לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים המורכבים שלי

מי אני? מה אני? מה אני אוהבת? כמה אני נשברת? אומרים עלי שאני חזקה, אבל כבר אין לי כח. החיים כל כך מורכבים, החיים כל כך קשים. רוצה לצרוח, רוצה לברוח. אבל אין ברירה. החיים חזקים מהכל. אז ברשותכם אמצא דרך להוציא כאן את מסתורי ליבי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

3/2018

שנתחיל מהסוף?


הנה, אני כאן. 

אחרי יומיים קשים שעברתי, חייבת קצת לפרוק. 

פורים היום, אז שמתי את המסכה הרגילה שלי, זו שמראה שהכל בסדר, אבל מאחוריה מסתתרת

מציאות אחרת. 

עד כמה בן אדם יכול להכיל עצב, כאב, חרדות, חששות.

תקופה כזו שמחכה כבר שתעבור. הלב שלי מתפרק לרסיסים. 

געגועים עזים לאבי המנוח אשר נפטר לפני שנתיים. אומרים שהזמן מרפא קצת, אבל לא מרגישה כך. 

עדיין כאילו זה קרה אתמול. כאילו אתמול נפרדתי ממנו בבית החולים כשמסר את נשמתו לבורא, שעמדתי מעליו 

ודמעותיי זולגות על פניו, ואני מורחת אותן על הפנים שלו, ואומרת לו הנה אבא, אני עדיין חלק ממך, אהיה איתך

גם שם למטה. בקבר. בטוחה כי חלק מהנשמה שלי התאחדה עם הנשמה שלו, ושניהן הלכו להן, נפרדו ממני. 

עוד מהיותי ילדה, הייתי אומרת לאמא שלי, אמא, אני אוהבת אותך ואת יודעת, אבל הנשמה שלי זה אבא.

היום כבר בת 44, וכך היה כל השנים. הייתי מרגישה אותו, הייתי מרגיעה אותו. כשלא היה מרגיש טוב, 

גם אני לא הייתי מרגישה טוב. כל כך היינו קשורים, כל כך היינו מאוחדים. 

גם גרתי איתו בחמש השנים האחרונות, טיפלתי בו, היה איש חולה מאוד. ברמה כזו שלא הייתי ישנה, 

כל הזמן הייתי באה לחדר שלו לבדוק אם הוא נושם. כמה קשה היה לראות את זה. כמה קשה היה לחוות את זה. 

כולם פחדו עלי. איך אקבל את הפרידה ממנו. והאמת שלא קיבלתי. הנחמה היחידה היא שהוא לא סובל יותר. 

אתמול היתה האזכרה אצלי בבית. הגיעו המון אנשים, ואני רק רציתי שיילכו. זה מחזיר אותי לשבוע השבעה. 

לא יכולה להכיל זאת. והיום עלינו לקבר, וגם שם לא היה קל. 

החוסר שלו, פשוט משגע אותי. 

רוצה חיבוק ממנו, רוצה שיגיד לי פריטיקה, הכל יהיה בסדר. 


אבל אין מה לעשות, זה הרי לא יקרה. 

מרגישה אותו כמעט בכל מקום. 


אז עם כל הגעגוע, עם כל העצב והכאב, רוצה לומר אבא, אהבתי, אוהבת, ותמיד אוהב. 

יהי זכרך ברוך. 

 

נכתב על ידי luna44 , 1/3/2018 00:32   בקטגוריות אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי:  luna44

מין: נקבה




70
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לluna44 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על luna44 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ