, וכשראיתי את התגובה השנייה שלה פשוט קפאתי וחטפתי קוצר נשימה ובכי שהולך וחוזר מאז.

מחקתי הכל, ושלחתי רק "כן, אני שפויה, תודה."

אני אפילו לא יודעת להסביר למה זה היה לי כל כך טריגר, אבל כל כך נפגעתי ממנה. אין לה מושג מה עובר עלי, אין לה מושג איך הולך לי בלימודים, אם יש לי בכלל כסף לנסיעה. לא אכפת לי שהיא אחותי, לא הייתה לה שום זכות לשפוט אותי ולכתוב ככה, אפילו אם זה היה בצחוק.

אחרי זה פתאום גיסתי לעתיד כתבה "את יכולה להצביע בחיפה פשוט" ואחות אחרת: "לכי לקלפי נגישה בנשר"

ושאני יכולה להצהיר שאני מוגבלת ולא יכולה להגיע לקלפי במקום המגורים.

אני לא הולכת לשקר בניגוד לחוק כדי ללכת להצביע בקלפי אחר, לא אכפת לי ש"זה עובד" כמו שהם אמרו.

ואז אחותי כתבה:

"ועכשיו ברצינות.." (אה, טוב לדעת שצחקת) "את רואה מה קורה בחוץ??? בבקשה תצביעי. כדי שתוכלי לומר שרגע לפני שדרסו לחלוטין את הדמוקרטיה, עשית את המינימום בשביל למנוע את זה..."

אז בסוף היא גם הצליחה לגרום לי להרגיש עוד יותר רע עם זה משכבר הרגשתי. אבל לא היה לה אכפת מעבר לזה. לאף אחד מהם לא.

סעמק. אני לא מצליחה להפסיק לבכות.

 

קצת אחרי זה אישתה של אחותי שבגרמניה כתבה לנו שאחותי בבית חולים בגלל יום ארוך של צירים, אז יכול להיות שהיא יולדת בכל רגע עכשיו.

אני כל כך נסערת שאני אפילו לא מצליחה להתרגש מזה.

 

אפשר ליום אחד, לא להתפרק, בבקשה?

נכתב על ידי , 16/9/2019 23:11  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקלה


הפוסט הקודם קצת שחרר אותי. הייתי בטוחה שאני אהיה על קוצים בגללו, שאני אחשוב על זה שוב ושוב, שאני אתלבט אם למחוק...

אבל לא. מרגיש לי כאילו אבן קטנה ירדה לי מהלב. מהראש.

 

קיבלתי חדשות מאוד טובות היום. אחותי הבכורה סוף סוף הצליחה למצוא עבודה רצינית, ולא סתם רצינית, אותה עבודה שאבא שלי מצא רק במקום אחר.

Like father like daughter. כיף לדעת שהחקלאות נשארת במשפחה.

אני ממש מתרגשת בשבילה. היא נושמת חקלאות והיא כל כך overqualified לכל העבודות הזמניות שהיא חיפשה.

מאז שאיבדנו את המשק ואבא שלי הצטרך לפטר אותה המצב הכלכלי שלהם לא היה מוצלח במיוחד.

בעלה לא עובד. הוא מעביר הרצאות מדי פעם, לא משהו שיכול לממן 4 ילדים ו-4 כלבים וגם היא עבדה בתור פקחית מזיקים שזו לא איזו משרה מלאה או רווחית במיוחד.

הם כרגע חיים בעיקר על חשבון ההורים של בעלה, וההורים שלי מממנים לה את התואר שהיא עושה בפתוחה.

זו אחת הסיבות שלא נעים לי לבקש כסף מההורים שלי, היא צריכה את זה הרבה יותר.

אז אלה חדשות מדהימות ואני כל כך גאה בה. העבודה הזו תצליח להרים אותם חזרה.

נכתב על ידי , 15/9/2019 18:44  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




החלטתי שאני רוצה לעשות קעקוע של מלנין. אבל האינטרנט לא חד משמעי לגבי המבנה של המולקולה כי יש כל מיני סוגים.

נשאר גם למצוא עלי פיסת עור נקיה מנקודות חן.

 

אתמול הקדשתי יתר תשומת לב לעור שלי וכמה שהוא לבן ואפילו שקוף. אפשר לראות את העורקים הכחולים מכפות הידיים עד הרגליים, קווים כחולים שמצויירים עלי. אפילו בציצי זה מאוד בולט, אני לא אוהבת את זה.

 

ועכשיו לנושא שקצת הכביד עלי היום. ההורים שלי עברו דרכי בדרך חזרה צפונה והביאו לי כל מיני דברים טעימים ויצאנו לאכול ביחד. דיברתי איתם קצת על הלימודים, סיפרתי להם שנכשלתי באורגנית וזה היה קצת מקל לספר להם על זה ולשתף אותם שלא הכל הולך חלק, אפילו שזה היה עשירית ממה שבאמת עובר עלי. אני חושבת שפעם אחרונה שהם ראו אותי בוכה, בעצם שמישהו ראה אותי בוכה, היה פה.

אמא שלי סיפרה לי שבת דודה שלי כבר מזה חודש מאושפזת במוסד להפרעות אכילה. ממש כאב לי, ממש ממש. אבל זה לא הפתיע אותי. היא בבגרויות, היא באיזה מיליון חוגים במקביל, במיונים לצבא, כולם עושים ממנה הילדה המושלמת של הבית (ילדה משותפת לנישואים שניים אז יש עליה הרבה תשומת לב) אני יכולה רק לתאר איך זה בסוף שוחק ילדה בגיל שלה.

מסתבר שהם גילו שהיא משקרת לגבי הדברים שהיא אוכלת,היא הגיעה למצב פיזי מאוד מאוד גרוע, שבסוף היא בעצמה הציעה והחליטה שהיא רוצה להתאשפז. בחיי, לילדה בת ה-17 הזו יש כל כך הרבה חוזק פנימי. זה ממש עצוב לי שהיא צריכה להתמודד עם כזו שנאה לגוף שלה שהיא תגיע למקום שהיא כמעט נעלמה לגמרי.

הרגשתי מועקה חזקה כשאמא שלי סיפרה לי את זה. ממש השתדלתי לא לדמוע. זה כל כך טלטל אותי.

אני לא זוכרת אם אי פעם דיברתי על זה, אני לא חושבת שבאמת פתחתי את זה חוץ מלי עם עצמי, אפילו לא פה, אולי אני באמת צבועה. אבל אני מרגישה שאני צריכה להוציא את זה אפילו שאני עם דמעות בעיניים מלכתוב.

ברור לי שיש לי איזושהי הפרעת אכילה. המושג בולמוס מוכר לי יותר מדי. לאכול עד שכואב, לאכול כשלא באמת רעבים, כשזה אפילו לא כזה טעים, לאכול בסתר כי זה מבייש, לאכול ארוחות של יום שלם בשעה בודדת.

קוראים לזה הפרעת אכילת יתר. הנה, קראתי לזה בשם. יש תקופות שאני לא נופלת להגדרה, יש תקופות שכן.

אני גם מכירה את הצד השני של הסקאלה. אמנם מעולם לא עשיתי צומות אבל אני יודעת מה זה לא לאכול יותר מ-500 קלוריות ביום. להגיע למצב של סחרחורות כי לגוף אין מקור אנרגיה תקין. לשקר שאכלתי.

הסיבה היחידה שאני לא בולמית היא כי ביום ההוא בצבא, כשהבנות לחדר צחקו עלי במקלחות מבלי לדעת שאני בשירותים ושומעת, דחפתי שתי אצבעות לגרון ולא. הצלחתי. להקיא.

נרדמתי בבכי כל לילה, אבל לא ניסיתי שוב. מזל. כי אני בטוחה שאם הייתי מצליחה הייתה באה הפעם השנייה, והשלישית, וגם היום לפעמים אני חושבת כמה שזה היה יכול להיות "קל" יותר אחרי בולמוס שגורם לי להרגיש כאילו שום דבר לעולם לא ישתנה.

היו תקופות שהייתי באמת מאושרת. שזה לא העסיק אותי. אפילו ירדתי במשקל בצורה בריאה. אבל הפרעה כמו הפרעה, זה משיג אותך בחזרה כשנהיה שוב קשה. כשאתה לא עומד בציפיות המוגזמות שאתה מייצר לעצמך.

לא, אני לא שונאת את הגוף שלי. יש ימים שאני עומדת מול המראה ופאקינג אוהבת את הגוף שלי. את הקימורים, את החזה, את הפנים, את העיניים הירוקות. אני מנסה להזכיר את זה לעצמי גם כשאני הורסת לעצמי כמה ימי חסד של תזונה נכונה. גם כשאני כועסת על עצמי שאני לא מצליחה לשנות הרגלים.

אבל לפעמים זה בכלל לא קשור לכמה טוב היה לי באותו יום או לכמה הרגשתי שאני הבן אדם הכי סקסי ומדהים שיש.

לפעמים זה פשוט... קורה. ואין שום קול של היגיון. זה כמו כשנוהגים לבד במכונית וחושבים על כל מיני דברים ופתאום המחשבות נקטעות ולא ממש זוכרים את הדרך שנסענו בה עד לאותו הרגע, אפילו שנסענו בה, והיינו מודעים לכל פנייה ולכל האטה ועצירה.

הכל קורה כל כך מהר.

 

המחשבות שלי בכאוס עכשיו, אני לא ממש יודעת איך להמשיך לכתוב. בכלל לא תיארתי לעצמי שאני אכתוב על זה.

אני פשוט מרגישה שבחודשים האחרונים הגעתי לאיזשהו Rock bottom נפשי. ופאק איט, אני לא אתבייש במלחמות שלי.

נכתב על ידי , 14/9/2019 23:07  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

42,724
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTrashyRomance אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TrashyRomance ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ