לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


*פילוסופיה על החיים*

Avatarכינוי:  MyonlySunshine:)

בת: 25



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2019

על ד'


זה ארוך אבל מעניין ומסכם תקופה עצומה בבלוג ופוסטים רבים...


פתאום היום קלטתי כמה זמן לא רשמתי על ד',


ד' לקוראים שלא זוכרים או לא יכולים להסתכל על הפוסטים הקודמים כי הם בטיוטות בגלל עתידו הלא נודע של ישראבלוג (אם נעבור את המבול הפעם אשחרר כמובן) הוא הקראש שלי מהתואר, כלומר היה. נדלקתי עליו בקורסי קדם שלנו, אני זוכרת את היום הזה בספטמבר 2016, הייתי בת 22, כולי נלהבת שאני הולכת להתחיל משהו חדש בחיים שלי, הרגשתי שהלב שלי נפתח כלפי כל האנשים בתואר, הגעתי לעיר אחרת, באותם שבועיים של קורסים התאכסנתי אצל סבתא שלי בעיר שקרובה לשם. איחרתי לשיעור הראשון וראיתי שמישהו מסתכל עליי בסקרנות ומחייך לעצמו, אני זוכרת איך עמדנו במעגל כזה והוא חיקה מישהו, לא זוכרת, זה היה מצחיק, אחד הדברים שד' טוב בהם כמו האקס שלי זה חקיינות. התאהבתי בו. כולי.


הרגשתי רע, הוא דתי, הוא מעדה סגורה, אבל הלב שלי רק רצה להתקרב ללב שלו. במיוחד אחרי שנתיים וחצי שלא הייתי בקשר עם אף אחד.


אחרי חיוכים הדדיים, שהוא עצר ליד השולחן שלי, אחרי שדאגתי ללבוש מכנסיים קצרצרים שיראה את מה שיש לי להציע (כן זה אולי דבילי אבל...), הצעתי לו לראות איזה מקום מסויים באוניברסיטה, הפתעתי אותו. הוא הגיב קצת מוזר. אמר שכן אבל לא שמעתי ממנו.


התחלנו ללמוד, ראינו את כולם, ס' הצטרפה אלינו, ס' מכירה מישהי ששירתה איתי בצבא אז בהתחלה היא שלחה לי בקשת חברות בפייסבוק ודיברנו לקראת הלימודים, ניסיתי להתחבר אליה אפילו. בשבוע הראשון הייתה מסיבת רחוב, היה כל כך כיף, התפרקתי מהלחצים בריקודים, ד' גם היה שם, הרגשתי איך אנחנו נמשכים אחד לשנייה, הרמנו צ'ייסר- הוא הביט לי בעיניים. הצטלמנו והוא חיבק אותי, הרגשתי כל כך טוב, כזו רכות, משיכה, צמרמורת, רציתי להתחבק איתו לנצח, זה בהחלט לא משהו שחשתי אי פעם לאקס שלי, גם לא בתחילת הקשר.


כמו אקדח שמוצג במערכה הראשונה ויורה בשלישית- לא סתם הזכרתי את ס', היא נדבקה לד' כמו מסטיק, שניהם גרו במעונות והרגשתי איך אני מתחילה להפגע, לראות אותם יושבים יחד, מסתכלים אחד על השני... הרגשתי שאני מתחילה להדחק לצד. בשבועיים הראשונים היה לנו איזה תרגול ועלינו במעלית כולנו, חייכתי לד' ואז ס' התעצבנה וניסתה לשקר לי שאין תרגול ושאלך לבניין אחר, פה כבר הבנתי עם מי יש לי עסק ודאגתי להתנתק ממש, הרמטית. היא הרגישה את זה כמובן, הרגשתי שלטובתי- כדאי לי.


ד' וס' היו נעלמים בהפסקה לתקופות ארוכות, שניהם לבד, הייתי מסתכלת ומקנאת, מאוד. מתרחקת משניהם יותר ויותר ולא מבינה למה ד' שהראה לי משיכה מהרגע הראשון שראה אותי התרחק פתאום והעדיף אותה על פניי.


הייתי מפנטזת עליו המון, אם היינו מדברים בהפסקה הייתי נכנסת באקסטזה, כולי נלהבת וטוב... הייתי ממש מפנטזת עליי ועליו (אני אחסוך בפרטים ואשאיר אותם לי חחח), לפעמים הוא היה כביכול רומז לי דברים, חשבתי שיש לו איזה רגש כלפיי אפילו שאנחנו לא בדיוק בתקשורת, הוא היה זורק דברים ומחכה שאגיב וכל מיני, מאחר ואני קצת הלגה שזה מגיע לגברים שאני מחבבת יכול להיות שהרחקתי אותו, אבל זה בגלל שהרגשתי שאני הולכת להפגע.


בשנה ב' הגיעה לאזניי שמועה שד' וס' התנשקו במעונות, שמישהי מאצלנו ראתה אותם, "וואלה" אמרתי באדישות, "אז היא ממש ראתה אותם?" אותה אחת שראתה אותם היא לא הבחורה הכי אמינה שיש אז השארתי את זה בסימן שאלה, מה שכן בחורה שאני מכירה והייתה שותפה שלה אמרה שהוא היה שורץ המון אצלה, אז זה מסתדר עם הנשיקה.


בשנה ב' הצטרפה אלינו מישהי שעשתה הקפאת לימודים לשנה, מהעדה של ד', התחברו מהר מאוד, יצא שראיתי במקרה בפלאפון שלו את השם שלה עם לב, אני זוכרת שהלכתי הביתה ומאמצע הדרך התחלתי לבכות לאמא שלי בפלאפון שאני לא יודעת מה אעשה, שזה שובר לי את הלב לדעת שהם ביחד ושאני לא אבוא לחתונה שלהם אם תתקיים.


לקראת סוף שנה ב' הוא התחיל לרדת לי מהלב, כנראה שחוסר מימוש האהבה יחד עם אתר ההכרויות שלא יצא ממנו אמנם שום דייט אבל המון הודעות מחזקות אגו על היופי שלי ועל כך שאני מעניינת חיזקו אותי וגרמו לי להבין שיש הרבה מעבר לד'.


בשנה ג' התחלתי כבר הרבה יותר חזקה, ד' לא ריגש אותי כל כך, באתי מחוזקת מאתר ההכרויות ומהחיזורים, הרגשתי יפה גם בלעדיו. בתקופת המבחנים הראשונה הכרתי דרך אותו אתר דוקטורנט בן 23 (גאון), והתחלנו לדבר בהתכתבויות, הוקסמתי, הוא נראה ממש טוב בעיניי, גם משכיל, גם גובה נחמד, גם צעיר ממני בשנתיים שזה נחמד, אחלה כביכול. אז זהו שלא כל כך, מסתבר שהתחלתי לפתח אשליות מהר מדי כי לא שמתי לב שהוא פשוט תחקר אותי מלא ולא החמיא לי כמו שאר הגברים שאפילו לא הגעתי איתם להחלפת מספרים. השיא היה שלא ידעתי שחליתי במחלת הנשיקה וכל תקופת המבחנים די נדפקה לי, ניגשתי להמון ב'-ים והייתי בבלאגן שלם, לא הבנתי למה הגוף שלי חלש, למה כל הזמן אני מתה לישון ולא מתעוררת, ולמה אני מנותקת והראש לא במקום. יצא שנשארתי ערה במרתון להספיק ללמוד למבחן, עשיתי את זה פעמיים השנה וזה סיוט של החיים, לשמוע את הציפורים בבוקר ולדעת שלא ישנת דקה בלילה, בכל מקרה שלחתי לו הודעה בערב לפני שאני ממש בתקופה לחוצה ושנתראה אחרי המבחנים, בבוקר הייתי מול הווטסאפ מתכתבת עם ידיד שלי ורואה את אותו בחור מתחיל לכתוב, כותב, כותב, כותב, ולא שולח כלום.


זה שבר אותי.


הרגשתי כל כך רע! וואו! הרגשתי שכל מגדל הקלפים מתמוטט לי, שכל הפנטזיות קורסות, רגשות שלא חשבתי שקיימים בי מאז גיל 16 בערך.


הבנתי שאין לי ולו עתיד- גם התחקירים, גם הרובוטיות בלי המחמאות וגם הייבוש? ועוד לא דיברנו אפילו בפלאפון! ניתקתי את זה.


היה לי עצוב כמה ימים ועבר, לא משהו שאני חושבת עליו, כי לא היה כלום, כי היה לי קשר בעבר וכי המתנתי כל כך הרבה זמן אז אמתין עוד קצת, לא נורא.


נכון שלפעמים מרגישים לא מובן לגבי דברים מסויימים שקורים? למה זה קרה לי ושיט כזה?


התשובה היא שזה בא להגן עלייך אחר כך. זוכרים שכתבתי שראיתי את השם של אותה בחורה שלומדת איתנו על הצג שלו עם לב והתבאסתי נורא? אז קבלו... ד' הודיע באפריל שהוא... מתחתן! עם מי? לא ברור כי לא ראיתי את זה בפייסבוק, לא בווטסאפ בתמונות. נאדה!


והנה אני- שחשבתי שס' בקשר איתו, אותה בחורה מהנייד בקשר איתו וחשבתי שאתמוטט משברון לב, עומדת בזה בגבורה, לא מרגישה צער או קרוב לזה. ולמה? אני חושבת שמעבר לזה שהבנתי שקשר אם לא קרה עד עכשיו כבר לא יקרה- אותו הבחור הזה מאתר הכרויות היה המסמר שלי, אז נכון, הוא גם יצא, אבל שניהם יצאו! שניהם! זה עזר לי להתמודד עם החתונה הבלתי צפויה של ד', כנראה שידוך או משהו. לא מוטט אותי, לא העציב, כלום. הרגשתי רע בשבילו אפילו שהוא מתחתן בשידוך כנראה.


אגב לס' יש חבר מתחילת השנה וחלה התקררות משמעותית ביחסים שלה ושל ד', מצמודים כל היום, יושבים ביחד הם נפרדו ממש, היא יושבת אחורה אחורה ישנה על השולחן והוא קדימה עם חבורה אחרת של אנשים מהתואר.


איך דברים משתנים.


אז כן, מה שרציתי להגיד שתם עידן הד' והדבר היחידי שאני מאחלת לעצמי שהתאהבות הבאה שלי תהיה באדם ששווה את זה ואחוש אליו את כל הרגשות והמשיכה שחשתי לד' ואפילו יותר אם זה קיים.


אני מאחלת לעצמי את זה מעומק הלב.

נכתב על ידי MyonlySunshine:) , 21/7/2019 21:49  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אוֹרי.-ו> ב-22/7/2019 05:07
 



21.7.19


אמא שלי אתמול הייתה עצבנית ודרשה ממני ומאבא שלי שנסגור מלון וטיסות, אבא שלי אמר שזה לא חכם לפני שהוא שאל בעבודה, אבל היא התעצבנה יותר. מפה לשם ישבתי איתו אתמול וסגרנו להם טיסות ומלון, בלי אפשרות ביטול. שהיום אבא שלי נכנס למנהל שלו הוא אמר לו שחבל שסגר כי יש להם באחד הימים שהוא מתוכנן להיות בחו"ל משימה גדולה. אולי עכשיו אמא שלי הבינה שלא שווה כל הזמן להיות עצבנית ולהרגיש שדברים אמורים להתנהל לפי איך שהיא תופסת את החיים. ישבתי כל כך הרבה זמן על לסדר להם את החופשה והיא מצידה לא עשתה כלום אבל התעצבנה הרבה והתלוננה הרבה, כאילו שהיא רצה לבדוק ולשאול לגבי החופשה. זה לא הוגן! פעמיים טסתי איתה והיא ממש לא עושה כלום בטיול, אני זו שמדברת באנגלית, אני זו שמנווטת עם הגוגל מפות, אני זו שמזמינה במסעדות ובתי קפה. היא מביאה את הכסף אמנם אבל מלבד זה הכל עליי בטיול ויש לה תמיד תלונות.


עכשיו- אם היא רוצה לשנות שהיא תרים טלפונים לאל- על, שהיא תרים טלפונים למלון אבל רגע! פתאום היא רגועה ואומרת- "יהיה מה שיהיה, אין מה לשנות" מעניין, שהיא טועה זה בסדר.


 

נכתב על ידי MyonlySunshine:) , 21/7/2019 09:47  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MyonlySunshine:) ב-21/7/2019 14:37
 



טיול


בין לבין המבחנים אני מסדרת טיול להורים שלי,


נראה לי שאני מתרגשת יותר מהם שזה מוזר,


זו הפעם הראשונה שהם טסים לחו"ל לבד, תמיד היינו בהרכב חלקי, אני ואחד ההורים או אבא שלי ואחי.


ארגנתי להם מלון ממש טוב אחרי בירורים רבים וטיסות.


אמא שלי הייתה די עצבנית, לא היה מובן לי למה, במיוחד שאני כל כך טורחת ושזו לא מדינה שטסתי אליה אי פעם, קצת מאכזב.


בימים הקרובים אני אארגן להם סיור או שניים ואסדר להם רכבות שיצאו מהעיר שזה הם ישהו.


מוזר לי שאני מתרגשת יותר ממי שכן נוסע.


לא מובן לי.

כי לפעמים הרצון הזה לעשות טוב לאחרים די דופק אותי.

נכתב על ידי MyonlySunshine:) , 20/7/2019 18:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMyonlySunshine:) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MyonlySunshine:) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ