לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2018

מה דעתכם? (קצת מחשבות על יום כיפור)


האם יש טעם בבקשת סליחה על דבר שאינו ישתנה לאחר אותה הצהרה?

אם אני מצטערת על התנהגות, אך איני יודעת כיצד לשנותה האם עדיין יש טעם בבקשת סליחה?
ואם אותו אדם אינו יודע שכלל עשיתי לו דבר רע, האם זה לא אגואיסטי מצידי שעל מנת לנקות את מצפוני שיתמלא כל כך או באותו האבק אפגע בו?

אני חושבת שבאופן כללי בקשת סליחה תפקידה ומהותה היחידה היא פנימית, כמו שסליחה היא פנימית, שתיהן חשובות אך ורק לאדם הסולח על כך שסלח ויכל לשחרר את הכעס והעצב ששכנו בו, והאדם שביקש סליחה יכול סוף סוף לסלוח לעצמו.
אני חושבת שהבעת צער בקול חשובה גם כן, כי היא מסמלת על כך שהאדם מודה בטעותו (דבר לא קל בכלל) ואינו מתכוון לחזור על מעשיו, זאת דרך לכוון את עצמך על פי אמות המוסר שלך, כמובן שבתור בני אדם לא תמיד נצילח ללכת אחריו באופן גורף, אך חשוב לעצור ולכוון את עצמנו.
כך שלמעשה כל הפעולה שמראה כביכול על איזה יחסי גולמלין היא אישית לחלוטין, ואינה חייבת להתנהל בכתנאי אחד לשניה.
למה לגזור על עצמי לסלוח רק למי שביקש ממני סליחה? ומדוע שלא אסלח לעצמי רק כתנאי ליכולתו של אחר לסלוח?

 

וכאן אני חוזרת שוב לאותה הדילמה, האם תמיד חכם לבקש סליחה בקול? 
מה עושים כאשר אתם אינכם יודעים מדוע פעלתם לא כשורה?
או אם אתם יודעים אך יודעים גם כי זה עלול לחזור שוב ושוב 
אם זה תהליך גדול יותר מיום אחד?

 

רשמתי לעצמי בצורה פשוטה מספר שאלות המובילות לשאלות אחרות
לסלוח- למי? > על מה? -> למה פעלו כך?
לבקש סליחה- למי? > על מה? ->למה פעלתי כך?
לאנשים אחרים הבנתי שסלחתי מזמן, אני תמיד משתדלת להבין את הצד השני באופן נטרלי מרגשותי, לנתח ואז גם להביע את מחשבותיי אל הצד השני. 
אך שני הגורמים הראשונים בכל עמודה היו - אני. לא מפתיע.
לאחר מכן לשאלתי למה פעלתי באותה הצורה שפגעה באנשים אחרים התשובות היו כולן דומות -מאכזבה מיציפות לאותו בן אדם, מהתרכזות יתר בעצמי וחוסר יכולת לצאת ממצבי הרגשי, מכבדות רגשית אשר גורמת לפרטים קטנים להיות גדולים (שזה למעשה  גם התרכזות יתר בעצמי)
קל לי לבקש בליחה באופן מיידי כאשר אין בתוכי תחושת כעס כלפיי אותו בן אדם, אך כשאר הצטבר מטען שלילי אני צריכה להתחיל להבין מהיכן הוא הגיע ולנקותו. וזה מוביל לעוד שאלות חדשות וקשות.

נכתב על ידי , 19/9/2018 09:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טוב


טוב לי עם עצמי וזה כי אני עושה לעצמי טוב. אני לא מאפשרת לעצמי לדבר אלי רע, ואני לא מרשה יותר מדי להתבחבש ברפש עצמי.

לא אומרת שזה לא קשה, כל בוקר צריך לעקור עצי באוב, זאת עבודה סזיפית וצריך לתפוס את העשבים בזמן כי כשהם גדלים הם כמעט בלתי ניתנים לעקירה, הם נהיים בגודל של העולם שלי. מחשבות קטנות יוצרות מציאות, וזה נראה מטופש ובבוקר שאת עצלנית את רוצה לאפשר לעצמך קולות שלא אמורים להיות בעלי משמעות. אבל כל בוקר אסור להיות עצלנית, עצלנות מחשבתית היא גרועה מכל סוג עצלנות שקיים.
אני משתדלת להיות מספיק עבור עצמי, כי קל להיסחף בפנטזיות שתכירי איזה בחור שיתן לך יותר
אבל את מזכירה לעצמך חוקים כל פעם שגדל רעיון חדש:
את לא מחפשת פנטזיה רומנטית חסרת מעצורים, לא אהבה שכואבת בחזה, לא משיכה שמפעילה במיידי ריור תמידי, לא כמיהה, לא תשוקה, לא רגש שעוזר לך לברוח מכל תחושב שאת חווה בלעדיו, לא תחליף לעצמך, לא תחליף למציאות שלך.
אלא חבר, חבר כמו החברה הכי טובה שאת יכולה לעשות איתו שטויות, כזה זמין, כזה נחמד, כזה שאפשר ללכת איתו לטיולים, לצייר, ואולי אפילו לחבק כדי להפיג תחושת עצבות, אבל הוא שותף לחיים ולא יוצר מציאות אחרת. את מחפשת מישהו שיעזור לך להיות יותר את ופחות רעיון. מישהו שנעים לך לשבת בספה סתם, וגם אחד כזה שנעים לך לרקוד איתו לבד או ביחד ואיך שמתחשק. מישהו נעים, מישהו שמאפשר אותך ולא מישהו שאת צריכה להשתנות עבורו.
וככה בין רגע כל מה שעמד כנגד מתפוגג כלא היה, 
ואני נשארת עם עצמי - שזה בכלל לא רע.
אני לא יודעת למה בקרים תמיד הרבה יותר קשים, זה כאילו להתחיל כל יום מהתחלה.
עם התזוזה את משחררת איזו אחיזה בכל מה שהיה מוכר לך לספר לעצמך,
אבל כשנפתחות העניים את לפעמים לא מספיקה להבין מה קורה
וחמישה עצים מגיעים כבר לגודל בינוני.

היום החלטתי ללכת לירקון
ואני שוקלת גם להיות אמיצה אבל עוד לא החלטתי.

 

נכתב על ידי , 17/9/2018 12:43  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שמש רוח ואדמה


הושלכתי מתקוותו של אדם, מפרי דמיונו שכנראה הבשיל על יתר המידה ואז נפל מהעץ בריקבון מתוק.
תמיד נשאלת אם האשמה היא שלי, או האם היא בכלל קיימת? אולי תנאים אחרים מתאימים לאותו הפרי ואני הרוח והשמש יש לי את חשקיי והזמנים שלי?
אבל הושלכתי כך, מתוך חולשה או אולי מתוך חולשתו של אחר אבל האם זה בכלל משנה?

אני משייכת אלי יותר משמגיע לי, בראש הקטן אני אוהבת לספר לעצמי מעשיות על כך שכל הדמויות עושות סיבובים סביבי, או לפחות אלו שאני מוכירה בהם חשיבות מסויימת, נוכחות מתקיימת, הבנה ותשומת לב לפרטים. הפרטים של אלו שאינם ניחנים באותו מבט מרחפים ובאים ויכולים להתקיים או להתקיים גם חמש פעמים במקומות שונים אך איני אדע.

 

 

 

יש תקופות שאני מרשה לכל חשקיי להתפרץ, לתשוקה לתשוקה לפעום, ולדמיון לחזור לפעול בכוחו המוחץ כנגד אחיזת רגליי באדמה. מותר לעוף רק כמה סמ' מעל הקרקע, את יודעת להביט כעת אז אינך צפויה להיסחף עם הרוח אשר עתידה לבוא עם בואה של התמשמשות.
אך התממשות אינה מתקרבת, ומתוך אחיזה בדמיון יותר מבקרקע אני דוהה אל עבר השמש, צריכה לזכור שאין אני צריכה חום גדול כמו שאני יכולה להינות מאותו מגע עדין של חול רטוב או אפילו גבישי של אדמה חומה כהה, אותה תחושה עוטפת והמלטפת שאיני זוכרת לשים לב אליה או להעריך, יכול לספק את אושרי הרגעי (שהינו האושר היחיד הרלוונטי)
איני צריכה תשוקה, והדמיון יכול להיות להתעופף הוא במקומי, אני מתנגדת להרגל להיסחף מעלה הרחק מעצמי ומקיום נוכח נוגע.
אני זוכרת שבי
יש את כל מה שאני כמהה לו
ואני עומדת מעל כל תאווה,
זוכרת להודות לעצמי
על כמה שבזמן האחרון אני לי כל כך טובה.
(חייבת להוסיף את מיליה החכמות של אחת אשר הייתה עובדת איתי "לכו תזדיינו אני פאקינג רכש", ולשם שינוי אני באמת באמת יכולה להרגיש כזאת)

נכתב על ידי , 11/9/2018 12:12  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשיב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שיב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ