לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הברק ממזרח - אור הישועה


"תחת ריבונותו של אלוהים, כול הדברים מתקיימים ומתים בזכות סמכותו, בזכות ניהולו. מתוך 'אלוהים עצמו, הייחודי ג''"

Avatarכינוי: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

11/2019

בני אדם תמימים אינם בהכרח אנשים ישרים


צ'נג מינגג'י, עיר שי-אן, מחוז שאנשי
אני רואה בעצמי אדם חברותי וישיר. אני מדברת עם בני אדם בצורה ישירה; כל מה שאני רוצה לומר, אני אומרת – איני אדם שהולך סחור-סחור כשאני מדברת. כשאני מתרועעת עם אנשים, אני נוטה להיות ישרה למדי. לעתים קרובות, מרמים אותי ולועגים לי על כך שאני נותנת אמון בבני אדם בקלות רבה מדי. רק לאחר שהתחלתי ללכת לכנסייה, הרגשתי שמצאתי מקום שאני יכולה להרגיש בו בבית. חשבתי לעצמי: "בעבר הייתי בעמדת נחיתות בגלל תמימותי והייתי פגיעה להולכת השולל של אחרים; אולם בכנסייה, אלוהים רוצה בני אדם ישרים, בני אדם שחוו לעג מהחברה, לכן אין לי סיבה לדאוג עוד לגבי היותי תמימה מדי." התנחמתי במיוחד כששמעתי שאלוהים אוהב את הישרים והפשוטים, ושרק הישרים יזכו לישועת האל. כשראיתי עד כמה טרודים היו אחיי ואחיותיי כשהחלו לזהות את אופיים הבוגדני אך לא יכלו לשנותו, הרגשתי הקלה רבה אף יותר מכך שלא אצטרך לסבול כמותם, כיוון שאני אדם ישר. אך יום אחד, לאחר שזכיתי לישועה מאלוהים, הבנתי שאיני האדם הישר שחשבתי שאני.
יום אחד, שמעתי שאלוהים אומר בשיתופו: "אנשים ישרים… ברשותם האמת, הם אינם מעוררי רחמים, עלובים, טיפשים או תמימים… ולכן אל תענוד לעצמך את הכתר הזה ואל תחשוב שאתה אדם ישר כי אתה סובל בחברה, כי מפלים אותך וכי כל מי שאתה פוגש משחק בך ומרמה אותך. זה לגמרי לא נכון … להיות אדם ישר, זה לא כמו שאנשים מדמיינים לעצמם: אנשים אינם ישרים פשוט מפני שהם גלויים ומנהלים את חייהם בהגינות. אולי ישנם אנשים שמדברים בכנות רבה באופן טבעי, אך כנות אין משמעותה שהם נטולי מרמה. מרמה היא המניעים של אנשים וטבעם. כאשר אנשים חיים לפי העולם הזה, כשהם חיים תחת השפעת השחתתו של השטן – זה בלתי אפשרי עבורם להיות כנים; הם יכולים רק להפוך לרמאים יותר ויותר." ("כדי להיות ישר, עליך לנהוג בפתיחות מלאה עם החרים" מתוך "הדבר מופיע בבשר"). דברי האל היו אפיון מושלם של מצבי. אכן, תמיד חשבתי שמכיוון שאיני הולכת סחור-סחור כשאני מדברת, ושלעתים קרובות מרמים אותי, אפשר לפרש זאת כך שאין בי חלק בוגדני או ערמומי. כתוצאה מכך, מעולם לא הזדהיתי עם תיאורו של אלוהים את בוגדנותו וערמומיותו של האדם, אלא הכתרתי את עצמי כתמצית היושר. חשבתי שכל אדם אחר הוא בוגדני, ושאני באופן כלשהו שונה, ושיושר פנימי טבוע בי מלידה. חשיבתי הייתה מזעזעת כלפי אלוהים. בנקודה זו נזכרתי בפסוק אחר מדברי האל: "כנות משמעותה שאתם נותנים את לבכם לאלוהים, שאתם לעולם לא נוהגים בו בחוסר יושר, שאתם פתוחים בפניו בכל, ושאתם לעולם לא מסתירים ממנו את האמת, לעולם לא נוהגים באופן שמוליך שולל את אלה שבמרומים ומשלה את אלה שעל פני האדמה, ושאתם לעולם לא נוקטים פעולות שנועדו אך ורק לשאת חן בעיני אלוהים. בקצרה, כנות היא הימנעות מטומאה בפעולותיכם ובדבריכם ומהונאה את אלוהים ואת האדם … אם דבריכם מלאים בתירוצים והצדקות חסרות ערך, אז אני אומר שאתם ממאנים להנהיג את האמת. אם יש לכם סודות שאתם לא ששים לשתף ואם אתם לא מוכנים לחשוף את סודותיכם – כלומר את הקשיים שלכם – בפני אחרים כדי לחפש את דרך האור, אני אומר שאתם לא תקבלו את הישועה בקלות, ושאתם לא תגיחו בקלות מהחושך. אם ביקוש דרך האמת מוצא חן בעיניכם, הרי שאתם תמיד חיים באור. אם אתם שמחים להיות עושי שירות בבית האל, העובדים בשקדנות, במצפוניות ובאלמוניות, ותמיד נותנים ולעולם לא לוקחים, אני אומר שאתם קדושים נאמנים, שאתם לא מבקשים תמורה ושאתם פשוט ישרים. אם אתם מוכנים להיות כנים, אם אתם מוכנים לתת את כל כולכם, אם אתם מסוגלים להקריב את חייכם למען אלוהים ולשאת עדות, אם אתם ישרים עד כדי כך שאתם יודעים רק לְרַצות את אלוהים, ואם אתם לא חושבים על עצמכם או לוקחים דברים לעצמכם, אני אומר שבני אדם כמוכם הם אלה שהאור מטפח, והם אלה שיחיו לנצח במלכות" ('עבירות יובילו את האדם לגיהינום' ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל גרמו לי להבין שכוונתו של אלוהים לגבי יושר, היא מישהו שמוסר את לבו לאלוהים מבלי לחשוב על התקדמותו האישית או על תכניותיו. עם אלוהים לא עושים עסקים, לא דורשים ממנו תשלום: אדם ישר חי כדי להשביע את רצונו של אלוהים. אדם ישר הוא נאמן במיוחד לאלוהים ובשום פנים ואופן אינו מנסה להונות אותו. במילוי חובתו, אדם זה הוא חרוץ ובשום פנים ואופן אינו מנסה להתחמק במרמה מעשיית דברים, או לצאת ידי חובה. אדם ישר חושף את כל כולו בפני אלוהים, והוא מוכן לשתף את אחיו ואחיותיו בענייניו הפרטיים ובבעיותיו האישיות. בני אדם ישרים אינם מספרים את הגרסה המצונזרת של הסיפור, אלא הם מספרים את הסיפור ללא כחל וסרק. בני אדם ישרים דבקים באמת והם אנושיים. בכל הנוגע אליי, פשוט לא הבנתי למה הכוונה כשאומרים "אדם ישר". לפי שיקול דעתי הגשמי, הנחתי ש"אדם ישר" לפי אלוהים הוא מה שנכנה בעולם החילוני "אדם תמים". לא היה לי מושג שיש קשר קלוש בין "אדם ישר" לפי אלוהים לבין השקפתי לגבי "אדם ישר". הייתי כל כך יהירה, כל כך מגוחכת!
השטן השחית את האדם במשך אלפי שנים: כולנו גדלים בסביבה שמחלחלים אליה שאט הנפש והרוע של השטן. דברינו והתנהגותנו, האופן שבו אנו מתנהלים בחברה – כולם כפופים לפקודותיו של השטן. "סייג לחכמה שתיקה", "כל אחד דואג לעצמו והשטן פוגע בחלש ביותר", "לדבר משני צדי הפה" – ביטויים אלה, שהם הביטויים המפורסמים ביותר של השטן, כבר השתקעו בתת ההכרה הקולקטיבית של האנושות: הם חלק בלתי נפרד מחיינו, אף שהם מובילים אותנו לידי בוגדנות וערמומיות. לאור העובדה שכל האנושות נגועה בבוגדנות ובערמומיות, מה גרם לי לחשוב שאני מחוסנת או ישרה מיסודי? אני מדברת בצורה ישירה ונטולת דו-משמעות, מפני שאני אדם גלוי לב וישיר. לעתים אחרים מרמים אותי, מפני שאני בורה ומטופשת, אך זה לא מעיד על כך שאני אדם ישר באמת. במבט לאחור, כמה פעמים העמדתי פנים ושיקרתי כדי לשמר את המוניטין והמעמד שלי? כמה פעמים נמלאתי חרדה לגבי עתידי במקום להאמין באלוהים בלב טהור ושלם? פחדתי שאם אתן הכול לאלוהים, אשאר ללא כלום, לכן תמיד רציתי לקבל הבטחה מאלוהים, ביטחון שיום אחד אכנס למלכותו. חשתי שרק באופן זה אוכל לחפש את האמת מכל הלב וללא דאגה. כמה פעמים לא הייתי נאמנה לאלוהים, ועוררתי מהומה על רווחים והפסדים קטנים במהלך מילוי חובותיי? כמה פעמים לקחתי החלטות והפרתי אותן, דיברתי מילים מרשימות וריקות כדי למצוא חן בעיני האל? כמה פעמים נמנעתי מלהיפתח בפני אחיי ואחיותיי ולא שיתפתי אותם בצרותיי האישיות ובענייניי האישיים, מחשש שהם יבוזו לי? כמה פעמים אמרתי רק את מה שהאמנתי שיעניק לי תועלת אישית, בניתי חומה סביבי וחשדתי באחרים? … במבט לאחור, נראה שכל מחשבותיי, דבריי ומעשיי היו מלאים בבוגדנות ובהולכת שולל. כתוצאה מכך, תפיסת האמונה שלי, תרומותיי, ההתערות שלי עם אחרים ועם אלוהים והאופן שבו מילאתי את חובותיי, היו נגועים בבוגדנות. ניתן לומר שחייתי כל רגע בהתאם למהות הבוגדנות. אני כלל לא אדם כנה.
תודה אלוהים על כך שהפכת אותי לנאורה, על כך שהראית לי שבני אדם ישרים אינם רק גלויי לב ותמימים, אלא הם גם בעלי אמת ואנושיות. תודה לך גם על שהראית לי שאיני כנה על פי הגדרת האל, אלא אני אדם הנגוע באופיו הבוגדני של השטן – בוגדנות שחשף אלוהים. אלוהים יקר, מעתה ואילך אשקיע את עצמי בהפיכה לאדם ישר. אני מבקשת שתחשוף אותי ושתרשה לי להבין יותר לעומק את אופיי הבוגדני, כדי שאוכל לתעב את עצמי ולדחות את בשרי, וכך אהפוך בקרוב לאדם ישר בעל אמת ואנושיות.
מקור: בשורת מלכות השמיים 
נכתב על ידי , 12/11/2019 09:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מהו אדם אמיתי


תפקידי הוא לנהל את האדם. מעבר לכך, נגזר עליו שאכבוש אותו כשבראתי את העולם. בני האדם לא יודעים שאכבוש אותם לחלוטין באחרית הימים, וייתכן שהם גם לא מודעים לכך שהעדות לכך שאביס את השטן היא כיבוש בני האנוש המרדניים. אולם כבר אמרתי לאויבי כשהוא נאבק בי, שאכבוש את בני האדם שהשטן שבה וכבר מזמן הפכו לילדיו ולמשרתיו הנאמנים השומרים על ביתו. המשמעות המקורית של המילה "כיבוש" היא הבסה, השפלה. על פי הגדרתו של עם ישראל, פירושה הוא תבוסה מוחלטת, השמדה, והבאת מישהו למצב שהוא לא יכול להתנגד לי עוד. אולם כפי שאתם מגדירים זאת כיום, פירושה הוא כיבוש. עליכם לדעת שאני מתכוון להשמיד ולהרוס לחלוטין את המשחית שבקרבם של בני האנוש, כך שהוא לא יוכל עוד למרוד בי, ועל אחת כמה וכמה לא יוכל לקטוע את עבודתי או להפריע לה. לכן, בעיני בני האדם פירוש המילה הוא כיבוש. תהיה הקונוטציה של המונח אשר תהיה, עבודתי נועדה להביס את האנושות. זאת מפני שהאנושות אכן קשורה בניהול שלי, אך ליתר דיוק, האנושות אינה אלא אויבת שלי. האנושות היא השטן המתנגד לי וממרה את פי. האנושות אינה אלא התולדה של השטן שאותו קיללתי. האנושות אינה אלא צאצא הארכי-מלאך שבגד בי. האנושות אינה אלא המורשת של השטן, שאותו דחיתי לפני זמן רב, ואשר מאז הוא האויב העוין שלי. הרקיע מעל האנושות יורד. הוא קודר ואפל ואין בו שום ניצוץ של בהירות, והעולם האנושי שרוי בעלטה מוחלטת, ובעלטה כזו, בן אדם לא יכול לראות את ידו מול פניו, ולא יכול לראות את השמש כשהוא מרים את ראשו. הדרך שלרגליו היא דרך בוצית ומלאת מהמורות, והיא מתעקלת בפיתולי פיתולים. הארץ כולה זרועה גוויות. הפינות החשוכות מלאות בשרידי המתים. הפינות הקרות והמוצללות דחוסות בהמוני שדים המתגוררים שם. בנוסף, גם בכל מקום בעולם האנושי, המוני שדים מופיעים לפרקים. צאצאיהם של בהמות שונות המכוסים בזוהמה נלחמים פנים אל פנים במאבק אכזרי שקולו מעורר אימה בלב. בזמנים כאלה, בעולם כזה, וב"גן עדן ארצי" כזה, היכן מחפשים את רגעי האושר שבחיים? לאן הולכים למצוא את יעד החיים? האנושות שמזמן נרמסה תחת רגלי השטן, פועלת מהרגע הראשון בצלם השטן, ויתרה מזאת, היא משמשת התגלמות של השטן ומהווה ראיה שנושאת עדות רמה וברורה על השטן. איך ייתכן שבני אנוש כאלה, חלאות אדם מנוונות וצאצאים כאלה של משפחת האדם המושחתת, יישאו עדות על אלוהים? מהיכן מגיע כבודי? היכן ניתן להתחיל לשאת עליי עדות? זאת מכיוון שהאויב שניצב נגדי אחרי שהוא השחית את האנושות, כבר לקח את האנושות – את האנושות שבראתי לפני זמן רב ואשר הייתה מלאה בכבודי ובהבאתי לידי ביטוי – והכתים אותה. הוא חטף ממני את כבודי, ומה שהוא הטמיע באדם הוא רעל עם קורטוב של כיעורו של השטן וקורטוב ממיץ פרי עץ הדעת. בראשית בראתי את האנושות, כלומר בראתי את אבי האנושות, אדם. הייתה לו דמות והיה לו צלם, והוא היה גדוש חיוניות ומלא חיים, ובנוסף, כבודי היה לו לחברה. זה היה היום המכובד שבו בראתי את האדם. לאחר מכן, נוצרה חוה מגופו של אדם, והיא הייתה אם האנושות. כך היו ברואיי מלאים בנשמת החיים שלי וגדושים בכבודי. בראתי את אדם במו ידיי והוא היה ייצוג של צלמי. לכן, הפירוש המקורי של "אדם" היה להיות ברוא שלי, שהוטמעו בו החיוניות והכבוד שלי, שהיא בעלת צורה וצלם, עם רוח ונשמת חיים. הוא היה היציר הנברא היחיד שזכה לרוח ושיכול היה לייצג אותי, להיות בצלמי ולזכות בנשמת החיים שלי. בראשית, חוה הייתה בת האנוש השנייה בעלת נשמת החיים שהחלטתי לברוא, כך שהפירוש המקורי של "חוה" היה להיות ברייה שייעודה הוא להמשיך את כבודי, שהיא מלאה בחיוניות ויתרה מזאת, שכבודי מוטמע בה. חוה נבעה מאדם, כך שגם היא הייתה בצלמי, מפני שהיא הייתה בת האנוש השנייה שנבראה בצלמי. הפירוש המקורי של "חוה" היה להיות בת אנוש חיה שקיבלה רוח, בשר ועצם, שהיה העדות השנייה שלי וכן צלמי השני באנושות. הם היו אבי האנושות ואם האנושות, האוצר הטהור והיקר של האדם, ומהרגע הראשון, הם היו ברואים חיים בעלי רוח. עם זאת, השטן לקח את צאצאי אבות האנושות, רמס אותם ושבה אותם, מה שכיסה את העולם האנושי בעלטה גמורה וגרם לכך שהצאצאים האלה לא מאמינים עוד בקיומי. הדבר המתועב עוד יותר הוא העובדה שבו בזמן שהשטן משחית ורומס בני אדם, הוא לוקח באכזריות את כבודי, את עדותי, את החיוניות שהענקתי לבני האדם, את נשמת החיים והחיים שנפחתי לתוכם, את כל כבודי בעולם האנושי ואת כל המאמץ והטרחה שהשקעתי באנושות. האנושות לא נמצאת עוד באור. היא איבדה את כל מה שהענקתי לה, והיא משליכה מעליה את הכבוד שהענקתי. איך ייתכן שבני האדם יכירו בכך שאני אדון כל הברואים? איך ייתכן שהם ימשיכו להאמין בקיומי בשמיים? איך ייתכן שהם יגלו את הביטויים של כבודי בארץ? איך ייתכן שהנכדים האלה יקבלו את האל שאבותיהם יראו אותו כאדון הבריאה שלהם? הנכדים מעוררי הרחמים האלה "העניקו" לשטן בנדיבותם את הכבוד, את הצלם וכן את העדות שהענקתי לאדם וחוה, ואת החיים שהוענקו לאנושות ואשר בהם היא תלויה כדי להתקיים. הם כלל לא שמים לב לנוכחותו של השטן, כשהם נותנים לו את כל כבודי. האין זה המקור להגדרה של "חלאת אדם"? איך ייתכן שאנושות כזו, שדים רשעים שכאלה, גוויות מהלכות שכאלה, דמויות כאלה של השטן, אויבים כאלה שלי, תחזיק בכבודי? אשיב לעצמי את כבודי, את העדות בקרב בני האדם על כך שאני קיים, ואת כל מה שהיה שייך לי בעבר ושנתתי לאנושות לפני זמן רב – אכבוש את האנושות לחלוטין. עם זאת, עליכם לדעת שבני האדם שבראתי היו קדושים שנשאו את צלמי ואת כבודי. במקור, הם לא היו שייכים לשטן, ולא היו נתונים לרמיסתו, אלא ביטוי טהור שלי הנקי מכל שמץ של רעל השטן. על כן, אני מודיע לאנושות שאני רוצה רק את מה שבראתי במו ידיי, את הקדושים האהובים שלי שלא שייכים לאף ישות אחרת. יתרה מזאת, הם יסבו לי עונג ואראה בהם את כבודי. אולם רצוני הוא לא באנושות שהשטן השחית ואשר שייכת לשטן כיום, שהיא כבר לא בריאתי המקורית. כיוון שאני רוצה להשיב לעצמי את כבודי בעולם האנושי, אכבוש לחלוטין את הניצולים הנותרים של האנושות, כהוכחה לכבודי בניצחוני על השטן. אני רואה בעדותי רק מימוש של עצמי ומושא הנאה. זה רצוני.
האנושות התפתחה במהלך רבבות שנות היסטוריה כדי להגיע למקום שבו היא נמצאת כיום. עם זאת, האנושות של בריאתי המקורית התנוונה זה מכבר. היא חדלה להיות מה שרציתי, ולכן האנושות שאני רואה לנגד עיניי כבר לא ראויה להיקרא אנושות. במקום זאת, בני האדם האלה ראויים להיקרא חלאות אדם שהשטן שבה וגוויות מהלכות רקובות שהשטן חי בקרבן ועוטה כלבוש. בני האדם לא מאמינים בקיומי כלל, והם לא מקבלים בברכה את בואי. האנושות רק מגיבה באי-רצון לבקשותיי, מסכימה איתן באופן זמני, ולא חולקת איתי בכנות את השמחה והעצב שבחיים. כיוון שבני אדם רואים בי דבר בלתי נתפס, הם מעמידים פנים באי-רצון שהם מחייכים אליי ונוקטים גישה של חנופה לבעלי סמכויות. זאת משום שבני אדם לא מכירים את עבודתי, וקל וחומר שהם לא יודעים מה רצוני כיום. אדבר אליכם בכנות: בבוא היום, הייסורים של כל מי שעובד אותי יהיו קלים לעומת ייסוריכם. למעשה, מידת אמונתכם בי לא עולה על זו של איוב – ואף אמונתם של הפרושים היהודים גוברת על אמונתכם – ולפיכך, אם יום האש יפקוד אתכם, הסבל שלכם יהיה חמור יותר מזה של הפרושים כשישוע נזף בהם, חמור יותר מזה של 250 המנהיגים שהתנגדו למשה, וחמור יותר מזה של סדום בלהבות שבהן היא נחרבה. כאשר משה היכה בסלע והמים שיהוה העניק פרצו מתוכו, היה זה משום אמונתו. כאשר דוד ניגן מנגינה בשבחי – ולבו היה מלא שמחה – היה זה משום אמונתו. כאשר איוב איבד את המקנה שלו שהתפזר בהרים וכן עושר רב, וכשגופו התכסה בשחין, היה זה משום אמונתו. כשהוא שמע את קולי, קול יהוה, וראה את כבודי, כבוד יהוה, היה זה משום אמונתו. יכולתו של פטרוס ללכת בעקבות ישוע המשיח נבעה מאמונתו. מוכנותו להיצלב למעני ולתת עדות של כבוד גם היא נבעה מאמונתו. כשיוחנן ראה את דמותו רבת הכבוד של בר האנוש, הדבר נבע מאמונתו. כשהוא ראה את חזון אחרית הימים, הדבר נבע קל וחומר מאמונתו. הסיבה לכך שהמוני הגויים לכאורה באומות העולם יקבלו את התגלותי ויגלו ושחזרתי כבשר ודם כדי לעשות את עבודתי בקרב בני האדם, יהיה זה גם כן משום אמונתם. כל בני האדם שדבריי החמורים מכים בהם אך מוצאים בהם נחמה, וכל בני האדם שזוכים בישועה – זה קורה משום אמונתם, הלא כן? מי שמאמין בי ומצוי במצוקה – גם העולם דחה אותו, הלא כן? מי שחי מחוץ לדבריי ובורח מייסורי הניסיון – כל אדם כזה נסחף בעולם ללא מטרה, הלא כן? בני אדם כאלה דומים לעלי שלכת העפים אנה ואנה ללא מקום מנוחה, ועל אחת כמה וכמה ללא דברי הנחמה שלי. על אף שהייסורים והזיכוך שלי לא רודפים אותם, האין הם קבצנים הנודדים ממקום למקום ברחובות שמחוץ למלכות השמיים? האם העולם הוא באמת מקום מנוחתכם? האם באמת תוכלו לזכות לחיוך קלוש של סיפוק מהעולם בכך שתימנעו מייסוריי? האם באמת תוכלו להשתמש בהנאתכם החולפת כדי להסוות את הריקנות הבלתי ניתנת להסתרה שבלבכם? תוכלו לשטות בכל אחד מבני משפחתכם, אך לעולם לא תוכלו לשטות בי. כיוון שאמונתכם דלה מדי, עד היום הזה עדיין אין לכם היכולת למצוא אף אחת מהנאות החיים. אני מפציר בכם: מוטב להעביר מחצית מחייכם בכנות למעני ולא להעביר את כל חייכם בבינוניות ובחיי הבל למען הבשר הדם, ולשאת את כל הייסורים שבקושי ניתן לשאת. מה תשיגו אם תוקירו את עצמכם כל כך ותימלטו מייסוריי? מה תשיגו אם תסתתרו מייסוריי הרגעיים אך תקבלו בושה נצחית, ייסורי נצח? למעשה, אני לא מכפיף איש לרצוני. אם בן אדם באמת מוכן להישמע לכל תוכניותיי, יחסי אליו לא יהיה רע. אולם אני דורש שכל בני האדם יאמינו בי, בדיוק כמו שאיוב האמין בי, ביהוה. אם אמונתכם רבה מאמונת תומא, אשבח את אמונתכם, ובנאמנותכם תמצאו את האושר שלי, וללא ספק תמצאו את כבודי בימי חייכם. עם זאת, בני האדם, אשר מאמינים בעולם ובשטן, הקשו את לבם, בדומה להמונים בעיר סדום. גרגירי חול נישאים ברוח אל תוך עיניהם והמנחות של השטן בפיהם, ודעתם המעורפלת שייכת מזמן לשטן, שעשק את העולם. השד עתיק היומין שבה כמעט את כל מחשבותיהם. כך, האמונה של האנושות חלפה עם הרוח, והאנושות אפילו לא מסוגלת להבחין בעבודתי. כל שביכולתה לעשות הוא לנסות להתמודד באופן עלוב עם המצב או לנתח אותו בצורה גסה, מפני שרעל השטן כבר מושל בה.
אכבוש את האנושות מפני שבראתי את בני האדם פעם, ומפני שיתר על כן, היא נהנתה מכל דברי השפע שבראתי. אולם בני האדם גם דחו אותי, ואני לא קיים בלבם. הם רואים בי נטל על קיומם, עד כדי כך שגם כשבני האדם רואים אותי, הם בכל זאת דוחים אותי וחושבים על כל דרך אפשרית להביס אותי. בני האדם לא מניחים לי לטפל בהם ברצינות או לדרוש מהם דרישות מחמירות. הם גם לא מאפשרים את משפטי ואת ייסוריי על חטאיהם. הם לא מוצאים עניין בטיפול כזה, אלא מוטרדים ממנו. על כן, עבודתי היא להביס את האנושות שאוכלת ושותה ממני ושמחה בי, אך לא מכירה אותי. אפרוק את בני האדם האלה מנשקם, ואחר כך אשוב למקום משכני עם מלאכיי וכבודי. זאת משום שמעשיהם של בני האדם שברו את לבי לחלוטין ושברו את עבודתי לחתיכות זה מכבר. אני מתכוון להשיב לעצמי את הכבוד שהשטן לקח ממני לפני שהוא הסתלק לו בשמחה והניח לאנושות להמשיך בחייה – להמשיך "לחיות ולעבוד בשלום", להמשיך "לעבוד את האדמה", מבלי שאני מתערב בחייה. אולם עכשיו אני מתכוון להשיב לעצמי את כבודי במלואו מידי השטן, להשיב את הכבוד שיצקתי לתוך האדם בבריאת העולם, ולעולם לא לשוב להעניק אותו לאנושות שעל פני האדמה. זאת משום שלא זו בלבד שבני האדם לא הצליחו לשמר את כבודי, אלא שבמקום זאת הם החליפו אותו בצלם השטן. בני אדם לא מוקירים את בואי, והם לא יעריכו את יום כבודי. הם לא מתענגים על קבלת ייסוריי, וקל וחומר שהם לא מוכנים להשיב לי את כבודי. הם גם לא מוכנים להשליך מעליהם את רעל השטן. האנושות עדיין מתעתעת בי ללא-הרף באותו אופן כבעבר, ובני האדם עדיין עוטים את חיוכיהם הבהירים ואת ארשת פניהם השמחה באותו אופן כבעבר. הם לא מודעים לעומק הקדרות שתפקוד את האנושות לאחר שכבודי ייטוש אותם, והם בייחוד לא מודעים לכך שכאשר יבוא יומי לאנושות כולה, יהיה להם קשה יותר מאשר לבני האדם בתקופתו של נח. זאת משום שהם לא יודעים איזה חושך ירד על עם ישראל כשכבודי עזב אותו. זאת משום שעם בוא השחר, האדם שוכח כמה קשה לעבור את חשכת הלילה. כשהשמש תשקע שוב והחושך ירד על האדם, הוא יתאבל שוב ויחשוק את שיניו בחושך. האם שכחתם כמה קשה היה לבני ישראל לשאת את חצח הייסורים שלהם, כשכבודי עזב אותם? עכשיו הוא הזמן שבו אתם רואים את כבודי, וזה גם הזמן שבו אתם חולקים את יום כבודי. האדם יקונן בחשיכה כשכבודי יעזוב את הארץ המטונפת. כעת הוא יום הכבוד שבו אני עושה את עבודתי, וזה גם היום שבו אני פוטר את האנושות מייסורים, מפני שלא אחלוק את זמני העינויים והצרה עם בני האדם. אני רוצה רק לכבוש לחלוטין את האנושות ולהביס לחלוטין את השטן הטמון באנושות.
 מקור: בשורת מלכות השמיים 
 
 
נכתב על ידי , 11/11/2019 07:45  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"טבילת האש' קטע – האם עבודה קשה, ויתור על דברים והשקעה טוטאלית למען האל מהווים באמת הישמעות לאל


ישוע אדוננו אמר: "לא כל מי שאומר לי 'אדוני, אדוני' ייכנס למלכות שמיים, אלא רק מי שיעשה את רצון אבי שבשמיים" (מתי ז' 21). הגיבור הראשי, סונג אנז, מאמין שמי שמוותר על דברים, משקיע את כל כולו ועובד קשה למען האל נשמע לו ועושה את רצונו; הוא חושב שאם הוא יבקש את הדרך הזאת, אין ספק שהוא ישביע את רצון האל ויבוא אל מלכות השמיים. אך אחיו ואחיותיו מביעים ספקות בנדון – מה אם אדם משקיע עצמו כלפי חוץ, אך מטרתו בכך היא לבוא אל המלכות ולזכות בברכות? האין זה בבחינת כריתת עסקה עם אלוהים? אם אדם משלם מחיר, אך מניעים כאלו מהולים בעניין – האם בכך הוא נשמע לאלוהים? את התשובה תמצאו בקטע הנפלא הזה מתוך הסרט 'טבילת האש'.
לדעת יותר
היכן נמצאים חיי נצח?——עיקרי אמונה באלוהים——תעלומות שאינכם מכירים
נכתב על ידי , 10/11/2019 08:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



2. מדוע נאמר ש"השילוש" הוא ההצהרה המגוחכת ביותר?


 

דברי אלוהים רלוונטיים:
רק לאחר שהאמת של ישוע התגלמה בבשר ודם, האדם הבין זאת: אין זה רק האב שבשמיים אלא גם הבן ואף הרוח. זוהי התפיסה המקובלת שבה מחזיק האדם, שיש אל שכזה בשמיים: שילוש שהוא האב, הבן ורוח הקודש, כולם באחד. לאנושות כולה יש תפיסות כאלה: אלוהים הוא אל אחד, אך הוא מורכב משלושה חלקים, שכול המתבצרים באופן מצער בתפיסות המקובלות מחשיבים אותם כאב, הבן ורוח הקודש. רק שלושת החלקים האלה שהם אחד, כולם שייכים לאלוהים. ללא האב הקדוש, אלוהים לא היה שלם. בדומה לכך, לא היה אלוהים שלם ללא הבן או רוח הקודש. על פי תפיסתם, הם מאמינים כי האב לבדו או הבן לבדו אינם יכולים להיחשב לאלוהים. רק האב, הבן ורוח הקודש יחד יכולים להיחשב לאלוהים עצמו. ...לאורך מאות רבות של שנים, האמין האדם בשילוש הזה, שהועלה באוב על ידי תפיסות במחשבתו של האדם, שהומצא על ידי האדם ושהאדם מעולם לא ראה קודם לכן. לכל אורך השנים הרבות האלה, היו גדולי רוח רבים שהסבירו את "משמעותו האמיתית" של השילוש הקדוש, אך הסברים כאלה על השילוש הקדוש כשלוש דמויות שונות בעלות מהות אחת, היו מעורפלים ולא ברורים, ואת כולם מבלבל "המבנה" של אלוהים. שום אדם דגול לא הצליח מעולם להציע הסבר יסודי. רוב ההסברים מניחים את הדעת במונחים של חשיבה הגיונית ועל הנייר, אך אין ולו אדם אחד שיש לו הבנה ברורה ומלאה של משמעות המושג. הסיבה לכך היא כי השילוש הקדוש הזה שהאדם מוקיר בלבו, בפשטות אינו קיים.
מתוך 'האם השילוש הקדוש קיים?' ב'הדבר מופיע בבשר'
אם מישהו מביניכם אומר שהשילוש הקדוש אכן קיים, הסבר מהו בדיוק האל האחד הזה בשלוש דמויות. מהו האב הקדוש? מהו הבן? מהי רוח הקודש? האם יהוה הוא האב הקדוש? האם ישוע הוא הבן? מהי אם כן רוח הקודש? האם האב אינו רוח הקודש? האם מהותו של הבן אינה גם היא רוח הקודש? האם עבודתו של ישוע לא היתה עבודתה של רוח הקודש? האם עבודתו של יהוה באותה עת לא בוצעה על ידי רוח הזהה לישוע? כמה רוחות יכולות להיות לאלוהים? על פי ההסבר שלך, שלוש הדמויות, האב, הבן ורוח הקודש, הן אחד. אם כך, יש שלוש רוחות, אך קיומן של שלוש רוחות משמע שקיימים שלושה אלים. פירוש הדבר הוא שאין אל אמיתי אחד. כיצד יכול אל שכזה עדיין להיות בעל המהות הפנימית של אלוהים? אם אתה מקבל שיש רק אל אחד, כיצד ייתכן שיש לו בן והוא אב? האם אלה אינן רק התפיסות שלך? יש רק אל אחד, רק דמות אחת היא האל הזה, ורק רוח אלוהים אחת, כפי שנכתב בכתבי הקודש ש"רוח הקודש אחת היא ואלוהים אחד הוא". בין אם האב והבן שעליהם אתה מדבר קיימים ובין אם לא, אחרי הכול יש רק אלוהים אחד, ומהותם של האב, הבן ורוח הקודש, שבה אתה מאמין, היא מהותה של רוח הקודש. במלים אחרות, אלוהים הוא רוח, אך הוא מסוגל גם להתגלם בבשר ודם ולחיות בקרב בני האדם, כשם שהוא מסוגל להיות מעל לכול הדברים. רוחו שורה בכול ונוכחת בכול. הוא יכול להיות בבשר ודם ובתבל כולה בעת ובעונה אחת. כיוון שכל בני האדם אומרים שאלוהים הוא האל האמיתי האחד והיחיד, הרי שיש אלוהים אחד, שאיש אינו יכול לחלקו על פי רצונו! אלוהים הוא רוח אחת בלבד ודמות אחת בלבד, וזוהי רוח אלוהים. אם כפי שאתה אומר, הוא האב, הבן ורוח הקודש, האם אלה אינם שלושה אלים? רוח הקודש היא עניין אחד, הבן הוא עניין אחר, והאב הוא עניין שלישי. הם דמויות שונות בעלות מהות שונה, כיצד אם כן הם יכולים להיות חלק מאל אחד? רוח הקודש היא רוח, קל לאדם להבין זאת. אם כך, האב הוא רוח על אחת כמה וכמה. הוא מעולם לא ירד אל האדמה ומעולם לא התגלם בבשר ודם. הוא יהוה אלוהים שבלב האדם והוא בהחלט גם רוח. מהו אם כן הקשר בינו לבין רוח הקודש? האם זהו קשר בין אב לבנו? או שמא זהו הקשר בין רוח הקודש לרוח האב? האם מהותה של כול רוח זהה? או שמא רוח הקודש היא כלי של האב? כיצד ניתן להסביר זאת? ואם כך, מהו הקשר בין הבן לרוח הקודש? האם זהו קשר בין שתי רוחות או בין אדם לרוח? כול אלה הם עניינים שלא יכול להיות להם הסבר! אם כולם רוח אחת, לא ניתן לדבר על שלוש דמויות, כי הן בעלות רוח אחת. אילו היו דמויות נפרדות, רוחותיהן היו שונות זו מזו בכוחן והן בפשטות לא יכולות היו להיות רוח אחת. מושג זה של האב, הבן ורוח הקודש הוא מגוחך ביותר! הוא מחלק את אלוהים ומפצל אותו לשלוש דמויות, שלכול אחת מהן מעמד של רוח. כיצד אם כן הוא יכול להיות עדיין רוח אחת ואל אחד?
מתוך 'האם השילוש הקדוש קיים?' ב'הדבר מופיע בבשר'
בכל זאת יש שיאמרו: האב הוא האב, הבן הוא הבן, רוח הקודש היא רוח הקודש, ובסופו של דבר הם יהיו לאחד. כיצד אם כן עליך לעשותם לאחד? כיצד ניתן לעשות את האב ורוח הקודש לאחד? אילו היו שניים במהותם, אין זה משנה כיצד יחוברו יחדיו, האם לא יישארו בגדר שני חלקים? כשאתה אומר לעשותם אחד, האין זה בפשטות חיבור של שני חלקים שונים לשלם אחד? אך האם הם לא היו שני חלקים בטרם נעשו לשלם? לכול רוח יש מהות נפרדת ושתי רוחות אינן יכולות להיעשות לאחת. הרוח אינה חפץ חומרי ואינה דומה לשום דבר אחר בעולם החומרי. בעיניהם של בני האדם, האב הוא רוח אחת, הבן – אחרת ורוח הקודש – רוח שלישית, ושלוש הרוחות מתערבבות כמו שלוש כוסות מים, לשלם אחד. האם אין אלה שלושה שנעשים לאחד? זהו הסבר מוטעה! האם אין זה פיצול של אלוהים? כיצד ייתכן שהאב, הבן ורוח הקודש ייעשו כולם לאחד? האם הם אינם שלושה חלקים שלכול אחד מהם אופי שונה?
מתוך 'האם השילוש הקדוש קיים?' ב'הדבר מופיע בבשר'
כשישוע קרא לאלוהים שבשמיים בשם אב בזמן שהתפלל, הדבר נעשה רק מנקודת מבטו של אדם שנברא, רק מפני שרוח אלוהים עטתה דמות אדם רגיל והיתה לה מעטפת חיצונית של ישות שנבראה. גם אם היתה בתוכו רוח אלוהים, מראהו החיצוני היה עדיין מראה של אדם רגיל. במלים אחרות, הוא נעשה "בר האנוש" שעליו דיברו כול בני האדם, כולל ישוע עצמו. כיוון שהוא נקרא "בר אנוש", הוא אדם (גבר או אישה, בכל מקרה בעל מעטפת חיצונית של בן אנוש) שנולד למשפחה רגילה של בני אדם רגילים. לפיכך העובדה שישוע קרא לאלוהים שבשמיים בשם אב היתה זהה לאופן שבו קראתם לו אתם אב לראשונה. הוא עשה זאת מנקודת מבט של אדם שנברא. האם אתם זוכרים עדיין את תפילת האדון שישוע לימד אתכם לשנן? "אבינו שבשמיים..." הוא ביקש מכול בני האדם לקרוא לאלוהים שבשמיים בשם אב. וכיוון שגם הוא קרא לו אב, הוא עשה זאת מנקודת מבט של אדם הנמצא בעמדה שווה לכולכם. כיוון שקראתם לאלוהים שבשמיים בשם אב, הדבר מראה כי ישוע ראה עצמו בעמדה הזהה לעמדתכם, וכאדם על פני האדמה שנבחר על ידי אלוהים (כלומר בן האל). אם אתם קוראים לאלוהים "אב", האין זה מפני שאתם ברואים? תהיה סמכותו של ישוע על פני האדמה גדולה ככול שתהיה, לפני הצליבה הוא היה רק בר אנוש, הנשלט על ידי רוח הקודש (כלומר אלוהים), ואחד הברואים שעל פני האדמה, משום שטרם השלים את עבודתו. לפיכך העובדה שקרא לאלוהים שבשמיים בשם אב נבעה רק מצניעותו וצייתנותו. אולם פנייתו לאלוהים (כלומר הרוח שבשמיים) באופן זה, אינה מוכיחה שהוא בנה של רוח אלוהים שבשמיים, אלא רק שנקודת מבטו שונה ולא שהוא דמות שונה. קיומן של דמויות שונות היא טענה מופרכת! קודם לצליבתו, היה ישוע בר אנוש הכבול על ידי מגבלות הגוף, ולא היתה לו סמכותה המלאה של הרוח. לכן הוא יכול היה לבקש את רצונו של אלוהים האב רק מנקודת מבטה של ישות שנבראה. כפי שהתפלל שלוש פעמים בגת שמנים: "לא כרצוני אלא כרצונך". בטרם נצלב, הוא לא היה אלא מלך היהודים. הוא היה המשיח, בר האנוש, ולא גוף של כבוד. לכן, מנקודת מבט של ישות שנבראה, הוא קרא לאלוהים אב. הרי אינך יכול לומר שכול מי שקורא לאלוהים אב הוא הבן. אילו היה כך, האם לא הייתם נעשים כולכם הבן לאחר שישוע לימד אתכם את תפילת האדון? אם עדיין אינכם משוכנעים, אמרו לי, מיהו זה שאתם קוראים לו בשם אב? אם אתם מתייחסים לישוע, מיהו בעיניכם אביו של ישוע? לאחר שישוע הלך, רעיון זה של האב והבן חדל מלהתקיים. הרעיון הזה התאים רק לשנים שבהן ישוע התגלם בבשר ודם. בכול יתר הנסיבות, כשאתם קוראים לאלוהים בשם אב, הקשר הוא בין אדון הבריאה לישות שנבראה. אין זמן שבו הרעיון הזה של שילוש, האב, הבן ורוח הקודש, יכול להיות תקף. זוהי טענה מופרכת שלעתים רחוקות נראית במהלך העידנים ושאינה קיימת!
מתוך 'האם השילוש הקדוש קיים?' ב'הדבר מופיע בבשר'
אומר לכם את האמת, השילוש הקדוש אינו קיים בשום מקום בתבל. לאלוהים אין אב ואין בן, לא כול שכן מושג של כלי המשמש את האב והבן יחד: רוח הקודש. כול זה הוא האשליה הגדולה ביותר ובפשטות אינו קיים בעולם הזה! אולם גם לאשליה כזו יש מקור משלה והיא אינה חסרת בסיס לחלוטין, כי שכלכם אינו כה רפה ומחשבותיכם אינן חסרות היגיון, אלא הן הולמות ויצירתיות למדי, עד כדי כך ששום שטן אף אינו יכול לחדור אותן. חבל רק שהמחשבות האלה כולן אשליות ובפשטות אינן קיימות! לא ראיתם כלל את האמת הממשית. אתם רק משערים השערות ויוצרים תפיסות, ואחר כך ממציאים מכול אלה סיפור כדי לזכות במרמה באמונם של אחרים ובשליטה על בני האדם הטיפשים ביותר, שאין להם תבונה או היגיון, כדי שיאמינו ב"תורתכם כבעלי סמכות" הדגולה והמפורסמת. האם זוהי אמת? האם זהו אורח החיים שעל האדם לקבל? הכול שטויות! אף מילה אינה הולמת! לכול אורך השנים הרבות האלה, פיצלתם את אלוהים בדרך זו, לחלקים קטנים יותר ויותר בכול דור ודור, עד כדי כך שאל אחד פוצל בגלוי לשלושה אלים. ועכשיו בני האדם פשוט אינם מסוגלים לאחד את אלוהים לכלל מהות אחת, משום שפיצלתם אותו לחלקים קטנים מדי! לולא עבודתי המהירה בטרם יהיה מאוחר מדי, קשה לומר כמה זמן הייתם ממשיכים בדרך הזו במצח נחושה! להמשיך לפצל כך את אלוהים, כיצד ייתכן שהוא עדיין אלוהיכם? האם הייתם עדיין מזהים את אלוהים? האם הייתם עדיין שבים אליו? אילו הגעתי מאוחר יותר, רבים הסיכויים שהייתם שולחים את "האב והבן", יהוה וישוע, בחזרה לישראל וטוענים שאתם עצמכם חלק מאלוהים. למרבה המזל, אחרית הימים היא כעת. סוף סוף הגיע היום הזה שחיכיתי לו זמן רב, ורק לאחר שביצעתי שלב זה בעבודתי במו ידי, נעצר הפיצול שפיצלתם את אלוהים עצמו. לולא כן, הייתם מסלימים ואף ממקמים את השטנים שבקרבכם על מזבחות לפולחן. זוהי המומחיות שלכם! האמצעים שבהם אתם מפצלים את אלוהים! האם תמשיכו לעשות זאת כעת? אשאל אתכם: כמה אלים יש? איזה אל יביא לכם ישועה? האם האל הראשון, השני או השלישי הוא האל שאתם מתפללים אליו תמיד? במי מהם אתם מאמינים תמיד? האם זהו האב? או הבן? או שמא רוח הקודש? אמור לי במי אתה מאמין. על אף שאתה אומר בכול מילה שאתה מאמין באלוהים, הדבר שבו אתה מאמין למעשה הוא המוח שלך עצמך! בפשטות אין אלוהים בלבך! אולם במחשבותיך יש כמה "שילושים קדושים" כאלה! האם אינך מסכים?
מתוך 'האם השילוש הקדוש קיים?' ב'הדבר מופיע בבשר'
בהסבריו של האדם יש סתירות רבות. אדרבא, אלה כולן תפיסותיו של האדם. ללא בחינה מדוקדקת, הייתם כולכם מאמינים שהן נכונות. האם אינכם יודעים שרעיון זה על אלוהים כשילוש אינו אלא תפיסה של האדם? לאדם אין ידע מלא ויסודי כלשהו. תמיד יש דברים המזהמים אותו ולאדם יש רעיונות רבים מדי. הדבר מדגים שישות שנבראה בפשטות אינה יכולה להסביר את עבודתו של אלוהים. במחשבתו של האדם יש דברים רבים מדי, שכולם באים מתוך היגיון ומחשבה אשר סותרים את האמת. האם ההיגיון שלך יכול לנתח ביסודיות את עבודתו של אלוהים? האם אתה יכול לרכוש תובנה על עבודתו של יהוה? האם אתה כאדם יכול לראות מבעד לכל הדברים האלה, או שמא אלוהים עצמו הוא שיכול לראות מנצח עד נצח? האם אתה הוא שיכול לראות מנצח שחלף מזמן עד נצח שעתיד לבוא, או שמא אלוהים הוא שיכול לעשות זאת? מה תאמר? במה אתה ראוי להסביר את אלוהים? על מה מבוסס ההסבר שלך? האם אתה אלוהים? השמיים והארץ וכול הדברים נבראו על ידי אלוהים עצמו. לא אתה הוא שעשית זאת, מדוע אם כן אתה נותן הסברים מוטעים? האם אתה ממשיך כעת להאמין בשילוש הקדוש? האם אינך חושב שהדבר יוצר עול גדול מדי? מוטב לך להאמין באל אחד ולא בשלושה. מוטב להיות אור, כי "עולו של האל הוא אור".
מתוך 'האם השילוש הקדוש קיים?' ב'הדבר מופיע בבשר'
 
  לדעת יותר
האם ימות המשיח החלו? המסתורין הזה נחשף. לימדו עכשיו.
 
 

 

נכתב על ידי , 9/11/2019 09:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על דוד: מדוע דוד, מלך ישראל, היה אדם שעשה כלבבו של אלוהים


בכל פעם שמוזכר שמו של דוד המלך, עולה בדמיוני תמונה שלו כנער. אני חושב על האופן שבו הוא הסתמך על כוחו של יהוה, כשהשתמש במקלע והרג את גוליית באמצעות אבן. לאחר מכן הוא יצא למלחמה, ניצח בקרבות רבים וביצע המוני מעשי גבורה. אולם, ספרי הקודש מציינים גם שכאשר דוד הפך למלך, הוא ציווה על הריגת אוריה ולקח לאישה את אשתו בת-שבע. על כן, טבעו הצודק של אלוהים בא אל דוד, ובאמצעות הנביא נתן, אלוהים דיבר אליו ואמר: ״וְעַתָּה, לֹא־תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד־עוֹלָם, עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי, וַתִּקַּח אֶת־אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה״ (שמואל ב י"ב 10). דוד המלך חטא ועל כן אלוהים העניש אותו. אם כן, מדוע לאחר מכן אלוהים היה מרוצה מדוד ואמר שהוא אדם שעושה כלבבו של אלוהים? הדבר בלבל אותי מאוד. כדי להבין זאת, חיפשתי את אלוהים והתפללתי אליו פעמים רבות, ומצאתי פסוקים רבים בספרי הקודש. מתוך החיפוש והשיתוף שלי עם אחיי ואחיותיי, מצאתי לבסוף את התשובה.
דוד המלך הביע חרטה אמיתית בפני האל
רק דרך השיתוף עם אחיי ואחיותיי, הגעתי להבנה שכאשר אלוהים אמר שדוד המלך היה אדם שעשה כלבבו של אלוהים, הוא התכוון לכך שהוויתו של דוד תאמה את רצונו של אלוהים. על אף שדוד ביצע עבירה אימפולסיבית, הוא היה מסוגל להביע חרטה אמיתית. בספרי הקודש מוזכר שאחרי שחטא דוד המלך, הוא התפלל לאלוהים באומרו: "שׁוּבָה, יְהוָה, חַלְּצָה נַפְשִׁי: הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ... יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל־לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה" (תהלים פרק ו׳ פסוקים ה׳, ז׳). בגלל חטאו, דוד המלך חש חרטה עמוקה, ובכל יום הוא היכה על חטאו והתוודה, צם והתפלל בפני אלוהים בבקשה שיהיה רחום כלפיו. המילים שאמר במהלך תפילה, ״בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה. בְכָל־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה,״ מביעות את עומק חרטתו ומראות עד כמה הוא תיעב את עצמו.
בספרי הקודש, כתוב גם: ״וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים; וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה: וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי־לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת־אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד־מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ. וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ״ (מלכים א׳, א': 1-4). בשנותיו המאוחרות, דוד המלך התקשה לישון בשלווה, לכן משרתיו הביאו לו בתולה יפה במיוחד שתחמם את מיטתו. אולם דוד המלך מעולם לא נגע בה. מכאן, אנו יכולים להסיק שאחרי שדוד הבין שביצע עבירה, הוא נמלא חרטה ועבר שינוי גדול ולא שב לבצע מעשה חטא. דוד לא היה כשאר בני ישראל; הוא היה מלכם של בני ישראל – אדם בעל מעמד וכוח. במשך כל ימי חייו הוא ביצע רק את אותו מעשה מיני אסור אחד, ובהתחשב באדם שהיה – במעמד שהיה לו – סביר להניח שהוא התקשה מאוד שלא לבצע עבירות נוספות מלבד זו. הדבר מוכיח שדוד היה ירא אל במהותו. לאחר שנענש בידי האל, לעולם לא ניסה עוד להתייחס לדברי האל בבוז או לעשות כל דבר שעלול היה לפגוע בטבעו של אלוהים, ועוד פחות מכך רצה לחלל את שמו של אלוהים. לאור גישתו של דוד המלך לחטא שביצע ולאור רמת החרטה שהפגין, אנו יכולים להסיק שיחסי המין האסורים שקיים עם בת-שבע היו מעידה מוסרית רגעית. עם זאת, מהותו היתה של אדם טוב, ומימי העת העתיקה ועד היום, ניתן לומר שלא היה אף מלך אחר שהתעלה על דוד.
מתוך חוויותיו של דוד המלך, הגעתי להבנה מעמיקה מאוד של טבעו הצודק של אלוהים. לפי דברי האל, "בין אם אלוהים מביע חרון אף או רחמים, טוב לב ואהבה, התנהגותו ועמדתו של האדם כלפי אלוהים בעומק לבו, מכתיבות את אשר יבוא לידי ביטוי דרך גילוי טבעו של אלוהים" (אלוהים עצמו, הייחודי ב'). טבעו הצודק של אלוהים הוא ממשי ואמיתי. כאשר דוד לקח לו את אשת אוריה וקיים עמה יחסים אסורים, הוא נענש בידי האל, והדבר מוכיח לנו שהאל צודק, קדוש ושאינו סובל אף עבירה. כאשר דוד הביע חרטה אמיתית על מעשיו, אלוהים ריחם עליו והפגין חמלה כלפיו, וכן אלוהים המשיך להדריך וללוות אותו.
כשהשוויתי את עצמי לדוד המלך, התביישתי בעצמי כל כך. דוד המלך ביצע רק מעשה אסור יחיד והיה מסוגל להתחרט באופן כה קורע לב. יותר מזה, הוא לא שב על אותה טעות במשך כל ימי חייו. מנגד, חשבתי על כל אותן שנים שבהן האמנתי באלוהים, ולאחר שביצעתי חטא, הייתי מתפלל לאלוהים ומבקש להתחרט על מעשיי, ולפעמים אפילו שנאתי את עצמי והייתי בוכה בכי מר על כך. אך בכל עת שנקלעתי למצב דומה, לא הצלחתי לעצור את עצמי מביצוע חטא נוסף וממרד כלפי אלוהים. חייתי במעגל אכזרי של ביצוע חטא ובהודאה בכך שאינני מסוגל להימלט ממנו. לבסוף, הבנתי שחרטתי היתה במילים בלבד ושהיא לא דמתה לחרטה של דוד המלך. מאחר שדוד המלך כיבד את אלוהים וירא אותו, הוא באמת תיעב את עצמו מעומק לבו וכן השתמש במציאות חייו כדי להוכיח את חרטתו. נראה היה שאם לבי אינו כזה שכמה בקנאות לאלוהים, לא אצליח להתחרט בפניו באמת וכן אתקשה מאוד לזכות בשבחו. החרטה האמיתית של דוד המלך היתה בהחלט משהו שהיה עליי לחקות.
שאיפתו ארוכת השנים של דוד המלך היתה לבנות מקדש לאלוהים
הדברים שאמר דוד המלך אל אנשיו, מתועדים בספרי הקודש: ״וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה, כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה, כִּי לַיהוָה אֱלֹהִים. וּכְכָל־כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית־אֱלֹהַי הַזָּהָב לַזָּהָב, וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף, וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל, וְהָעֵצִים לָעֵצִים. אַבְנֵי־שֹׁהַם וּמִלּוּאִים אַבְנֵי־פוּךְ וְרִקְמָה וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה וְאַבְנֵי־שַׁיִשׁ לָרֹב. וְעוֹד בִּרְצוֹתִי בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ־לִי סְגֻלָּה זָהָב וָכָסֶף נָתַתִּי לְבֵית־אֱלֹהַי לְמַעְלָה מִכָּל־הֲכִינוֹתִי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ" (דברי הימים א׳, פרק כ״ט א-ג). דוד שיבח את אלוהים בפני אנשיו באומרו, "בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם" (דברי הימים א׳ פרק כ״ט י). ישנו גם המזמור שכתב דוד המלך, שבו נאמר: "כִּי־קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי, וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי" (תהילים פרק ס״ט י).
במהלך עידן החוק, עבודתו של אלוהים על פני האדמה נעשתה בשביל לגרום לאדם לבוא בפניו ולסגוד לו. דוד המלך היה אדם שהבין את לבו של אלוהים ושהתחשב ברצון האל יותר מכול. שאיפתו ארוכת השנים של דוד המלך היתה לבנות מקדש לאלוהים, כדי שבני העם יבואו בפני האל ויסגדו לו, וכדי שיפסיקו לבצע חטאים מתוך סגידתם לשטן או לאלילים. דוד המלך היה בעל לב שהן ירא את אלוהים והן אהב אותו. הוא התחשב ברצון האל והיה מסוגל להתייחס באופן בהול לדברים שהאלוהים ראה בהם בהולים, ולחשוב כמו אלוהים. כמו כן, היה ביכולתו לשלם מחיר אמיתי והוא היה מסור לאלוהים. מתוך ספרי הקודש, ניתן לראות שדוד המלך הקדיש את כל לבו וכוחו להכנת כל הדרוש לבניית המקדש, והוא הציע את כל העושר שצבר. למרות שדוד המלך מעולם לא הצליח לבנות את המקדש במהלך חייו, הוא שכנע את בנו שלמה להמשיך ולממש את החלום שלא מימש בחייו שלו. בסופו של דבר, נבנה המקדש.
כיצד אפשר היה שאלוהים לא יהיה מרוצה מדוד – אדם שכה התחשב ברצון האל ושנצר את אלוהים בלבו? חשבו למשל על ילד נבון שרואה את הוריו עובדים קשה מאוד. בלבו הוא חושב: ״מה אוכל לעשות עבור הוריי כדי להקל עליהם?״ עם מחשבה זו בלבו, הוא מתחיל לעשות כמיטב יכולתו. וכאשר הוריו רואים שבנם מסוגל להפגין הבנה והתחשבות בהם, ושהוא לקח את היוזמה ליטול חלק מהעומס – הם ודאי חשים מאוד מרוצים. בדומה, אלוהים מקווה שנוכל להתחשב ברצונו, שנישא את התפקידים שהטיל עלינו ושנקדיש את עצמנו באופן מלא למען עבודתו. דוד המלך היה אדם מסוג זה.
השבח לאלוהים! דרך השיתוף עם אחיי ואחיותיי, מצאתי כמה דרכי נוהג. בשקט, הגעתי להחלטה: ״בהחלט אחקה את דוד המלך ואהיה אדם ירא אל, ולא אבצע חטא באופן מכוון או אעשה כל דבר המתנגד לאלוהים או שמטיל עליו קלון. כאשר פעולותיי אינן כלבבו של אלוהים, עליי לשים לב לעבירות שלי, לבוא בכנות בפני האל ולהכות על חטאי, ולהתוודות על חטאיי בפני אלוהים. עליי גם להתמקד בחיפוש אחר נתיב החזרה בתשובה ולהשתנות, וכן להשתמש במציאות חיי כדי להלל אל אלוהים ולשאת עליו עדות. בנוסף, עליי להחזיק במטרה הנכונה כדי להמשיך ולדבוק באמונתי באלוהים. כלומר, עליי לתקן את מניעיי, להתחשב ברצונו של אלוהים ולעמוד בפני אלוהים כדי לסגוד לו.״ מלבד זאת, דרך חיפוש ושיתוף, הגעתי להבנה שאלוהים אומד ומעריך כל אדם על בסיס היותו אדם טוב, אם הוא באמת חש חרטה ובאמת מכה על חטא כאשר הוא מבצע עבירה, ואם הוא יכול להיות אדם המסוגל להתחשב באלוהים ולאהוב אותו. אולם אנו רק רואים את ההתנהגויות ואת הביטויים החיצוניים של אנשים, מבלי לראות את מהותם. אנו מבססים את הערכותינו ואת שיפוטינו כלפי אנשים על פי תפיסותינו המוטעות ודמיונותינו. עד כה, השקפתי האישית על דברים היתה מגוחכת! האדם שמרצה את אלוהים והאדם שאותו אלוהים דוחה – כל זה באחריות רצונו של אלוהים. מעתה ואילך, בכל פעם שאתקל בסוגיה מעין זו, לבי יהיה ירא אלוהים, אחפש ביתר שאת לרצון האל, אבין מה אלוהים דורש מאיתנו ואחתור לעמוד בדרישותיו של אלוהים בכל כוחי! תודה לנאורות ולהכוונה שמעניק לנו אלוהים!

בכל פעם שמוזכר שמו של דוד המלך, עולה בדמיוני תמונה שלו כנער. אני חושב על האופן שבו הוא הסתמך על כוחו של יהוה, כשהשתמש במקלע והרג את גוליית באמצעות אבן. לאחר מכן הוא יצא למלחמה, ניצח בקרבות רבים וביצע המוני מעשי גבורה. אולם, ספרי הקודש מציינים גם שכאשר דוד הפך למלך, הוא ציווה על הריגת אוריה ולקח לאישה את אשתו בת-שבע. על כן, טבעו הצודק של אלוהים בא אל דוד, ובאמצעות הנביא נתן, אלוהים דיבר אליו ואמר: ״וְעַתָּה, לֹא־תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד־עוֹלָם, עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי, וַתִּקַּח אֶת־אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה״ (שמואל ב י"ב 10). דוד המלך חטא ועל כן אלוהים העניש אותו. אם כן, מדוע לאחר מכן אלוהים היה מרוצה מדוד ואמר שהוא אדם שעושה כלבבו של אלוהים? הדבר בלבל אותי מאוד. כדי להבין זאת, חיפשתי את אלוהים והתפללתי אליו פעמים רבות, ומצאתי פסוקים רבים בספרי הקודש. מתוך החיפוש והשיתוף שלי עם אחיי ואחיותיי, מצאתי לבסוף את התשובה.דוד המלך הביע חרטה אמיתית בפני האלרק דרך השיתוף עם אחיי ואחיותיי, הגעתי להבנה שכאשר אלוהים אמר שדוד המלך היה אדם שעשה כלבבו של אלוהים, הוא התכוון לכך שהוויתו של דוד תאמה את רצונו של אלוהים. על אף שדוד ביצע עבירה אימפולסיבית, הוא היה מסוגל להביע חרטה אמיתית. בספרי הקודש מוזכר שאחרי שחטא דוד המלך, הוא התפלל לאלוהים באומרו: "שׁוּבָה, יְהוָה, חַלְּצָה נַפְשִׁי: הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ... יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל־לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה" (תהלים פרק ו׳ פסוקים ה׳, ז׳). בגלל חטאו, דוד המלך חש חרטה עמוקה, ובכל יום הוא היכה על חטאו והתוודה, צם והתפלל בפני אלוהים בבקשה שיהיה רחום כלפיו. המילים שאמר במהלך תפילה, ״בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה. בְכָל־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה,״ מביעות את עומק חרטתו ומראות עד כמה הוא תיעב את עצמו.בספרי הקודש, כתוב גם: ״וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים; וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה: וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי־לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת־אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד־מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ. וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ״ (מלכים א׳, א': 1-4). בשנותיו המאוחרות, דוד המלך התקשה לישון בשלווה, לכן משרתיו הביאו לו בתולה יפה במיוחד שתחמם את מיטתו. אולם דוד המלך מעולם לא נגע בה. מכאן, אנו יכולים להסיק שאחרי שדוד הבין שביצע עבירה, הוא נמלא חרטה ועבר שינוי גדול ולא שב לבצע מעשה חטא. דוד לא היה כשאר בני ישראל; הוא היה מלכם של בני ישראל – אדם בעל מעמד וכוח. במשך כל ימי חייו הוא ביצע רק את אותו מעשה מיני אסור אחד, ובהתחשב באדם שהיה – במעמד שהיה לו – סביר להניח שהוא התקשה מאוד שלא לבצע עבירות נוספות מלבד זו. הדבר מוכיח שדוד היה ירא אל במהותו. לאחר שנענש בידי האל, לעולם לא ניסה עוד להתייחס לדברי האל בבוז או לעשות כל דבר שעלול היה לפגוע בטבעו של אלוהים, ועוד פחות מכך רצה לחלל את שמו של אלוהים. לאור גישתו של דוד המלך לחטא שביצע ולאור רמת החרטה שהפגין, אנו יכולים להסיק שיחסי המין האסורים שקיים עם בת-שבע היו מעידה מוסרית רגעית. עם זאת, מהותו היתה של אדם טוב, ומימי העת העתיקה ועד היום, ניתן לומר שלא היה אף מלך אחר שהתעלה על דוד.מתוך חוויותיו של דוד המלך, הגעתי להבנה מעמיקה מאוד של טבעו הצודק של אלוהים. לפי דברי האל, "בין אם אלוהים מביע חרון אף או רחמים, טוב לב ואהבה, התנהגותו ועמדתו של האדם כלפי אלוהים בעומק לבו, מכתיבות את אשר יבוא לידי ביטוי דרך גילוי טבעו של אלוהים" (אלוהים עצמו, הייחודי ב'). טבעו הצודק של אלוהים הוא ממשי ואמיתי. כאשר דוד לקח לו את אשת אוריה וקיים עמה יחסים אסורים, הוא נענש בידי האל, והדבר מוכיח לנו שהאל צודק, קדוש ושאינו סובל אף עבירה. כאשר דוד הביע חרטה אמיתית על מעשיו, אלוהים ריחם עליו והפגין חמלה כלפיו, וכן אלוהים המשיך להדריך וללוות אותו.כשהשוויתי את עצמי לדוד המלך, התביישתי בעצמי כל כך. דוד המלך ביצע רק מעשה אסור יחיד והיה מסוגל להתחרט באופן כה קורע לב. יותר מזה, הוא לא שב על אותה טעות במשך כל ימי חייו. מנגד, חשבתי על כל אותן שנים שבהן האמנתי באלוהים, ולאחר שביצעתי חטא, הייתי מתפלל לאלוהים ומבקש להתחרט על מעשיי, ולפעמים אפילו שנאתי את עצמי והייתי בוכה בכי מר על כך. אך בכל עת שנקלעתי למצב דומה, לא הצלחתי לעצור את עצמי מביצוע חטא נוסף וממרד כלפי אלוהים. חייתי במעגל אכזרי של ביצוע חטא ובהודאה בכך שאינני מסוגל להימלט ממנו. לבסוף, הבנתי שחרטתי היתה במילים בלבד ושהיא לא דמתה לחרטה של דוד המלך. מאחר שדוד המלך כיבד את אלוהים וירא אותו, הוא באמת תיעב את עצמו מעומק לבו וכן השתמש במציאות חייו כדי להוכיח את חרטתו. נראה היה שאם לבי אינו כזה שכמה בקנאות לאלוהים, לא אצליח להתחרט בפניו באמת וכן אתקשה מאוד לזכות בשבחו. החרטה האמיתית של דוד המלך היתה בהחלט משהו שהיה עליי לחקות.שאיפתו ארוכת השנים של דוד המלך היתה לבנות מקדש לאלוהיםהדברים שאמר דוד המלך אל אנשיו, מתועדים בספרי הקודש: ״וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה, כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה, כִּי לַיהוָה אֱלֹהִים. וּכְכָל־כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית־אֱלֹהַי הַזָּהָב לַזָּהָב, וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף, וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת, הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל, וְהָעֵצִים לָעֵצִים. אַבְנֵי־שֹׁהַם וּמִלּוּאִים אַבְנֵי־פוּךְ וְרִקְמָה וְכֹל אֶבֶן יְקָרָה וְאַבְנֵי־שַׁיִשׁ לָרֹב. וְעוֹד בִּרְצוֹתִי בְּבֵית אֱלֹהַי יֶשׁ־לִי סְגֻלָּה זָהָב וָכָסֶף נָתַתִּי לְבֵית־אֱלֹהַי לְמַעְלָה מִכָּל־הֲכִינוֹתִי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ" (דברי הימים א׳, פרק כ״ט א-ג). דוד שיבח את אלוהים בפני אנשיו באומרו, "בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם" (דברי הימים א׳ פרק כ״ט י). ישנו גם המזמור שכתב דוד המלך, שבו נאמר: "כִּי־קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי, וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי" (תהילים פרק ס״ט י).במהלך עידן החוק, עבודתו של אלוהים על פני האדמה נעשתה בשביל לגרום לאדם לבוא בפניו ולסגוד לו. דוד המלך היה אדם שהבין את לבו של אלוהים ושהתחשב ברצון האל יותר מכול. שאיפתו ארוכת השנים של דוד המלך היתה לבנות מקדש לאלוהים, כדי שבני העם יבואו בפני האל ויסגדו לו, וכדי שיפסיקו לבצע חטאים מתוך סגידתם לשטן או לאלילים. דוד המלך היה בעל לב שהן ירא את אלוהים והן אהב אותו. הוא התחשב ברצון האל והיה מסוגל להתייחס באופן בהול לדברים שהאלוהים ראה בהם בהולים, ולחשוב כמו אלוהים. כמו כן, היה ביכולתו לשלם מחיר אמיתי והוא היה מסור לאלוהים. מתוך ספרי הקודש, ניתן לראות שדוד המלך הקדיש את כל לבו וכוחו להכנת כל הדרוש לבניית המקדש, והוא הציע את כל העושר שצבר. למרות שדוד המלך מעולם לא הצליח לבנות את המקדש במהלך חייו, הוא שכנע את בנו שלמה להמשיך ולממש את החלום שלא מימש בחייו שלו. בסופו של דבר, נבנה המקדש.כיצד אפשר היה שאלוהים לא יהיה מרוצה מדוד – אדם שכה התחשב ברצון האל ושנצר את אלוהים בלבו? חשבו למשל על ילד נבון שרואה את הוריו עובדים קשה מאוד. בלבו הוא חושב: ״מה אוכל לעשות עבור הוריי כדי להקל עליהם?״ עם מחשבה זו בלבו, הוא מתחיל לעשות כמיטב יכולתו. וכאשר הוריו רואים שבנם מסוגל להפגין הבנה והתחשבות בהם, ושהוא לקח את היוזמה ליטול חלק מהעומס – הם ודאי חשים מאוד מרוצים. בדומה, אלוהים מקווה שנוכל להתחשב ברצונו, שנישא את התפקידים שהטיל עלינו ושנקדיש את עצמנו באופן מלא למען עבודתו. דוד המלך היה אדם מסוג זה.השבח לאלוהים! דרך השיתוף עם אחיי ואחיותיי, מצאתי כמה דרכי נוהג. בשקט, הגעתי להחלטה: ״בהחלט אחקה את דוד המלך ואהיה אדם ירא אל, ולא אבצע חטא באופן מכוון או אעשה כל דבר המתנגד לאלוהים או שמטיל עליו קלון. כאשר פעולותיי אינן כלבבו של אלוהים, עליי לשים לב לעבירות שלי, לבוא בכנות בפני האל ולהכות על חטאי, ולהתוודות על חטאיי בפני אלוהים. עליי גם להתמקד בחיפוש אחר נתיב החזרה בתשובה ולהשתנות, וכן להשתמש במציאות חיי כדי להלל אל אלוהים ולשאת עליו עדות. בנוסף, עליי להחזיק במטרה הנכונה כדי להמשיך ולדבוק באמונתי באלוהים. כלומר, עליי לתקן את מניעיי, להתחשב ברצונו של אלוהים ולעמוד בפני אלוהים כדי לסגוד לו.״ מלבד זאת, דרך חיפוש ושיתוף, הגעתי להבנה שאלוהים אומד ומעריך כל אדם על בסיס היותו אדם טוב, אם הוא באמת חש חרטה ובאמת מכה על חטא כאשר הוא מבצע עבירה, ואם הוא יכול להיות אדם המסוגל להתחשב באלוהים ולאהוב אותו. אולם אנו רק רואים את ההתנהגויות ואת הביטויים החיצוניים של אנשים, מבלי לראות את מהותם. אנו מבססים את הערכותינו ואת שיפוטינו כלפי אנשים על פי תפיסותינו המוטעות ודמיונותינו. עד כה, השקפתי האישית על דברים היתה מגוחכת! האדם שמרצה את אלוהים והאדם שאותו אלוהים דוחה – כל זה באחריות רצונו של אלוהים. מעתה ואילך, בכל פעם שאתקל בסוגיה מעין זו, לבי יהיה ירא אלוהים, אחפש ביתר שאת לרצון האל, אבין מה אלוהים דורש מאיתנו ואחתור לעמוד בדרישותיו של אלוהים בכל כוחי! תודה לנאורות ולהכוונה שמעניק לנו אלוהים!

לקריאה נוספת

מהי אמונה אמיתית באלוהים? איזה סוג של אמונה עשויה לזכות לאישור מאלוהים?

נכתב על ידי , 8/11/2019 07:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,360

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאהבה לאלוהים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אהבה לאלוהים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ