לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2018

בינוניות


אולי לשאוף לבינוניות זה הדבר הכי בריא שאני יכולה לאחל לעצמי. באידיאל ובחוסר אידיאל יש חרדות שאוכלות כל סיכוי לנחת או אושר, ודווקא כשאני מוותרת על הצורך להיות במקום שאני תופסת כהכי בשבילי אני מתאפשרת להתקיים עם קצת יותר שקט.
אני הבנתי מה אני באמת מחפשת, מה אני באמת צריכה, לא אכפת לי אם זה יגיע בצורה של חברה ידיד או בן זוג אבל אני מחפשת שותף לקיום הזה- שזה אומר מישהו שיזדהה עם החרדה מהקיום וההנאה מהקיום וכאב והשקט ויפתח איתי את הבוקר בקפה כל יום וילך איתי לטייל בצפון, מישהו לבשל לו ולנקות לו ושהוא גם לי ושנחלוק את זה ביחד את כל מה שזה נדרש וכל מה שזה מוסיף.
 
אני נוטה לעשות לעצמי אידאליזיה מפעם לפעם, ואומנם זה משפר לי את מצב הרוח הרגעי אבל אני חושבת שזה בעיקר סתמי ומעודד את הצורך להגשים רעיונות. סך הכל אני באמת מאושרת שאני מוותרת עליהם, ומתוך זה יוצא כל מה שאני אוהבת להיות, וליצור מתוך זה עוד רעיון זה כבר ללכת עם הראש בקיר.
היה לי מאוד נחמד היום בבר, ושום דבר לא היה מויחד ואפילו לא היו לי שיחות מאוד מהנות, וגם הובכתי לא פעם ולא פעמיים אבל אני מרגישה אולי קצת כמו משפחה.. אני מוערכת בגלל מי שאני, ויש לדעה שלי חשיבות ומשקל, ואני יכולה להשפיע על אנשים שאכפת לי מהם, ואני יכולה לגרום לאנשים לחייך, ואנשים מאחלים לי להתפתח ולהמשיך אבל אולי אני לא מאחלת לעצמי שום דבר יותר.
נכתב על ידי , 24/8/2018 01:20  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



העדכון היומי


אתמול כשהייתי בליין הבלוז הקבוע הדהדו המחשבות על התפיסה שלי את הדברים הנוכחים בחיי, וכשישבתי בצד הבמה על הבר ורקדתי בישיבה נפתחו עיני או תודעתי לרגע שבו נזכרתי שהמציאות הנוכחת אינה מובנת מאליו כלל וכלל.
הסתכלתי לרגע מתוך עיניה של ילדה בת 16 שחשבה שהיא תהיה כלואה לנצח בעצמה, כזאת שלא היה לאן לצאת או עם חברים שירצו גם אם תמצא מוצא והיא פחדה כל כך מעצמה ומגברים ומלצאת מהאיזור נוחות המצומצם של הדברים המוכרים לה בעצמה ובכלל.
והנה היא מסתכלת על מה שהיא לא העיזה לחלום, אני עם הידיד המוזיקאי ההיפסטר החתיך שהוא הבסטי שלי, עם בגדים מותאמים בטעות נמצאים בחלל חשוך עופף עשן ופצופים שיסתכלו עלייך כי משום מה את בולטת יותר משאת מנסה או מתכננת להיות. 
והבבמה נמצא זמר חתיך ומוכשר ששכבת איתו, לפני שטסת להודו, וכל הנפשות המופיעים מכירים אותך מבלי שאי פעם החלפתם מילה, אלא אם הם ניסו להחליף איתך מילה ולפתח איתך שיחה. את רוקדת איך שאת רוצה איפה שאת רוצה, ואת משיגה כל מה שאת רוצה מבלי לנסות בכלל. 
את יום לפני ישבת על הרצפה ליד בר הופעות קטן עם מוזיקה טובה ומעשנת עם אחד הלקוחות הקבועים שלך, הידיד והחברה הטובה שאיתה טסת להודו, ואותה זמרת לסבית מגניבה שהופיעה מנסה ליצור איתך שיחה, וזה כי רק הרשת לעצמך לחשוב אולי אני רוצה והמבט הנכון הגיע ברגע הנכון מבלי שניסית ותפסת את תשומת ליבה.
את בת שש עשרה, חושבת שאת בלתי נראית, שאף פעם לא תצליחי לצאת המכלוב הקטן שאת נמצאת בו, שאף פעם לא תהיי כמו שאר הילדים בגליך שמצליחים לפתח חיים אבל פתאום את בת 22 ויש לך הרבה חיים משיכולת לדמיין שקיימים ואת שוכחת להרגיש שהם שלך.
היום החברה של הודו באה אלי לשתות קפה בבוקר, ואז שכבנו על הדשא והתפלספנו על הקיום. בערב אחרי שאכלנו המבורגר טבעני ושרנו בקולי קולות היא נתקלה בדרך לאוטובוס בקראש שלה בהודו ונפלה לחרדה קיומית- אני מיד נכנסתי לפעולה התחלתי לדבר שטויות, שמתי ביטלס ורקדנו ברחוב כדי להשכיח את המחשבות ואת הסביבה ואת עצמה, ושום דבר לא היה משנה גם לי וזה היה נהדר. החלטנו בדירה שנגור בה יהיה ציור מול המיטה שלה שלה מנק' המבט של הכלבה שלי (כי היא כמו הכלבה שלי, אם הייתם מכירים את הכלבה שלי הייתם מבינים שזאת מחמאה) מסתכלת על שדות תותים ואני למעלה שמש ענקית או בכלל שמיים עם פרצוף מטופש וידיים פרושות לצדדים.
בדרך חזרה באוטובוס ממנה דמיינתי את עצמי עושה ליפסינג בריקוד דרמטי בין האנשים הזרים לאורך כל השיר, יום יבוא ואהיה חסרת בושה גם כשאני לבד.
(טוב בבר לפני כמה ימים עשיתי את זה עם בדיוק אותו שיר וזה היה ממש נחמד, אולי אני גם לא כזה רחוקה)



טוב לי כשאני עם אנשים שאני אוהבת, טוב לי לרקוד, טוב לי לעשות שטויות.
נחמד מאוד.

נכתב על ידי , 21/8/2018 00:03  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אחורה קדימה


אז מסתבר שכל מה שהיה לפני הטיסה קורה גם עכשיו ואולי אפילו הרבה יותר, אבל כל הדברים שאז היו בי אז חדשים אני כבר לוקחת כמובן מאליו.
המרווח נשימה בין התקפי החרדה הוחזקו ע"י אידיאלזיצה עצמית של מצב שאיני רגליה להיות בו.. והכל נהיה סתמי עם הזמן, כל חלק חדש בנפשי שמתעורר ומרשה לעצמו והתבטא ובהתחלה מרגיש כמו פריחה יפיפייה בסוף מרגיש כמו תקופת בצורת ארוכה מדי. גם עם הזמן כל רכישת כלים חדשה נשכחת מהר יותר מאשר הספיקה להיזכר ולהתחקק כחדשה.. אני עדיין שיב שהייתה בהודו, ואולי בגלל שהיא עשתה כל כך הרבה- הפרטים הקטנים שאז הצליחו לרגש מרגישים שוליים. אפילו הבר, פעם היה גורם כל כך מחזק והיום אני אפילו הרבה יותר שם, יותר משהייתי, יותר אני ויותר אהובה ויותר נינוחה וכולם לא מפסיקים להגיד לי עד כמה, ואפילו זה לא סתם כי אני יפה. אבל היום הבר הוא סתם בר, ואני מחזיקה בתואר החיננית והחברותית כאילו הוא שלי ואני לא גוש מוזר שמנסה למצוא את מקומו. הכל שלי, בלי ספק, בלי היכולת להעריך ולהחזיק את כל הטוב הזה.
והאמת שטוב, החודש האחרון הוא טוב, מאז שהיא חזרה מהודו אני לא בודדה יותר.
וגם הקשר עם הידיד מתחזק בחזרה, ואני לא מרגישה לבד בעולם כמו שהרגשתי עד כה.
עדיין לא מפסיק החוסר אונים, אולי כי אני לא באמת מצליחה לעצור ולהפסיק להסתכל קדימה, הכל יוצר קונפליקט כשבראש את לא חייה את אותה מציאות שמתרחשת. אז יכולתי להינות מההווה כי העתיד כבר היה בטוח, לא ניתן להכחשה, להזזה, לא היה צורך לנווט לאן שהוא ומתוך זה ניתנה לי הנינוחות להיות איפה שאני לא משנה מה קורה.
ולא הייתי צריכה להיות משהו או לעשות משהו, או לדאוג לאיזה התרחשות עתידית של דבר כזה או אחר שמבלי הדאגה המתמדת אליו לא יתקיים. הייתה לי תוכנית למצוא משהו בהודו, ועד הודו לדאוג שיהיה מספיק כסף להודו- וזהו, זה הכל, כל המטרה התכלית הקימוית הרגעית שלי מבלי עוד צורך או מחשבה על מחויבות עצמית להתקדם לאנשהו. ועכשיו, כולם זזים, ואני מפחדת, משתתקת מפחד לא להצליח לכוון את עצמי ולהישאר מאחור. כמה שנים אעבוד בבר עד שאצליח להכניס תוכן חדש לחיי? אז צריך לחשוב על פסיכומטרי ואולי גם סדנת תפירה, ולקרוא ספרים כדי לדעת יותר, והקורס ציור יתן לי אולי גם תחביב כי מי אני בלי כל אלה? מהי מציאות זמנית ללא תאריך יציאה?
אני שוכחת שכל מה שהיה נכון אז אולי אפילו נכון יותר עכשיו, אני צריכה להזכיר לעצמי לתת טפיחה על הכתף על כל מה שפעם לא דמיינתי שאהיה, כי אני יותר, כי אני יותר ויותר בסדר, ומרשה לעצמי גם יותר לבקש לעצמי. לא לתת להרגל לשחוק אותי, גם לא בבר, לא לתת לשיגרה להשכיח את הצורך הבלתי מותנה שלי במקום הזה, באנשים האלה, לא להיות כפוית טובה כשאני מבססת את מקומי. 

לזכור לנשום.

נכתב על ידי , 19/8/2018 13:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשיב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שיב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ