לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2019

אדם בתוך עצמו


כל בעיות העבר, מהקיצוניות החסרת צבע עד לכאוטיות חסרת הגבולות
הכל מסתכם בדיסוננס הזה;
הפער הבלתי מתפשר בין הרצון לאינטימיות, לשייכות, לקירבה 
לבין החרדה האיומה מדחייה
ומכך חוסר היכולת לממש.
בתוך זה גם נהרס לי הבית, בגיל עשר, לא ידעתי אז את מהותו של בית, אבל נאבדה שם תחושת השייכות למשהו
התנודה בין שם לשם, בין מבנה למבנה, בין אמא לאבא וחוסר היציבות הזה הגביר את הצורך לשורשים
שורשים בדמות אדם שתקנה בתחושת הקיימות איזה מפלט בטוח, אזור מוגן
שייכות אל משהו שנבנה איך אין לו קירות.
אני מתהלכת בעולם כמטייל בודד בארץ זרה, הכמהה לחיבור עם משהו שיקל על הזרות ועל עול סחיבת הבית על הגב, עול הצורך להסתדר ולהתקיים לבד כל יום מחדש במקום לא מוכר. אני מתהלכת עם אותה כמיהה לאותו חיבור, ועם אותה זרות ותחושת עול, כל יום בכל מצב.
מתוך כל זה, הצורך החזק, מתגברת החרדה, אולי גם מהשיברון של אותו הבית 
כל כך קשה להתקרב, אפילו הדבר הקטן ביותר מערער את האינטימיות שנבנית בזחילה איטית במשך חודשים, מרחיק אותי אלפי קילומטר.
את רואה אין סוף הזמדנויות למצוא את עצמך שייכת
ותמיד בוחרת להסתכל מהצד..
נהנית מהנחמה הלא דורשנית של קיר זכוכוית המפריד אותך מהעולם, אבל שם מעבר כולם מנופפים אליך, וזה מרגיש כמעט נוכח, ומלא באפשרויות שמקבלות אותך וסיפורים לא ממומשים שאף אחד לא יכול לשבור.
(אבל עובדת על זה, לאט לאט)
נכתב על ידי , 6/2/2019 09:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: נקבה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשיב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שיב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ