לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי: 

בת: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2019    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

10/2019


WHAT A LIBERATION TO REALIZE THE 'VOICE IN MY HEAD' IS NOT WHO I AM

משפט נחמד שראיתי היום.

 

 

ניסיתי להכין היום בייגלה ולא הצליח לי אז הפכתי את הנגלה האחרונה ללחם שום וזה יצא ממש אחלה. לפחות זה.

תוך כדי שהייתי במטבח החתול התחיל להתרוצץ ממקום למקום עד שנכנס למטבח ובהה בפתח האוורור של המזגן המרכזי שלא עובד. שמעתי ציוץ קטן שקצת גרם לי להתייחס לסיטואציה. זה לא היה ציוץ של ציפור, יותר כמו של מכרסם...

עקבתי אחרי החתול עד שהוא הגיע לסלון ובהה גם שם בפתח האוורור. הפעם נעמדתי לידו וניסיתי להקשיב ובאמת שמעתי רעשים מוזרים וקטנים אבל קרובים, מהתקרה ולא מהדירה שמעל.

ואז נפל לי האסימון. אחד הפתחים של התעלות של המזגן הזה יוצאת אצלי בחדר מעל הדלת, וזה בדיוק האיזור שבו הריח של השתן מורגש יותר.

סיפרתי על זה לשותפה והיא אמרה שגם היא הריחה את הריח הזה אבל חשבה שאולי זה החתול משום מה.

אז כנראה שיש לנו חולדות בתקרה. יאיי.

נדבר עם בעל הבית שיזמין מדביר כמה שיותר מהר. הריח מתחיל להיות בלתי נסבל במיוחד אצלי בחדר, לפחות עם המאוורר דולק זה נעלם.

התקרה בדירה נורא גבוהה, אני מקווה שאגיע לשם ואנסה בינתיים לדחוף שם שקית כדי שהריח לא יכנס. וגם אם אראה כרסומים אדע עד לאיפה הן מטיילות.

 

כיף

נכתב על ידי , 18/10/2019 21:41  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לפני מלא חודשים נרשמתי לאיזשהו פרויקט alumni של גשר חי.

לא בדיוק התאמתי לקטגוריה, כי לא נסעתי במשלחת לקנדה מטעם גשר חי בתיכון, אלא דרך הסוכנות היהודית וארגון נפגעי פעולות איבה. אבל כן הכרתי את גשר חי כל הילדות שלי עם כל המשלחות הקנדיות שהגיעו לבית הספר שלי וה-pen pal שהתכתבנו איתם ביסודי.

איכשהו המארגנת שאני מכירה אותה שכנעה אותי בכל זאת להירשם.

לפני חודשיים קיבלתי הזמנה לכנס בוגרים שהם מארגנים אבל לא ממש התייחסתי אליו, הרגשתי שאני לא שייכת לזה, אפילו שמאוד רציתי ללכת.

היום בבוקר קיבלתי טלפון מנציג של הכנס והוא סיפר לי שגם נציגים מהקונפדרציה היהודית בקנדה יגיעו למפגש ואיכשהו השתכנעתי לגמרי. ישר נרשמתי לכנס ואני ממש מתרגשת מזה עכשיו.

קשה לי להסביר במילים את הקשר שלי למקום הזה ולהקהילה הזו.

אני יכולה להסביר במעשים, שאין שום סיבה שאת הטיול אחרי צבא שלי הייתי עושה לקנדה אם לא בזכות כל האירועים שקדמו לכך.

מעניין אם אני אראה שם פנים מוכרות.

נכתב על ידי , 17/10/2019 11:19  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מהרגע שהגעתי לדירה אני מריחה ריח ממש מוזר בחדר שלי, כאילו של שתן.

החלפתי מצעים, מגבת, רוקנתי פח אשפה, שטפתי את הרצפה, אווררתי את החדר והסנפתי כל פריט אפשרי, ואין לי שמץ של מושג מאיפה זה מגיע.

זה רק כשאני נכנסת אלי לחדר אז אני מניחה שזה לא מגיע מבחוץ, גם בדקתי את החלונות.

זה מחרפן אותי כל היום. אני לא יודעת אם אני כבר מדמיינת את זה או לא.

 

מסתבר ש-ד' כן בא בסוף לאינדינגב למרות שאמר לי במסיבה שכנראה לא ייגיע השנה.

אז זה יהיה עוד אינדינגב עם שני קראשים, אני לא ממש יודעת אם בכלל אראה את הבחור מחדו"א, אבל עדיין.

השנה יהיו איתנו במאהל הרבה יותר אנשים, אפילו יותר משנה שעברה. את רובם אני לא מכירה כי הם חברים של חברה.

אני מקווה שזה לא יבאס קצת את האווירה, אני ביישנית ליד אנשים שאני לא מכירה ואני רוצה להשתחרר בסופ"ש הזה.

 

שעמם לי היום כל כך שתלשתי לי שיערות ברגליים עם פינצטה. באופן מפתיע זה היה ממכר.

נכתב על ידי , 16/10/2019 17:03  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




נסעתי היום לבקר חברה שלא ראיתי כבר המון המון זמן. היא סיפרה לי במשך שעה וחצי על תאקל שהיה לה עם השותפה ועל הבחור שהיא יוצאת איתו.

אני נהנית להקשיב לה כי אני נהנית לעזור לה ולתת לה אמפתיה ולתמוך בה, אבל לפעמים זה גם קצת מעיק כשזה ממוחזר בשיחה ב-100 נוסחים שונים אבל אותו דבר.

בכל אופן לא הייתי מוותרת על השיחות האלה איתה. יש לה תובנות מדהימות ואני כל הזמן לומדת ממנה דברים חדשים.

דיברנו על המצב שלי בלימודים, על זה שנכשלתי ב-5 מתוך 6 קורסים הסמסטר ובסמסטר קיץ ושאני לא ממש יודעת מה יהיה איתי.

סיפרתי לה על ההיעדרויות הרפואיות במהלך הסמסטר, הקושי הנפשי שסחבתי איתי והשיג אותי בסופו של דבר והפחד מחוסר הוודאות הזה.

ממש התאמצתי לא לבכות. לא להישבר. אני לא יודעת למה.

כל המילים שלה קלעו בול, כל המחשבות והרגשות שלי סוכמו לניתוח פסיכולוגי מדוייק שגרם לי לרצות להתפרק מרוב הסכמה אבל לא, לא כל הגוף שלי היה דרוך שחס וחלילה תיזל לי דמעה או השפתיים שלי ירעדו. אפילו לא בפני חברה כל כך טובה.

אבל עשה לי טוב לדבר איתה. היא גרמה לי להסתכל על זה מנקודת מבט קצת שונה, להבין עם עצמי איפה היה הקושי שלי בחודשים האחרונים ולמי הייתי צריכה לשייך את הניצחונות והכשלונות שלי כדי שגם הכשלונות יהיו ניצחונות.

 

 

בנושא אחר, אמא שלי קצת עצבנה אותי החג. לפני רגע היא לא הפסיקה לדבר על זה שבת דודה שלי באישפוז ושזה לא פלא כשהם כל הזמן מדברים אצלם בבית על דיאטה כזו או אחרת והצהרות על המראה שלהם.

ובמהלך החג היא כל הזמן עשתה את זה בעצמה.

"אני חייבת לרזות"

"שמנתי שוב, אני חייבת להקפיד"

"אני צריכה לסתום את הפה"

היא הסתכלה על שמלות באינטרנט בשביל החתונה של אחי ולא הפסיקה להתמרמר על כמה שהיא בחיים לא תכנס לשמלות כאלה ושהיא שמנה ושתצטרך לצום עד החתונה בשביל ששמלה כזו תעלה עליה.

היא אפילו לא שמה לב עד כמה היא התעסקה בזה כל הסופ"ש בלי הפסקה.

כשזרקתי לה על זה משהו ואחותי הסכימה היא ישר אמרה "אל תעצבנו אותי".

אני חושבת שהגעתי למקום טוב כשאני מוצאת את עצמי זו שמנחילה ביטחון עצמי באמא שלי ומזכירה לה להעיף לעזאזל את ההערות המיותרות האלו.

נכתב על ידי , 14/10/2019 21:09  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

45,839
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTrashyRomance אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על TrashyRomance ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ