לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קרנבל הטיוטות


https://www.youtube.com/watch?v=OvPjtolajZk

Avatarכינוי: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2018

אונס ביער כפר החורש


גדוד העבודה של הנוער העובד והלומד מתכנס בחודשי הקיץ ביער כפר החורש כדי לתחזק את מפעלי הקיץ. חניכים בשכבות י-י"ב, קומונרים ובוגרי תנועה מגשימים יחד את ערכי התנועה: במקום להזמין עובדי קבלן חיצוניים שינקו, יסדרו ויבנו - לעשות זאת בעצמינו. כמובן, בהתנדבות.

בנוסף- חניכים וחניכות בגילאי התיכון הצטרפו לעובדי חברת האבטחה ושמרו על היער, באופן סמלי שכן לא היה לנו נשק. היינו מצוותים לאחד השומרים הערבים בסביבות גיל ה50 (הרי לא פוחדים מהשונה) לארבע שעות ונשלחים לאחת הנקודות ביער שהיו פעילות לכל אורך היממה: פטרול אלון, פטרול עילוט, ש.ג. עליון, ש.ג. תחתון והמגדל. זה היה אקט חינוכי לגמרי מבחינתם. ואנחנו שיתפנו פעולה בהתלהבות ושמחה.

כשהצטרפתי כשהייתי בת 15. תמיד היו לי קשיים חברתיים, ובנוער העובד מצאתי בזמנו הקלה גדולה. בגדוד העבודה ביליתי שלושה שבועות רצופים שאחריהם חזרתי לזמן נוסף. שמרתי המון, בכל המקומות, כמעט עם כל השומרים. פעם אחת זכורה לי במיוחד:

2-6 בלילה, פטרול אלון. זה אומר לסייר בגבולות המחנה לאורך הגדר. יש איזורים מבודדים וחשוכים. אני הייתי עם פתחי. עייפה ומשועממת, התחלתי לנקר. הוא שם לב והציע לי לשכב לנוח. סירבתי כי לא לגמרי נתתי בו אמון, אבל בסופו של דבר נכנעתי לתשישות ונשכבתי על האדמה. בלי לשים לב נרדמתי.

פתחי לא עשה לי כלום. ישב במרחק כמה מטרים ממני ועישן עד שהתעוררתי. בכלל לא הבנתי כמה מזל היה לי.

שנה לאחר מכן חזרתי לגדוד העבודה. פתחי בדיוק שמר בש.ג. כשאמא שלי הקפיצה אותי פנימה. הוא שמח מאד לראות אותי, וגם אני שמחתי, אם זוכרת נכון אפילו פתחתי דלת המכונית כדי להתחבק, או לכל הפחות את החלון כדי ללחוץ ידיים. אמא שלי הייתה בהלם. כשפתח לנו את השער שאלה בגמגום מזועזע מה הקשר שלי לגבר הזה, אני כמובן כעסתי עליה. וכשהציעה שבמחשבה שנייה אחזור איתה הביתה זעמתי ממש. בחשש רב השאירה אותי שם. 

 

בשיחת הפתיחה עם בוגרי התנועה הודיעו שלא יהיו שמירות יותר. אחת החניכות נאנסה ע"י אחד המאבטחים. כנראה לילה, כנראה פטרול. כנראה הכרתי אותה. אולי שמרתי איתו. אולי היו עוד מקרים. האימה של רגעי ההודעה ממשיכה להתעורר מידי פעם גם היום

נכתב על ידי , 17/11/2018 10:38  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזיקית הדבש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זיקית הדבש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ