לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כנסיית האל הכול יכול - ישועת הממלכה


"הדרישה הבסיסית ביותר מאמונת האדם באלוהים היא שיהיה לו לב ישר, ושהוא יתמסר ויישמע לאלוהים באמת ובתמים." מתוך 'ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד'

Avatarכינוי: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

11/2018

מה פירושו של שינוי אמיתי?



ג'ינרו נאניאנג סיטי, מחוז חנאן

כשאח או אחות הצביעו על חולשותיי או לא קיבלו את דעתי, הרגשתי לא משוכנעת או שהתווכחתי איתם. מאוחר יותר התחרטתי על מעשיי, אבל בשעה שהתמודדתי עם הדברים האלה, לא יכולתי לעצור בעצמי מלחשוף את טבעי המושחת. הדבר הטריד אותי עמוקות וחשבתי: מה הסיבה לכך שדבריהם של אחרים מסוגלים לבייש אותי ולעורר בי כעס? ומדוע לא השתניתי קצת למרות שאני חסידת האל כבר שמונה שנים? התחלתי לדאוג, ופניתי לאלוהים פעם אחר פעם כדי לקבל תשובה.

יום אחד, בשעת עיסוקיי הרוחניים, הבחנתי בקטע משיתופו של האדם: "כולם מתעבים את היהירות והגאוותנות של עצמם, את רמאותם ונכלוליותם. רוב בני האדם משתנים במידה מסוימת. בני אדם מסוימים, שהם יהירים וגאוותנים וחסרי היגיון, משתנים רק מעט מאוד, ובהתאם לכך ביטוייהם והתנהגותם נותרים כמעט ללא שינוי – היהירות, הגאוותנות, הרמאות והנכלוליות נותרות גלויות לעין. הדבר קשור לחוויותיהם. לכל אורך הדרך הם אינם עוסקים בשינוי טבעם, אלא רק מתבוננים כיצד אחרים נוכחים בחיים. כתוצאה מכך, הם מתעלמים מעצמם, שכן הם מבחינים רק ביהירותם וגאוותנותם של אחרים, ומאמינים שרק אחרים צריכים לעבור שיפוט וייסור בידי אלוהים. הם חושבים שהם עצמם לא התנגדו לאלוהים, וששיפוטו וייסורו של אלוהים הם רק עבור אחרים. הבנה זו של דבר האל היא משונה, ואין פלא שהם אינם משתנים" ("השגת שינוי בטבעו של אדם דורשת תשומת לב לחיים הרוחניים" מתוך תיעוד שיחותיו של המשיח עם מנהיגי ועובדי הכנסייה). בשלב זה נעורתי והבנתי שהסיבה שלא השתניתי למרות שהייתי חסידת האל במשך שנים רבות, היא משום שהאמנתי באלוהים אבל לא ביקשתי להשיג שינוי בטבעי. שמתי לב רק לאופן שבו אחרים נוכחים בחיים, ולא להיווכחותי שלי בחיים. בשלב זה, לא יכולתי שלא לחשוב על מצבים שבהם התרוצצתי ממקום למקום בדחיפות כש"עבדתי", וכשאכלתי ושתיתי את דברי האל, מעולם לא השתמשתי בהם כדי לבחון את נסיבותיי שלי. תמיד לימדתי אחרים ואמדתי אותם בהתאם לדברי האל. במהלך פגישות שוחחתי על האמת רק כדי לפתור את בעיותיהם וקשייהם של אחרים, ומעולם לא חיפשתי את הדבר שבו אני עצמי נדרשת להיווכח. כששוחחתי על דברי האל העוסקים בחשיפת מהותו המושחתת של האדם, הדוגמאות שבהן השתמשתי היו של אחים ואחיות אחרים, וכך שהשתמשתי באחרים כתמרורי אזהרה בזמן שאני עצמי התחמקתי משיפוט. לעתים רחוקות מאוד השתמשתי בדברי האל כדי להבין את הנסיבות שלי וכדי למצוא את הדרך להיווכחות. ...וכך, שנה אחר שנה חלפו להן, וההיווכחות שלי בחיים נותרה כמעט כחלל ריק. למרות זאת, עדיין חשבתי שאני אדם בעל חמלה, שאני נושאת בעול חייהם של אחיי ואחיותיי. בייחוד מהשנה שעברה עד עתה, הכנסייה ארגנה עבורי שותפות עם אחות צעירה כדי שנמלא את חובותינו יחד, ואני המשכתי לשאת ב"עול" שלי ושמתי לב להיווכחות שלה בחיים. כשהאחות הזו חשפה את עצמה כיהירה ודעתנית, מיהרתי להשתמש בדברי האל כדי לשוחח איתה, אבל חשבתי לעצמי: "את פשוט כל כך יהירה". כשהאחות הזו לא הצליחה להשתחרר משליליות בשל הזיכוך שעברה למען עתידה וגורלה, מצאתי את דברי האל המתאימים לאכילה ולשתייה עמה ושוחחתי על כך שאלוהים מבקש להושיע אותנו. עם זאת, בתוכי בזתי לה: "רק מעט זמן נותר, ואת עדיין מבקשת להשיג ברכות בלהיטות כזו?" כשהאחות הזו נפתחה וסיפרה לי כיצד היא לעתים קרובות חשדנית כלפי בני אדם, דיברתי על האמת של להיות אדם ישר, אבל בתוכי היא הטרידה אותי: "את בעייתית מדי". כשהאחות הזו הייתה במצב קשה, אבל לא יכלה לומר מדוע, אמרתי לה לבחון את עצמה ולנתח את אופייה. אולם בכל הנוגע אליי, לא הקדשתי תשומת לב לשימוש בדבר האל כדי להבין ולנתח את עצמי מתוך מה שחשפתי. ...האין זה שחשבתי שרק אנשים אחרים המושחתים מדי נדרשים לעבור שיפוט וייסור על ידי אלוהים, בזמן שהצבתי את עצמי מעבר לדברי האל? האם לא שמתי לב רק להיווכחותם של אחרים בחיים והתעלמתי מעצמי? רק ברגע הזה הבנתי שהייתי ענייה ועלובה כקבצן רחוב חסר כול, ולבי נמלא חרטה.

תחת הנחייתו של אלוהים, נתקלתי בדבריו הבאים: "בני האדם אומרים דברים כאלה: הניחו בצד את הסיכויים העתידיים שלכם. היו מציאותיים יותר. אתם דורשים שבני האדם יתנערו ממחשבות לגבי זכייה בברכה, אך מה עם עצמכם? האם אתם שוללים את המחשבות של בני האדם על זכייה בברכה ומחפשים ברכות בעצמכם? אל תרשו לאחרים לקבל ברכות תוך שאתם חושבים עליהן בסתר בעצמכם – למה זה עושה אתכם? לרמאים! כשאתם פועלים כך, האם המצפון שלכם לא חש אשמה? האם אתם לא מרגישים תחושה של חבות בלבכם? האם אתם לא נוכלים? אתם נוברים ומוציאים את המילים שבלבם של אחרים, אך לא אומרים שום דבר מכך בעצמכם – כמה שאתם פסולת חסרת ערך!" ('פירושים לאמירה הארבעים ושתיים' ב'הדבר מופיע בבשר'). דבר האל, חד כחרב, דקר את לבי והותיר אותי מלאת בושה. חשבתי על כל שעשיתי. האם לא הייתי נוכלת, כפי שאלוהים גילה? על פני השטח ביצעתי את חובתי, אבל למעשה השתמשתי בהתלהבות שלי כדי להונות את אלוהים לתת בי אמון. על פני השטח עזרתי לאחיי ואחיותיי, אבל למעשה השתמשתי במילים ודוקטרינות כדי להונות אותם לכבד ולהעריך אותי, במטרה לתפוס מקום בלבם. אמרתי לאחרים לא לרדוף אחר מעמד, לא להיות יהירים, אך לעתים קרובות התנשאתי מעל אחרים ולא יכולתי להתייחס נכונה לחולשותיהם של אחיי ואחיותיי, ואף מיאנתי להישמע לכל אדם. גרמתי לאחרים לוותר על כוונותיהם להשיג ברכות, לא לתת למחשבות על עתידם וגורלם לשלוט בהם, בזמן שאני לעתים קרובות תכננתי תכניות עבור עתידי ואף דאגתי מאוד בעניין זה. הטרידו אותי נכלוליותם וחשדנותם של אחרים, בזמן שאני לעתים קרובות התבוננתי בהבעות פניהם ודאגתי מה הם חשבו עליי. אמרתי לאחרים להבין את עצמם, לתפוס את מחשבותיהם העמוקות ביותר כדי לנתח את אופיים, בזמן שהסתרתי את כוונותיי הזדוניות, ודבריי ופעולותיי נותרו ללא פיקוח האל. ...במשך כל כך הרבה שנים, דיברתי על האמת בזמן שהבאתי לידי ביטוי בחיי רק דוקטרינות; דיברתי על אנושיות בזמן שמה שביטאתי בחיי היה רשע. כך קרה שהפכתי להיות יהירה באופן שמילים לא יכולות לתאר, איני נשמעת לאף אדם, ואיבדתי כל שמץ אנושיות והיגיון, בדיוק כפי שתיאר אלוהים: "ככל שהם מבינים יותר את הדוקטרינות, כך טבעם נעשה יהיר יותר" ('בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). התייחסתי לדוקטרינות שבהן החזקתי כרכושי הפרטי, אך לא הקדשתי תשומת לב להבנת עצמי, לחיפוש אחר היווכחות, להשגת האמת. איך בכלל יכולתי להשיג שינוי כלשהו בטבע חיי כך? עבודתו המעשית של אלוהים ודבריו מעניקים לנו את כל האמת שאנו זקוקים לה. אלוהים רוצה שנבין את האמת הזו, ושבאמצעות מילוי חובתנו נכניס את האור והנאורות שזכינו בהם אל תוך חוויותינו היומיומיות והיווכחותנו, ונעניק זאת לאחינו ואחיותינו. אבל אני התמקדתי רק בהצטיידות בדוקטרינות, והתייחסתי אל דיבור על דוקטרינות כאל חובתי, וכך הענקתי לאחרים באופן חסר-אנוכיות את הנאורות של רוח הקודש ואפשרתי לאחרים להנהיג את האמת, בזמן שאני עצמי לא נוכחתי. כתוצאה מכך, התעלמתי מעצמי וגם פגעתי באחיי ואחיותיי. אני באמת פאולוס בן זמננו!

אלוהים, תודה על נאורותך והארתך שאפשרו לי לראות שהסיבה לכך שהייתי מחוסרת יכולת לשנות את טבעי, למרות שנים רבות של אמונה באלוהים, נבעה מכך שהקדשתי תשומת לב רק לעבודה, להצטיידות בדוקטרינות ולהצגת עצמי לראווה, במקום לשים לב להיווכחות שלי בחיים. אני שונאת את העובדה שאני יהירה מדי ובורה מדי, שאיני אוהבת את האמת, ושבעקבות כך פספסתי הזדמנויות רבות להיווכח באמת ולבקש להשיג שינוי. אני מוכנה כעת להבין את האמת טוב יותר באמצעות דבריך, לבקש להשיג הבנה עמוקה יותר של עצמי, להנהיג את דבר האל באופן רציני ומעשי ולהיווכח באמת, ולהביא לידי ביטוי מעשי בחיי את הללו כדי לגמול לך.

 

נכתב על ידי , 19/11/2018 06:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קטע מתוך הסרט "שיר ניצחון" – איך נוצרו המתגברים?


קטע מתוך הסרט "שיר ניצחון" – איך נוצרו המתגברים? האם אתם יודעים את הרקע ליצירת 144,000 המתגברים שעליהם נובא ספר ההתגלות? האם אתם מבינים את החשיבות שיש לעובדה שאלוהים מתיר למפלגה הקומוניסטית הסינית לדכא ולרדוף בטירוף את נבחרי האל? האל הכול יכול אומר, "בני האדם שאלוהים מתייחס אליהם כאל מתגברים הם אלה שעדיין מסוגלים לשאת עדות, לשמר את ביטחונם העצמי ואת מסירותם לאלוהים כשהם תחת השפעתו של השטן ותחת מצור של השטן, כלומר כשהם מצויים בתוך כוחות החושך. אם אתם עדיין מסוגלים לשמור על לב טהור ועל אהבתכם האמיתית לאלוהים בלי קשר לנסיבות, אתם נושאים עדות בפני אלוהים, וזה הדבר שאלוהים קורא לו להיות מתגברים" (הדבר מופיע בבשר). דרך דיכוי מטורף ורדיפות אכזריות מצד המפלגה הקומוניסטית הסינית, אלוהים משלים ומביא לידי שלמות באמצעות דבריו את המתגברים. האנשים שבקבוצה זו הם האנשים שסובלים עם המשיח במלכותו.
נכתב על ידי , 17/11/2018 20:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוף סוף אני פועל מעט כמו בן אדם



שיאנג וונג מחוז סצ'ואן

אני חש ייסורים עמוקים בליבי בכל פעם שאני רואה את דבריו של אלוהים: "אנושות אכזרית, ברוטלית! המזימות והתחבולות, המאבק אחד עם השני, המרדף אחר מוניטין ועושר, הטבח ההדדי – מתי כל זה ייגמר? אלוהים דיבר מאות אלפי מילים, אך אף לא אחד התעשת. הם פועלים למען משפחותיהם, ובניהם ובנותיהם, למען הקריירה שלהם, שאיפותיהם, מעמדם, יהירותם וכספם, למען בגדים, מזון והבשר – מיהו זה שמעשיו באמת למען אלוהים? גם בקרב אלה שמעשיהם הם למען אלוהים, רק מתי מעט מכירים את אלוהים. כמה אנשים אינם פועלים למען האינטרסים שלהם עצמם? כמה לא מדכאים ומפלים אחרים למען שימור המעמד שלהם? לפיכך, נגזר על אלוהים גזר דין מוות בעל כורכו פעמים אין ספור; שופטים ברבריים רבים מספור גזרו את דינו של אלוהים ושוב צלבו אותו" ('על הרשעים להיענש' ב'הדבר מופיע בבשר'). אני נזכר איך נמנעתי מלחפש את האמת, איך בזמן מילוי חובתי התחריתי שוב ושוב בשותפיי לעבודה, איך למען מוניטין והטבות דיכאתי או דחיתי את האחר - איך גרמתי להפסדים שפגעו הן בחיי שלי והן בעבודה של משפחת האל. למרות שאלוהים ארגן מצבים רבים כדי להציל אותי, הייתי אדיש ולא הצלחתי כלל לקלוט את כוונתו של אלוהים. אך אלוהים המשיך לרחם עליי, להציל אותי, ורק אחרי ייסור ושיפוט חוזרים ונשנים התעוררתי והבנתי את רצונו של אלוהים להציל אותנו, ושמתי בצד את העיסוק שלי בחיפוש מוניטין ומעמד והתחלתי לפעול מעט כבן אדם.

בשנת 1999 קיבלתי על עצמי את עבודתו של אלוהים באחרית הימים. באותו הזמן, משפחתי מילאה חובה של אירוח וראיתי באיזו הצלחה חלק מהאחים והאחיות מתקשרים ומסוגלים להשתמש בדבריו של אלוהים כדי לענות על כל שאלה. כולנו רצינו להיות איתם בקשר, ותקשרנו בפתיחות איתם על כל נושא. קינאתי בהם וחשבתי: לא יהיה נפלא אם הייתי יכול להיות כמוהם יום אחד, מוקף באחים ואחיות הפותרים את בעיותיהם? ולאור כוונה זו התחלתי למלא את חובתי בכנסייה. בשנת 2007 זכיתי לרוממות ולהערכה מצד אלוהים, והוטלה עליי החובה של מנהיג מחוז. אחי ואחיותיי דיווחי לי אם מצבם של נושאי עבודתי לא היו תקינים, על הקשיים שלהם עצמם ועל מגוון נושאים במחוז. חשתי שאני במרכז העניינים, וששנות העבודה שלי נשאו פרי: כעת אני יכול לתקשר אמיתות מסוימות ולסייע לאחיי ולאחיותיי עם הקשיים שלהם. ולמרות שעומס העבודה די רב, הייתי מוכן לעבוד קשה. כדי לשמור על תפקיד זה וכדי לספק את יהירותי, התנהגתי בצורה מופתית וחיובית כשמילאת את חובתי. לא משנה איזו עבודה המנהיגים הטילו עלינו, אפילו אם עמיתיי חשו שהיא קשה או לא היו מוכנים לשתף פעולה, תמיד הגבתי כראוי. ואם היו לי קשיים, לא פציתי פה והבעתי את הסכמתי הנמרצות. שיתפתי פעולה אפילו אם היו דברים שלא הבנתי, , כדי שהמנהיגים שלי ישבחו אותי.

כדי שהמנהיגים שלי יחשבו עליי טובות, התבלטתי בקרב עמיתיי והתחלתי לתכנן כיצד להשיג את מטרותיי: היה קל מאוד לגרום להם להבחין בי, להוכיח את יכולותיי ולזכות בשבחי המנהיגים שלי על עבודת הבשורה שביצעתי. כל עוד העבודה הזאת הייתה יעילה, לא התעוררה בעיה רצינית אם העבודה האחרת שלך לא הייתה כזו - המנהיגים לא גזמו אותי ולא טיפלו בי. וכך התחלתי לעבוד: שיניתי את האופן שבו ניגשתי לעבודת הבשורה, הפסקתי להנחות בסבלנות את אחיי ואחיותיי. אם הם דיווחו על קשיים כלשהם בעובדת הבשורה, הייתי גוזם אותם ומטפל בהם. התחלתי ללחוץ על מנהיגי הכנסייה ולהטריד אותם כדי לראות תוצאות, והתרגזתי אם התוצאות היו מאכזבות: "מדוע השגת כל כך מעט אנשים? אתה רוצה להמשיך בעבודה הזו? אם לא נראה תוצאות טובות יותר בחודש הבא ניאלץ להחליף אותך!" לא חשבתי על מעמדם של אחיי ואחיותיי, ולא השתמשתי באמת כדי לפתור את הבעיות והקשיים שבהם נתקלו. רק לחצתי עליהם והטרדתי אותם במטרה לשמור על עמדתי שלי. התוצאות השתפרו במהרה, וזה שימח אותי. תוצאות טובות יותר פירושן שהייתי הכי טוב מקרב עמיתיי, והוקסמתי מעצמי. זמן מה לאחר מכן צורף אלינו אח. הוא היה נאה למראה וידע לדבר ולתקשר היטב. הוא עבר בין הכנסיות, וכל האחים והאחיות שיבחו את השיתוף שלו. זה הרגיז אותי: הם כולם שיבחו את השיתוף שלו - פירושו ודאי ששלי לא טוב! מוטב היה לולא נשלח לכאן. כשהשוויתי את עצמי אליו גיליתי שהוא באמת היה טוב ממני. אבל לא הייתי מוכן להרים ידיים. באותה עת הייתי מוטרד ממוניטין ומהטבות, ולא התעניינתי במגוון הבעיות של הכנסייה. התחלתי לדאוג ללבוש שלי, לאופן שבו דיברתי ופעלתי. בפגישות התרברבתי במכוון בחכמתי, כדי להרשים את האחים והאחיות שלי. לעיתים הייתי מזלזל באח שצורף לעבוד איתי, ובודק כיצד נתפשתי בעיני נשוא העבודה שלנו. חיי לא התנהלו כראוי ולא הצלחתי להציל את עצמי. בכל הדברים השוויתי את עצמי לאותו אח, ואיבדתי לגמרי את עבודת רוח הקודש. זמן מה לאחר מכן, הוחלפתי. כששמעתי את החדשות, זה היה כאילו תקעו לי סכין בליבי - מה בנוגע לכבוד שלי, למעמדי, לעתידי? אלוהים שפט וייסר אותי, ועדיין לא הבנתי את האופי שלי. נהפוך הוא, חשבתי כיצד מנהיגים יבחנו אותי במקומות אחרים: כיצד אתייצב מול אנשים, מה יחשבו האנשים שמכירים אותי? בעודי לכוד ברשת של השטן התחלתי לרטון, להתחרט על כך שמילאתי את חובתי כמנהיג ולחשוב שאלמלא לקחתי על עצמי את התפקיד זה לא היה קורה... ככל שחשבתי על כך יותר, סבלתי יותר. בגלל הייסור של אלוהים לא הצלחתי לישון ועלו במוחי מחשבות פרועות. בסופו של דבר הגעתי כמעט לקריסה רוחנית, וכמה פעמים חשבתי לשכב על הכביש כדי שידרסו אותי. ידעתי שבשלב זה אני במצב מסוכן, אך לא יכולתי להשתחרר ולא נותרה לי ברירה אלא להתייצב בפני אלוהים ולהתפלל: "הו אלוהים, אני חי כעת בחשיכה, כשהשטן משטה בי ואני סובל קשות. אינני רוצה להסכין עם דבר ממה שקרה לי היום, אני רוצה לברוח מהייסור ומהשיפוט שלך. אני התלוננתי עליך ובגדתי בך. הו אלוהים! אני מתחנן בפניך שתגן על ליבי, שתעניק לי את היכולת לבחון ולהבין את עצמי, שתרחם עליי". אחרי כן ראיתי את השיתוף של האדם: "יש אנשים שאלוהים נוהג בהם בחמלה מיוחדת ומרומם אותם. מקדמים אותם למנהיגים או לעמיתים, והם מקבלים משימות חשובות. אך אנשים אלו אינם מחזירים לאלוהים אהבה, הם חיים בשביל הנאות הגוף, בשביל מעמד ומוניטין, והם מבקשים להעיד על עצמם ולזכות בכבוד. האם מעשים אלה הם מעשים טובים? לא. אנשים אלו אינם מבינים כיצד לנחם את אלוהים, הם אינם מתחשבים ברצונותיו של אלוהים. הם מבקשים רק לרצות את עצמם. אלו הם אנשים הפוגעים בליבו של אלוהים, שעושים רק מעשים רעים, שגורמים כל כך הרבה נזק, יותר מדי נזק, לליבו של אלוהים. אלוהים מקדם אותם למנהיגים, לעמיתים, כדי לטפח אותם על מנת שיבואו לידי שלמות. אך הם אינם מתחשבים ברצונותיו של אלוהים, והם פועלים רק עבור עצמם. הם אינם עובדים כדי לשאת עדות לאלוהים ואינם עובדים כדי שמי שנבחרו על ידי אלוהים יוכלו להיווכח בחיים. הם עובדים כדי להעיד על עצמם, כדי להשיג את מטרותיהם, כדי לזכות במעמד בקרב מי שאלוהים בחר. אלו הם האנשים המתנגדים ביותר לאלוהים, הפוגעים ביותר בליבו של אלוהים. זו בגידה באלוהים. במושגים של האדם זו אי יכולת להעריך מה שנעשה למענם, במונחים רוחניים אנשים אלו הם אנשים מרושעים המתנגדים לאלוהים" ("המשמעות החשובה שמאחורי עשיית מעשים טובים" מתוך "שיתוף ודרשה על היווכחות בחיים" II). תקשורת זו הרגישה כמו חרב פיפיות שננעצה בליבי והותירה אותי מיוסר מאוד. היה זה החסד והרוממות מצד אלוהים שאפשרו לי להפוך למנהיג, והוא עשה זאת כדי שאוכל להיעשות למושלם. אך לא התחשבתי בכוונתו של אלוהים, ולא ידעתי כיצד לגמול לו על אהבתו. חייתי למען מעמד ומוניטין, כדי להעיד על עצמי, וטיבם של מעשים אלה היה להתנגד לאלוהים ולבגוד בו. אלוהים תיעב כל מה שעשיתי והפסיק את השירות שלי כדי להראות לי שבמשפחתו של אלוהים, אלוהים והאמת הם השולטים. ניסיתי להיזכר מה חיפשתי: חשבתי ששמירה על קשרים טובים עם המנהיגים שלי תבטיח לי את תפקידי, ולכן נכנעתי להם ועמלתי למענם והסכמתי לכל מילה שלהם. אך עם אחיי ואחיותיי הייתי קשוח וביקורתי. כמה נבזי! הייתי מוכן לעשות הכול למען מעמד. ניסיתי להשתמש באחיי ובאחיותיי כדי להשיג את מטרתי ולהתבלט. לא מילאתי את המוטל עליי בכל הנוגע לחייהם של אחיי ואחיותיי. לחצתי עוד ועוד, עד שהאנשים שלמענם עבותי חששו ממני והתחמקו ממני, ולא העזו להיחשף בפניי. ועדיין לא הבטתי לאחור כדי לבחון את עצמי. אלוהים שלח אליי את האח ההוא, ולא רק שלא הצלחתי ללמוד שיעור זה, אלא נלחמתי עוד יותר למען מוניטין והטבות, כשאני מפגין את גשמיותי וגורם לאלוהים לתעב אותי ולכך שאאבד את עבודת רוח הקודש. והחלפתי הייתה הצדק של אלוהים שהוטל עליי: השיפוט הטוב ביותר שלי, הישועה הטובה ביותר, אהבתו הגדולה של אלוהים. אחרת הייתי ממשיך בלא יודעין בדרכו של צורר המשיח. אלוהים עצר את הצעדים הלא מוסריים שלי. התחרטתי עמוקות על שכוונתי המקורית בעיסוקיי הייתה שגויה ושלא התמקדתי בפתרון אותה בעיה, וכל זה הוביל לכישלון של היום. במהלך אותה עת, כל אימת ששרתי מזמור של התנסות בכיתי והדמעות זלגו על פניי: "אחרי שפגעתי בטבעך, שקעתי באפלה וחשתי במלואו את הנזק של השטן. חשתי נטוש וחסר אונים, נאשם על ידי מצפוני, כשאני סובל סבל רב יותר ממוות, ורק אז ידעתי את האושר של מצפון שקט. כמה הזדמנויות להפוך למושלם החמצתי, כשלא הצלחתי לראות את כוונותיך הטובות. גם אם אתן את כל כולי, לא אוכל לפצות על הפגיעה בליבך. הו אלוהים, האל המעשי, כמה שאני מייחל לחזור אחורה ולהתחיל מחדש. כיצד אוכל להיות תואם לך כשליבי מסתיר תשוקות ראוותניות? כיצד לא אכשל, אם אני משתוקק לזכות ביתרונות של המעמד? מעולם לא התחשבתי ברצונותיך, הייתי אדיש והתנגדתי לך, ובו בזמן ששירתי אותך, גם התנגדתי לך ובגדתי בך. אלמלא רחמיך, לא הייתי כאן היום. לאור מה שעשיתי, המוות לא יכפר על חטאיי. נשימות אלו שאני נושם הן בזכות האיפוק שלך. הו אלוהים, האל המעשי, לא הייתי צריך לגרום לך לסבול כל כך למעני. דברי החיים שלך נגעו בליבי, התוכחות שלך העניקו לי כוח בלתי מוגבל, אפשרו לי לשוב ולהתרומם מתבוסתי, הראו לי את ערך החיים ומדוע נבראתי. כיצד אוכל להתחמק, אם כן, מבקשתך האחרונה? אני רוצה לבצע מעשה ממשי כדי לגמול לך על המחיר ששילמת. אם אביא על עצמי ברכות או צרות, כל שארצה הוא להשביע את רצונך, להתמסר לך, ללכת בעקבותיך גם אם לא אקבל דבר בתמורה!" ("בזכות רחמיו של אלוהים נולדתי מחדש" ב"לך אחרי השה" ו"שיר שירים חדשים"). זיכוך זה היה איתי במהלך יותר משנה, ולמרות הסבל של חיים ומוות שהורגש כאילו פושטים את עורי בעודי בחיים, גיליתי שכמיהתי למעמד ולהתקדמות נחלשה, וראיתי מה רב ערכו של הזיכוך הזה.

בשנת 2012, אחות אחראית על עבודה הטיל עליי ואל אחד האחים עבודה של סילוק והרחקה במקום מסוים. זמן רב לא ביצעתי עבודת בכנסייה, ולכן לא קלטתי היטב חלק מהעקרונות. חשתי שחלק מהבעיות בכנסייה ומן הנושאים הקובעים כיצד לבצע את עבודת הסילוק וההרחקה שלנו קשים במקצת. אך האח ההוא עסק בקביעות בעבודת כנסייה ופיצה על חוסר הידע שלי תוך שהוא מראה לי מה עליי ללמוד. זאת הייתה אהבתו של אלוהים – הוא לא הטיל עליי נטל כבד. האח דיווח על העבודה שלנו ודאג לרוב התקשורת כשקבע את טיב הדברים. כשנפגשנו עם מושאי העבודה שלנו, הוא הראשון שתקשר איתם ועם הזמן נדמה היה כאילו אינני קיים, ומשהו יצא מתוכי: בעבודה שלנו יחד אתה טוב יותר בשיתוף, אבל אני טוב יותר בעבודת הבשורה. ולא משנה כמה אתה טוב בשיתוף, עליך להיות מעשי. האם לא נאמר לנו שעבודת הסילוק וההרחקה אינה אמורה לפגוע בעבודת הבשורה? אתה מדבר בלי סוף ומשתחצן. עדיף שניפרד כדי שגם אני אוכל להפגין את נקודות החוזק שלי. אני לא חסר אונים. אתה אולי חושב שאני לא כל כך טוב בשיתוף, אבל אני טוב ממך בעבודה מעשית. ובכל מקרה, עבודת הבשורה היא נקודת החוזק שלי. ובשלב זה קיבלנו מכתב מהאחות האחראית על העבודה – מסיבות אופרטיביות עלינו להיפרד, וכל אחד יהיה אחראי על תחום אחד. ועל אף שהתוצאות של כל סוגי העבודה בתחום אחריותי לא היו טובות כמו בתחום של אחי, עדיין הייתי מאושר: היה לי תחום שבו יכולתי להשתמש בכישרונותיי. ולא חשוב שהתוצאות לא היו כל כך טובות – חכו עד שאעבוד על זה, עוד אוכיח עד כמה רבה יכולתי. מרגע שהופרדנו, הקדשתי עצמי לעבודה והתחלתי לארגן את הדברים, הודעתי לאחים ולאחיות מהן הסדרי העבודה ומצאתי את דברי האל שיש להעביר אליהם. והדברים אכן התחילו להשתפר. ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי: באיזו מידה מצליח אחי? האם הוא מצליח יותר ממני? וכשנפגשנו ולמדתי שעבודת הבשורה שלי טובה משלו, שהשגתי יותר אנשים, שמחתי בסתר ליבי: סוף סוף אני טוב ממך ויכול לחוש גאווה. ובדיוק כשהתחלתי להרגיש מרוצה, רוח הקודש גערה בי: "האם אתה לא גונב את כבודו של אלוהים?" ליבי צנח בקרבי. נכון, הפצת הבשורה היא חובתו ואחריותו של כל אחד מנבחרי האל, ואילו אני ראיתי בכך דרך לרכישת מוניטין ותועלת. והיה זה הודות לשיתוף הפעולה של אחיי ואחיותיי, לברכותיו של אלוהים, שהצלחנו להשיג אנשים אלו. על מה היה לי להתרברב? הסמקתי כשחשבתי על כך. הייתי בזוי כל כך. קדושתו של אלוהים לא התירה לי להכיל שחיתות שכזו, וכשהבנתי את מצבי הודיתי לאלוהים על שהחזיר אותי לעשתונותיי. לא אבקש לי עוד מוניטין ומעמד. בימים הבאים התמקדתי בקריאת דבריו של אלוהים, כשנתקלתי במצבים קיבלתי אותם ככאלו שהגיעו מאלוהים, ובהדרגה נעלם הדחף שלי לזכות במוניטין ובמעמד. רק השוויתי בין אהבתי לאלוהים לזו של עמיתיי, שאבנו כוח זה מזה ופיצינו האחד על חולשתו של האחר. זמן מה לאחר מכן קודמתי כדי למלא חובה אחרת. הופתעתי מאוד, וידעתי שזו דרכו של אלוהים לרומם אותי. הערכתי חובה זו, וביקשתי לעשות כל שביכולתי כדי להשביע את רצונו.

באוגוסט 2012 פנתה אליי האחות האחראית על העבודה והטילה עליי למלא את חובתי במקום אחר. באותה עת הסכמתי ברצון רב, אך לפני שעזבתי היא אמרה: "כדאי לשלוח את האח ההוא כדי שיעבוד איתך, מוטב כך למען העבודה של משפחת האל...". היא שאלה לדעתי ואני אמרתי: "בסדר, אני מוכן לעבוד איתו". וכשהתראינו בפגישה, הוא היה גלוי איתי: "לא הסכמתי איתם כשהם בחרו בך, השיתוף שלך פחות טוב כמו שלי!" הצהרה אגבית זו הסעירה אותי מאוד. חשבתי שהדעה המשוחדת שלי כנגד אחי היא נחלת העבר, אך כששמעתי זאת הרגשתי שוב במשהו בתוכי: חבל מאוד, לא הייתי צריך להסכים ללכת איתו. הוא מודע לכל חסרונותיי. חשבתי שכשאגיה לתפקידי החדש אהיה מוערך יותר כאדם חדש שרק הגיע! אך כעת לא ניתן לעשות דבר. חייכתי חיוך מאולץ והתנהגתי כאילו הכול כשורה, וחשבתי: אני לא טוב בשיתוף, אבל נבחרתי ראשון משום שאני טוב יותר ממך. אם אינך מאמין לי, חכה ותראה! נסענו למקום העבודה החדש שלנו והתמסרנו לביצוע החובה שלנו. תחילה, כשנפגשנו עם מושאי העבודה שלנו, התפללתי שאוכל לזנוח את הבשר, לרסן את עצמי לטובתה של שותפות הרמונית. הקשבתי בשים לב לאופן שבו הוא תיקשר עם מושאי העבודה שלנו בנוגע למעמד שלהם והתפללתי למענו, בעבודת הבשורה אני תקשרתי איתם. אחרי זמן מה, ראיתי איך הוא מתקשר באופן ברור יותר ממני. במהלך פגישות עם מושאי העבודה שלנו, לא רציתי לומר אף מילה בתחום השיתוף. ייחלתי שפגישות אלו יסתיימו מוקדם ורציתי להתרחק מהן. באותה עת היינו אחראים על אזור גדול יותר, ואני העליתי רעיון: אם נעבוד בנפרד, לא אסבול כל כך. כשהסברתי זאת לאחי הוא הסכים: "האזור גדול וזה מקשה על , כדאי שנתפצל". כשנפגשתי לבדי עם מושאי העבודה שלנו יכולתי לדבר באריכות, לתקשר ולארגן, לקחת על עצמי "נטל" כבד למענם. במהרה ראיתי תוצאות בכל היבטי העבודה שלי, בעוד שאחי לא הצליח במיוחד. לא עשיתי דבר בנוגע לכך, כאילו שזה לא היה קשור אלי. באחת הפגישות, המנהיגה שלנו גילתה שאנחנו עובדים בנפרד ודיברה איתנו על האחריות בעובדה שלנו ועל האמת של שותפות הרמונית. הייתי מוכן לקבל זאת ולא לעבוד יותר בנפרד ממנו. אבל המשכנו לעבוד בנפרד, באמתלה שכל אחד מאיתנו מכיר היטב את העבודה שלו. בחשש מהביקורת של, הלכתי לאזור של אחי כדי לתקשר עם מושאי עבודתו, אך חשתי שזה לא התחום שלי. אם אתקשר היטב, נראה שנקודות הזכות ייזקפו לאחי. לכן עשיתי את המוטל עליי כלאחר יד ואמרתי, כתירוץ, שעליי לבצע משימה אדמיניסטרטיבית והסתלקתי. אחי עדיין לא השיג תוצאות, ולמרות זאת לא האשמתי את עצמי ולא חשתי פחד - לא פחדתי מאלוהים, ואפילו התעלמתי מכמה הודעות מהמנהיגה שלנו. זה נמשך עד שדיווחנו על העבודה שלנו, ואז נדהמתי: על אף שהאזור שלי השיג אנשים רבים, המספרים היו נמוכים כשחיברו יחד את שני האזורים שלנו. רק אז התחלתי לחשוש. ניסיתי להוכיח את עצמי, להראות כמה העבודה שלי טובה, שאני טוב ממנו בעבודת הבשורה. אך עבודת הבשורה באזור זה פסקה כמעט לגמרי - והמנהיגה אמרה שבשום אופן אסור שזה יקרה. הפכתי למכשול המונע את מילוי רצונו של אלוהים. לא נותרה לי ברירה, אלא לעיין בדבריו של אלוהים כדי לחפש את שורש הבעיה שגרמה למצב זה. ראיתי את הדברים הבאים: "כל אחד מכם, כבני האדם שמשרתים, חייב להיות מסוגל להגן על האינטרסים של הכנסייה בכל הדברים שאתם עושים, במקום לדאוג לאינטרסים האישיים שלכם. לא מתקבל על הדעת לפעול לבד, כשאתם חותרים תחת עמיתכם, ועמיתכם חותר תחתכם. בני אדם המתנהגים כך לא כשירים לשרת את אלוהים! טבעו של אדם כזה הוא כל כך רע. לא נותרה בו אפילו שמץ של אנושיות. הוא השטן במאה אחוזים! הוא חיית פרא! דברים כאלה עדיין קורים ביניכם כעת, עד כדי כך שאתם מתקיפים זה את זה תוך כדי שיתוף, מחפשים אמתלות בכוונה תחילה וקוצפים וזועמים בוויכוחים על עניינים פעוטים, כשאף אחד לא מוכן להניח את עצמו בצד, וכל אחד מסתיר את מה שבלבו מהזולת וצופה בזולת בחצי עין בקפידה, על המשמר. האם טבע כזה יכול לתאום לשירות לאלוהים? האם עבודה כשלכם יכולה לקיים את האחים והאחיות? לא רק שאתם לא מסוגלים לכוון את בני האדם לעלות על מסלול חיים נכון, אלא שאתם למעשה מחדירים את הטבע המושחת שלכם באחים והאחיות. אתם פוגעים בזולת, הלא כן? המצפון שלכם כל כך רע, ורקוב עד היסוד! אתם לא נוכחים במציאות, ולא מנהיגים את האמת. יתרה מזאת, אתם חושפים ללא בושה את האופי השטני שלכם בפני הזולת. אתם לא יודעים בושה! גורלם של האחים והאחיות נתון בידיכם, אבל אתם לוקחים אותם אל הגיהינום. אתם בני אדם שהמצפון שלהם הרקיב, הלא כן? אתם לגמרי חסרי בושה!" ('שרתו כמו בני ישראל' ב'הדבר מופיע בבשר'). דבריו הקשים של אלוהים חשפו את האופי האמיתי שלי והותירו אותי בוש ונכלם. בזכות הרוממות וטוב הלב של אלוהים יכולתי למלא את חובתי. אלוהים הטיל עליי להביא אליו את האחים והאחיות שלי. אך אני לא נוכחתי במציאות, לא הנהגתי את האמת, והתעלמתי מהאינטרסים של משפחת האל למען מוניטין ומעמד. נלחמתי באחי הן בצורה גלויה והן בסתר, ועבדתי לבד. זה הזמן להפיץ את הבשורה, ואלוהים מקווה שמי שאכן מחפשים אותה יחזרו במהרה אל משפחת האל. אבל השתמטתי מחובותיי ולא אהבתי את אלוהים, לא התחשבתי במשאלתו העזה ביותר, להביא את אלו המחפשים את דרך האמת אל אלוהים במקום לעזור לאחרים חיפשתי מוניטין ומעמד, אותם דברים חסרי ערך, כדי להוכיח את עצמי.. לא תקשרתי בנוגע לבעיות בעבודה שלנו, בתקווה שאחי לא ישיג אותי. קינאתי בהיבטי העבודה שבהם אחי היה חזק יותר, ואף התעלמתי מהם, והתייחסתי לעבודה כאל משחק שבו התפארתי והתרברבתי וזלזלתי באחי. הייתי רע מאוד, ללא שמץ של אנושיות. אלוהים מתאב אנשים כאלה, וכיצד אשרת את אלוהים אם לא אשתנה? אם לא אהיה נוכח במציאות, כיצד אוכל להביא אל אלוהים את אחיי ואחיותיי? בדמעות פניתי לאלוהים והתפללתי: "הו אלוהים! טעיתי, הכול קרה בשל המרדנות שלי. לא התחשבתי ברצונותיך, וכדי להוכיח את עצמי נלחמתי כנגד אחי, כדי לנצח אותו התעלמתי ממצפוני ולא מילאתי את נושאי האחריות שלי. וכעת עבודת הבשורה נפגעה ואני פשעתי בפניך. אני מבקש להתחרט ולהשתנות, לעבוד בתיאום עם אחי ולהפוך את עבודת הבשורה לפעילה יותר. אם אחתור שוב להשיג מעמד, תעניש אותי אלוהים. אני מוכן להימצא בהשגחתך, אמן!" אחרי שהתפללתי, נסעתי באוטובוס אל אחי כדי לתקשר עימו בפתיחות, להודות כיצד פעלתי במרדנות בפני אלוהים וכיצד אני מתכוון להשתפר. תקשרנו כיצד אנחנו מבינים את עצמנו. לאחר מכן פעלנו כאיש אחד עם אלוהים והתחלנו לתקן את הליקויים בעבודה שלנו, לחפש דברים שהחמצנו ושגיאות תוך כדי סיכום ההתנסויות המוצלחות שלי, ולפעול אך ורק על פי סידורי העבודה. במהרה חל שיפור בעבודת הבשורה שלנו, וזה הראה לי את טבעו הצודק של אלוהים. קדושתו של אלוהים לא מאפשרת לזוהמה או שחיתות להתקיים בתוכי. וכשהשטן הכשיל אותי ולא הצלחתי להציל את עצמי, אלוהים הוא שהושיט לי יד להושיעני ומשך אותי חזרה מסף המוות, שחרר אותי מהשפעת השטן ואפשר לי להשתנות. אני מוכן לחפש את האמת ולא לנהוג יותר במרדנות, להיות נאמן לגמרי בכל מה שאלוהים מפקיד בידי.

ראיתי שבדבריו של אלוהים נאמר: "כשאתם עובדים ביחד, לעתים נדירות מאוד מישהו מכם אומר: 'אני רוצה לשמוע אתכם משתפים איתי על ההיבט הזה של האמת, משום שהוא לא ברור לי.' או אומר: 'יש לכם יותר חוויות ממני בנושא הזה. האם אתם יכולים לכוון אותי, בבקשה? האם זאת תהיה דרך טובה לעשות זאת?' אתם, ברמות הגבוהות, שומעים אמת רבה, ומבינים הרבה על שירות. אם אתם, שמתאמים את העבודה בכנסיות, לא תלמדו זה מזה, ותקשרו כדי לפצות על הקשיים של כל אחד מכם, מהיכן תוכלו ללמוד לקחים? כשאתם נתקלים בכל דבר, עליכם לשתף זה עם זה, כדי שהדבר יוכל להועיל לחייכם. עליכם לשתף בזהירות בנוגע לדברים מכל סוג לפני קבלת החלטות. רק על ידי כך, תהיו אחראיים כלפי הכנסייה ולא שטחיים. לאחר שתבקרו בכל הכנסיות, עליכם להיפגש ביחד ולשתף בנוגע לכל הנושאים שגיליתם וכל הבעיות שנתקלתם בהן בעבודה, ולתקשר על הנאורות וההארה שקיבלתם – זו הנהגה הכרחית של שירות. עליכם להשיג שיתוף פעולה הרמוני למען עבודתו של אלוהים, למען הכנסייה, וכדי לדרבן את האחים והאחיות קדימה. אתם מתאמת איתו, והוא מתאם איתכם, וכל אחד מתקן את השני, וכך מגיעים לתוצאה טובה יותר בעבודה, כדי לדאוג לרצונו של אלוהים. רק זה שיתוף פעולה אמיתי, ורק לאנשים כאלה יש היווכחות אמיתית" ('שרתו כמו בני ישראל' ב'הדבר מופיע בבשר'). בדברי האל מצאתי דרך לממש את ההיווכחות ולמדתי כיצד לשרת לצד אחרים. הבנתי את רצונותיו של אלוהים: לכל אחד יש נקודות חוזק, ואלוהים רוצה שכל אחד ישתמש בנקודות חוזק אלו בעבודה של משפחת האל כדי לחפות בכך על החולשות של כל אחד. העבודה עם האח ההוא הייתה בדיוק מה שהיה דרוש לי. הייתי חלש בתקשור האמת, ובזכות אהבתו של אלוהים צורפתי אליו כדי שנקודת החוזק הזו תפצה על החולשה שלי. אבל אני לא קלטתי את זה, וכשנמצאתי עם אחי לא ביקשתי את עזרתו כשלא הבנתי. לפעמים כשהוא תיקשר איתי לא הייתי מוכן להקשיב. התחריתי בו על מעמד ופגעתי גם בחיי שלי וגם בעבודת הבשורה. בימים הבאים מימשתי היווכחות בהיבט זה של האמת, נועצתי באחי בנושאים שלא הבנתי או שלא יכולתי לראות בבירור ואמרתי: אבקשך שתתקשר איתי לגבי היבט זה של האמת, כי אינני מבין אותו. התייעצתי איתו גם בנושא הקשיים בעבודתי: אני לא מבין זאת כראוי, תוכל לייעץ לי? מאותו רגע למדנו זה מזה והשלמנו זה את זה כשהלכנו לכנסיות, וכשנתקלנו בבעיה תקשרנו זה עם זה וחיפשנו יחדיו את דברי האל שיכלו לפתור את הבעיות של הכנסיות. הפכנו לשותפים ברוח, קיבלנו זה את זה, דאגנו זה לזה, הבנו זה את זה. לעיתים היו לנו דעות שונות, אך כל עוד הן היטיבו עם חיי אחינו ואחיותינו ועם עבודת משפחת האל, הצלחנו להסכים זה עם זה. גם אם איבדנו מעט מכבודנו, הצלחנו להניח בצד את שאיפותינו האישיות. עבדנו יחד בשמחה, וכל ההיבטים של עבודתנו השתפרו.

אני מודה לאל הכול יכול על ששינה אותי באמצעות השיפוט והייסור שלו, על כך שגרם לי לראות את הרעל והנזק של השטן. אני מחפש כעת את שראוי ונכון, וחי כבן אנוש. על אף שיש בי עדיין ישנה שחיתות רבה שעליי לטהר ועליי לעבור עדיין שיפוט וייסורי נוספי, נוכחתי שהשיפוט והייסור של אלוהים הם הישועה הכי טובה של האדם, האהבה האמיתית ביותר של אלוהים לאדם. אני רוצה להמשיך ולהתנסות בזה, אני רוצה שהשיפוט והייסור של אלוהים ילוו אותי בעוד מתקדם, עד שבסופו של דבר אהיה ראוי להיות משרתו של אלוהים.

נכתב על ידי , 16/11/2018 15:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לשפוט אנשים על פי המראה זה פשוט אבסורד


 

 

ייפאן, שאנגקיו, פרובינציית חנאן

בעבר נהגתי לשפוט אנשים על פי המראה שלהם, והתייחסתי בכבוד רב לאנשים רהוטים שהם בעלי קסם אישי וידע רב. האמנתי שאנשים כאלה הם הגיוניים, מבינים אחרים בצורה טובה ושהם טובים ואדיבים באופן כללי. רק לאחרונה, לאחר שהמציאות התגלתה, תיקנתי את צורת החשיבה האבסורדית הזאת.

יום אחד בשעת בין הערביים, חזרתי לבית המשפחה המארחת שלי וראיתי בחור צעיר שלבש חליפה ונעל נעלי עור; הוא דיבר ונשא את גופו בקלילות אלגנטית. הוא גם ענד זוג משקפיים יוקרתי אשר הדגיש עוד יותר את אופיו התרבותי והמלומד. המארחת שלי הכירה בינינו ואמרה לי שהאדם הצעיר הוא בנה, ושהוא עובד כרגע כפקיד בעירייה של עיר גדולה. מכיוון שאני מגיעה מחיי עוני ונשרתי מבית הספר בגיל צעיר, ממש קינאתי בו על בגדיו האלגנטיים, על קסמו המתורבת, שלא לדבר על התואר המתקדם שלו ממוסד מפורסם ועל מקום העבודה המכובד עד מאוד שלו. זו באמת היתה הפעם הראשונה שפגשתי באדם כל-כך מלומד ובעל קסם כזה. חשבתי לעצמי שמישהו כה מתורבת ובעל מעמד כה גבוה ומיומנות, בוודאי יהיה ידידותי, אנושי ורציונאלי. מתוך מחשבה זו התחלתי לנסות לדבר עם האדם הצעיר על ענייני אמונה, אבל התגובה שלו היתה ההפך הגמור ממה שציפיתי: הוא קם על רגליו בכעס, חבט את אגרופו בשולחן וצעק: "תסתלקי מכאן מיד! אם את לא מסתלקת מיד אני מתקשר למשטרה!" לאחר שאמר זאת, הוא מיד שלף את מכשיר הטלפון הנייד שלו והתחיל לחייג 110. ניסיתי במהירות לשפר את המצב ואמרתי: "ידידי, אני בטוחה שאתה לא מתכוון להתקשר למשטרה, אתה בטח צוחק." למרות זאת, הוא היה נחוש בדעתו והתעקש שאני אעזוב מיד את המקום. הייתי מופתעת לגמרי ולא ידעתי מה לעשות. הסתכלתי על השעון שלי וראיתי שהשעה כמעט עשר בלילה. אם אלך עכשיו, איפה אשן? באותו הרגע המארחת שלי אמרה, "כבר מאוחר, את יכולה לעזוב מחר." כאשר הבן של המארחת ראה שאני מתכננת לשהות שם בלילה, הוא הגביר את מאמציו וממש דחף אותי אל מחוץ לדלת בעודו צועק: "איך אני, איש סגל של הממשלה ומי שנהנה מכספי ציבור, יכול לאפשר שתהיה מיסיונרית בביתי? תסתלקי מכאן עכשיו!" במילים אלה הוא הרים בזעם את אופניי וזרק אותם לעברי, ואז דחף אותי ואת האופניים שלי החוצה. המארחת שלי באה מיד אחריי בכוונה לקחת אותי לבית של משפחה מארחת אחרת, אבל הבן שלה לא התיר לה לעשות זאת – הוא משך אותה בחזרה פנימה ונעל את הדלת. בזמן שהלכתי, שמעתי את המארחת שלי צועקת: "לאן אתה מצפה שנערה תלך לבד בלילה?" "תני לה ללכת לאן שתלך – אלוהים מגן עליה אז אין לה ממה לפחד, נכון?" הוא צרח בתגובה ושבר את לבה של המארחת.

בהיתי בריקנות בכוכבים הנוצצים בשמי הלילה, ובאורות הפנסים המסנוורים של הרכבים שנסעו במהירות לאורך הכביש המהיר. הייתי עצובה ולבי היה כבד. הרגשתי שנעשה לי עוול חמור: אם אתה לא רוצה שאגור בבית שלך, זה בסדר, אבל אין סיבה למנוע מהמארחת שלי לקחת אותי למשפחה מארחת אחרת. איך אתה יכול להיות כל-כך לא אנושי, כל-כך מרושע! אפילו לקבצן לא מתנהגים ככה! לא היה לי מושג איפה יש משפחה מארחת אחרת, ועמדתי משותקת באמצע הלילה, כשאין לי לאן ללכת. מה אני אמורה לעשות...? המחשבות רצו לי בראש ודמעות עלו בעיניי. באותו הרגע, הרושם הטוב שהיה לי לגבי קסמו של בן המארחת, לגבי הידע והמעמד שלו והיותו מתורבת – נמחק לגמרי. חשבתי על הקטע הבא מדברי האל: "איפה נמצאים היום האנשים הטובים? ללא צלם אנוש, כיצד ניתן לכנותך אדם? אנשים טובים אינם באים בחשבון. לאנשים יש רק קליפה חיצונית אנושית, אך לא מהות אנושית. זו לא הגזמה לומר שבני אדם הם בהמות בלבוש אדם" ('הבנת השונה והדומה בטבע האנושי' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). חשבתי על שותפות האדם שבה נאמר, "למה שנקרא לאלה שמתנגדים לאלוהים או מגנים אותו, אנשים טובים באמת? מאז שהשטן השחית את האדם, האדם הפך למומחה במסווה ובהתכסות בפילוסופיית חיים. כלפי חוץ הוא נראה כמו אדם, אבל כשמישהו מתחיל לדבר לטובת אלוהים, אופיו השטני מתגלה. לא הרבה אנשים מבינים זאת, לכן לעתים קרובות הם מולכים שולל על-ידי אמירות נדושות ונחמדוּת של אחרים. דברי האל ועבודת האל יכולים לחשוף את האדם בצורה הטובה ביותר. אלה שאין להם אמת, הם פשוט צבועים. אלה שמבינים את האמת, יבינו את הנושא הזה בבירור. אלה שלא מבינים את האמת לא מצליחים להבין זאת בבירור, וכתוצאה מכך נקודות המבט האבסורדיות שלהם מתגלות לעיני כול." ("שינוי יסודי בנקודת המבט הוא סימן להבנה אמיתית של האמת" מתוך "קורות השותפות וסידור העבודה של הכנסייה I") הרהרתי בדברים האלה, ומיד הבנתי משהו: אכן, אלוהים אמר שאין באמת אנשים טובים בעולם החילוני – זה בהחלט נכון. משום שרק אלוהים יכול לראות את אופיו האמיתי של האדם. אלוהים חושף את אופייה האמיתי של האנושיות. אני, לעומת זאת, לא האמנתי בדברי האל, לא הסתכלתי על אחרים בהתאם לדברי האל, אלא השתמשתי בדמיוני ובתפיסת העולם החילונית שלי כדי לשפוט אחרים. תמיד חשבתי שאלה שיש להם ידע, מעמד ותרבות הם בהכרח אנושיים, רציונאליים ומבינים אחרים. לא הבנתי כלל שאלה שלא מאמינים באלוהים הם שדים שמתנגדים לאלוהים. כלפי חוץ הם עשויים להיראות מתורבתים ומקסימים, אבל מבפנים הם איומים לגמרי ולא אנושיים. הגישה של פקיד הממשלה הזה כלפי הדת והמאמינים, היתה דוגמה מושלמת: לכאורה הוא היה מקסים, רהוט ומתורבת, אבל ברגע שהעליתי את נושא הדת הוא מיד השתגע. בכך שהאשים אותי, גירש אותי ואיים עליי, הוא חשף לחלוטין את אופיו השטני. לאור העובדות האלה, הבנתי שאין אנשים טובים בקרב האנשים המושחתים. אדם יכול להפוך לאדם אמיתי רק באמצעות התנסות בעבודת האל, קבלת ייסורי האל ושיפוטו – בכך הוא ישיג שינוי באופי, אנושיות נורמאלית ורציונליות, וכן ילמד איך לעבוד את אלוהים ולהישמע לו באמת. אם לאדם אין אמת, לא משנה כמה ידע, מעמד, קסם או תרבות יש לו, הוא עדיין שד בקרבו.

באמצעות ההתנסות הזאת הבנתי שלא ראיתי אנשים בתור מי שהם באמת, אלא ביססתי את השיפוט שלי על המראה שלהם. כמה אומללה ובורה הייתי. התברר שלמרות שהלכתי בעקבות האל במשך שנים רבות, עדיין לא הבנתי את האמת ועדיין החזקתי באמת. מכיוון שרק אלה שמחזיקים באמת יכולים לזהות אנשים ולראות את אופיין האמיתי של סיטואציות; אלה שלא מבינים את האמת לא יכולים לראות את האופי האמיתי של שום דבר. בעתיד, אני נשבעת להקדיש את עצמי לחיפוש אחר הבנת האמת ולהחזקה באמת, ללמוד איך לזהות אנשים וסיטואציות באמצעות דברי האל, לתקן את כל נקודות המבט האבסורדיות שלי ולשאוף להיות מישהי שתואמת לאלוהים.

נכתב על ידי , 16/11/2018 04:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מפנה לטובה בדרך האמונה באלוהים



ז'ואנביאן העיר שנגחאי

על אף שאני חסיד של אלוהים מזה שנים רבות, לא השגתי כמעט שום התקדמות בהיווכחותי בחיים, והדבר גרם לי לחרדה רבה. במיוחד כשהאזנתי להקלטה של דרשה על ההיווכחות בחיים, ושמעתי את האיש המשמש בידי רוח הקודש מדבר אל האחים והאחיות שנכחו והאזינו לדרשתו, התמלאתי חרדה בשמעי אותו אומר דברים כגון אלה: "אתם מאמינים כעת באלוהים וטעמתם את המתיקות שבמרדף אחר האמת. אתם התחלתם לעלות על הנתיב הנכון ואתם מלאי אמונה בבקשתכם את הישועה". חשבתי, "אנשים אלה מאמינים באלוהים זה זמן קצר כל כך, אבל הם כבר נוכחו באמת והם מלאי אמונה כי ייוושעו. אך הנה אני מאמין באלוהים מזה זמן רב ועדיין לא השגתי את האמת וטבע חיי לא עבר כל שינוי, שלא לדבר על עלייה לנתיב הנכון. השגת הישועה היא עניין שקל יותר לדבר עליו מאשר להגשימו!" חשבתי על איך הנ"ל טען שהאמת יכולה לפתור את כל שחיתויות האדם, אולם לא חוויתי זאת כלל. אפילו חשתי שהאמת יכולה לפתור את שחיתותם של אחרים, אבל לא את שלי, לכן איבדתי את האמונה בבקשת האמת ובישועה. על אף שהייתי מודע לכך שמצבי לא היה נכון, לא היה מזה כל מפלט, ולכן יכולתי רק לזעוק לאלוהים שיעזור לי. לאחר מכן העניקו לי דברי האל הארה, וגרמו לי לראות את הסיבות שבגללן האמנתי שנים כה ארוכות באלוהים ובכל זאת לא התקדמתי בחיים, ומדוע טבעי לא עבר כל שינוי. אלוהים גם העלה אותי על נתיב החיים על פי האמת וההיווכחות באמת.

דברי האל קובעים כי: "צמיחה בחייו של האדם ושינויים בטבעו מושגים באמצעות היווכחות במציאות, ויתרה מזאת, באמצעות היווכחות בחוויות מפורטות. " ('ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם' ב'הדבר מופיע בבשר') רק באמצעות הנאורות של דברי האל הבנתי שטבעי לא עבר כל שינוי למרות השנים הרבות שבהן האמנתי באלוהים, ושזה היה בעיקר מפני שבעת קריאת דברי האל התמקדתי בהבנת המשמעות המילולית והתיאורטית, ומפני שהייתה לי רק הבנה מחשבתית. לא התמקדתי ביישום האמת או בהיווכחות במציאות, וגם לא התמקדתי בחוויית דברי האל דרך חוויות מעשיות. בחשבי לאחור על אותן שנים של אמונתי באלוהים, לא משנה באיזה היבט של האמת, מעולם לא ביקשתי לרכוש הבנה עמוקה יותר שלה או לרכוש הבנה של מהות האמת, ועוד פחות מכך תכננתי לסגל התנהגות מפורטת שבאמצעותה אוכל לתפוש היבט של האמת. במקום זאת, חשבתי שדי לרכוש ידע והבנה תיאורטיים. לדוגמה, בחיים האמיתיים תמיד נאבקתי להשיג תהילה ורווח, תמיד רציתי לגרום לאחרים להקשיב לי, לגרום להם לכבד אותי ולתמוך בי. לאחר שחשפתי את השחיתויות הללו פשוט חשבתי למשך זמן-מה, התפללתי בפני אלוהים, התוודיתי על שחיתותי וידעתי שהיא הייתה ביטוי של יהירות ותו לאו. התוצאה הייתה שלא משנה כמה פעמים חשתי חרטה או התוודיתי על חטאיי בפני אלוהים, טבעי הישן לא השתנה ונגזר עליי לחזור שוב על אותן טעויות ישנות. בתוך הסביבה שאורגנה בידי אלוהים, נוכחתי לדעת דרך תפילה וחיפוש שאלוהים משתמש בסביבה הזו כדי לטפל בשחיתותי. אולם לאחר שהגעתי להבנה הזו, פשוט הכרתי בכך שכל הניסיונות והזיקוק של אלוהים, שכל טיפולו של אלוהים בי והדרך שבה גזם את ענפיי, היו ישועתו, היו אהבתו, ושלבו של אלוהים הוא תמיד טוב, נקודה. התוצאה הייתה שעל אף שחוויתי כמה קשיים, לא עברתי שינוי כתוצאה מכך. לאחר ששמעתי את דרשתו של האיש, חשתי שהשיתופים הללו הם אכן מה שאני זקוק לו, שהם אפשרו לי להבין את האמת שלא הבנתי קודם לכן. אולם כל שעשיתי היה לזכור את תוכן השיתופים בראשי ולאחר מכן לא הקדשתי להם כל תשומת לב, מה שגרם לכך שאותו בדל הבנה נעלם לאחר זמן-מה מבלי שהשגתי דבר.

בהכירי בעובדות, ראיתי שלא ביקשתי את האמת כלל. האמנתי באלוהים במשך שנים רבות, אולם לא השקעתי כל מאמץ כדי לנהוג על פי האמת או להיווכח במציאות, עד כדי כך שעדיין לא השגתי את האמת, ושגם טבעי לא עבר כל שינוי. זו הייתה לגמרי התגלות של טבעו הצודק של אלוהים, כפי שאמר אלוהים לפני זמן רב: "עליכם להקדיש מאמצים להביא לידי ביטוי את דברי אלוהים כדי שהם יתממשו בנוהגכם. אם יש לכם ידע רק באשר לדוקטרינה, הרי שאמונתכם באלוהים תעלה חרס. רק אם גם תנהגו לפי דברו וגם תביאו אותו לידי ביטוי, תיחשב אמונתכם לשלמה ועל פי רצון אלוהים. " ('עליכם לחיות למען האמת משום שאתם מאמינים באלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר') אלוהים הוא צודק. אלוהים מעולם לא נהג באיש בחוסר הגינות, ועוד פחות מזה נתן לאדם דבר-מה ללא הצדקה. אינני נוהג על פי האמת, לא עשיתי כל מאמץ לחיות על פי דברי האל, והתוצאה היא שהיום עליי לקצור את שזרעתי. בנקודה זו לא יכולתי שלא לחוש חרטה אדירה, והצטערתי מרות על שלמרות שחוויתי את עבודת האל, לא זכיתי בהיווכחות משלי, ולכן היום אמונתי לא נשא כל פרי שאוכל להציגו, ולא עמדתי באמת בתנאים לישועת האל. עם זאת, לא רציתי להמשיך להתנוון כך, אלא רציתי להתחיל מההתחלה, להתחיל מחדש, לעשות מאמץ במנהגיי וליישם את דבר האל על עצמי.

לאחר מכן, התחלתי להתאמן בנהיגה על פי האמת ובהיווכחות במציאות. לא הייתי עוד כפי שהייתי כשרציתי שאחרים יקשיבו לי, יכבדו אותו ויתמכו בי, ורק התפללתי לאלוהים והתוודיתי לפניו. במקום זאת, באתי בפני אלוהים כדי לבקש אחר האמת, חיפשתי לאכול ולשתות את דברי האל שהתקשרו במיוחד לנושא המסוים הזה, וקיבלתי את המשפט והייסורים של דברי האל. כך פתרתי את בעיית שחיתותי שלי. כשנהגתי ונוכחתי בדברים בדרך זו, אלוהים העניק לי חסד מיוחד שאפשר לי לראות שהתחריתי באלוהים על מעמדו, ושגרמתי לאנשים לסגוד לי כאילו הייתי אבי אבותיהם או כאילו הייתי אלוהים. ראיתי שהייתי השטן עם טבע ומהות דומים לגמרי לאלה של התנין האדום הגדול כאש, וכתוצאה מכך עלו בי תיעוב וסלידה מטבעי מבלי משים. לאחר מכן, חימשתי את עצמי באמת בנוגע לרימום אלוהים, בנוגע לנשיאות עדות לאלוהים, ובמציאות הכשרתי עצמי להיווכחות. באמצעות התנהלות זו ראיתי בבירור רב עוד יותר את הכיעור והתועבה בכך שהתנשאתי מעל אנשים ואמרתי להם מה הוא מה. תיעבתי וקיללתי את עצמי עוד יותר, ונעשיתי מוכן לוותר על הבשר ולנהוג על פי האמת כדי לרצות את אלוהים. לאחר שהתאמנתי בכך במשך זמן-מה, גיליתי שהביטויים של טבעי היהיר פחתו במידה רבה.

בעבר ידעתי שביחסים בינאישיים רגילים עליי לנהוג בסובלנות, בסבלנות, להשתמש בחוכמה, להחזיק בעקרונות ולהיות אדם ישר. אולם למעשה מעולם לא התעסקתי בחמשת ההיבטים הללו. לכן, במגעיי עם אחיי ואחיותיי, לעתים קרובות התעוררה בי דעה קדומה כלפיהם בשל איזה עניין זניח או מפני שגילו איזו שחיתות, עד כדי כך שלא הייתה לי כל דרך להסתדר איתם היטב. כעת אני עושה שימוש בהבנתי הקודמת בחיים האמיתיים במטרה להתאמן ולתרגל. כשאני מגיב באכזריות לאחרים בשל גילויי השחיתות שלהם, אני מתפלל לאלוהים ומבקש את האמת, אני שואל כיצד עליי להבין את העניין שבו נתקלתי וכיצד עליי לנהוג לפי דברי האל ולהיווכח בהם. תחת הדרכתו של אלוהים, עלה בדעתי שכולם נמצאים כעת בתהליך של בקשת שינוי, לכן בוודאי יהיו ביטויים של שחיתות, ואולי מאן-דהוא אינו מודע לשחיתות שהוא מפגין, או שמא הוא נשלט בעל כורחו על ידי טבעו ואינו מתנהג אליי כך בכוונה. זה היה בדיוק אותו הדבר כשטבעי היהיר בדרך כלל נתפס כמגעיל בעיניי אחרים, ואילו אני עצמי נותרתי לא-מודע לכך. כל זה הוא נזק הנעשה לאדם בידי השטן. השטן הוא זה שיש לשנוא אותו, ואל לו לאדם לגבש דעה על אחיו ואחיותיו. כשחשבתי כך, הכעס והטינה ששמרתי בתוכי נעלמו בחטף, והוחלפו בשנאה לשטן ובאהדה ומחילה כלפי אחיי ואחיותיי, אפילו ברצון למצוא הזדמנויות מתאימות לעזור לאחרים. כשניסיתי מרצוני לעזור לאחרים, מצאתי שיחסיי איתם הפכו ליותר חברותיים ושזכיתי בטעימה של השמחה הנובעת מעזרה לאחרים.

כשהתאמנתי בהיווכחות בדברי האל ובנהיגה על פי האמת, לא רק שזכיתי בניסיון מעשי מסוים ובהיווכחות בכל היבטי האמת, אלא גם ראיתי את עבודת האל המופלאה. חשתי בהנהגתו ובהדרכתו של האל וטעמתי את הוודאות, השלווה והאושר שנהיגה על פי האמת הביאה ללבי. חשתי שאין דבר ריקני בחיים, שיש לקח ללמוד בכל יום, שיש השקפות והבנות חדשות בכל יום, שאני מסוגל לראות את האל מושיע אותי בכל יום, שבקשת האמת היא כה מלאת משמעות, ושהאמת באמת יכולה להושיע אנשים ולשנותם!

מרגע שזכיתי במידה זו של ניסיון אישי והבנה, חשתי שאירעה תפנית לטובה בדרכי הפרטית לאמונה באלוהים ושלעולם לא אחוש עוד שהישועה היא מעבר להישג ידי. אני מאמין שכל עוד אעבוד עם אלוהים, אמשיך לחמש את עצמי באמת, איווכח באמת ואנהג לפיה, ללא ספק אשיג שינוי בטבעי המושחת. אני מאמין שעבודת האל מסוגלת להושיע את האדם ושדברי האל מסוגלים לשנותו. אני מחזיקה באמונה כזו מפני שכבר טעמתי זאת. מהיום ואילך, אני מבקש לחפש אחר האמת ולנהוג על פי האמת כשרגליי נטועות היטב בקרקע. אני רוצה שאלוהים ימשיך להוביל אותי ויגרום לי לזכות בקרוב בשינוי בטבעי. אני רוצה לחיות באורח ההולם אדם אמיתי כדי לשאת עדות לאלוהים, לשאת עדות על עבודת האל לישועתי, לשאת עדות לכוחו של אלוהים להושיע את האדם ולשאת עדות למעשיו המופלאים של אלוהים!

נכתב על ידי , 15/11/2018 01:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

736
הבלוג משוייך לקטגוריות: ביקורת בלוגים , אהבה למוזיקה , וידאו ואנימציה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבשורת מלכות השמיים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בשורת מלכות השמיים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ