לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הברק ממזרח - אור הישועה

"תחת ריבונותו של אלוהים, כול הדברים מתקיימים ומתים בזכות סמכותו, בזכות ניהולו. מתוך 'אלוהים עצמו, הייחודי ג''"

Avatarכינוי: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

12/2018

עבודת האל ונוהגו של האדם




לא ניתן להפריד בין עבודת האל בקרב בני האדם לבין בני האדם, משום שהם מושא העבודה הזאת, והם ברואי האל היכולים להעיד על אלוהים. לא ניתן להפריד בין חיי האדם וכל פעילויותיו לבין אלוהים, ואלוהים הוא שמושל בהן. ניתן אף לומר שאף בן אדם לא יכול להתקיים באופן שאינו תלוי באלוהים. לא ניתן להכחיש זאת מפני שזו עובדה. כל מעשיו של אלוהים נעשים לטובת האנושות ומכוונים נגד תכסיסי השטן. כל מה שהאדם זקוק לו בא מאלוהים, ואלוהים הוא המקור לחיי האדם. לכן האדם פשוט לא מסוגל להיפרד מאלוהים. יתר על כן, לאלוהים מעולם לא הייתה כל כוונה להיפרד מהאדם. עבודתו של אלוהים היא למען כלל האנושות, ומחשבותיו תמיד אדיבות. לכן, עבור האדם, גם עבודתו של אלוהים וגם מחשבותיו (כלומר רצון האל) הן "חזיונות" שהאדם צריך להכיר. החזיונות האלה הם גם ניהולו של אלוהים וגם עבודה שהאדם לא מסוגל לבצע. בתוך כך, דרישות האל מהאדם בעבודתו קרויות "הנוהג" של האדם. חזיונות הם עבודתו של אלוהים עצמו או שהם רצונו של אלוהים עבור האנושות, או הכוונות והחשיבות של עבודתו. ניתן גם לומר שחזיונות הם חלק מהניהול, משום שהניהול הזה הוא עבודתו של אלוהים והוא מכוון אל האדם. כלומר, זוהי העבודה שאלוהים מבצע בקרב בני האדם. העבודה הזו היא הראיה והנתיב להכרת האדם את אלוהים, וחשיבותה עבור האדם היא עילאית. אם במקום להתמקד בהכרת עבודתו של אלוהים, בני אדם יקדישו את תשומת לבם אך ורק לדוקטרינות האמונה באלוהים, או לפרטים חסרי חשיבות לגמרי, הם פשוט לא יכירו את אלוהים, ויתרה מזאת, הם לא יהיו כלבבו של אלוהים. עבודתו של אלוהים מועילה מאוד להכרת האדם את אלוהים, והיא קרויה חזיונות. חזיונות אלה הם עבודתו של אלוהים, רצונו של אלוהים, והכוונות והחשיבות של עבודתו של אלוהים; הם כולם מועילים לאדם. המונח נוהג מתייחס לאופן שבו האדם צריך להתנהג, לאופן שבו צריכים להתנהג הברואים חסידי האל. זוהי גם חובתו של האדם. הדבר שהאדם אמור לעשות אינו דבר שהאדם הבין מלכתחילה, אלא דרישות שאלוהים מציב לאדם במסגרת עבודתו. הדרישות האלה הופכות בהדרגה לעמוקות יותר ומרוממות עם התקדמות עבודת האל. למשל, במהלך עידן החוק, האדם נדרש לשמור מצוות ולנהוג על פי חוקי האל, ובמהלך עידן החסד, האדם נדרש לשאת את הצלב. עידן המלכות היא שונה: הדרישות מהאדם רמות משהיו בעידן החוק ובעידן החסד. ככל שהחזיונות הופכים למרוממים יותר, כך עולה רמת הדרישות מהאדם, והדרישות נעשות ברורות יותר ואמיתיות יותר. בדומה לכך, גם החזיונות הופכים לאמיתיים יותר ויותר. לא זאת בלבד שהחזיונות האמיתיים הרבים האלה מובילים להישמעות האדם לאלוהים, אלא שהם מובילים גם להכרתו את אלוהים.
בהשוואה לעידנים קודמים, עבודתו של אלוהים במהלך עידן המלכות היא מעשית יותר, מכוונת יותר למהותו של האדם ולשינויים בטבעו, ויותר מסוגלת להעיד על אלוהים בכבודו ועצמו בפני חסידיו. במילים אחרות, במסגרת עידן המלכות, במהלך עבודתו, אלוהים חושף מעצמו בפני האדם יותר מאי-פעם. פירוש הדבר הוא שהחזיונות שעל האדם להכיר נעלים יותר מחזיונותיו של כל עידן קודם. היות שעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם נכנסה לשטח בלתי ממופה, החזיונות שהאדם נחשף אליהם בעידן המלכות נעלים יותר מכל החזיונות שהתגלו לאורך כל עבודת הניהול. עבודתו של אלוהים נכנסה לשטח בלתי ממופה, ולפיכך החזיונות שהאדם יכיר הפכו לנעלים ביותר בין כל החזיונות. הנוהג הנגזר מהם עבור האדם גם הוא נעלה יותר מהנוהג בכל עידן קודם, משום שנוהגו של האדם משתנה בהתאם לחזיונות, וכשהחזיונות מושלמים, הדבר נותן את האות לכך שגם הדרישות מהאדם יהיו מושלמות. מרגע שניהולו של אלוהים ייעצר, יחדל גם הנוהג של האדם, וללא עבודתו של אלוהים, לא תהיה לאדם ברירה אלא להיצמד לדוקטרינות של ימים עברו, משום שלא יהיה לו כל מוצא אחר. ללא חזיונות חדשים, לא יהיה לאדם שום נוהג חדש; ללא חזיונות מלאים, לא יהיה לאדם נוהג מושלם; ללא חזיונות נעלים יותר, לא יהיה לאדם נוהג נעלה יותר. הנוהג של האדם משתנה על פי עקבותיו של אלוהים, ובאופן דומה, הידע והניסיון של האדם משתנים אף הם בהתאם לעבודתו של אלוהים. בלי קשר למסוגלותו של האדם, עדיין לא ניתן להפריד בינו לבין אלוהים, ואילו אלוהים יפסיק לעבוד ולו לרגע, האדם ימות מיד מחרון אפו של אלוהים. אין לאדם דבר להתפאר בו, שכן עד כמה שידיעותיו של האדם נרחבות כיום, ועד כמה שניסיונו מעמיק, לא ניתן להפריד בינו לבין עבודתו של אלוהים. זאת משום שהנוהג של האדם והדברים שעליו לשאוף אליהם באמונתו באלוהים לא ניתנים להפרדה מן החזיונות. כל נקודה בעבודתו של אלוהים מהווה את החזיונות שהאדם אמור להכיר, חזיונות שבעקבותיהם באות דרישות מתאימות של אלוהים מהאדם. ללא החזיונות הללו כתשתית, האדם פשוט לא יהיה מסוגל לבצע את הנוהג או להיות חסיד אל באופן יציב. אם האדם לא יכיר את אלוהים ולא יבין את רצון האל, כל מעשיו יהיו לריק, ואלוהים לא יוכל לאשר אותם. גם אם אדם הוא עתיר כישרונות, עדיין לא ניתן להפריד בינו לבין עבודת האל והכוונת האל. גם אם פעולותיו של האדם רבות וטובות, הן עדיין לא יכולות לבוא במקום עבודתו של אלוהים. לכן, נוהגו של האדם לא יכול בשום אופן להיות נפרד מן החזיונות. למי שלא מקבל את החזיונות החדשים אין נוהג חדש. לנוהג של האנשים האלה אין כל קשר לאמת מכיוון שהם נצמדים לדוקטרינה ומצייתים לחוקים שעברו מהעולם. לאנשים כאלה אין חזיונות חדשים כלל, וכתוצאה מכך הם אינם מנהיגים דבר בעידן החדש. הם איבדו את החזיונות, ובכך גם איבדו את עבודתה של רוח הקודש ואיבדו את האמת. מי שחי ללא האמת הוא תולדה של חוסר היגיון, והוא התגלמותו של השטן. ישנם סוגים שונים של בני אדם, אך אף אחד מהם לא יכול להתקיים ללא החזיונות של עבודת האל ובהיעדר נוכחותה של רוח הקודש. מרגע שבן אדם מאבד את החזיונות, הוא תכף ומיד יורד שאולה וחי בחשיכה. בני אדם ללא חזיונות הם חסידיו הטיפשים של אלוהים; הם אלה שנעדרים את עבודתה של רוח הקודש, והם חיים בגיהינום. בני אדם כאלה לא עוסקים בחיפוש אמת, והם מציבים לראווה את שמו של אלוהים כשלט פרסומת. מי שלא מכיר את עבודתה של רוח הקודש, שלא מכיר את האל בהתגלמותו כבשר ודם, שאינו מכיר את שלושת שלבי העבודה המהווים את ניהולו של אלוהים – לא מכיר את החזיונות ולפיכך האמת אינה ברשותו. והרי מי שהאמת אינה ברשותו הוא רשע, הלא כן? רוח הקודש הופכת לנאור, מי שנכון לשאוף להכרת האל ומי שמשתף פעולה עם אלוהים באמת ובתמים הוא זה שהחזיונות מהווים עבורו תשתית. אלוהים מאשר בני אדם כאלה משום שהם משתפים פעולה עם אלוהים, ושיתוף הפעולה הזה הוא מה שהאדם צריך להנהיג.
בחזיונות כלולות דרכים רבות לקיום הנוהג. הדרישות המעשיות מהאדם כלולות אף הן בחזיונות, וכך גם עבודת האל שהאדם צריך להכיר. בעבר, במהלך האספות המיוחדות או אספות הענק שהתקיימו במקומות שונים, דובר רק על היבט אחד של נתיב הנוהג. הנוהג הזה הוא כל שיש להנהיג במסגרת עידן החסד, והוא בקושי מתקשר להכרת האל, היות שהחיזיון היחידי בעידן החסד היה חזיון צליבתו של ישוע, ולא היו חזיונות רמים יותר. האדם היה אמור להכיר רק את עבודת האל של גאולת האנושות דרך הצליבה, ולכן במהלך עידן החסד לא היו חזיונות אחרים שהאדם יכול היה להכיר. כך הייתה לאדם רק הכרה קלושה של אלוהים, ומלבד הכרת אהבתו וחמלתו של ישוע, היו לו רק כמה דברים פשוטים ועלובים שהוא יכול היה להנהיג, דברים המרוחקים מרחק רב מהקיים היום. בעבר, ללא קשר לאופן שבו התכנסו, בני האדם לא היו מסוגלים לדבר על הכרה מעשית של עבודת האל, וקל וחומר שאיש לא היה מסוגל לומר בבירור מהו הנתיב המתאים ביותר לנוהג עבור בני האדם. האדם בסך הכל הוסיף כמה פרטים פשוטים לתשתית האיפוק והסבלנות. פשוט לא היה כל שינוי במהות הנוהג שלו, משום שבמהלך אותו עידן, אלוהים לא עשה כל עבודה חדשה ודרישותיו היחידות מהאדם היו איפוק וסבלנות, או נשיאת הצלב. מלבד הנוהגים האלה, לא היו חזיונות נעלים פרט לצליבתו של ישוע. בעבר, לא הוזכרו כלל חזיונות אחרים, מכיוון שאלוהים לא ביצע עבודה רבה ומכיוון שדרישות מהאדם היו מוגבלות. כך, בלי קשר למה שהאדם עשה, הוא לא היה מסוגל לחרוג מהגבולות האלה – גבולות שהיו רק כמה דברים פשוטים ושטחיים שהאדם יכול היה להנהיג. כיום אני מדבר על חזיונות אחרים מכיוון שעד כה כבר נעשתה עבודה רבה יותר, עבודה העולה פי כמה וכמה על זו שנעשתה בעידן החוק ובעידן החסד. הדרישות מהאדם גדלו אף הן פי כמה וכמה על הדרישות בעידני העבר. אם האדם לא יהיה מסוגל להכיר את העבודה הזאת במלואה, לא תהיה לה חשיבות מרובה. אפשר לומר שהאדם יתקשה לבצע את העבודה הזאת במלואה אם לא יקדיש לכך מאמץ של חיים שלמים. בעבודת הכיבוש, דיבור המוגבל לנתיב הנוהג בלבד לא יהפוך את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. דיבורים על החזיונות בלבד ללא כל דרישות מהאדם יהפכו את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. אם היה מדובר אך ורק על נתיב הנוהג, היה בלתי אפשרי לפגוע בעקב אכילס של האדם, או להפריך את תפיסותיו של האדם, והיה בלתי אפשרי לכבוש את האדם לגמרי. חזיונות הם האמצעי העיקרי לכיבוש האדם, אך אם לא היה נתיב הנפרד מהחזיונות, לאדם לא הייתה דרך להיות חסיד האל, וקל וחומר שלא הייתה לו כל דרך להיווכח. זה היה עקרון עבודת האל מהראשית ועד התכלית: בחזיונות ישנם הדברים שניתן להנהיג, וקיימים גם חזיונות שאינם מביאים בחשבון את הנוהג הזה. היקף השינויים הן בחיי האדם והן בטבעו מלווה את השינויים בחזיונות. אילו היה האדם מסתמך רק על מאמציו שלו, היה בלתי אפשרי עבורו להשיג שינוי משמעותי. החזיונות מתייחסים לעבודתו של אלוהים בכבודו ועצמו ולניהול של אלוהים. המונח נוהג מתייחס לנתיב הנוהג של האדם ולאופן שבו האדם מתקיים. בכל ניהולו של אלוהים, היחסים בין חזיונות לנוהג הם היחסים בין אלוהים לאדם. אילו היו מסולקים החזיונות, או אילו היה מדובר בהם ללא התייחסות לנוהג, או אילו היו רק חזיונות ונוהג האדם היה נמחק, הרי שלא ניתן היה להחשיב דברים כאלה כניהולו של אלוהים, וקל וחומר שלא היה ניתן היה לומר שעבודתו של אלוהים נעשית למען האדם. בכך, לא רק שהיה זה בגדר סילוק חובתו של האדם, אלא שהייתה זו גם התכחשות לתכלית עבודתו של אלוהים. אם האדם היה נדרש מראשית ועד תכלית לקיים את הנוהג ותו לא, מבלי שהייתה מעורבת בכך עבודת האל, ויתר על כן, אם האדם לא היה נדרש להכיר את עבודת האל, הרי שלא ניתן היה לקרוא לעבודה הזו ניהולו של אלוהים. אילו האדם לא הכיר את אלוהים ולא ידע את רצון האל, אלא קיים את הנוהג שלו בעיוורון, באופן מעורפל ומופשט, הוא לעולם לא היה הופך לברייה כשירה לגמרי. לפיכך, שני הדברים האלה חיוניים. אילו התקיימה אך ורק עבודתו של אלוהים, כלומר אילו התקיימו רק החזיונות ולא היה שיתוף פעולה או נוהג מצד האדם, לא ניתן היה לקרוא לדברים האלה ניהולו של אלוהים. אילו התקיימו רק נוהג והיווכחות מצד האדם, הרי שגם אילו נתיב ההיווכחות של האדם היה נעלה, המצב עדיין לא היה מתקבל על הדעת. היווכחותו האדם חייבת להשתנות בהדרגה עם העבודה והחזיונות – היא לא יכולה להשתנות מתוך גחמה. עקרונותיו של נוהג האדם אינם חופשיים וחסרי גבולות, אלא מוגבלים במידה מסוימת. העקרונות האלה משתנים עם חזיונות העבודה. לכן ניהולו של אלוהים מסתכם בסופו של דבר בעבודת האל ובנוהג של האדם.
עבודת הניהול הופיעה מלכתחילה אך ורק בגלל האנושות, כלומר הקיום האנושי הוא שגרם לה. לא היה כל ניהול לפני האנושות, או בראשית, כאשר נבראו השמיים והארץ וכל צבאם. אם בכל עבודת האל לא היה קיים נוהג המועיל לאדם, כלומר, אילו אלוהים לא היה בא בדרישות מתאימות מהאנושות המושחתת (אילו לא היה נתיב הולם לנוהג האדם בעבודה שאלוהים מבצע), הרי שאי-אפשר היה לקרוא לעבודה הזו ניהולו של אלוהים. אילו מכלול עבודתו של אלוהים הסתכם רק בהנחיית נוהגה של האנושות המושחתת, ואלוהים לא היה מבצע כל יוזמה משלו ולא מציג אף שמץ מכל-יכולתו או מחוכמתו, הרי שגם אם דרישותיו של אלוהים מהאדם היו גבוהות מאד, וגם אם אלוהים היה חי זמן ממושך בקרב בני האדם, האדם לא היה מכיר את טבעו של אלוהים כהוא זה. אילו היה זה המצב, הרי שלעבודה כזו כלל לא היה ראוי לקרוא ניהולו של אלוהים. במילים אחרות, עבודת הניהול של אלוהים היא העבודה שאלוהים מבצע וכל העבודה המתבצעת בהכוונת האל בידי מי שנפל בנחלת האל. ניתן לסכם את העבודה הזו כניהול, והיא כוללת את עבודתו של אלוהים בקרב בני האדם וכן את שיתוף הפעולה בין אלוהים וכל חסידיו – לכל אלה ניתן לקרוא ביחד ניהול. כאן, עבודתו של אלוהים נקראת חזיונות, ושיתוף הפעולה של האדם נקרא נוהג. ככל שעבודתו של אלוהים נעשית נעלה יותר (כלומר ככל שהחזיונות נעשים נעלים יותר), כך נגלה לאדם ביתר בירור טבעו של אלוהים, וכך הוא סותר יותר את תפיסותיו של האדם, וכך נוהגו של האדם ושיתוף הפעולה מצדו נעשים נעלים יותר. ככל שגדלות הדרישות מהאדם, כך עבודתו של אלוהים סותרת יותר את תפיסותיו של האדם, וכתוצאה מכך הניסיונות שאלוהים מעמיד בהם את האדם והרף שבו האדם נדרש לעמוד נעשים חמורים יותר. עם תום העבודה הזאת, כל החזיונות יושלמו והדברים שהאדם נדרש להנהיג יגיעו לפסגת השלמות. זו תהיה גם העת שבה כל בן אדם יסווג על פי סוגו, היות שהדברים שהאדם נדרש להכיר כבר הוצגו בפניו. לכן כשהחזיונות יגיעו לשיאם, בהתאם לכך, העבודה תתקרב לסופה, וגם נוהגו של האדם יגיע לפסגתו. נוהגו של האדם מבוסס על עבודת האל, וניהולו של אלוהים בא לידי ביטוי מלא רק הודות לנוהגו של האדם ולשיתוף הפעולה מצדו. האדם הוא גולת הכותרת של עבודת האל, והוא מושא העבודה של כל ניהולו של אלוהים, וגם התוצר של כלל ניהולו של אלוהים. אילו אלוהים עבד לבדו, ללא שיתוף פעולה מצד האדם, דבר לא היה מביא את כלל עבודתו לכדי מימוש, וכך ניהולו של אלוהים היה חסר חשיבות. רק בחירת מושא הולם הנמצא מחוץ לעבודתו של אלוהים אשר מסוגל לבטא את העבודה הזאת ולהוכיח את כל-היכולת והחוכמה שלה, מאפשרת להגשים את מטרת ניהולו של אלוהים ולהגשים את המטרה של השימוש בכל העבודה הזאת כדי להביס לחלוטין את השטן. לפיכך, האדם הוא חלק חיוני בעבודת הניהול של אלוהים, והאדם הוא היחיד שמסוגל לגרום לניהולו של אלוהים לשאת פרי ולהגשים את מטרתו הסופית. מלבד האדם, אף יצור אחר אינו יכול למלא את התפקיד הזה. כדי שהאדם יביא את עבודת הניהול לכדי מימוש, יש לסלק מרדנותה של האנושות המושחתת. לשם כך האדם צריך לקבל נוהג המתאים לזמנים שונים ואלוהים צריך לבצע את העבודה המקבילה בקרב בני האדם. רק כך ניתן יהיה בסופו של דבר לזכות בקבוצה של אנשים שיביאו את עבודת הניהול לכדי מימוש. עבודתו של אלוהים בקרב בני האדם לא יכולה להעיד על אלוהים עצמו רק באמצעות עבודתו של אלוהים לבדו. עדות כזו דורשת גם בני אדם חיים המתאימים להגשמת עבודתו. אלוהים יעבוד ראשית על בני האדם האלה, שדרכם עבודתו תבוא לידי ביטוי לאחר מכן, ובכך תינשא העדות לרצון האל בקרב הברואים. בכך אלוהים ישיג את מטרת עבודתו. אלוהים לא עובד לבדו כדי להביס את השטן, משום שהוא לא יכול להעיד על עצמו ישירות בקרב כל הברואים. אילו עשה כן, היה זה בלתי אפשרי לשכנע את האדם לחלוטין. זו הסיבה שאלוהים צריך לעבוד על האדם כדי לכבוש אותו, ורק אז אלוהים יוכל הוא לזכות בעדות שתינשא בקרב כל הברואים. אילו אלוהים היה עובד לבדו, ללא שיתוף פעולה מצד האדם, או אלמלא היה צורך בשיתוף פעולה מצד האדם, האדם לעולם לא יכול היה להכיר את טבעו של אלוהים, ולעולם לא היה מודע לרצון האל. אם זה היה המצב, לא ניתן היה לקרוא לעבודת הניהול של אלוהים בשם הזה. אילו רק האדם עצמו היה חותר, שואף ומתאמץ, אך הוא לא היה מבין את עבודת האל, הוא היה רק מבצע מעשי קונדס. ללא עבודתה של רוח הקודש, מעשיו של האדם שייכים לשטן והאדם הוא מרדן ורשע. השטן מוצג לראווה בכל מעשיו של האדם המושחת, והם אינם תואמים את אלוהים, אלא אינם אלא התגלמותו של השטן. מכל הדברים שנאמרו, לא נאמר דבר הסותר את החזיונות והנוהג. על סמך החזיונות, האדם מוצא את הנוהג. הוא מוצא את הנתיב לצייתנות, כך שיוכל להשיל את תפיסותיו ולזכות באותם הדברים שלא היו ברשותו בעבר. אלוהים דורש מהאדם לשתף איתו פעולה ויתמסר באופן מלא לדרישותיו, והאדם מבקש לחזות בעבודה שאלוהים ביצע בכבודו ובעצמו, לחוות בעוצמתו הכל-יכולה של אלוהים, ולהכיר את טבעו של אלוהים. בסיכומו של עניין, הדברים האלה הם ניהולו של אלוהים. איחודו של אלוהים עם האדם הוא הניהול, והוא הניהול המשמעותי ביותר.
כל הנוגע לחזיונות מתייחס בראש ובראשונה לעבודתו של אלוהים בכבודו ועצמו, וכל הנוגע לנוהג צריך להיעשות על ידי האדם, ואינו קשור כלל לאל. את עבודת האל משלים אלוהים עצמו, ואת נוהגו של האדם מקיים האדם עצמו. דברים שאלוהים עצמו צריך לעשות לא צריכים להיעשות בידי האדם, ודברים שהאדם צריך להנהיג אינם קשורים לאלוהים. עבודתו של אלוהים היא כהונתו, והיא לא קשורה לאדם. האדם לא צריך לבצע את העבודה הזו, ויתרה מזאת, האדם לא יהיה מסוגל לבצע את העבודה שאלוהים צריך לבצע. הדברים שהאדם נדרש להנהיג חייבים להתבצע בידי האדם, בין שמדובר בהקרבת חייו או במסירתו לשטן כדי למסור עדות – אלה הם דברים שהאדם צריך לבצע. אלוהים משלים בכבודו ובעצמו את כל העבודה שעליו לבצע, ובפני האדם מוצגים הדברים שעליו לעשות, ושארית העבודה נמסרת לאדם. אלוהים לא מבצע עבודה נוספת. הוא מבצע רק את העבודה שבתחום כהונתו, ורק מציג לאדם את הדרך, ומבצע רק את עבודת פתיחת הדרך, ולא מבצע את עבודת ריצוף הדרך. על האדם להבין זאת. הנהגת האמת פירושה הנהגת דברי האל, וכל הדברים האלה הם חובתו של האדם והדברים שעל האדם לעשות, והם אינם נוגעים כלל לאלוהים. אם האדם דורש שגם אלוהים יסבול עינוי וזיכוך באמת, כמו האדם, הרי שהאדם מרדן. עבודתו של אלוהים היא לבצע את כהונתו, וחובתו של האדם היא להישמע להכוונתו של אלוהים ללא כל התנגדות. מהאדם נדרש להשיג את שחובתו לעשות, ללא קשר לאופן שבו אלוהים עובד או חי. רק אלוהים בכבודו ובעצמו יכול לבוא בדרישות מהאדם. כלומר, רק אלוהים עצמו כשיר לבוא בדרישות מהאדם. לאדם לא אמורה להיות כל ברירה, וכל שהוא אמור לעשות הוא להתמסר לגמרי ולקיים את הנוהג – זה הלך הרוח שאמור להיות לאדם. כשתושלם העבודה שעל אלוהים לבצע בכבודו ובעצמו, האדם נדרש לחוות אותה בהדרגה. אם בסופו של דבר, כשיושלם כל ניהולו של האל, האדם עדיין לא יבצע את מה שאלוהים דורש, יהיה על האדם להיענש. אם האדם לא ימלא את דרישותיו של אלוהים, יהיה זה בגלל מרדנותו של האדם. אין פירוש הדבר שאלוהים לא ביצע את עבודתו ביסודיות מספקת. כל מי שלא יכול להנהיג את דברי האל, שאינו יכול לעמוד בדרישותיו של אלוהים ושאינו יכול להעניק את נאמנותו ולמלא את חובתו – כל אלה ייענשו. כיום, מה שנדרש מכם להשיג אינו דרישות נוספות, אלא את חובתו של האדם, הדבר שכל בני האדם צריכים לעשות. אם אתם לא מסוגלים אפילו למלא את חובתכם, או לעשות זאת היטב, האם אינכם מביאים על עצמכם צרות? האם אינכם מחזרים אחר המוות? כיצד תוכלו עדיין לצפות לעתיד ולסיכויים עתידיים? עבודתו של אלוהים היא למען האנושות, ושיתוף הפעולה של האדם הוא למען ניהולו של אלוהים. לאחר שאלוהים יעשה את כל שעליו לעשות, האדם נדרש לקיים את נוהגו בנדיבות ולשתף פעולה עם אלוהים. בעבודת האל, על האדם להתאמץ ככל יכולתו, להישבע אמונים לאלוהים ולא ללקות בתפיסות רבות, או לשבת רגל על רגל ולהמתין למוות. אלוהים יכול להקריב את עצמו למען האדם, אם כן מדוע האדם לא מוכן להישבע אמונים לאלוהים? יחסו של אלוהים לאדם אחיד ויציב, אם כן מדוע האדם לא משתף פעולה כלל? אלוהים עובד למען האנושות, אם כן מדוע האדם לא ממלא את חובתו למען ניהולו של אלוהים? עבודתו של אלוהים הגיעה עד הלום, אך אתם רואים ולא נוקפים אצבע, שומעים ולא משים ממקומכם. האין בני אדם כאלה יורדים לתהום הנשייה? אלוהים כבר הקדיש את כל כולו לאדם, אם כן מדוע האדם לא מסוגל כיום למלא את חובתו ביושר? עבור אלוהים, עבודתו נמצאת בעדיפות ראשונה וניהולו בעל חשיבות מרבית. עבור האדם, הנהגת דברי האל ומילוי דרישותיו של אלוהים הם העדיפות הראשונה. על כולכם להבין זאת. הדברים שנאמרו לכם חדרו לליבת הווייתכם, ועבודתו של אלוהים נכנסה לשטח בלתי ממופה. רבים עדיין לא מבינים את האמת או השקר בבסיס הדרך הזאת – הם עדיין ממתינים, חוככים בדעתם ולא ממלאים את חובתם. במקום זאת, הם בוחנים בקפידה כל מילה וכל פעולה של אלוהים, מתמקדים במה שהוא אוכל או לובש, ותפיסותיהם נעשות אפילו יותר מצערות משהיו. האין אנשים כאלה מקימים מהומה רבה על לא דבר? כיצד ייתכן שאנשים כאלה הם המחפשים אחר אלוהים? וכיצד ייתכן שהם אלה שמתמסרים במתכוון לאלוהים? הם מפנים עורף לנאמנותם וחובתם, ובמקום זאת הם מתמקדים במיקומו של אלוהים. הם ממש שערורייה! אם האדם יבין את כל מה שהוא אמור להבין, וינהיג את כל מה שהוא אמור להנהיג, אלוהים לבטח ייתן את ברכותו לאדם, משום שדרישותיו מהאדם הם חובותיו וכל הדברים שהאדם אמור לבצע. אם האדם לא מסוגל להבין את מה שהוא אמור להבין, ולא מסוגל להנהיג את מה שהוא אמור להנהיג, האדם ייענש. מי שלא משתף פעולה עם אלוהים עוין את אלוהים, ומי שלא מקבל את העבודה החדשה מתנגד לה, אפילו שהוא אינו עושה דבר המהווה התנגדות נחרצת לעבודה הזאת. כל מי שלא מנהיג את האמת שאלוהים דורש מתנגד במכוון ומתמרד בדברי האל, אפילו אם הוא מקדיש תשומת לב מיוחדת לעבודתה של רוח הקודש. מי שלא מציית לדבריו של אלוהים ולא מתמסר אליו הוא מרדן ומתנגד לאלוהים. מי שלא ממלא את חובתו הוא זה שלא משתף פעולה עם אלוהים, ומי שלא משתף פעולה עם אלוהים הוא זה שלא מקבל את עבודתה של רוח הקודש.
כאשר עבודתו של אלוהים מגיעה לנקודה מסוימת, וניהולו מגיע לנקודה מסוימת, כל מי ששואף להתקרב ללבו של אלוהים מסוגל למלא את דרישותיו. אלוהים בא בדרישות מהאדם על פי אמות המידה שלו ועל פי הדברים שהאדם מסוגל להשיג. כשהוא מדבר על ניהולו, הוא גם מתווה את הדרך עבור האדם, ופותח בפניו נתיב להישרדות. ניהולו של אלוהים ונוהגו של האדם שייכים שניהם לאותו שלב בעבודה והם מתבצעים במקביל. השיח בנושא ניהולו של אלוהים נוגע גם לשינויים בטבעו של האדם, והשיח בנושא הדברים שהאדם אמור לעשות ועל השינויים בטבעו של האדם, נוגע לעבודתו של אלוהים. בשום שלב לא יכולה להתקיים הפרדה בין שני אלו. נוהגו של האדם משתנה בהדרגה, משום שדרישותיו של אלוהים מהאדם משתנות אף הן, ומשום שעבודתו של אלוהים תמיד משתנה ומתקדמת. אם נוהגו של האדם יישאר לכוד בדוקטרינה, יוכח בכך שהוא נעדר את עבודתו של אלוהים ואת הכוונתו. אם נוהגו של האדם לעולם לא ישתנה או יעמיק, יוכח בכך שנוהגו של האדם מתקיים על פי רצונו של האדם והוא לא נוהג האמת. אם אין לאדם נתיב לצעוד בו, הוא כבר נפל לידי השטן והוא נשלט על ידיו, ופירוש הדבר שהוא נשלט על ידי הרוח הרעה. אם נוהגו של האדם לא יעמיק, עבודתו של אלוהים לא תתפתח, ואם לא יחול שינוי בעבודתו של אלוהים, היווכחות האדם תיעצר – זה בלתי נמנע. לאורך כל עבודתו של אלוהים, אם האדם היה נשמע תמיד לחוקי יהוה, עבודתו של אלוהים לא הייתה יכולה להתקדם, וקל וחומר שלא ניתן היה להביא את כל העידן לסופו. אם האדם היה תמיד נושא את הצלב ונוהג בסבלנות ובצניעות, עבודתו של אלוהים לא הייתה יכולה להתקדם. לא ניתן להשלים בקלות ששת אלפי שנות ניהול בקרב בני אדם שרק מצייתים לחוק, ורק נאחזים בצלב ונוהגים בסבלנות וצניעות. במקום זאת, כל עבודת הניהול של אלוהים באה לקצה בקרב אנשי אחרית הימים המכירים את אלוהים, ואשר חולצו מאחיזת השטן והתנערו כליל מהשפעתו של השטן. זהו הכיוון הבלתי נמנע של עבודת האל. מדוע נאמר שנוהלם של אנשי הכנסיות הדתיות מיושן? הסיבה לכן היא שמה שהם מנהיגים מנותק מהעבודה שנעשית כיום. בעידן החסד, מה שהם הנהיגו היה נכון, אך היות שהעידן הזה חלף ועבודתו של אלוהים השתנתה, הנוהג שלהם הלך והתיישן. הוא נותר מאחור והוחלף בעבודה החדשה ובאור החדש. עבודתה של רוח הקודש הלכה והעמיקה על סמך תשתיתה המקורית. אולם בני האדם האלה עדיין תקועים בשלב המקורי של עבודת האל, והם עדיין דבקים בנוהגים הישנים ובאור הישן. עבודתו של אלוהים יכולה להשתנות מן הקצה אל הקצה תוך שלוש או חמש שנים. על כן, האם אין זה ייתכן שתמורות משמעותיות אף יותר יתרחשו במהלך אלפיים שנה? אם לאדם אין נוהג חדש או אור חדש, פירוש הדבר שהוא לא עמד בקצב של עבודתה של רוח הקודש. זהו חסרונו של האדם. לא ניתן להתכחש לקיומה של עבודתו החדשה של אלוהים, משום שכיום, מי שדבק בעבודתה המקורית של רוח הקודש נצמד לנוהגים מיושנים. עבודתה של רוח הקודש תמיד מתקדמת, וכל מי שמצוי בזרם של רוח הקודש חייב אף הוא ללכת ולהעמיק וללכת ולהשתנות. אסור לו לעצור באף שלב. רק מי שלא מכיר את עבודתה של רוח הקודש יישאר בעבודתה המקורית ולא יקבל את העבודה החדשה של רוח הקודש. רק המרדנים לא יהיו מסוגלים לזכות בעבודתה של רוח הקודש. אם נוהגו של האדם לא יעמוד בקצב של עבודתה החדשה של רוח הקודש, נוהגו של האדם יהיה לבטח מנותק מהעבודה של היום, ולבטח לא יעלה בקנה אחד עם העבודה של היום. בני אדם מיושנים כאלה פשוט אינם מסוגלים להגשים את רצון האל, וקל וחומר שהם לא יהפכו לבני האדם האחרונים שיישאו עדות על אלוהים. יתרה מזאת, לא ניתן יהיה להשלים את כל עבודת הניהול בקרב קבוצה כזו של בני אדם. זאת משום שמי שציית בעבר לחוקי יהוה, ומי שנשא בעבר את עול הצלב, אך אינו יכול לקבל את שלב העבודה הנוגע לאחרית הימים, עשה הכל לשווא ואין כל תועלת למעשיו. הביטוי המובהק ביותר של עבודתה של רוח הקודש הוא אימוץ הכאן ועכשיו, וההרפיה מהעבר. מי שלא עמד בקצב של העבודה של היום ומי שהתנתק מהנוהג של היום הוא זה שמתנגד לעבודתה של רוח הקודש ואינו מקבל אותה. בני אדם כאלה מתריסים נגד עבודתו הנוכחית של אלוהים. אף שהם נאחזים באור העבר, אין פירוש הדבר שניתן להכחיש שהם אינם מכירים את עבודתה של רוח הקודש. מדוע דובר כה רבות בשינויים בנוהגו של האדם, בהבדלים בנוהג בין העבר וההווה, באופן שבו התקיים הנוהג בעידן הקודם ובאופן שהוא מתקיים כיום? תמיד מדברים על הפערים האלה בנוהגו של האדם משום שעבודתה של רוח הקודש תמיד מתקדמת, ולכן תמיד נדרש מנוהגו של האדם להשתנות. אם האדם נותר תקוע בשלב אחד, הדבר מוכיח שהוא לא מסוגל לעמוד בקצב של עבודת האל ושל האור החדש. הדבר לא מוכיח שתוכנית הניהול של אלוהים לא השתנה. מי שנמצא שמחוץ לזרם של רוח הקודש תמיד חושב שהוא צודק, אך למעשה, אלוהים חדל מלעבוד בבני האדם האלה זה מכבר והם נעדרים את עבודתה של רוח הקודש. עבודתו של אלוהים עברה מזמן לקבוצה אחרת של בני אדם, קבוצה שבה אלוהים מתכוון להשלים את עבודתו החדשה. מכיוון שאנשי הדת לא מסוגלים לקבל את עבודתו החדשה של אלוהים והם רק נאחזים בעבודה הישנה מהעבר, אלוהים נטש את בני האדם האלה, והוא מבצע את עבודתו החדשה על בני האדם המקבלים את העבודה החדשה הזו. אלו הם בני אדם המשתפים פעולה עם עבודתו החדשה של אלוהים, ורק כך יכול ניהולו להיחתם. ניהולו של אלוהים תמיד מתקדם, ונוהגו של האדם תמיד הולך ומתרומם. אלוהים תמיד עובד, והאדם תמיד זקוק לו, כך שכששניהם מגיעים לשיאם, אלוהים והאדם נמצאים באיחוד מלא. בכך מתבטאת הגשמתה של עבודת האל, וזוהי התוצאה הסופית של כל ניהולו של אלוהים.
בכל אחד משלביה של עבודת האל, ישנן דרישות מקבילות מהאדם. כל מי שנמצא בזרם של רוח הקודש ניחן בנוכחותה של רוח הקודש ובמשמעת שלה, ומי שלא נמצא בזרם של רוח הקודש נתון לפקודתו של השטן ונעדר את עבודתה של רוח הקודש. בני אדם הנמצאים בזרם של רוח הקודש הם אלה שמקבלים את עבודתו החדשה של אלוהים, אלה שמשתפים פעולה בעבודתו החדשה של אלוהים. אם מי שנמצא בתוך הזרם הזה לא מסוגל לשתף פעולה ולא יכול להנהיג את האמת שהאל דורש כיום, תוטל עליו משמעת, ובמקרה הגרוע ביותר רוח הקודש תנטוש אותו. מי שיקבל את העבודה החדשה של רוח הקודש יחיה בתוך הזרם של רוח הקודש ויזכה לטיפול ולהגנה מצד רוח הקודש. רוח הקודש הופכת לנאור, את מי שנכון ליישם את האמת; ורוח הקודש מטילה משמעת ואף מענישה, את מי שאינו נכון ליישם את האמת. בלי קשר לסוג שאליו משתייכים בני האדם האלה, כל עוד הם בתוך הזרם של רוח הקודש, אלוהים יישא באחריות על כל מי שיקבל את עבודתו החדשה למען שמו. מי שמאדיר את שמו של אלוהים ונכון להנהיג את דבריו יזכה בברכתו, ומי שיתמרד בו ולא ינהיג את דבריו יקבל ממנו עונש. בני האדם הנמצאים בזרם של רוח הקודש הם אלה שמקבלים את העבודה החדשה, ומכיוון שקיבלו את העבודה החדשה, עליהם לשתף פעולה עם אלוהים כראוי, ואסור להם להתנהג כמורדים שאינם ממלאים את חובתם. זוהי הדרישה היחידה של אלוהים מהאדם. מצבו של מי שלא מקבל את העבודה החדשה שונה: בני האדם האלה נמצאים מחוץ לזרם של רוח הקודש, והמשמעת והתוכחה של רוח הקודש לא חלות עליהם. בני האדם האלה חיים כל היום בבשר ודם, והם חיים בדעתם, וכל מעשיהם הם על פי הדוקטרינה שמפיק הניתוח והמחקר של מוחם שלהם. אלה לא הדרישות של עבודתה החדשה של רוח הקודש, וקל וחומר שאין זה שיתוף פעולה עם אלוהים. מי שלא מקבל את עבודתו החדשה של אלוהים נעדר את נוכחותו של אלוהים, ויתרה מזאת, הוא לא נהנה מברכתו ומהגנתו של אלוהים. רוב דבריהם ומעשיהם של בני אדם כאלה נאחזים בדרישות העבר של עבודת רוח הקודש. הם מגלמים לא אמת אלא דוקטרינה. די בדוקטרינה הזו ובתקנים האלה כדי להוכיח כי הדבר היחיד שמאחד אותם הוא הדת. הם אינם עם נבחר או מושאי עבודתו של אלוהים. לאסיפת כל בני האדם האלה אפשר לקרוא כנס דת גדול, אך אי-אפשר לקרוא לה כנסייה. זוהי עובדה שלא ניתן לשנות. עבודתה החדשה של רוח הקודש אינה ברשותם. מתוך מה שהם עושים עולה ריח חזק של דת; נדמה שהדברים שהם מביאים לידי ביטוי גדושים בדת; לא קיימות בהם נוכחותה של רוח הקודש ועבודתה, וקל וחומר שהם אינם זכאים לקבל את המשמעת או את ההבנה העמוקה של רוח הקודש. בני האדם האלה הם כולם גופות חסרות חיים ושרצים חסרי רוחניות. הם לא מכירים את מרדנותו והתנגדותו של האדם, לא מכירים את רשעותו העמוקה של האדם, וקל וחומר שהם לא מכירים את כל עבודתו של אלוהים ואת רצונו הנוכחי של אלוהים. הם כולם בני אדם בורים ושפלים, חלאות אדם שאינם ראויים להיקרא מאמינים! אף מעשה שלהם לא נוגע לניהולו של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה שהם לא יכולים לשבש את תוכניותיו של אלוהים. דבריהם ומעשיהם מגעילים מדי, עלובים מדי, ופשוט לא ראוי כלל להזכירם. אין דבר שעושים בני האדם שלא נמצאים בתוך הזרם של רוח הקודש שנוגע כלל לעבודה החדשה של רוח הקודש. משום כך, ללא קשר למעשיהם, הם חסרים את המשמעת של רוח הקודש, ומעבר לכך, הם חסרים את ההבנה העמוקה של רוח הקודש. זאת משום שאלה בני אדם שאין להם אהבה לאמת, שרוח הקודש מאסה בהם ודחתה אותם. הם נקראים רשעים מפני שהם מתהלכים בגוף בשר ודם ועושים את כל מה שמתחשק להם, תחת שלט האל. שעה שאלוהים עובד, הם עוינים כלפיו במכוון, והם רצים בכיוון המנוגד לו. חוסר שיתוף הפעולה של האדם עם אלוהים הוא מעשה מרדני ביותר בפני עצמו, וזאת מבלי להזכיר את מנוסתם המכוונת של בני האדם האלה מאלוהים. אם כן, האם הם לא יקבלו את העונש הראוי? כשמזכירים את רשעותם של בני האדם האלה, יש כאלה שלא מתאפקים ומקללים אותם, ואילו אלוהים מתעלם מהם. לאדם נדמה שמעשיהם המרושעים נוגעים לשמו של אלוהים, אך למעשה, עבור אלוהים, אין כל קשר בינם לבין שמו ולעדות עליו. לא משנה מהם מעשיהם של בני האדם האלה – הם אינם נוגעים לאלוהים. מעשיהם אינם נוגעים לשמו או לעבודתו כיום. בני האדם האלה משפילים את עצמם, ומהווים התגלמות של השטן; הם רשעים הצוברים לקראת יום הזעם. כיום, לא משנה מהם מעשיהם, וכל עוד הם לא חוסמים את ניהולו של אלוהים ואין להם נגיעה לעבודתו החדשה של אלוהים, בני האדם האלה לא יקבלו את העונש ההולם על מעשיהם, משום שיום חרון האף טרם הגיע. ישנם דברים רבים שבני האדם מאמינים שאלוהים היה כבר אמור לטפל בהם, והם חושבים הרשעים האלה חייבים לבוא על עונשם בהקדם האפשרי. אולם משום שעבודת הניהול של אלוהים טרם הושלמה ויום חרון האף עדיין טרם הגיע, החוטאים עוד ממשיכים לבצע את מעשיהם החוטאים. יש שאומרים שחסידי הדת חסרים את נוכחותה או עבודתה של רוח הקודש, ושהם מביישים את שמו של אלוהים. אם כך, מדוע אלוהים לא משמיד אותם, אלא ממשיך לסבול את התנגדותם? בני האדם האלה, שהשטן גלום בהם והם הבשר והדם בהתגלמותם, הם בורים שפלים ואף מגוחכים. הם לא יחזו בהתגלות חרון אפו של אלוהים עד שיבינו כיצד אלוהים עושה את עבודתו בקרב בני האדם, ולאחר שאלוהים יכבוש אותם באופן מלא, יקבלו כל הרשעים האלה את עונשם, ואף אחד מהם לא יוכל לחמוק מיום חרון האף. כעת לא הרגע להעניש את בני האדם, אלא לבצע את עבודת הכיבוש, אלא אם יש כאלה שיחבלו בניהולו של אלוהים. בני אדם כאלה ייענשו על פי חומרת מעשיהם. במהלך ניהולו של אלוהים את האנושות, כל מי שנמצא בתוך הזרם של רוח הקודש קשור לאלוהים. בני האדם שרוח הקודש מאסה בהם ודחתה אותם חיים תחת השפעת השטן, ומה שהם מנהיגים לא נוגע לאלוהים. רק מי שמקבל את עבודתו החדשה של אלוהים ומשתף פעולה עמו קשור לאלוהים, משום שעבודתו של אלוהים מכוונת רק למי שמקבל אותה, ולא לכל בני האדם, גם אם הם לא מקבלים אותה. לעבודה שאלוהים מבצע תמיד יש מושא, והיא לא נעשית מתוך גחמה. מי ששייך לשטן לא כשיר להעיד על אלוהים, ועל אחת כמה וכמה לא כשיר לשתף עמו פעולה.
כל שלב בעבודתה של רוח הקודש דורש עדות מקבילה מצד האדם. כל שלב בעבודה הוא קרב בין אלוהים לשטן, ומושא הקרב הוא השטן, ואילו זה שיהפוך למושלם באמצעות העבודה הזאת הוא האדם. התשובה לשאלה אם עמלו של אלוהים יישא פרי תלויה בטיב עדותו של האדם על אלוהים. העדות הזו היא מה שאלוהים דורש מחסידיו; זוהי העדות שתימסר בפני השטן, וגם הוכחה להשפעותיה של עבודת האל. כלל ניהולו של אלוהים מחולק לשלושה שלבים, ובכל שלב מוצבות דרישות הולמות מהאדם. יתר על כן, עם חלוף העידנים והתקדמותם, דרישותיו של אלוהים מהאנושות כולה גדלות יותר ויותר. כך עבודת הניהול של אלוהים מגיעה לשיאה בהדרגה, עד שהאדם חוזה בעובדת "הופעת הדבר בבשר," ובכך גדלות אף יותר הדרישות מהאדם, והדרישות מהאדם לשאת עדות גדלות אף יותר. ככל שהאדם מסוגל יותר לשתף פעולה עם אלוהים באמת, כך הוא מכבד יותר את אלוהים. שיתוף הפעולה מצד האדם הוא העדות שעליו לשאת, והעדות שהוא נושא היא נוהגו של האדם. לכן, השאלות אם עבודת האל יכולה להשפיע כמתוכנן ואם תיתכן עדות אמיתית קשורות הדוקות לשיתוף הפעולה והעדות של האדם. כשתושלם העבודה, כלומר כשכלל ניהולו של אלוהים יגיע לסופו, האדם יידרש לשאת עדות נעלית יותר, וכשעבודתו של אלוהים תגיע לסופה, נוהגו של האדם והיווכחותו יגיעו לשיאן. בעבר, האדם נדרש לפעול על פי החוק והדברות, ונדרש להיות סבלן וצנוע. כיום, האדם נדרש לציית לכל הסדרי האל ולאהוב את אלוהים אהבה אדירה, ובסופו של דבר, האדם נדרש להמשיך לאהוב את אלוהים גם כשהוא עובר תלאות. שלושת השלבים האלה הם דרישות שאלוהים מציב לאדם בהדרגה לאורך כלל ניהולו. כל שלב בעבודתו של אלוהים מעמיק יותר מקודמו, ובכל שלב הדרישות מן האדם מעמיקות יותר מאשר בקודמו, וכך מתגבש בהדרגה כלל ניהולו של אלוהים. דווקא משום שהדרישות מהאדם גדולות מתמיד, טבעו של האדם מתקרב יותר ויותר לרף של דרישות האל, ורק כשיגיע לרף הזה, תתרחק כלל האנושות בהדרגה מהשפעת השטן, עד שכאשר תגיע עבודתו של אלוהים לסופה המוחלט, כלל האנושות תינצל מהשפעת השטן. בבוא היום הזה, יתברר שעבודתו של אלוהים הגיעה לסופה, ולא יתקיים עוד שיתוף הפעולה בין האדם לאלוהים לשם השגת שינויים בטבעו. האנושות כולה תחיה לאורו של אלוהים, ומאותו רגע ואילך, לא יהיו עוד מרדנות כלפי אלוהים או התנגדות לו. בנוסף, אלוהים לא יבוא בעוד דרישות מהאדם, ויתקיים שיתוף פעולה הרמוני יותר בין האדם ואלוהים – שיתוף פעולה שיהיה חייהם של אלוהים והאדם יחדיו, החיים שיבואו לאחר שניהולו של האל יסתיים באופן מלא, ולאחר שאלוהים יציל האדם באופן מלא מלפיתת השטן. מי שלא יכול לצעוד בזהירות בעקבות אלוהים לא יהיה מסוגל להשיג חיים כאלה. בני אדם כאלה ירדו אל החשיכה, שם יבכו ויחרקו שיניים. אלה הם אנשים המאמינים באלוהים אך אינם הולכים בעקבותיו, המאמינים באלוהים אך לא נשמעים לכל עבודתו. מכיוון שהאדם מאמין באלוהים, עליו לצעוד בזהירות בעקבות אלוהים, צעד אחר צעד. עליו ללכת "אחרי השה אל כל אשר ילך." רק אלה הם בני האדם המחפשים את דרך האמת. רק הם מכירים את עבודתה של רוח הקודש. אנשים הפועלים על פי מכתבים ודוקטרינות כעבדים הם אלה שעבודתה של רוח הקודש סילקה מהדרך. בכל תקופה, אלוהים יפתח בעבודה חדשה, ובכל תקופה, תהיה התחלה חדשה בקרב בני האדם. אם האדם יציית רק לאמיתות ש"יהוה הוא אלוהים" ו"ישוע הוא המשיח," החלות רק בעידן יחיד, האדם לעולם לא יעמוד בקצב של עבודת רוח הקודש, ולעולם לא יהיה מסוגל לזכות בעבודתה של רוח הקודש. בלי קשר לאופן עבודתו של אלוהים, האדם צועד בדרכו של אלוהים ללא כל ספק, וצועד בדרכו בזהירות. אם כך, כיצד יכולה רוח הקודש לסלק את האדם? בלי קשר למה שאלוהים עושה, כל עוד האדם בטוח שזוהי עבודתה של רוח הקודש, וכל עוד הוא משתף פעולה עם עבודתה של רוח הקודש ללא היסוס ומנסה לעמוד בדרישות האל, כיצד ייתכן שהוא ייענש? עבודתו של אלוהים לא נפסקה מעולם, הוא מעולם לא עמד מלכת ולפני השלמת עבודת הניהול שלו, הוא תמיד היה עסוק והוא לעולם לא עוצר. אך האדם הוא שונה: משזכה רק בקמצוץ מעבודתה של רוח הקודש, הוא מתייחס אליה כאילו לא תשתנה לעולם; משזכה בידע מועט, הוא אינו ממשיך לצעוד בעקבות עבודתו החדשה של אלוהים. משראה מעט מעבודתו של אלוהים, הוא מיד רואה באלוהים בובת עץ מסוימת ומאמין שאלוהים יישאר תמיד בצורה שראה, שכך היה ושכך תמיד יהיה; משזכה רק בידע שטחי, האדם כה גאה עד שהוא שוכח את מקומו ומתחיל להכריז בהפקרות על טבע והווייה של אלוהים שפשוט אינם קיימים; משהתקבע על שלב אחד בעבודתה של רוח הקודש, לא משנה מי יכריז על עבודתו החדשה של אלוהים, האדם לא יקבל זאת. אלה בני אדם שלא יכולים לקבל את עבודתה החדשה של רוח הקודש; הם שמרניים מדי ואינם מסוגלים לקבל דברים חדשים. בני אדם כאלה הם אלה המאמינים באלוהים אך גם דוחים את אלוהים. האדם מאמין שבני ישראל טעו כש"האמינו רק ביהוה ולא האמינו בישוע", אך מרבית בני האדם מגלמים תפקיד שבו הם "מאמינים רק ביהוה ודוחים את ישוע" ו"כמהים לשיבת המשיח, אך מתנגדים למשיח ששמו ישוע." אם כך, אין זה פלא שבני האדם עדיין חיים בתחומו של השטן לאחר שקיבלו שלב אחד בעבודתה של רוח הקודש, ושהם עדיין לא זוכים בברכותיו של אלוהים. האין זו התוצאה של מרדנות האדם? משיחיים ברחבי העולם שלא התעדכנו בעבודה החדשה של היום, עדיין סבורים שהם בני המזל, שאלוהים יגשים כל אחת ממשאלותיהם. אולם הם לא יודעים בוודאות מדוע אלוהים יישא אותם אל הרקיע השלישי, והם לא בטוחים כיצד ישוע יבוא לאסוף אותם, רכוב על ענן לבן. על אחת כמה וכמה, הם לא יודעים בוודאות אם ישוע אכן יבוא על גבי ענן לבן ביום שהם מדמיינים. הם כולם חסרי סבלנות וחסרי אונים; הם עצמם אפילו לא יודעים אם אלוהים יטפל בכל אחד מהם, מהקומץ הקטן והמגוון של בני אדם מכל זרם דתי. העבודה שאלוהים מבצע כעת, העידן הנוכחי, רצון האל – הם אינם מבינים אף אחד מהדברים האלה, וכל שהם יכולים לעשות הוא לספור באצבעותיהם את הימים שנותרו להם. רק מי שצועד בעקבות שה האלוהים עד הסוף יוכל לזכות בברכה הסופית. אולם "הפיקחים" שלא מסוגלים לצעוד בעקבותיו עד הסוף אך מאמינים שזכו בכל לא מסוגלים להיות עדים להופעתו של אלוהים. כל אחד מהם מאמין שהוא האדם החכם ביותר עלי אדמות, והם קוטעים ללא כל סיבה את התפתחותה המתמדת של עבודת האל, ונדמה שהם מאמינים בוודאות גמורה שאלוהים ייקח אותם לשמיים בהיותם בני האדם "הנאמנים לאלוהים יותר מכל, הצועדים בעקבות אלוהים ומצייתים לדבר האל." אפילו כשהם "נאמנים יותר מכל" לדברים שאלוהים אומר, דבריהם ומעשיהם עדיין מרגישים כה מגעילים, משום שהם מתנגדים לעבודתה של רוח הקודש ונוקטים עורמה ופעולות מרושעות. מי שלא צועד בעקבות אלוהים עד הסוף, שלא עומד בקצב של רוח הקודש ורק נצמד לעבודה הישנה, לא רק אינו נאמן לאלוהים. נהפוך הוא – הוא נעשה לאחד ממתנגדי האל ולאחד מאלה שהעידן החדש דחה, וייענשו. היש דבר עלוב מהאנשים האלה? רבים אף מאמינים שכל מי שדוחה את החוק הישן ומקבל את העבודה החדשה הוא אדם חסר מצפון. בסופו של דבר, בני האדם האלה, שרק מדברים על "מצפון" ולא מכירים את עבודתה של רוח הקודש, יאבדו כל סיכוי שהיה להם בגלל המצפון שלהם עצמם. עבודת האל לא מצייתת לדוקטרינה, ואף שזוהי עבודתו שלו, אלוהים לא דבק בה יותר מדי. מה שיש להכחיש מוכחש, ומה שיש לסלק מסולק. אולם האדם עוין את אלוהים כשהוא נאחז רק בחלק קטן מעבודת הניהול של אלוהים. האין זה טבעו המגוחך של האדם? האין זאת בערותו של האדם? ככל שבני אדם יותר ביישנים וזהירים, מפני שהם חוששים שהם לא יזכו בברכת האל, כך הם פחות מסוגלים לזכות בברכות גדולות יותר ולקבל את הברכה הסופית. מי שמציית לחוק כעבד מפגין את הנאמנות המרבית לחוק, וככל שהוא מפגין יותר נאמנות כזו לחוק, כך הוא יותר מורד באל ומתנגד לו. זאת משום שכעת אנחנו מצויים בעידן המלכות ולא בעידן החוק, ואין להשוות את העבודה של היום לעבודת העבר, ואין להשוות את עבודת העבר לעבודה של היום. עבודתו של אלוהים השתנתה, ונוהגו של האדם השתנה אף הוא – כבר לא מדובר בהיצמדות לחוק או בנשיאת הצלב. לכן, אלוהים לא יאשר את נאמנותם של בני האדם לחוק ולצלב.
האדם יובא לשלמות מלאה בעידן המלכות. לאחר עבודת הכיבוש, האדם יזוכך ויעבור תלאות. מי שיכול להתגבר ולשאת עדות במהלך התלאות האלה הוא זה שיובא לשלמות בסופו של דבר וזה שמתגבר. במהלך התלאות האלה, האדם נדרש לקבל את הזיכוך הזה, והזיכוך הזה הוא הצעד האחרון בעבודתו של אלוהים. זו הפעם האחרונה שבה האדם יזוכך לפני שתושלם כל עבודת הניהול של אלוהים, וכל חסידיו של אלוהים חייבים לקבל את המבחן האחרון הזה, את הזיכוך האחרון הזה. מי שכורע תחת עומס התלאות נעדר את עבודתה של רוח הקודש ואת הכוונתו של אלוהים, אך מי שנכבש באמת ומחפש את אלוהים באמת יעמוד איתן בסופו של דבר. אלה הם בני האדם שניחנים באנושיות, האוהבים את אלוהים באמת ובתמים. בלי קשר למעשיו של אלוהים, מהמנצחים האלה לא יישללו החזיונות, והם עדיין ינהיגו את האמת ובעדותם לא ייפול רבב. אלה בני האדם שבסופו של דבר יצלחו את התלאות הרבות. אף על פי שכיום, מי שדג במים עכורים יכול עדיין לנהוג כטפיל, איש לא יחמוק מהתלאות הסופיות ואיש לא יחמוק מהמבחן הסופי. עבור מי שמתגבר, התלאות האלה הן הזיכוך האדיר, אך עבור מי שדג במים עכורים, זו תהיה עבודת הסילוק הגמור. לא משנה כמה אלוהים מנסה אותו, נאמנותו של מי שאלוהים בלבו לא משתנה. עם זאת, עבור מי שאלוהים לא בלבו, ברגע שעבודת האל לא מביאה תועלת לבשרו ולדמו, הוא משנה את גישתו כלפי אלוהים, ואפילו נפרד ממנו. אלה בני האדם שלא יעמדו איתן בסוף, שרק רוצים את ברכותיו של אלוהים אך אינם מעוניינים להקריב את חייהם עבור אלוהים ולהקדיש את עצמם אליו. בני אדם בזויים שכאלה יגורשו כשתושלם עבודתו של אלוהים, והם לא ראויים כלל לחמלה. בני האדם שאינם אנושיים אינם מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת. כשהסביבה בטוחה ושמורה, או כשהם יכולים להפיק רווחים, הם נשמעים לאלוהים לחלוטין, אך כשאלוהים לא מספק להם את מלוא רצונם או בסופו של דבר מסרב לרצותם, הם פורצים מיד במרד. אפילו תוך לילה אחד בלבד, הם יכולים להפוך מחייכנים ו"טובי לב" לרוצחים מכוערים ופראיים הרואים במי שאתמול תמך בו כאויבו המושבע היום ללא סיבה נראית לעין. אם לא יגורשו השדים האלה, המוכנים לרצוח ללא היסוס, האם הם לא יהפכו למקור לסבל נוסף? עבודת הצלתו של האדם לא תושג עם תום עבודת הכיבוש. אף שעבודת הכיבוש הושלמה, עבודת טיהור האדם עדיין בעיצומה. העבודה הזו תסתיים רק כשהאדם יטוהר לגמרי, כשאלוהים ישלים את מי שמתמסר לו לגמרי, וכשיימחו המתחזים שאלוהים לא שוכן בלבם. מי שלא מְרַצה את אלוהים בשלב האחרון של עבודתו יסולק לגמרי, ומי שיסולק שייך לשטן. היות שבני האדם האלה לא מסוגלים לְרַצות האל, הם מרדניים כלפי אלוהים, ואפילו שהם חסידי האל כיום, הדבר לא מוכיח שכך הם יישארו בסופו של דבר. במשפט "הצועד עם אלוהים עד קץ הוא ייוושע," פירושה של "הצעידה עם אלוהים" היא לעמוד איתן בעיצומי התלאות. כיום, רבים מאמינים שקל לצעוד בעקבות האל, אך לקראת סיום עבודת האל, תדעו את הפירוש האמיתי של "הצעידה עם אלוהים". העובדה שאתם עדיין יכולים לצעוד בעקבות אלוהים כיום, לאחר שנכבשתם, אינה הוכחה לכך שאתם בין אלה שאלוהים יהפוך למושלמים. מי שלא יכול יוכל לעמוד בניסיונות ולא יצלח את התלאות, בסופו של דבר לא יהיה מסוגל לעמוד איתן ולכן לא יוכל לצעוד בעקבות אלוהים עד הסוף. מי שבאמת צועד בעקבות אלוהים יכול לעמוד במבחן עבודתו, ואילו מי שלא באמת צועד בעקבות אלוהים לא מסוגל לעמוד באף אחד מניסיונות האל. במוקדם או במאוחר בני האדם האלה יגורשו, ואילו המתגברים יישארו במלוכה. השאלה אם האדם באמת מחפש את אלוהים מוכרעת על פי מבחן עבודתו, כלומר באמצעות ניסיונות האל, ובלי כל התחשבות בהחלטתו של האדם עצמו. אלוהים לא דוחה איש מתוך גחמה – הוא עושה הכל כדי לשכנע את האדם לחלוטין. הוא לא עושה דבר שנעלם מעיני האדם, ולא עושה אף עבודה שלא תוכל לשכנע את האדם. השאלה אם אמונתו של האדם נכונה או לא מוכרעת על ידי העובדות, והאדם לא יכול להחליט בנושא. אין ספק ש"לא ניתן להפוך חיטים לעשבים רעים, ולא ניתן להפוך עשבים רעים לחיטים." כל מי שאוהב את אלוהים באמת ובתמים בסופו של דבר יישאר במלוכה, ואלוהים לא יתנכל לאף אדם שאוהב אותו באמת. על פי עדויותיהם ותפקידיהם השונים, ישמשו המתגברים שבמלכות ככמרים או כחסידים, וכל מי שיצלח את התלאות יצטרף לעדת הכמרים במלכות. עדת הכמרים תגובש משתושלם עבודת הבשורה בתבל כולה. בבוא אותה השעה, האדם יצטרך למלא את חובתו בתחומי מלכות האל ולחיות יחד עם אלוהים במלכות. עדת הכמרים תכלול כמרים בכירים וכמרים, ושאר בני האדם יהיו בני האל ואנשיו. כל זה ייקבע על פי עדויות בני האדם על אלוהים במהלך התלאות. אלה לא יהיו תארים שיחולקו מתוך גחמה. מרגע שייקבע מעמדו של אדם, תסתיים עבודתו של אלוהים, היות שכל אחד יסווג על פי סוגו ויושב למקומו המקורי. זהו חותם הגשמתה של עבודת האל, זוהי התוצאה הסופית של עבודת האל ושל נוהגו של האדם, והדבר המביא לכדי מימוש את החזיונות של עבודת האל ואת שיתוף הפעולה מצד האדם. בסופו של דבר, האדם ימצא מנוח במלכות האל, וגם אלוהים ישוב למקום מושבו כדי לנוח. זוהי התוצאה הסופית של ששת אלפי שנות שיתוף פעולה בין אלוהים והאדם.
נכתב על ידי , 12/12/2018 09:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



5. ההבדל בין להיות חסידי אל ולהיות חסידיהם של בני אדם.




דברי אלוהים רלוונטיים:
ישנה חשיבות עקרונית לכך שבהיותכם חסידי אל, כל מעשיכם יהיו בהתאם לדברי האל כיום: בין שאתם עוסקים בהיווכחות בחיים או בהגשמת רצונו של אלוהים, הכל צריך להיות סביב דברי האל כיום. אם מה שאתם משתפים והדברים שאתם עוסקים בהם לא מתמקדים בדברי האל כיום, הרי שדברי האל זרים לכם, ואתם נעדרים לחלוטין את עבודתה של רוח הקודש.
מתוך 'הכירו את העבודה החדשה ביותר של אלוהים וצעדו בעקבות אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'
יש כאלה שמאמינים באופן אימפולסיבי שאלוהים יופיע במקום שבו קיימת עבודתה של רוח הקודש. אחרים מאמינים שאלוהים יופיע במקום שבו יש מנהיגים רוחניים. אחרים מאמינים שאלוהים יופיע במקום שבו יש בני אדם ידועים. לא נשקול לעת עתה אם האמונות כאלה נכונות או לא. כדי להסביר שאלה כזו, עלינו קודם כל להבהיר מטרה מסוימת: אנחנו מחפשים אחר עקבותיו של אלוהים. אנחנו לא מחפשים מנהיגים רוחניים, ובוודאי שאנחנו לא נוהים אחר דמויות מפורסמות – אנחנו צועדים בעקבות אלוהים. כיוון שכך, כיוון שאנחנו מחפשים אחר עקבותיו של אלוהים, עלינו לחפש אחר רצון אלוהים, דברי אלוהים ואמירותיו של אלוהים – משום שבמקום שבו נמצאים דבריו החדשים של אלוהים ישנו קולו של אלוהים, ובמקום שבו נמצאות עקבותיו של אלוהים ישנם מעשי אלוהים. במקום שבו נמצאת הבעתו של אלוהים ישנה הופעתו של אלוהים, ובמקום שבו נמצאת הופעתו של אלוהים ישנם האמת והדרך והחיים. בחיפושכם אחר עקבותיו של אלוהים, התעלמתם מהדברים "אלוהים הוא האמת והדרך והחיים". לכן כשרבים מקבלים את האמת, הם לא מאמינים שהם מצאו את עקבותיו של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה לא מכירים בהופעתו של אלוהים. איזו טעות חמורה!
מתוך 'הופעתו של אלוהים הביאה לעידן חדש' ב'הדבר מופיע בבשר'
יש כאלה שלא מרוצים מהאמת ועל אחת כמה וכמה לא מרוצים מהמשפט. במקום זאת, הם מרוצים מעוצמה ומעושר. בני אדם כאלה נחשבים שחצנים. הם מחפשים אך ורק קבוצות בעלות השפעה בעולם וכמרים ומורים שהוכשרו בסמינרים. אף על פי שהם קיבלו את דרך האמת, הם ממשיכים להיות ספקנים והם לא מסוגלים להקדיש את עצמם לחלוטין. הם מדברים על הקרבה לאלוהים, אך עיניהם מתמקדות בכמרים ובמורים הגדולים, ואת המשיח הם משליכים הצדה. לבם מלא בתהילה, הון וכבוד. הם לא מאמינים כלל שאדם כה עלוב מסוגל לכבוש אנשים רבים כל כך, ושאדם כה חסר חשיבות מסוגל לעשות בני אדם למושלמים. הם לא מאמינים כלל שהאפסים האלה החיים באבק ובין ערימות אשפה הם העם הנבחר של אלוהים. הם מאמינים שאם בני אדם כאלה היו מושאי הישועה של אלוהים, השמיים והארץ היו מתהפכים, וכולם היו צוחקים בלי סוף. הם מאמינים שאם אלוהים בחר באפסים האלה כאלה שהוא יעשה למושלמים, בני האדם הדגולים האלה יהפכו לאלוהים עצמו. נקודות המבט שלהם נגועות בחוסר אמונה. למעשה, לא רק שהם לא מאמינים, אלא שהם פשוט בהמות מגוחכות. זאת משום שהם מעריכים רק מעמד, יוקרה, ועוצמה. מה שהם מעריכים באמת הם קבוצות גדולות ופלגים גדולים. אין להם עניין בכל מי שהמשיח מוביל את דרכו. הם פשוט בוגדים שהפנו את גבם למשיח, לאמת ולחיים.
אתם לא מעריצים את הענווה של המשיח, אלא את אותם רועי שווא שמעמדם רם. אתם לא אוהבים את חביבותו או חוכמתו של המשיח, אלא את אותם פוחזים הקשורים לעולם הנתעב. אתם צוחקים לנוכח כאבו של המשיח, שאין לו מקום להניח את ראשו, אך מעריצים את אנשי הגוויות האלה החוטפים מנחות וחיים חיי הוללות. אתם לא מוכנים לסבול עם המשיח, אך הולכים בשמחה לזרועותיהם הפתוחות של צוררי המשיח הפזיזים, על אף שהם מספקים לכם אך ורק בשר ודם, רק אותיות ורק שליטה. למרות זאת, לבכם נמשך אליהם, אל המוניטין שלהם, אל מעמדם בלבם של כל השטנים, אל השפעתם ואל סמכותם. אולם אתם ממשיכים להתנגד ולסרב לקבל את עבודתו של המשיח. זו הסיבה שאני אומר שאין לכם האמונה של ההכרה במשיח. הסיבה היחידה שצעדתם בעקבותיו עד היום היא שהדבר נכפה עליכם. בלבכם תמיד נישאות תמונות נשגבות רבות ואתם לא יכולים לשכוח את הדברים והמעשים שלהן, ולא את דבריהן וידיהן המשפיעים. בלבכם הן לעולם עליונות ומלאות גבורה. אבל לא כך הדבר עם המשיח של היום. הוא לעולם חסר חשיבות בלבכם, ולעולם לא ראוי ליראה. זאת מפני שהוא יותר מדי רגיל, משום שיש לו השפעה מעטה מדי ומשום שהוא כלל לא נשגב.
מתוך 'האם אתם מאמינים באלוהים באמת?' ב'הדבר מופיע בבשר'
הבט במנהיגי כל הדתות והכתות. הם יהירים וצדקנים, ומפרשים את כתבי הקודש מחוץ להקשרם ועל פי דימיונם שלהם. כולם נשענים על מתנות ולמדנות כדי לעשות את עבודתם. לולא היו מסוגלים להטיף דברים כלשהם, האם אנשים אלה היו הולכים אחריהם? אחרי הכול, יש להם ידע מסויים והם יכולים לדבר מעט על דוקטרינה או לדעת כיצד לשבות את לבם של אחרים וכיצד להשתמש בתחבולות מסויימות, שבאמצעותן הביאו בני אדם לפניהם והוליכו אותם שולל. אנשים אלה האמינו באלוהים על פני השטח – אך במציאות הם הולכים בעקבות מנהיגיהם. אם הם נתקלים במי שמטיף לדרך האמת, חלקם אומרים, "עלינו להתייעץ עמו באשר לאמונתנו באלוהים". ראה כיצד הם דורשים את הסכמתו של מישהו כדי להאמין באלוהים. האין זו בעיה?
מתוך 'תיעוד נאומיו של המשיח'
8. בני אדם שמאמינים באלוהים צריכים לשמוע לאלוהים ולעבוד אותו. אסור לכם לרומם או להעריץ אף אדם. אינכם צריכים לתת את המקום הראשון לאלוהים, את המקום השני לאנשים שאתם מעריצים ואת המקום השלישי לעצמכם. אף אדם לא אמור לתפוס מקום בלבכם, ואסור לכם להתייחס לבני אדם – במיוחד את אלו שאתם מעריצים – כאל בעלי מעמד זהה לאלוהים וכאל שווים לו. אלוהים לא יסבול זאת.
מתוך 'עשרת הצווים המנהליים שבני עמו הנבחר של אלוהים חייבים להישמע להם בעידן המלכות' ב'הדבר מופיע בבשר'
מי שאינו מבין את האמת תמיד נוהה אחר אחרים: אם אחרים יאמרו על דבר מה שהוא עבודתה של רוח הקודש, גם הוא יאמר שזוהי עבודתה רוח הקודש; אם הם יאמרו על אותו דבר שהוא עבודתה של רוח רעה, גם הוא יפקפק בדבר הזה, או יגיד אף הוא שמדובר בעבודתה של רוח רעה. הוא חוזר כקוף אחרי בן אדם אחר דבריהם של אחרים והוא לא מסוגל להבחין בין דברים בכוחות עצמו, ולא מסוגל לחשוב בכוחות עצמו. זהו אדם ללא עמדה משלו, שלא מסוגל להבחין – אדם כזה הוא חדל אישים חסר ערך! בני אדם כאלה חוזרים תמיד על דבריהם של אחרים: כיום הם אומרים שמדובר בעבודתה של רוח הקודש, אך סביר להניח שביום מן הימים מישהו יאמר שלא מדובר בעבודתה של רוח הקודש אלא במעשה ידיו של האדם – אך אתם אינכם רואים מבעד לכך, וכשאתם שומעים אחרים אומרים דבר כזה, אתם אומרים גם אתם את אותו הדבר. למעשה מדובר בעבודתה של רוח הקודש, אולם אתם גורסים שמדובר במעשה ידי האדם – האם לא הפכתם לאלה שמחללים את קדושתה של עבודת רוח הקודש? האם בעצם כך לא התנגדתם לאלוהים, משום שאתם לא יודעים להבחין? לכו תדעו! אולי יום יבוא ויופיע שוטה שייטען כי "מדובר בעבודתה של רוח רעה", ולמשמע הדברים אלה, תתבלבלו, ושוב תיתלו בדברי הזולת. בכל פעם שמישהו מעורר מהומה, אינכם מסוגלים לעמוד על שלכם, משום שהאמת אינה בידכם. האמונה באלוהים והעיסוק בהכרת האל אינן דברים פעוטים. לא ניתן לממשם באמצעות התקהלות והאזנה למטיפי הדת בלבד, ולא ניתן להפוך למושלמים באמצעות להט בלבד. עליכם לחוות חוויות, ולדעת, ולפעול באופן עקרוני, ולזכות בעבודתה של רוח הקודש.
מתוך 'רק מי שמכיר את אלוהים ואת עבודתו יכול לְרַצות את אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'
השיתוף של האדם:
להיות חסיד של אלוהים פירושו להקשיב לאלוהים בכל דבר, להישמע לכל הסידורים של אלוהים, לפעול בהתאם לדברי אלוהים ולקבל את כל מה שמגיע מאלוהים. אם אתה מאמין באלוהים, עליך ללכת אחרי אלוהים. אולם רוב האנשים, מבלי להבין זאת, נעשים חסידים של אנשים כשהם מאמינים באלוהים, וזהו דבר מגוחך וטראגי כאחד. ביסודו של דבר, מי שאתה הולך אחריו הוא מי שאתה מאמין בו. על אף שאנשים מסוימים מאמינים באלוהים על הנייר, בלבם אין אלוהים. בלבם הם סוגדים למנהיגיהם. הקשבה למנהיגים עד כדי התכחשות לסידוריו של אלוהים היא ביטוי של הליכה אחרי בני אדם למרות אמונה באלוהים. בטרם זכו באמת, אמונתם של כל האנשים מבולבלת ועכורה בצורה זו. הם אפילו נבערים לחלוטין לגבי המשמעות של להיות חסיד של אלוהים, ואינם מסוגלים להבדיל בין הליכה אחר אלוהים והליכה אחר בני אדם. הם רק מאמינים שאלה שמדברים על דוקטרינות טובות ונעלות הם אביהם ואמם. עבורם, מי שיש לה חלב היא אמם, ומי שיש לו כוח הוא אביהם. הם עד כדי כך פאתטיים. ניתן לומר שבמידה זו או אחרת זהו מצבם הרוחני של רוב האנשים.
מה פירוש הדבר להיות חסיד של אלוהים? ואיך מיישמים זאת? להיות חסיד של אלוהים אינו כרוך רק בתפילה לאלוהים ובשיבוח אלוהים. מה שחשוב מכול הוא לאכול ולשתות את דברי אלוהים, לחיות בהתאם לדברי אלוהים, לנהוג על פי האמת, למצוא את הנתיב שיאפשר לחוות את החיים בתוך דברי אלוהים, לקבל את המשימה שהטיל עליך אלוהים, לבצע כל אחת ואחת ממטלותיך כיאות ולצעוד בשביל שלפניך על פי הנחיית רוח הקודש. במיוחד, בצמתים קריטיים, כשניחתות עליך בעיות קשות, ישנו צורך רב עוד יותר לחפש אחר כוונת האל, להיזהר שלא ללכת שולל אחר דוקטרינות של בני אדם ולא ליפול תחת שליטתו של איש. "אשמע לכל דבר שנובע מאלוהים ואפעל לפיו, אולם אם הדבר נובע מרצון האדם, אדחה אותו בכל תוקף. כאשר הדברים שעליהם מנהיגים או עובדים מטיפים מנוגדים לסידוריו של אלוהים, ללא ספק אדבק אלוהים ואדחה את בני האדם. אם זה לגמרי עולה בקנה אחד עם סידוריו של אלוהים ורצונו, אז אוכל להקשיב לזה". אנשים הנוהגים כך הם חסידיו של אלוהים.
מה פירוש הדבר להיות חסיד של אנשים? להיות חסיד של אנשים פירושו שאדם הולך אחרי העובדים או המנהיגים שאותם הוא מעריץ. לאלוהים אין הרבה מקום בלבבם. הם פשוט תלו שלט שבו נכתב שהם מאמינים באלוהים, והם מחקים ומעתיקים מאנשים בכל דבר שהם עושים. במיוחד כשמדובר במשהו חשוב, הם נותנים לאנשים להחליט, הם נותנים לאנשים לקבוע את גורלם. הם עצמם אינם מחפשים את כוונת האל, והם אינם מסוגלים לשפוט מילים שאנשים אומרים. כל עוד מה שהם שומעים נשמע סביר, אז בין אם זה עולה בקנה אחד עם האמת או לא, הם עדיין מקבלים אותו ומקשיבים לו. אלה הם הביטויים של הליכה אחרי בני אדם. לאמונתם של אנשים כאלה באלוהים אין כל עקרונות. במעשיהם אין כל אמת. הם מקשיבים לכל מי שנשמע הגיוני, ואפילו אם האלילים שלהם סוטים מן הנתיב, הם הולכים אחריהם עד הסוף המר. אם אלוהים מוקיע את אליליהם, הם יפתחו תפישות כלפי אלוהים ויאחזו בכל הכוח באליליהם. הנימוקים שלהם הם: "עלינו להקשיב למי שממונה עלינו; טובה הסמכות הקרובה מהסמכות הרחוקה". זהו הגיון עלוב, פשוט כך, אבל כזו היא טיפשותם של אלה ההולכים אחרי אנשים. אלה ההולכים אחרי אנשים נעדרים את האמת. רק אלה שהולכים אחרי אלוהים באמת מאמינים באלוהים. אלה שהולכים אחרי אנשים סוגדים לאלילים. הם הוקסמו בידי אנשים, וגם אלוהים וגם האמת נעדרים מלבם.
משיתופיהם של בכירים
אנשים רבים מאמינים באלוהים, אבל אינם יודעים מה פירוש הדבר להישמע לאלוהים. הם חושבים שלהקשיב למנהיגיהם בכל דבר ועניין זה אותו הדבר כמו להישמע לאלוהים. השקפות כאלה הן מגוחכות לחלוטין, משום שמקור ההישמעות שלהם שגוי. הם חושבים שלהקשיב למנהיגיהם זה להישמע לאלוהים. להאמין באלוהים על פי השקפות אלה הוא להאמין באלוהים על הנייר בלבד. למעשה, אנשים אלה מאמינים באנשים...
כשאנו מאמינים באלוהים, על אלוהים לתפוס במקום ראשי בלבנו. עלינו למסור את השליטה לאלוהים בכל עניין. עלינו לבקש את כוונת האל בכל דבר. על מעשינו לעלות בקנה אחד עם דברי אלוהים, וכן עם הנחיית רוח הקודש, ועלינו להישמע לכל מה שנובע מאלוהים. אם אתה מקשיב לאנשים, זה מוכיח שלאלוהים אין מקום בלבך, שרק לאנשים יש מקום בלבך. דבר אינו חשוב יותר לאנשים מאשר לבקש את האמת ולהבין את רצון האל. אם אינך מתמקד בבקשת כוונות האל ובהבנת רצונו, הישמעותך אינה אמיתית. לא משנה כמה צודקים הם נשמעים, אם אתה תמיד מקשיב לאנשים, במהותו של דבר אתה נשמע לאנשים – שזה דבר שונה לגמרי מלהישמע לאלוהים. למעשה, אם אלה המאמינים באלוהים מסוגלים להבין את כוונותיו היישר מתוך דבריו, אם הם מסוגלים למצוא בדבריו נתיב משלהם לנהוג לפיו, והם חולקים ומבינים את האמת שבדבריו, ולאחר מכן מיישמים אותה, ואם ברגע המפתח הם יכולים להתפלל עוד ולבקש את הנחיית רוח הקודש, והם נשמעים לכוונות רוח הקודש, זוהי הישמעות אמיתית לאלוהים. אלה הנשמעים לאלוהים מחפשים נתיב בדברי אלוהים, בעיותיהם נפתרות בדברי אלוהים, והם פועלים תחת הנחיית רוח הקודש. זוהי הישמעות אמיתית לאלוהים. אלה המקשיבים למנהיגיהם בכל דבר בוודאי תעו הרחק מאלוהים בלבבם. יתרה מזאת, הם אינם חיים בשלום לפני אלוהים, הם אינם אלה שחיים לפני אלוהים ומבקשים את האמת, אין להם כל מערכת יחסים עם אלוהים, והעיקרון שמאחורי מעשיהם הוא להקשיב לכל מי שאומר את הדברים הנכונים – כל עוד מדובר במנהיג, הם יישמעו לו. נוהג כזה הוא מגוחך. אין להם את האמת ולא את היכולת להבדיל, והם יכולים לקבוע מה נכון או שגוי רק על פי תפישותיהם או שכלם, אז איך הם יכולים לדעת אם דבר כלשהו עולה בקנה אחד עם האמת? אם הם מאמינים באלוהים על פי השקפות כאלה, אז בכל חייהם הם לא יבינו את האמת או יכירו את אלוהים. ניתן לכנות צורות אמונה שכאלה אמונה בשכלם שלהם והליכה בנתיב משלהם, ואין להן כל קשר לאל המעשי.
משיתופיהם של בכירים
למה מתייחסת האמירה "האמן רק באלוהים"? פירושה הוא להאמין שרק אלוהים הוא אדיר מכול, שאלוהים הוא הכול, שאלוהים יכול להושיע את האדם, שאלוהים הוא כול-יכול וכול-יודע, שעבור אלוהים אין דבר שלא ניתן להגשמה. פירושה להאמין רק באלוהים, ולא להטיל ספק או לפקפק בכך שאלוהים הוא כול-יכול וכול-יודע, או שהוא מסוגל להגשים הכול. אנשים כאלה מסוגלים להתפלל לאלוהים לא משנה מה קורה להם, ומסוגלים להסתמך על אלוהים לא משנה אילו צרות ניחתות עליהם. המשיח תופס מקום מרכזי בלבם. הם אינם נושאים עיניהם אל אנשים או סוגדים להם. הם מאמינים רק באלוהים. הם חסידי האל המעשי בלבד. הם מסתמכים אך ורק על אלוהים ואינם נושאים עיניהם לאיש מלבדו. הם אינם נותנים אמון עיוור באיש, ורק לאלוהים לבדו יש מקום בלבם. אם הם הגיעו לנקודה זו, הם מחזיקים במציאות של הליכה אחר אלוהים והסתמכות עליו באמונתם. יש אנשים שאמונתם באלוהים זעומה מדי: הם לעולם אינם מדמיינים את אלוהים ככול-יכול, ולכן כשמשהו קורה להם, קל להם לאבד את אמונתם. בנוסף, קל להם גם להעריץ אנשים ולשאת אליהם עיניים, וזה כאילו שהם משתמשים בזה כדי לפצות על החלקים באלוהים שאינם מספיקים להם. מפני שהם תמיד נושאים עיניים אל אנשים ומעריצים אותם, בלא ידיעתם מקומו של אלוהים בלבבם הולך וקטן, ומקומם של אלה שהם מעריצים הולך וגדל. בסופו של דבר, הם הופכים בלא ידיעתם לאנשים המאמינים באלוהים על הנייר בלבד, ולמעשה מאמינים באנשים, הולכים אחרי אנשים, מעריצים אנשים ונושאים עיניים אל אנשים. בדיוק כמו הדתיים, אמונתם באלוהים היא הצהרתית בלבד. למעשה, הם מאמינים אך ורק בכמרים, הולכים אך ורק אחרי כמרים, ורק כמרים הם אדוניהם ואליהם. מן הנתיב של אמונה באלוהים, הם התדרדרו אל הליכה אחר אנשים והישמעות להם – האין זה מושחת? האם יש לאנשים כאלה אמונה אמיתית באלוהים? לא ולא. לכן בכל דבר הם אינם מסתמכים על אלוהים, אלא נושאים עיניים לאנשים ומעריצים אותם. הם תמיד מחפשים אחר רמז מאחרים. הם לוקחים דוגמה מאחרים בחפשם את הנתיב. הם תמיד מקשיבים למה שאנשים אומרים ומסתכלים על מה שהם עושים, וכל מילה ומעשה שלהם הם בלתי נפרדים מאותם אנשים. מבלי להבין זאת, הם הפכו לאלה שמאמינים באנשים ונעשים חסידיהם. נכון לומר שכל אלה המתייחסים בכבוד ובהערצה מוגזמים לאנשים, למעשה מאמינים באנשים ונעשים חסידיהם.
מתוך 'דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'
מי שאנשים סוגדים לו בלבם הוא האליל שלהם. מי שסוגד למנהיגיו הוא אדם הסוגד לאלילים. זה שאנשים מעריצים הוא זה שיש לו מקום בלבם, וזה שבאופן בלתי נמנע ישתלט עליהם ויהפוך אותם לעבדיו. במהלך העבודה של הפצת הבשורה, אנו מגלים שאנשים מזרמים וכתות שונים כולם סוגדים לאלילים, כולם נשלטים בידי מנהיגיהם, ושהם אפילו לא מעזים לקבל את האמת. הם כמו עבדים מעוררי רחמים. אנשים הסוגדים למנהיגיהם הם כמו אלה הסוגדים לאלילים. אין ספק שהאמת נעדרת מלבם ושהם אינם מכירים את אלוהים כלל. לכן, לאלוהים אין כל מקום בלבם, והוא מתעב ומקלל אותם. אלוהים הוא אל צודק, הוא אל קנא, ויותר מכל הוא מתעב אנשים הסוגדים לאלילים. אין חילול קודש גדול יותר מלתפוס מנהיגים כשווים לאלוהים. למעשה, בלבם של אלה ששבו לפני אלוהים, רק אלוהים צריך להיות. לאיש מלבדו לא צריך להיות מקום בלבם. עצם הופעתם של דברים כאלה במחשבתם וברעיונותיהם היא מטונפת ומושחתת, ואלוהים מתעב ושונא אותה. רוב האנשים אינם חפים מפשע מכך, ובמידה זו או אחרת, אלה שהם סוגדים להם תופסים מקום בלבם. כשמדובר בטבעו של אלוהים, לא מקובל שלבני אדם יהיה מקום ולו הקטן ביותר בלבם לבן אנוש, ואם הם אינם יכולים להשיג טהרה מתחילה ועד סוף, דינם ייגזר.
ישנם ביטויים מסוימים שמאפיינים את כל אלה הסוגדים למנהיגיהם בלבבם. ניתן לזהותם כך: אם אתה נשמע למנהיגך יותר משאתה נשמע לאלוהים, אז אתה סוגד לאלילים. אם אתה עורג וכמה לאנשים שאתה מעריץ יותר משאתה עורג וכמה לאלוהים, אז אתה סוגד לאלילים. אם אתה להוט יותר בנוגע למנהיגך מאשר בנוגע לאלוהים, אז אתה סוגד לאלילים. אם בלבך אתה קרוב יותר לאלה שאתה מעריץ ורחוק מאלוהים, אז אתה סוגד לאלילים. אם בלבך אלה שאתה מעריץ מדורגים ברמה שווה לאלוהים, אז זוהי הוכחה נוספת לכך שאתה מתייחס לאנשים שאתה מעריץ כאל אלוהים. ואם, לא משנה מה קורה לך, אתה מוכן להקשיב למנהיג שלך, ואינך מוכן לבוא בפני אלוהים כדי לבקש את האמת, די בכך להוכיח שאינך מאמין באלוהים, אלא באנשים. אנשים מסוימים אולי ינסו להתגונן באומרם: "אני באמת מעריץ אדם זה וזה, באמת יש לאותו אדם מקום בלבי. מבלי להבחין בכך, התרחקתי מעט מאלוהים ביחסיי עמו". דברים אלה מדגימים את האמת שבעניין: מרגע שיש למישהו מקום בלבו של אדם, אותו אדם מתרחק מאלוהים. זה מסוכן, אולם יש המתייחסים לכך בקלות ראש, ללא שמץ דאגה, מה שמוכיח שהם אינם מכירים את טבעו של אלוהים. ...להעריץ אנשים זה דבר כה נבער ועיוור, זה כה מושחת ומרושע. הערצת אנשים היא הערצת השטן והשדים, היא הערצת צוררי המשיח, והאמת נעדרת לחלוטין מאלה המעריצים אנשים. אנשים כאלה ללא ספק אינם מכירים כלל וכלל את אלוהים. הם מנוונים המקוללים על ידי אלוהים. מה אתם אומרים, האין העובדות כך?
משיתופיהם של בכירים
נכתב על ידי , 11/12/2018 08:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מזמור דברי אלוהים | 'ממשיותו וחביבותו של אלוהים'


מזמור דברי אלוהים | 'ממשיותו וחביבותו של אלוהים'
"עבור אדם וחווה,
יצר אל האלוהים מעילי עור והלביש אותם."
מתמונה זו אנו רואים
שאלוהים מופיע בתפקיד ההורה של אדם וחווה.
הא... הא... הא... הא...
אלוהים ברא את אדם וחווה, לקח אותם כבני לווייתו.
כבן משפחתם היחיד, הוא דאג לחייהם,
והוא טיפל בכול, בכל צרכיהם הבסיסיים.
אלוהים מופיע בתפקיד ההורה, ההורה של אדם וחווה.
בעבודה זו שאלוהים עושה,
בני האדם לא יכולים לראות כמה נשגב הוא אלוהים
או את עליונותו הנעלה.
הם אף אינם יכולים לראותו אפוף מסתורין
או לראות את חמתו ומלכותיותו.
כל מה שהם רואים הוא את אהבתו של אלוהים ואת ענוותו.
והם רואים את דאגתו לבני האדם,
את חובתו כלפי בני האדם ואת טיפולו בהם.
האופן שבו אלוהים חשב על אדם וחווה וטיפל בהם,
הוא בדיוק כמו האופן שהורים אנושיים מטפלים בילדיהם,
בדיוק כמו האופן בו הורים אנושיים דואגים, מטפלים ואוהבים
את בניהם ובנותיהם –
ממשיים ואמיתיים, שניתן לראות, שניתן לגעת.
אלוהים לא הציב עצמו בעמדה רבת-עוצמה וגבוהה,
אך במו ידיו הוא יצר מלבושים לבני האדם.
למרות שזהו דבר פשוט, דבר פשוט מכדי להזכיר,
זה גורם לכל חסידי אלוהים,
שהחזיקו ברעיונות מעורפלים רבים,
לראות מי הוא אלוהים באמת, לראות שהוא אמין, גם חביב;
לראות שהוא צנוע ונאמן.
מתוך 'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'
נכתב על ידי , 10/12/2018 08:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המושיע כבר חזר על "ענן לבן"




במשך כמה אלפי שנים, האדם השתוקק לחזות בבואו של המושיע. האדם השתוקק לראות את ישוע המושיע על ענן לבן כשהוא יורד באופן אישי אל קרבם של בני האדם שערגו ונכספו אליו במשך אלפי שנים. האדם השתוקק למושיע שישוב ויתאחד עם בני האדם, כלומר לישוע המושיע שישוב אל בני האדם שהוא נפרד מהם למשך אלפי שנים. והאדם מקווה שהוא שוב יבצע את עבודת הגאולה שהוא עשה בקרב היהודים, יהיה רחום ואוהב כלפי האדם, ימחל לחטאי האדם, יישא את חטאי האדם ואף יישא את כל פשעיו של האדם ויגאל את האדם מחטא. הוא משתוקק לכך שישוע המושיע יהיה כמו שהיה בעבר – מושיע אהוב, נעים ונכבד שלעולם לא זועם כלפי האדם ולעולם לא מוכיח את האדם. המושיע הזה מוחל לכל חטאי האדם ונושא אותם על גבו, ואפילו מת שוב על הצלב למען האדם. מאז שישוע עזב, התלמידים שהיו חסידיו וכל הקדושים שזכו לישועה הודות לשמו נכספו אליו נואשות וחיכו לו. כל בני האדם שזכו לישועה בחסדו של ישוע המשיח במהלך עידן החסד, נכספו ליום המשמח במהלך אחרית הימים שבו ישוע המושיע יבוא על ענן לבן ויופיע בקרב בני האדם. מובן שזוהי גם משאלתם הקולקטיבית של כל בני האדם שמקבלים את שמו של ישוע המושיע כיום. ברחבי תבל, כל בני האדם שיודעים על הישועה של ישוע המושיע נכספו נואשות להופעתו הפתאומית של ישוע המשיח, כדי שהוא יגשים את הדברים שאמר ישוע כשהוא היה על פני האדמה: "בוא אבוא באותו אופן שבו עזבתי." האדם מאמין שלאחר הצליבה והתחייה, ישוע חזר לשמיים על ענן לבן, ותפס את מקומו לימינו של אל עליון. בדומה לכך, האדם סבור שישוע ישוב וירד על ענן לבן (הענן הזה מתייחס לענן שישוע רכב עליו כשהוא חזר לשמיים), אל קרבם של בני האדם שנכספו אליו נואשות במשך אלפי שנים, ושדמותו ולבושו יהיו כמו אלה של היהודים. אחרי שהוא יופיע בפני האדם, הוא יעניק לו מזון ויגרום למים חיים לפרוץ ממנו, הוא יחיה בקרב בני האדם, ויהיה מלא חסד ואהבה, חי וקיים וכיוצא באלה. אולם ישוע המושיע לא עשה זאת. הוא עשה בדיוק את ההיפך ממה שהאדם תפס. הוא לא בא אל בני האדם שנכספו לשובו, והוא לא התגלה לכל בני האדם כשהוא רכוב על הענן הלבן. הוא כבר הגיע, אך האדם לא מכיר אותו, והוא לא מודע לבואו. האדם רק ממתין לו ללא מטרה, מבלי לדעת שהוא כבר ירד על ענן לבן (הענן שהוא רוח הקודש, דברי האל וכלל טבעו וכל מהותו), וכיום הוא נמצא בקרב קבוצה של מתגברים שהוא ייצור במהלך אחרית הימים. האדם לא יודע זאת: על אף שישוע המושיע הקדוש מלא חיבה ואהבה לאדם, איך הוא יוכל לעבוד ב"מקדשים" המאוכלסים בזוהמה וברוחות טמאות? על אף שהאדם ממתין לבואו, איך ייתכן שהוא מתגלה לבני האדם שאוכלים את בשר הרשעים, ששותים את דם הרשעים, ושלובשים את בגדי הרשעים, שמאמינים בו אך לא מכירים אותו, ואשר סוחטים אותו ללא-הרף? האדם יודע רק שישוע המושיע מלא באהבה וחמלה, ושהוא קורבן החטאת המלא בגאולה. אולם אין לאדם מושג שהוא גם אלוהים עצמו, השופע צדק, מלכותיות, חרון אף ומשפט, ושיש לו סמכות ושהוא מלא כבוד. על כן, על אף שהאדם נכסף ומשתוקק בכיליון עיניים לשובו של הגואל, ואפילו אם תפילות האדם מרגשות את השמיים, ישוע המושיע לא מתגלה למי שמאמין בו אך לא מכיר אותו.
"יהוה" הוא השם שהיה לי במהלך עבודתי בעם ישראל, ומשמעו אלוהיהם של בני ישראל (עמו הנבחר של אלוהים), שיכול לרחם על האדם, לקלל את האדם ולכוון את חייו של האדם. משמעו האל בעל העוצמה האדירה ומלא החוכמה. "ישוע" הוא עמנואל, ומשמעו קורבן החטאת המלא באהבה ובחמלה, אשר מושיע את האדם. הוא עשה את העבודה של עידן החסד, הוא מייצג את עידן החסד, והוא יכול לייצג רק חלק אחד מתוכנית הניהול. כלומר רק יהוה הוא אלוהיו של עם ישראל הנבחר, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, אלוהי משה ואלוהי עם ישראל כולו. לכן בעידן הנוכחי, כל בני ישראל למעט שבט יהודה עובדים את יהוה. הם מעלים לו קורבנות על המזבח ומשרתים אותו, כשהם לבושים בגלימות כהונה במקדש. מה שהם מייחלים אליו הוא שיהוה ישוב ויופיע. רק ישוע הוא גואל האנושות. הוא קורבן החטאת שגאל את האנושות מחטא. כלומר שמו של ישוע בא מעידן החסד, והתקיים משום עבודת הגאולה בעידן החסד. שמו של ישוע התקיים כדי לאפשר לבני האדם בעידן החסד להיוולד מחדש ולזכות בישועה, וזהו שם מיוחד לגאולת האנושות כולה. על כן, שמו של ישוע מייצג את עבודת הגאולה ומסמל את עידן החסד. השם יהוה הוא שם מיוחד לעם ישראל שחי בכפוף לחוק. בכל עידן ובכל שלב בעבודה, שמי אינו חסר בסיס, אלא יש לו חשיבות ייצוגית: כל שם מייצג עידן אחד. "יהוה" מייצג את עידן החוק, והוא תואר הכבוד לאל שעם ישראל עבד. "ישוע" מייצג את עידן החסד, והוא שמו של אלוהי כל בני האדם שזכו לגאולה במהלך עידן החסד. אם האדם עדיין נכסף לבואו של ישוע המשיח במהלך אחרית הימים, ועדיין מצפה שהוא יבוא באותו צלם שהוא לבש בארץ יהודה, הרי שכל תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים תיעצר בעידן הגאולה ולא תוכל להתקדם הלאה. יתר על כן, אחרית הימים לעולם לא תגיע, והעידן לעולם לא יגיע לקצו. זאת משום שישוע המושיע נועד רק לגאולתה וישועתה של האנושות. אימצתי את השם ישוע למען כל החוטאים בעידן החסד, וזה לא יהיה שמי כשאביא את כל האנושות לקצה. על אף שהשמות יהוה, ישוע והמשיח מייצגים כולם את רוחי, הם מסמלים את העידנים השונים בתוכנית הניהול שלי, והם לא מייצגים את כל כולי. השמות שבהם בני האדם על פני האדמה קוראים לי לא יכולים לבטא את כל טבעי ואת כל מהותי. הם בסך הכל שמות שונים שבהם אני נקרא במהלך עידנים שונים. על כן, כשיבוא העידן האחרון – העידן של אחרית הימים – שמי ישתנה שוב. לא אקרא יהוה, או ישוע, וקל וחומר שלא אקרא המשיח, אלא אקרא האל הכול יכול רב-העוצמה בכבודו ובעצמו, ובשם הזה אביא את העידן כולו לקצו. פעם נודעתי כיהוה. נקראתי גם המשיח, ופעם בני האדם קראו לי ישוע המושיע, משום שהם אהבו אותי וכיבדו אותי. אולם כיום אני לא יהוה או ישוע שבני האדם הכירו בימים עברו – אני האל שחזר באחרית הימים, האל שיביא את העידן לקצו. אני אלוהים עצמו שקם בקצווי ארץ, ששופע בכל טבעי ומלא סמכות, כבוד ותפארת. בני האדם מעולם לא באו איתי במגע, מעולם לא הכירו אותי, ומעולם לא הכירו את טבעי. מאז בריאת העולם ועד היום, איש לא ראה אותי. זה האל שמופיע במהלך אחרית הימים אך נסתר מבני האדם. הוא שוכן בקרב בני האדם באמת ובתמים, כמו השמש הבוערת והאש הלוהטת, והוא מלא עוצמה ושופע סמכות. אין אפילו אדם אחד או דבר אחד שלא אשפוט בדבריי, ואין אפילו אדם אחד או דבר אחד שלא יטוהר באש הלוהטת. בסופו של דבר, דבריי יברכו את כל האומות, ודבריי גם ינפצו את כל האומות לרסיסים. כך יראו כל בני האדם במהלך אחרית הימים שאני המושיע שחזר, שאני האל הכול יכול שכובש את כל האנושות, ושהייתי פעם קורבן החטאת של האדם. אולם באחרית הימים אני גם הופך ללהבות השמש ששורפות את הכל, ואני גם הופך לשמש הצדקה שחושפת את הכל. זו עבודתי באחרית הימים. בחרתי בשם הזה ואני ניחן בטבע הזה כדי שכל בני האדם יוכלו להבין שאני אל צודק, ושאני השמש הבוערת והאש הלוהטת. עשיתי זאת כדי שכולם יוכלו לעבוד אותי, את האל האמיתי היחיד, וכדי שהם יראו את פניי האמיתיים: אני לא רק אלוהיהם של בני ישראל, ואני לא רק הגואל – אני אלוהיהם של כל הברואים ברחבי השמיים, והארץ והמים.
כשהמושיע יבוא במהלך אחרית הימים, אילו הוא עדיין ייקרא ישוע, ואילו הוא היה נולד שוב ביהודה, ועושה את עבודתו ביהודה, זו תהיה הוכחה לכך שבראתי רק את עם ישראל, ושגאלתי רק את עם ישראל, ושאין לי כל עניין עם הגויים. האם לא תהיה בכך סתירה של דבריי ש"אני אלוהים, שברא את השמיים והארץ וכל צבאם"? עזבתי את יהודה ועשיתי את עבודתי בקרב הגויים, משום שאני לא רק אלוהיו של עם ישראל, אלא גם אלוהיהם של כל הברואים. אני מופיע בקרב הגויים במהלך אחרית הימים, משום שאני לא רק יהוה, אלוהיו של עם ישראל, אלא משום שמעבר לכך, אני הבורא של כל נבחריי מקרב הגויים. לא בראתי רק את ארץ ישראל, את מצרים ואת לבנון, אלא בראתי גם את כל אומות הגויים מעבר לארץ ישראל. ומשום כך, אני אדון כל הברואים. בסך הכל השתמשתי בעם ישראל כנקודת פתיחה לעבודתי, השתמשתי ביהודה ובגליל כמעוזים לעבודת הגאולה שלי, והשתמשתי באומות הגויים כתשתית שממנה אביא את כל העידן לקצו. עשיתי שני שלבים של העבודה בארץ ישראל (שני שלבי העבודה של עידן החוק ועידן החסד), וביצעתי עוד שני שלבים של העבודה (עידן החסד ועידן המלכות) ברחבי הארצות מחוץ לארץ ישראל. בקרב אומות הגויים, אעשה את עבודת הכיבוש, ובכך אחתום את העידן. אם האדם תמיד יקרא לי ישוע המשיח, אך לא ידע שפתחתי עידן חדש במהלך אחרית הימים ושהתחלתי עבודה חדשה, ואם האדם תמיד ימתין באובססיה לבואו של ישוע המושיע, אקרא לבני אדם כאלה בני אדם שלא מאמינים בי. אלה הם בני אדם שלא מכירים אותי, ושאמונתם בי היא רמאות. האם בני אדם כאלה יכולים לחזות בבואו של ישוע המושיע מהשמיים? הם לא ממתינים לבואי אלא לבואו של מלך היהודים. הם לא כמהים לרגע שבו אשמיד את העולם הישן והטמא הזה, אלא שהם נכספים לשובו של ישוע, שמסמן את גאולתם. הם מצפים לכך שישוע שוב יגאל את כל האנושות מהארץ המזוהמת והמרושעת הזו. איך ייתכן שבני אדם כאלה יהפכו לאלה שישלימו את עבודתי במהלך אחרית הימים? שאיפות האדם לא מסוגלות למלא את רצונותיי או לבצע את עבודתי, משום שהאדם רק מעריץ או מוקיר את העבודה שעשיתי בעבר, ולא יודע כלל שאני אלוהים עצמו, שתמיד חדש ולעולם לא ישן. האדם יודע רק שאני יהוה וישוע, ואין לו שמץ של מושג שאני האחרון, זה שיביא את האנושות לקצה. כל מה שהאדם נכסף אליו וכל מה שהאדם יודע נובע מהתפיסות שלו, וזה כל מה שהוא יכול לראות במו עיניו. הדברים האלה לא מתיישבים עם העבודה שאני עושה, אלא שהם סותרים אותה. אם עבודתי הייתה מתנהלת לפי דעותיו של האדם, מתי היא הייתה נגמרת? מתי האנושות תיכנס אל המנוחה? וכיצד אוכל להיכנס ליום השביעי, יום השבת? אני עובד על פי תוכניתי, על פי מטרתי, ולא על פי כוונותיו של האדם.
נכתב על ידי , 9/12/2018 09:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



2. מה ההבדל המהותי בין זכייה בישועה וישועה?




פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:
"לא כל מי שאומר לי 'אדוני, אדוני' ייכנס למלכות שמיים, אלא רק מי שיעשה את רצון אבי שבשמיים'" (מתי ז' 21).
"...והייתם קדשים, כי קדוש אני" (ויקרא י"א 45).
דברי אלוהים רלוונטיים:
אף על פי שישוע עשה עבודה רבה בקרב בני האדם, הוא רק השלים את גאולת האנושות כולה והיה לקורבן החטאת של האדם, והוא לא ריפא את טבעו המושחת של האדם. על מנת להושיע את האדם מהשפעתו של השטן באופן מלא, לא רק שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שאלוהים צריך היה לעשות עבודה רבה יותר כדי להשלים את ריפוי האדם מטבעו, שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שאלוהים מחל לאדם על חטאיו, אלוהים חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן חדש, והתחיל את עבודת הייסור והמשפט, והעבודה הזו הביאה את האדם למישור נעלה יותר. כל מי שנשמע לריבונותו של אלוהים ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות רבות יותר. בני האדם האלה יחיו באור באמת ובתמים ויזכו באמת, בדרך ובחיים.
מתוך ההקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'
ההתגלמות הראשונה נועדה כדי לגאול את האדם מחטא באמצעות גופו של ישוע, כלומר הוא הושיע את האדם מן הצלב, אך הטבע השטני המושחת נותר עדיין בתוך האדם. ההתגלמות השנייה לא נועדה עוד לשמש כקורבן חטאת, אלא כדי להושיע באופן מלא את מי שנגאל מחטא. הדבר נעשה כדי שמי שנמחל לו יוכל להיגאל מחטאיו, להיטהר באופן מלא ולהשיג שינוי בטבעו, וכך להשתחרר מהשפעת החושך של השטן ולשוב לעמוד בפני כס אלוהים. רק בדרך זו יכול האדם להתקדש באופן מלא.
מתוך 'מסתורין ההתגלמות (4)' ב'הדבר מופיע בבשר'
בני האדם שנתונים להשפעת החשיכה הם אלה שחיים במוות והם אלה ששייכים לשטן. אם אלוהים לא יושיע את בני האדם, ואם אלוהים לא ישפוט וייסר אותם, הם לא יהיו מסוגלים להימלט מהשפעת המוות ולא יוכלו להפוך לבני אדם חיים. בני האדם המתים האלה לא יכולים לשאת עדות על אלוהים, הם לא יכולים לשמש את אלוהים, וקל וחומר שהם לא יכולים להיכנס למלכות. אלוהים רוצה את עדותם של בני האדם החיים, ולא את זו של בני האדם המתים, והוא דורש שבני האדם החיים יעבדו למענו, ולא מבני האדם המתים. "בני האדם המתים" הם אלה שמתנגדים לאלוהים ומתמרדים נגדו. הם אלה שרוחם קהת חושים, הם אלה שלא מבינים את דברי האל, והם אלה שלא מנהיגים את האמת ולא נאמנים כלל לאלוהים. אלה בני האדם שחיים בתחומו של השטן, שהשטן מנצל אותם. בני האדם המתים חושפים את עצמם כשהם מתנגדים לאמת, מורדים באלוהים ומתנהגים בעליבות, נבזות, זדון, אכזריות, רמאות ובוגדנות. אפילו שבני אדם כאלה אוכלים ושותים את דבר האל, הם לא מסוגלים להביא לידי ביטוי את דברי האל. הם חיים, אך הם מתים מהלכים - הם גוויות עם רוח חיים. בני האדם המתים כלל לא מסוגלים לְרַצות את אלוהים, וקל וחומר שהם כלל לא יכולים להישמע לו. הם יכולים רק לרמות אותו, לחלל את קדושתו ולבגוד בו, וכל מה שהם מביאים לידי ביטוי מגלה את אופיו של השטן. אם בני האדם רוצים להפוך ליצורים חיים ולשאת עדות על אלוהים, וכן לזכות לאישורו של אלוהים, עליהם לקבל את ישועתו של אלוהים, עליהם להישמע בשמחה למשפטו וייסוריו, ועליהם לקבל בשמחה את הגיזום והטיפול של אלוהים. רק אז הם יהיו מסוגלים להנהיג את כל האמיתות שאלוהים דורש להנהיג, ורק אז הם יזכו בישועתו של אלוהים ויהפכו באמת ליצורים חיים. בני האדם החיים זוכים לישועתו של אלוהים. אלוהים שופט אותם וממיט עליהם ייסורים. הם מוכנים להקדיש את עצמם ושמחים למות למען אלוהים, והם יקדישו בשמחה את כל חייהם לאלוהים. רק כשבני האדם החיים נושאים עדות על אלוהים, מומטת חרפה על השטן. רק בני האדם החיים יכולים להפיץ את עבודת הבשורה של אלוהים. רק בני האדם החיים הם כלבבו של אלוהים, ורק הם בני אדם אמיתיים. במקור, האדם שאלוהים ברא היה חי, אך משום שהשטן השחית את האדם, הוא חי בתוך המוות, והוא נתון להשפעתו של השטן. לכן, בני האדם האלה הפכו כעת למתים חסרי רוח, לאויבים שמתנגדים לאלוהים, לכלי שרת של השטן ולשבויים של השטן. כל בני האדם החיים שאלוהים ברא הפכו למתים, ולכן אלוהים איבד את עדותו ואיבד את האנושות שברא, שהייתה הדבר היחיד שהוא הפיח בו רוח חיים. על מנת שאלוהים ישיב לעצמו את העדות שלו, ועל מנת שהוא ישיב לעצמו את בני האדם שהוא ברא במו ידיו, שהשטן שבה אותם, עליו להחיות אותם, כדי שהם יהפכו ליצורים חיים, ועליו להשיב אותם אליו כדי שהם יחיו באורו. בני האדם המתים הם חסרי הרוח וחסרי התחושה שמתנגדים לאלוהים. יתרה מזאת, הם בני האדם שלא מכירים את אלוהים. לבני האדם האלה אין כל כוונה להישמע לאלוהים. הם רק מתמרדים בו ומתנגדים לו, והם לא נאמנים לו כלל. בני האדם החיים הם אלה שהרוח שלהם נולדה מחדש, שיודעים להישמע לאלוהים ואשר נאמנים לאלוהים. האמת והעדות בידם, ורק בני האדם האלה מספקים את אלוהים בביתו.
מתוך 'האם התעוררתם לחיים?' ב'הדבר מופיע בבשר'
כל מה שאלוהים עושה הוא נחוץ ויש בכך משמעות יוצאת דופן, משום שכל מה שהוא עושה באדם נוגע לניהולו והושועתו את האנושות. ...במילים אחרות, בלי קשר למה שאלוהים עושה ולאמצעים הוא נוקט, בלי קשר למחיר או למטרותיו, תכלית פעולותיו אינה משתנה. תכליתו היא לטבוע באדם את דבריו , את דרישותיו ואת רצונו עבור האדם. במילים אחרות, התכלית היא לטבוע באדם את כל מה שאלוהים מאמין שהוא חיובי, בהתאם לצעדיו. זאת על מנת לאפשר לאדם להבין את לבו של אלוהים ואת מהותו, ולאפשר לאדם להישמע לריבונותו והסדריו של אלוהים, ובכך לאפשר לו להשיג את יראת האל וההישמרות מרע - אשר כולם היבט יחיד בתכליתו של אלוהים בכל מעשיו. ההיבט האחר הוא שמכיוון שהשטן הוא ניגוד וכלי שרת בעבודתו של אלוהים, האדם נמסר לעתים קרובות לידי השטן. זה האמצעי שבו אלוהים עושה שימוש כדי לאפשר לאנשים לראות את הרשעות, הכיעור והשפלות של השטן לנוכח פיתויו ומתקפותיו של השטן. כך אלוהים גורם לאנשים לשנוא את השטן ולהיות מסוגלים להכיר ולזהות את מה ששלילי. התהליך הזה מאפשר להם בהדרגה להשתחרר משליטת השטן, מהאשמותיו, הפרעותיו ומתקפותיו - עד שהודות לדברי האל, להכרתם את אלוהים, לציות שלהם לאלוהים, לאמונתם באלוהים וליראתם אותו, הם גוברים על מתקפות השטן ועל האשמותיו. רק אז הם יגאלו לחלוטין מתחומו של השטן. גאולתם של אנשים, פירושה שהשטן הובס , שהם חדלים מלהיות מזון בפיו השטן - שבמקום לבלוע אותם, השטן ויתר עליהם. הסיבה לכך היא שאנשים כאלו הם ישרים, שיש להם אמונה, ציות ויראה כלפי אלוהים, ושהם מתנתקים לחלוטין מהשטן. הם ממיטים חרפה על השטן, הופכים אותו לפחדן ומביסים אותו לחלוטין. נחישותם באמונתם באלוהים, ציותם כלפיו ויראתם אותו מביסים את השטן וגורמים לו לוותר עליהם כליל. רק אנשים כאלו נופלים באמת בנחלת האל וזו מטרתו הסופית של אלוהים בהושעת האדם. אם ברצונם לזכות בישועה וליפול לחלוטין בנחלת האל, על כל חסידי האל לעמוד בפיתויים ובמתקפות, קטנים כגדולים, מצד השטן. בני האדם שיוצאים מפיתויים ומתקפות אלו ומסוגלים להביס לחלוטין את השטן, הם אלה שאלוהים הושיע אותם. כלומר בני האדם שאלוהים הושיע אותם הם אלה שעמדו בניסיונות של אלוהים ושהשטן פיתה והתקיף אותם אינספור פעמים. בני האדם שאלוהים הושיע מבינים את רצונו של אלוהים ואת דרישותיו, הם מסוגלים לקבל ללא עוררין את ריבונותו ואת הסדריו של אלוהים, והם אינם זונחים את הדרך של יראת אל והישמרות מרע לנוכח פיתויי השטן. בני האדם שאלוהים הושיע אותם הם כנים וטובי לב, הם מבחינים בין אהבה לשנאה, יש להם חוש צדק והיגיון, והם מסוגלים לדאוג לאלוהים ולנצור אותו. השטן לא כובל אנשים כאלו. הוא אינו עוקב אחריהם, מאשים אותם או מתעלל בהם - הם חופשיים ומשוחררים לחלוטין. איוב היה אדם חופשי שכזה וזו בדיוק החשיבות של הסיבה לכך ש אלוהים מסר אותו לידי השטן.
מתוך 'עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'' ב'המשך של הדבר מופיע בבשר'
בסופו של דבר, איזו עדות תתבקשו לשאת? אתם חיים בעולם של זוהמה אבל יכולים להפוך לקדושים ולא להיות מזוהמים וטמאים עוד. אתם חיים בתחומו של השטן אבל אתם משילים מעליכם את השפעתו של השטן, והשטן לא שולט בכם ולא מטריד אתכם, ואתם בידיו של הכל יכול. זוהי העדות לניצחון במאבק נגד השטן וההוכחה לניצחון הזה. אתם יכולים לזנוח את השטן. מה שאתם מביאים לידי ביטוי לא חושף את השטן, אלא שהוא מה שאלוהים דרש שהאדם יגשים כשהוא ברא את האדם: אנושיות רגילה, רציונליות רגילה, תובנה רגילה, נחישות רגילה לאהוב את אלוהים ונאמנות לאלוהים. זוהי העדות שנושאים ברואי האל. אתם אומרים, "אנחנו חיים בארץ של זוהמה, אבל בזכות הגנת האל, בזכות מנהיגותו ומפני שהוא כבש אותנו, נפטרנו מהשפעת השטן. היכולת שלנו להישמע לאלוהים כיום גם היא נובעת מכך שאלוהים כבש אותנו, ולא מהיותנו טובים או מאהבתנו הטבעית כלפי אלוהים. רק מפני שאלוהים בחר בנו והועיד אותנו, נכבשנו כיום, ורק משום כך אנחנו מסוגלים לשאת עליו עדות ויכולים לשרת אותו. ורק מפני שהוא בחר בנו והגן עלינו, ניצלנו ויצאנו מתחומו של השטן, ורק משום כך אנחנו יכולים להשאיר מאחורינו את הזוהמה ולהיטהר באומת התנין הגדול האדום כאש."
מתוך 'סוד העניין של עבודת הכיבוש (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'
נכתב על ידי , 8/12/2018 09:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

806

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאהבה לאלוהים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אהבה לאלוהים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ