לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


גם אם קשה

Avatarכינוי:  2317

בת: 19





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2018

תופס אותי


זה כמו להפיל ראש, כמו להוריד שורה, עולה עולה עולה באם נתפסתי. מגיע משום מקום (או אולי מהמאגרים של בלוטת התריס שדאגתי לשמר). בעברי, הכוונה לפני שנה בדיוק הייתי מקיאה במצב כזה שהיה קורה לעיתים תכופות יותר כי על הידע שלי בהקאה יש וותק וכמו כן גם על האהבה שלי ללהקיא, ובעיקר הצורך להקיא כדי לקבל מחשבה על כך שהוצאתי את החומר המסוכן ממני ועכשיו יש מצב שזה יעבור יותר מהר. 

אם הייתי לבד לא יודעת מה הייתי עושה, כנראה מנסה לצפות בסרט או בבוב ספוג. אני משכנעת את עצמי שיש לי בחילה אבל זה בדיוק ללמוד לחיות לצד כל זה ולא להיות מכושפת. לדעת שזו לא האמת וששום דבר שאכלתי אינו מכיל חומר כזה או אחר, שאין מזרקים על הספה ושאף אחד לא ריסס מהחלון לתוך הבית רעל. הכל בסדר. אני חוזרת להיות קופה, לא מצליחה לחבר את המילים לקול אחד רציף שיבקש עזרה, לדבר נשמע לי כמו דבר לא אמיתי שאני לא מצליחה להטביע בו רגש לעומת מעשים וקולות של נמר. לזוז, לשרוף, לגזור, להכאיב, להסתכל. 

אינני כאן לעוד הרבה זמן. 

אודי ומליאן, אני אוהבת אתכם.

מקווה שיום אחד אדבר. 

נכתב על ידי 2317 , 4/10/2018 21:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



8,546
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , עכברי כפר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל2317 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על 2317 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ