לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קרנבל הטיוטות


https://www.youtube.com/watch?v=OvPjtolajZk

Avatarכינוי: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2018

עדכון


עתה התקבל בזה המייל:

לסטודנטים שלום רב, התזמורת הקאמרית של פריז מתכוונת להזמין ארבעה סטודנטים ישראלים להשתלם בפרקטיקום בפריז. נבחרתם כמועמדים. האודיציה תתקיים בעוד חודש. מתוך ארבעת הנבחנים לצ'לו יש מקום רק לאחד

כולנו חברים

ולכולנו סיכוי אמיתי להתקבל

נכתב על ידי , 6/11/2018 23:41  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




בחודשים שעברו מאז שהוקם, הבלוג עבר לא מעט תהפוכות סגנוניות (לתפישתי). למרות ההבנה שמדובר בתהליך חיובי, בכל זאת מתקשה להרגיש נוח בעקבות החשש מיצירת תדמית לא עקבית. פעמים רבות אנסה "ליישר" את עצמי כדי להתאים לקו אותו הצגתי עד כה, לא בהכרח יש חפיפה לקו אותו אני שואפת להציג. זה ביטוי נוסף לעיוות לפיו כל פער משמעו זיוף. החשש האמיתי הוא לא להיות אמינה...

 

כחלק מחזרתי לטיפול הוצע לי לעבור אבחון פסיכולוגי והסכמתי. במקום עץ ציירתי תמנון שתול באדמה. כמעט בכל הרורשאכים ראיתי (בין היתר) איברי מין- בסבלנות אין קץ תיארתי שוב ושוב איפה הנרתיק, הדגדגן, פי הטבעת, האשכים, ורק את המילה זין משום מה היה לי קשה לומר. גם דגי מעמקים היו בשפע. מהתרגילים הצורניים ומשימות ההרכבה נהניתי במיוחד, בעיקר בעקבות התפעלות המאבחנת מהמהירות שלי. באחת המשימות האחרונות התבקשתי לספר סיפור על תמונה שהוצגה מולי. הרגיש נהדר להיות חופשייה לדמיין ולספר ושהכל יילקח ברצינות. חזרתי הביתה ושיניתי את האייקון לתמונה של החיוך שלי, לכאורה כי הרגשתי מועצמת, במחשבה שנייה נדמה לי שאני צמאה מאד לתשומת לב

נכתב על ידי , 6/11/2018 22:07  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הודעה לציבור הרחב


יש לי יום הולדת היום!
נכתב על ידי , 6/11/2018 07:13  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




גם אחותה של אמא חולת סרטן. במוח. היום פגשתי אותה לאחר ששהתה תקופה ממושכת בשרשרת אשפוזים. היא צל. לא מתפקדת. זה קשה. ניגנתי בחדר הסמוך בזמן שכולם דשדשו בפרטים. כשחזרתי חייכה ואמרה שניגנתי מקסים. נבוכה אמרתי שלדעתי זאת יותר המוזיקה מאשר הנגינה שלי. היא הרצינה וענתה שהחיים קצרים מידי בשביל לא לקבל מחמאות, חזרה וטענה שנהנתה להקשיב. חייכתי בחזרה. הנעמתי ולו במעט את זמנה. זה חשוב יותר מכל המטרות שאני מוצאת את עצמי רודפת אחריהן

נכתב על ידי , 3/11/2018 19:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כיוון?


אני ביקורתית מאד. במיוחד כלפי עצמי. כשנוצרת אינטימיות עם אחרים והם מתחילים להיתפש בתור המשך של ה"אני" , קשה לי יותר לא לשפוט אותם. אולי זאת אחת הסיבות לכך שקרבה מרתיעה ומפחידה אותי
נכתב על ידי , 2/11/2018 22:44  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לפעמים נמנעת מלאונן בעקבות המחשבה שלא אצליח לגמור

מעניין מה השכיחות בקרב אחרים

נכתב על ידי , 2/11/2018 22:33  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אישה באבטיח


בימים כתיקונם אבא ואני היינו נפגשים כל יום שישי בצהריים, אבל אבא בארגנטינה כבר תקופה ואני בינתיים נאלצתי למלא את היום בלימודים לתעודת ההוראה ועבודה בתזמורת. יוצאת ב-7:00 וחוזרת ב-17:00, מהורהרת ולא תקשורתית. שגרת ימי שישי החדשה מאופיינת באווירה מנוכרת. היום התקשיתי במיוחד להיות נוכחת, ובמקום לעזור לעצמי שקעתי עוד ועוד, אולי רציתי להעניש את עצמי במקום מסוים, אחרי הדייט הכושל שהיה לי השבוע נשארתי בתחושה שאני פגומה.

המחנק הוביל אותי לשבת ליד המזרקה ולהקשיב לזרימת המים. שמתי לב פתאום שבאף אחת מהמסגרות בהן לימדתי או הדרכתי לא פגשתי ילד/ה שהיו דומים בעיני למי שהייתי. לא זכורה לי הזדהות עמוקה. זאת אמירה קשוחה ומטרידה למדי. אין פירוש הדבר שאני שונה משאר בני האדם, יש בכך רק כדי להעיד על תפישת הבדידות שלי, כפי שהייתה וגם נשארה במידת מה. כשאני בוחנת את הילדה שהייתי באמצעות המודעות שיש לי היום אני מבינה כמה סגורה הייתי ואיזו דרך ארוכה עברתי (וממשיכה לעבור) כדי להפתח

נכתב על ידי , 2/11/2018 21:27  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פיירו הסהרורי שיכור מן הירח


זוהי פסקליה ללילה. סרנדת געגועים לבית. ידוע לכל שאת היין - שותים עם העיניים. עריפת הראש ראויה ביותר עבור העטלפים, הפרפרים הענקיים השחורים, שהרגו את השמש, שגנבו את הגרדום. כך מהרהרת הכובסת עדינה בעודה רוקדת ולס לצלילי שופן. באותו הזמן המדונה, הגנדרן והקולומבינה נושאים תפילה לפיירו מתחת לירח החולה המכוסה כתמים, המון אדום, כמו פארודיה וולגרית. ניחוח עתיק לאור הירח החיוור.

כולנו ליצנים עצובים

נכתב על ידי , 2/11/2018 21:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזיקית הדבש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זיקית הדבש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ