לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2019

אוכל


אולי אוכל הוא מנוחה, ולפעמים אני שוכחת לעצור ולהרגע, לתת למוח קצת שקט
ואז לאחר יום מפרך המוח משתוקק לשבת ולהרגע, ולהרגע אפשר רק כשאוכלים
אם לא אוכלים אז לומדים או קוראים או מנתחים התנהגות גם את האוכל, אבל האוכל חזק ואומר לא- עכשיו נחים אני חזק יותר
וכל הגוף רוצה לשבת רגע בשקט, להתמלא באנרגיה מחודשת ולא להתרוקן
אני מאוד מוטרדת ושוכחת לנוח גם בזמן שאני מקדישה לדברים שאינם לימודים ועבודה, עכשיו הוספתי גם ריצה כפעילות יומית וזה מאוד מעודד אבל זה בהחלט לא מנוחה.
לרקוד זה לנוח למוח אבל לא לגוף, אתמול רקדתי והיה נפלא נפלא נפלא
אתמול בשיחה עם אמא היא ניסתה להגיד לי שאני בחוסר איזון שלא טוב לי ומתישהו אגיע לאיזון, ושהמצב שאני מפחדת מהכל זה רע, לא בכוונה אבל כך יצא מתוך האמונה שלה, ולא כעסתי מאוד ולא נעלבתי או הוצפתי רק שאלתי למה היא מתעקשת להגיד את זה? ואז צחקתי, כי וואו איזו הקלה, אני באמת מאמינה לעצמי, לא נלחמת במקום שמפחד, מקבלת אותי כמו שאני רואה את היתרונות שבכך, יודעת שאולי יהיה יום אחד אחרת ובנתיים שנפלא
מחבקת
לא בורחת לא מכה
מחבקת
וואו כמה אופטימי.
אתמול בבלוז חיכתי לידיד שישים את הגיטרה בעמדת הנגנים ואז מישהי משכה אותי אליה, מבולבלת שאלתי אותה אם אנחנו מכירות והיא ענתה שלא בחיוך אז חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה שהיא מתוקה כל כך. 
איזה כיף.

(בא נלך לנוח ולשתות קפה כי אולי כשהמוח לא משחרר מהרעיון של האוכל הוא בעצם דורש לעצור רגע)

נכתב על ידי , 18/3/2019 18:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שאלה לי אליכם(מעט מוזרה)


האם הרגשתם שאתם "מזמנים" משהו, והוא בדיוק לאחר מכן הגיע?
אם אני מורידה מעלי כל הגדרה שאני בוטחת בה, האם אני יכולה לשלול בהכרח שהחיים הם לא באמת משחק?
אבא שלי אמר לי ולאחי היום "אתם תחשבו שאני משוגע, אתם תחשבו שאני משוגע אבל אני חושבת שאני ד"ר דולויטל כל פעם שאני יוצא לצלם את הציפורים הן באות אלי, אבל הן לא באות כשאני לא יוצא לצלם אותן ומביט החוצה מעבר לוטרינה, יש ביננו תקשורת"
אבא שלי בן אדם ציני ורציונלי, ועדיין למרות שהתרכך קצת עם השנים יש בי קול מוזר שלוחש לי שהתחושה הזאת היא לא בדיוק דמיונית
אולי הכל זה צירוף מקרים ממש גדול
אבל כשאתה נאמן למשהו דברים מתחילים לזוז אחרת.. דברים מגיעים שונה, ואולי זה הכל אני אבל גם אם הכל זאת אני וזה השינוי שזה גורם אז מה זה משנה מה זה בדיוק העולם ומי בדיוק מזמן?
אולי אנחנו כן האלכימאי?
מוזר לי שאנשים אומרים "אני מזמן לעולם", "אני מזמן לעצמי"
זה נראה לי נאיבי בקול הביקרותי שלי
אבל איזו האיזחות מוזרה זאת להתקבע שבהכרח אין כלום, ואין משמעות,ושאין איזה מניע איזה איזון, איזה דבר שיכול להוביל דברים על סמך אולי אנרגיות, אולי לאנרגיות שלנו גם יש תנועה שאנחנו לא מבינים? למה ההגיון שלי אוהב להרגיש בטוח באזור מקובע וכל כך מפחד להתבדות?
אם הכל אפשרי, אז אולי אני צריכה להיות פתוחה לשמוע 
ומצד שני איך מצליחים להאמין במשהו אם הכל פתוח
והאם יש צורך להאמין?
נכתב על ידי , 16/3/2019 19:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אנשים


האנשים בחיים שלי ממש אדירים, ממש ממש ממש ממש אדירים 
הם אינטלגנטים וכיפים ומקבלים אותי במלואי על כל מה שאני, מסתכלים עלי כשושנה
ואני כל הזמן רק מסתכלת כמה אני רוצה מה שאין לי
רוצה מה שאין לי
ושם בחוץ
הכל אין לי
ואני מוקפת  בגן פרחים שאני לא רואה 
כל רגע איתם חולף לי 
וזה ברור מדי שהם שם
שאנחנו מרגישים כך ביחד
שהם בית
ואני בורחת ויוצאת לחפש בתים חדשים
בוחרת להיות נוודה
מתרחקת והכל נהיה קר והקירות לא מבודדים את החורף
אבל בתים חזקים מחזיקים גם בסופות
והדיירים מחכים לקיץ
בנתייים מדליקים תנורים קטנים וזה מקל.

 

ויש שם גם אנשים שהם לא בית, אבל הם מושיטים לך יד שתלכו דרך ביחד,
לא תמיד ואפילו אולי לא יותר משעה, אבל יש שם יד שאת לא בוחרת להחזיק
את חולפת על פניהם בהליכה מהירה עם אוזניות וצועדת אל עבר רעיון שיש לך
הם לא היעד, את לא יודעת לשים לב שהם שם
אבל אולי את שוכחת לבדוק אם בין הידיים יש שם יד שיכולה להיות בית
ואולי גם סתם יד שתמשוך אותך לדרך שלא הכרת שיש בה נוף שיעצור את נשמתך
אולי היד מחוברת לאדם שהוא הנוף היפה ביותר שתוכלי לראות, אבל לא אפשרת לעצמך להסתכל

 

יש לי נטייה להגיד שאני רוצה לקום וללכת
לחפש מקום בו אהיה מאושרת יותר
שהסביבה שלי תהיה בריאה יותר
להמשיך הלאה כי שום דבר לא משנה..
זאת פעם ראשונה בחיים שאני מתפקדת באופן מלא במקום מסויים, עובדת משרה מלאה ולא מותשת מכך, בלי הפסקות בלי עייפות קיומית, יש לך משפחה, באמת זאת משפחה קצת מוזרה אבל את חלק ממנה עכשיו, את שוכחת לראות גם אותה. 
תנכחי קצת יותר.



יש לי הרבה יותר משאני יודעת להגיד שיש לי.

נכתב על ידי , 15/3/2019 14:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשיב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שיב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ