לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2019


זה עניין של הרס, של חורבות מלחמה. זה זה שאחרי יותר מדי קרבות לא ממש נשאר על מה להלחם.

ואתה חושב שאתה בונה מגדלים ושהם יהיו שם וישארו עומדים על תילם אבל הם לא, הם נופלים ומתרסקים כשאתה מסית מבט.

 

אני תוהה אם ההתבודדות שאני חווה בחיי היא כתוצאה מהכשל האישי שלי או כתוצאה מהכשל של החברה עצמה.

עד כמה אני נפגע של תחלואי הדור שלי, ועד כמה אני נפגע מתחלואי שלי. אולי אני רק סטטיסטיקה, בטוח אני רק סטטיסטיקה.

אין לי כוחות באמת ואין לי כוחות לזייף שיש לי כוחות.

ללכת לראיון הזה ולנסות להעמיד פנים שאני משהו שאני לא. אני לא רוצה, אני מרגיש שיקראו אותי ויקרעו אותי.

אני מרגיש גם לא חד, אני יודע שאני לא חד עכשיו, איך אני יכול להיות חד, אני כמעט קטטוני, אני בקושי מצליח לצאת מהמיטה.

 

אם אני מתקבל למשרה הזו, זה יהיה לא פחות מנס, לא שאני לא חושב שאני יכול להיות מעולה בזה ושהם לא יצטערו שניה אם הם יקחו אותי.

אבל אני בספק שהם יוכלו לראות מבעד לדיכאון, לחוסר הביטחון ולחוסר החדות שאני שרוי בהם. חבל שאני לא עושה קוקאין וכאלה, שורה אחת לפני הראיון והייתי יכול להיות סופרמן מולם.

 

אני צריך נס, ולהתכונן.

ולדמיין את היום שאחרי. את היום הזה שאני מקבל את ההודעה שהתקבלתי, את היום לאחר שחתמתי על חוזה.

לראות את עצמי עובד שם. לראות את עצמי יושב בישיבות ומשתלב בנוף.

 

נכתב על ידי לב ער , 9/2/2019 19:04  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  לב ער

מין: זכר





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללב ער אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לב ער ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ