לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קרנבל הטיוטות




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2018

שישי אחר הצהריים


מצד אחד, החלונות פתוחים לרווחה

מצד שני, שוכבת במיטה בתנוחת עובר, עם הפנים קרובות לקיר והגב מופנה לעולם

כשאני מפנה את הגב אני למעשה הכי פגיעה שיש

נכתב על ידי , 20/7/2018 19:37  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




חוסר יציבות (בוריאציות שונות)- הגורם המשמעותי שמשפיע עליי להרגיש אי אמון בעצמי, באחרים, במציאות

 

 

נכתב על ידי , 20/7/2018 10:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




האמנם "כל המרבה לשאול מעמיק לו שאול"?

נכתב על ידי , 20/7/2018 10:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מוטיבציה


מוטיבציה

היא

רגשית

 

תובנות שכליות, גם אם מעמיקות, לא מניעות באותו האופן

נכתב על ידי , 20/7/2018 10:10  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחשבות של פקקי בוקר


אם לא מוצאת חן בעיני התנהגותם של הקרובים אלי, אתרחק מהם. השגרה לא בהכרח חייבת להשתנות, יכול להתבטא גם בריחוק רגשי. למה? כי לדעתי זה לא התפקיד שלי לשנות או לשלוט באף אחד, ומבחינתי אם אני מתקשה להבליג על דבר מה, לקבל מבלי לשפוט, אם הצרכים שלי לא מקבלים מענה, אחריותי (גם כלפיי עצמי וגם כלפיי הצד השני) - להתרחק.

אבל הריחוק הזה לא משמעו שחרור בהכרח.

לפעמים הריחוק הוא לא יותר מאשר וויתור מראש וביטול עצמי המובילים אותי לאגירת כעסים

לא תמיד הריחוק נובע מתוך שאיפה להגשים אידיאל יפה- לא לשלוט באחרים. לפעמים הריחוק הוא סתם ביטוי לרגשי נחיתות, לתפישה שלי את עצמי כחסרת השפעה לחלוטין, בין אם על האדם מולי ובין עם על הסיטואציה. לתפישה שלי את עצמי שהצרכים שלי פחות חשובים משל אחרים ושאין מקום אפילו לנסות לתת להם מרחב קיום. דפוסי התנהגות שתחזקתי. האמנתי - כך מתנהגים אנשים מתחשבים. כלפיי עצמי לא התחשבתי

אתרחק גם אם הסיטואציה תהיה חשובה לי מאוד, אם לא ארגיש שאני רצויה בתוכה, בעקבות חוסר תיאום הציפיות בין הצדדים. אפילו לא אנסה להילחם, להבין- אולי יש לי מקום, אבל מורכב. חוסר תיאום ציפיות הוא משהו שמאוד קשה לי להבליג עליו ולהאמין שיכול להשתנות באמת

 

נכתב על ידי , 18/7/2018 10:29  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שאלה לאוגוסט רודן


האם אי פעם התחרמנת בעקבות היצירות שפיסלת?
נכתב על ידי , 17/7/2018 18:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמובן,


דיפוזיה של רעיונות היא מציאות קיימת

אך אין זה סביר שרעיונות יתקבלו אם לא יתברר שהם משתלבים ברעיונות הרווחים בסביבה שבה נפוצו

נכתב על ידי , 17/7/2018 18:16  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פילוסופיה תרפויטית


אחת ההשלכות החשובות ביותר של הגישה האקזיסטנציאליסטית - שלקיום האנושי אין מהות הקודמת לו - מצויה ברעיון שלאדם אין טבע קבוע היכול להגביל את אפשרויות הבחירה שלו ולעצבן ע"פ דפוסים או חוקים הנתונים וקבועים מראש, כלומר הקיום האנושי הוא לא מימוש של מהות הקודמת לקיום זה.

טבענו אמנם מעוצב בהתאם להקשרים חברתיים והיסטוריים, אבל אנו הופכים להיות מי שאנחנו בעקבות הבחירות שלנו. מובן שלא קיימת בחירה מוחלטת, אבל אנו תמיד חופשיים להתנהג לפי הפרשנות הסובייקטיבית שלנו ביחס למציאות.

סארטר לא קובע שהאדם חופשי, אלא שהוא החירות עצמה (חופש מ- וחופש ל-), ומדגיש את האחריות הנלווית לחירות זו.

כשהאדם מכיר בחירותו המוחלטת מתעוררת בו חרדה עצומה - תוצאה משולבת של היעדר הצדקה אובייקטיבית למעשיו, ואחריות כלפי האנושות כולה, למעשה.

קיימת נטייה לברוח.

אבל

לאן שלא אברח,

אצטרך לקחת לשם את עצמי...

 

נכתב על ידי , 17/7/2018 16:59  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקושי לתת אמון - כתיבה ספונטנית


בעקבות משבר אמון שחוויתי לאחרונה, מצאתי את עצמי פתאום רוצה לחזור להיות בת חמש ולהתייפח בחיקם של אמא או אבא שלי

למה? מרגישה רחוקה משניהם, ואין לי רצון להתקרב. מה הקשר בכלל בין ההתעוררות הפנימית הזאת לבין מה שעובר עליי בהווה?

ואז - נפל האסימון...

הפנטזיה מתייחסת לתקופה שלפני הגירושים...

אולי בעצם רציתי לחזור לתקופה בחיי שמסמלת את הפעם האחרונה בה הרגשתי בנוח להתמסר לחלוטין?

לא חשבתי על כך באופן הזה קודם לכן: בתקופה הזאת של חיי למעשה עברתי משבר אמון חמור ביותר בעקבות התפרקות המשפחה, שרק העמיק עם הזמן, 

ההורים היו עסוקים ולא היו מסוגלים להעניק לי את תשומת הלב שהייתי צריכה, כשהיו מקללים באוזניי אחד/ת את השני/ה והופכים אותי לצד בסכסוך, כשהיו אלימים כלפיי,

לדעתי זה משבר אמון שעדיין לא נפתר כי אני מרגישה שההורים שלי לא מסכימים להכיר בכך שפגעו בי, גם היום הכעס הצבור שלי מתבטל כשהנושא עולה, גם היום שני הצדדים מדברים לא יפה אחת על השני, אחד כלפיי השנייה, 

כשאני בוחנת את עצמי היום- למרות התפתחות הגדולה שלי לאורך השנים, עדיין מרגישה ריחוק גדול מההורים וחוסר אמון גדול במערכות יחסים באופן כללי, ובעצמי כחלק מהן. אני קרחון

קשה לי להתעסק בנושא כי מיטשטש הגבול בין הכרה בעבר לבין התנערות מאחריות אישית

קשה לי להודות - לפעמים העבר לגמרי משתלט עליי, ואני לא יכולה להאיץ בתהליך ההתמודדות שלי

נכתב על ידי , 17/7/2018 10:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זיכרון


נכנעתי לבכי על הבמה בזמן שביצענו את דפניס וכלואה מאת רוול

לא זוכרת אם הבכי נבע מתוך תחושת חוסר אונים מצטברת או בעקבות רגש שהמוסיקה וסיפור האהבה שמאחוריה עוררו בי,

יש יותר משמעות לזיכרון חוסר המסוגלות להפסיק לנגן למרות הקושי האדיר לתפקד, שכן הסיטואציה החברתית לא אפשרה,

וגם לניגוד חריף בין היותי מוקפת מכל עבר באנשים לבין היותי בודדה, כל כך בודדה מול ההתמודדות המבלבלת הזאת

בסוף הקונצרט הסתבר שאף אחד לא שם לב

הקלה?

 

נכתב על ידי , 16/7/2018 23:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוקיי ו?


הקוביזם הוא כלי אומנותי באמצעותו ניתן להציג נקודות מבט רבות על בסיס אותה ההתרחשות,

גם בעקבות מגוון הזוויות הנוצרות כתוצאה מהפירוק וההרכבה מחדש של אובייקטים בעלי משמעות מוכרת, כמו פנים, וגם בעקבות הדגש על היחס בין האובייקטים במקום על האובייקטים.

אמנים החלו להתרחק מסגנון החיקוי משום שהחלו להרגיש שטבעה האמיתי של האומנות הוא תוצר של סמלים של העולם החיצוני, ולא של העולם החיצוני עצמו. למשל, את ההשראה לעקרון השרירותיות הסמיולוגית (קוביזם) פיקאסו שאב מהתבוננות במסיכות הגרבו האפריקאיות: גילה שלמרות שעיניי המסיכות אינן דומות לעיניים ממשיות, הן טומנות בחובן את ערכן הסמלי של העיניים. בשל כך, גישת התבוננות זו קוראת לבחון את האובייקטים ביחס לשלם.

 

מה קשור עכשיו קוביזם ואומנות אפריקאית?

כי גם תפישת החלל שלי מורכבת מיצירת אי-רצף

 

 

 

נכתב על ידי , 16/7/2018 22:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הרהורים פנומנולוגיים


מתחברת לטענתו של מרלו-פונטי שיש להבין תפישה באופן הוליסטי, כמעורבות פעילה שלנו עם החוץ המתווכת באמצעות הגוף, אשר קודמת לכל ייצוג סמלי של העולם

בניגוד לטענה שהתפישה היא קליטה פסיבית של נתוני חושים הבוראים את עולם המשמעות שלנו.

תפישה לדעתי היא צורת פעולה

 

נכתב על ידי , 16/7/2018 22:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הרהורים עצובים


אתי ורחלי התנגשו חזיתית בעץ ונהרגו.

קרן ואני התחברנו בעקבות ההתמודדות עם האובדן. נטוו בינינו קורים דקים, שקופים וחזקים. לדעתי החברות בינינו מבוססת במידה רבה על הכאב המשותף שבמות המורות האהובות שלנו, כי גם היום, אחת עשרה שנים לאחר מכן, הנושא ממשיך לעלות.

 

לפני זמן קצר נודע לנו שאתי ורחלי היו למעשה זוג.

 

יחד עם נקודת המבט השונה ביחס לעלילה, עולה גם כאב מחודש

נכתב על ידי , 16/7/2018 14:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מועדון הסמבה בסאו פאולו


בחרתי במיוחד את גופיית הספגטי הירוקה הזוהרת כי רציתי להרשים את אייל. חוץ מזה, היה מאוד חם, במיוחד אחרי שני שוטים של קשאסה.

הלהקה התחילה לנגן, הסכמתי למקומי שהציע לי לרקוד. אבל איפה אייל?

מתצפת מהפינה על תור הגברים שנוצר כדי לרקוד ביחידות עם ברנדט. נדחפתי כדי לגונן עליה בנוכחותי. אייל התקרב.

במיומנות עדינה שילבה אותנו בריקוד. כך נוצר מצב בו החזקנו שלושתינו ידיים ורקדנו במעגל. 

כשניסיתי ללכוד את מבטו, שמתי לב שהוא מהופנט ממנה.

 

הנחתי להם ופניתי לשתות שוט נוסף

נכתב על ידי , 15/7/2018 13:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דחף גדול לשתף


הופעה שהייתי בה לפני כמה חודשים. רגעים נדירים של הנאה מזוככת...

 

 

 

נכתב על ידי , 15/7/2018 08:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משך הזמן


משך הזמן עבורנו הוא ישות קיום אובייקטיבית לינארית שהאירועים מצטופפים עליה. כשנמתין או נצפה לקראת משהו, נהיה במצב בו אנו נוכחים בנקודה מסויימת, ומניחים לגבי מה שיקרה בנקודה אחרת.

ואולי בעצם האדם יצר את תובנת המציאות לפיה משך הזמן בכלל קיים? האם מנקודת מבט שהיא מחוץ  להכרה האנושית המציאות הייתה מובנת באופן שונה?

אם הציפייה היא זמן שעובר, אפשרי לצפות מבלי לתפוש את הזמן כמשהו שיש לו משך אובייקטיבי?

 

 

(יוצא לי עשן מהאוזניים)

נכתב על ידי , 13/7/2018 23:36  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחכה לגודו


ישו נצלב בין שני גנבים. לוקאס מעיד שגנב אחד הכיר בישו וחזר בתשובה, כשלעומתו השני לעג לו. עיסוק בשאלת השאלות: מהם הסיכויים להגיע לגאולה או אבדון?

 

"אל תאמר נואש, אחד הגנבים נגאל; אל יגבה לבבך, אחד הגנבים נידון לאבדון" אוגוסטינוס הקדוש

הסימטריה הצורנית שבמשפט מייצגת דו קיום של ניגודים המצוי בבסיס כל סיטואציה אנושית - מבלי לנסות לפתור, לפייס, להגיע לכלל החלטה

 

נכתב על ידי , 13/7/2018 22:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שאלות


האם למחפש מספיקה ודאות אחת ברורה, ממנה ניתן להסיק את כל המסקנות?

 

האם החלקים של השלם יכולים להיות מורכבים מהשלם עצמו?

 

מהו טיב הקשר בין תחושת שחרור פנימית לבין עזרה לזולת?

 

"זה מה שאת רוצה שיהיה לך או שזה מה שאת רוצה להיות"?

 

למה מרגישה יותר בנוח במחיצת אכזבות?

נכתב על ידי , 13/7/2018 22:34  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




בין האושר לאבסורד מתקיימת תלות הדדית,

כל אחד הוא בו זמנית המכשיר והתוצר של זולתו

נכתב על ידי , 13/7/2018 22:30  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הרצון לקראת דבר מה גורם לנו להגדיר את המציאות. באופן הזה נוצרות מגבלות. במובן מסוים, בעקבות הרצון מתבטל החופש שלנו... אולי לכך מתכוונת האמירה: "כדי ללמוד את העצמי, יש לשכוח את העצמי"?

בעת הניסיון להגדיר את המציאות, הנטייה היא להיקשר לסיפורים שהמצאנו על דברים ולא לדברים עצמם. כולנו קרבנות של אמיתות שבדינו לעצמינו

נכתב על ידי , 13/7/2018 22:12  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזיקית הדבש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זיקית הדבש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ