לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כנסיית האל הכול יכול - הבשורה של ממלכת השמים


"בלבו של אדם שאין בו מקום לאלוהים, העולם חשוך, ריק וחסר תקווה. מתוך ""אלוהים שולט בגורל האנושות כולה"""

Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

9/2018

דרך החיים | 'אנחתו של האל הכול יכול' (דקלום על במה)


דרך החיים | 'אנחתו של האל הכול יכול' (דקלום על במה)

האל הכול יכול אומר, "עיני האל הכול יכול מביטות סביב באנושות המיוסרת קשות. הוא שומע את יללותיהם של הסובלים, רואה את חוסר הבושה של המיוסרים וחש בייאוש ובאימה של האנושות שאיבדה את הישועה. האנושות דוחה את טיפולו. היא הולכת בנתיב משלה ומתחמקת מעיניו המחפשות. בני האדם מעדיפים לטעום את כל המרירות של הים העמוק, ביחד עם האויב. אנחתו של האל הכול יכול כבר לא יכולה להישמע. ידי האל הכול יכול כבר לא מוכנות לגעת באנושות הטרגית. הוא חוזר על עבודתו, וזוכה בבני אדם ומאבד אותם מחדש, פעם אחר פעם. מאותו רגע, הוא מתעייף ונהיה תשוש, ולכן הוא מפסיק את העבודה בידיו, וכבר לא נודד בין בני האדם... בני האדם לא מודעים כלל ועיקר לשינויים האלה. הם לא מודעים לתנועותיו של האל הכול יכול, או לצערו ואכזבתו."

דרך החיים | 'אנחתו של האל הכול יכול' (דקלום על במה)האל הכול יכול אומר, "עיני האל הכול יכול מביטות סביב באנושות המיוסרת קשות. הוא שומע את יללותיהם של הסובלים, רואה את חוסר הבושה של המיוסרים וחש בייאוש ובאימה של האנושות שאיבדה את הישועה. האנושות דוחה את טיפולו. היא הולכת בנתיב משלה ומתחמקת מעיניו המחפשות. בני האדם מעדיפים לטעום את כל המרירות של הים העמוק, ביחד עם האויב. אנחתו של האל הכול יכול כבר לא יכולה להישמע. ידי האל הכול יכול כבר לא מוכנות לגעת באנושות הטרגית. הוא חוזר על עבודתו, וזוכה בבני אדם ומאבד אותם מחדש, פעם אחר פעם. מאותו רגע, הוא מתעייף ונהיה תשוש, ולכן הוא מפסיק את העבודה בידיו, וכבר לא נודד בין בני האדם... בני האדם לא מודעים כלל ועיקר לשינויים האלה. הם לא מודעים לתנועותיו של האל הכול יכול, או לצערו ואכזבתו."

 

נכתב על ידי , 30/9/2018 11:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסרט המלא 2018 'שיר ניצחון' | אלוהים הוא הסלע האיתן שלנו


הסרט המלא 2018 'שיר ניצחון' | אלוהים הוא הסלע האיתן שלנו
עבודת המשפט של האל הכול יכול באחרית הימים מהדהדת בכל הכיתות והקבוצות. בשורת המלכות מתפשטת, ובעקבותיה דברי האל הכול יכול מתקבלים ומופצים על ידי יותר ויותר אנשים. מאמינים אמתיים באלוהים הצמאים להופעתו חוזרים בזה אחר זה בפני כס המלכות של אלוהים. בו בזמן, ממשלת סין, הכמרים והבכירים הדתיים מדכאים ורודפים ביסודיות ללא הרף את חברי כנסיית האל הכול יכול. גיבורת הסרט, צ'ן שינג'י, היא חברה בכנסיית האל הכול יכול המפיצה את הבשורה. היא עמדה בפני דיכוי והתקפות פרועות מצד הממשל הקומוניסטי הסיני ומנהיגים דתיים. האם היא תצליח יחד עם אחיה ואחיותיה ותוך היסמכות על אלוהים לגבור על כוחות החושך השטניים אלה ולשיר שיר ניצחון?
נכתב על ידי , 29/9/2018 13:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סרט חדש 2018 'בורות קטלנית' | למי עלינו להקשיב כדי לקדם בברכה את המשיח?


 

סרט חדש 2018 'בורות קטלנית' | למי עלינו להקשיב כדי לקדם בברכה את המשיח?
ז'נג מו'אן הוא עמית בכנסייה משיחית סינית בארה"ב. הוא מאמין באלוהים מזה שנים רבות, והוא עובד ומשקיע נמרצות למען אלוהים. יום אחד, דודתו מעידה בפניו שישוע אדוננו חזר כדי לבטא את האמת ולעשות את עבודת שיפוטם וטיהורם של בני האדם באחרית הימים. החדשות מרגשות אותו מאוד. לאחר שהוא קורא את דבר האל הכול יכול וצופה בסרטי כנסיית האל הכול יכול, ז'נג מו'אן יודע בלבו שדברי האל הכול יכול הם האמת, ושייתכן מאוד שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו בשובו, ולכן הוא מתחיל לחקור את עבודתו של אלוהים באחרית הימים יחד עם אחיו ואחיותיו. אך כאשר הכומר מא, מנהיג הכנסייה שלו, מגלה זאת, הוא מנסה שוב ושוב להתערב ולעצור בעד ז'נג מו'אן. הוא מראה לז'נג מו'אן סרט תעמולה של הממשל הקומוניסטי הסיני שמשמיץ ומגנה את הברק ממזרח, מתוך ניסיון לגרום לז'נג מו'אן לנטוש את חקירת דרך האמת. הסרט הזה מבלבל מאוד את ז'נג מואן: הוא יכול לראות בבירור שדברי האל הכול יכול הם האמת ושזהו קולו של אלוהים; אם כך, מדוע הכמרים והבכירים שבעולם הדתי מגנים את האל הכול יכול? לא רק שהם עצמם מסרבים לחפש ולחקור, הם מנסים למנוע מאחרים לקבל את דרך האמת. מדוע ? ז'נג מו'אן חושש ללכת שולל ולעלות על הנתיב הלא נכון, אך הוא מפחד גם להחמיץ את ההזדמנות שלו להילקח. בעודו מבולבל ושרוי במאבק פנימי, הכומר מא מציג בפניו עוד תעמולה שלילית של הממשל הקומוניסטי והעולם הדתי, ומעלה ספקות רבים נוספים בלבו של ז'נג מו'אן. הוא מחליט להקשיב לכומר מא ולחדול מחקר דרך האמת. מאוחר יותר, לאחר שהוא שומע עדויות ושיתוף מעדים בכנסיית האל הכול יכול, ז'נג מו'אן מבין שבחקירת דרך האמת, העיקרון היסודי ביותר הוא הקביעה אם האמת מצויה בדרך מסוימת, ואם היא מבטאת את קולו של אלוהים. כל מי שמסוגל לבטא הרבה מן האמת מוכרח להיות הופעתו של המשיח, משום שאף חבר באנושות המושחתת אינו יכול אי-פעם לבטא את האמת. זו עובדה שאין עליה עוררין. אם בני אדם לא יתמקדו בשמיעת קולו של אלוהים תוך חקירת דרך האמת, אלא רק יחכו לירידתו של ישוע אדוננו על עננים לבנים בהסתמך על דמיונם, הם בשום אופן לא יוכלו לקדם בברכה את הופעתו של אלוהים. ז'נג מו'אן מבין לבסוף את התעלומה שבדברי ישוע אדוננו, העוסקים בעלמות החכמות השומעות את קולו של אלוהים. הוא מחליט שלא יאמין עוד לשקרים ולתיאוריות האבסורדיות של הממשל הקומוניסטי בסין ושל הכמרים והבכירים שבעולם הדתי, והוא חומק מההגבלות והכבלים של הכומר שלו. ז'נג מו'אן חווה בצורה עמוקה את הקשיים שבחקר דרך האמת. אדם ללא כושר הבחנה או שאינו חפץ באמת, לא יכול לשמוע את קולו של אלוהים או לעלות השמיימה אל כס מלכותו. במקרה כזה אדם יכול רק ללכת שולל אחר השטן, להיות נתון לשליטתו ולמות ברשתו – ובכך להגשים במלואן את המובאות הבאות מכתבי הקודש: "נדמו עמי מבלי הדעת" (הושע ד' 6); "אווילים בחסר-לב ימותו" (משלי י' 21).

 

נכתב על ידי , 28/9/2018 15:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



האדם יכול לזכות בישועה רק תחת ניהולו של אלוהים


כולם מרגישים שניהולו של אלוהים מוזר, מאחר שבני אדם חושבים שניהולו של אלוהים לא קשור באדם בשום אופן. הם חושבים שהניהול הזה הוא עבודתו של אלוהים לבדו, שהוא עניינו הפרטי של אלוהים, ועל כן האנושות מגלה אדישות כלפי ניהולו של אלוהים. כך הפכה ישועת האנושות למעורפלת ובלתי ברורה, וכעת היא אינה אלא רטוריקה ריקה מתוכן. על אף שהאדם הולך בעקבות אלוהים כדי לזכות בישועה ולהיווכח ביעד הנפלא, האדם לא מודאג כלל מהאופן שבו אלוהים מבצע את עבודתו. לאדם לא אכפת מה אלוהים מתכנן לעשות ומהו התפקיד שעליו למלא בתוכנית הזו כדי לזכות בישועה. כמה שהדבר טרגי! ישועת האדם היא חלק בלתי נפרד מניהולו של אלוהים ועל אחת כמה וכמה שלא ניתן להפריד בינה לבין תוכניתו של אלוהים. עם זאת, האדם לא מייחס כל חשיבות לניהולו של אלוהים ולכן הוא מתרחק מאלוהים יותר ויותר. כתוצאה מכך, הולך וגדל מספר בני האדם שהופכים לחסידים של אלוהים שאינם יודעים דברים הקשורים הדוקות לישועתו של האדם, כגון מהי הבריאה, מהי האמונה באלוהים, כיצד יש לעבוד את אלוהים וכן הלאה. אם כן, בשלב הזה, עלינו לנהל שיחה על ניהולו של אלוהים כדי שכל חסיד ידע בבירור את חשיבות ההליכה בעקבות אלוהים והאמונה בו. הם גם יוכלו לבחור באופן מדויק יותר את הנתיב שבו עליהם לצעוד במקום ללכת בעקבות אלוהים אך ורק כדי לזכות בברכות, או להימנע מאסון או להצליח.

על אף שאולי הניהול של אלוהים נראה לאדם כדבר עמוק, זהו לא דבר בלתי נתפס עבור האדם, משום שכל עבודתו של אלוהים קשורה בניהול שלו, קשורה בעבודת ישועת האנושות ומתייחסת לחיים, למחייה ולייעודה של האנושות. אפשר לומר שהעבודה שאלוהים מבצע בקרב בני האדם ועל בני האדם היא מעשית ומשמעותית מאוד. האדם יכול לראות אותה, האדם יכול לחוות אותה והיא לא מופשטת בשום אופן. אם האדם לא מסוגל לקבל את כל עבודתו של אלוהים, מהי חשיבותה של העבודה הזו? וכיצד יכול ניהול כזה להוביל לישועת האדם? רבים מחסידיו של אלוהים עסוקים רק בשאלות כיצד לזכות בברכות או להימנע מאסון. ברגע שמוזכרות העבודה והניהול של אלוהים, הם משתתקים ומאבדים כל עניין. הם מאמינים שידיעת התשובות לשאלות המשעממות האלה לא תוביל לצמיחה בחייהם ולא תביא להם כל תועלת, ועל כן אף שהם שמעו מסרים מסוימים באשר לניהולו של אלוהים, הם מתייחסים אליהם כלאחר יד. הם לא רואים בהם דבר מה יקר ערך שיש לקבל וקל וחומר שהם לא מקבלים אותם כחלק מחייהם. לבני אדם כאלה יש מטרה פשוטה מאוד להיותם חסידים של אלוהים – זכייה בברכה – והם עצלים מכדי לטפל בכל דבר שלא קשור למטרה הזו. מבחינתם, האמונה באלוהים כדי לזכות בברכות היא היעד הלגיטימי ביותר ודווקא בכך נעוץ ערכה של אמונתם. הם לא מושפעים על ידי דברים שלא יכולים לסייע להם להשיג את המטרה הזו. זהו מצבם של מרבית בני האדם המאמינים כיום באלוהים. המטרה והמניע שלהם נראים לגיטימיים, מפני שבמקביל לאמונתם באלוהים, הם גם פועלים למען אלוהים, מקדישים את עצמם לאלוהים וממלאים את חובתם. הם מוותרים על נעוריהם, זונחים משפחה וקריירה ואפילו מעבירים שנים בהתעסקויות הרחק מביתם. למען יעדם הסופי, הם משנים את האינטרסים שלהם, משנים את השקפתם על החיים ואפילו משנים את הכיוון שהם מחפשים, אך הם לא יכולים לשנות את מטרת אמונתם באלוהים. הם מתרוצצים למען ניהול האידיאלים האישיים שלהם. ללא קשר לאורכה של הדרך וללא קשר לכמות הקשיים ומכשולים שהם נתקלים בהם בדרכם, הם דבקים במטרותיהם ונותרים עשויים לבלי חת מפני המוות. איזה כוח גורם להם להמשיך להקדיש כך את עצמם? האם זהו מצפונם? האם זהו אופיים הנהדר והאצילי? האם זוהי נחישותם להילחם בכוחות הרשע עד הסוף? האם זוהי אמונתם, שבה הם נושאים עדות על אלוהים מבלי לבקש כל תמורה? האם זוהי נאמנותם, שלשמה הם מוכנים לוותר על הכל כדי למלא את רצון האל? או שמא זוהי רוח מסירותם שבה הם מוותרים תמיד על דרישות אישיות ראוותניות? העובדה שבני אדם שמעולם לא הכירו את עבודת הניהול של אלוהים נותנים כל כך הרבה היא פשוט נס מופלא! לעת עתה, בואו לא נדון בשאלה כמה נתנו בני האדם האלה. לעומת זאת, התנהגותם ראויה מאוד לניתוחנו. פרט ליתרונות הקשורים להם הדוקות, האם ייתכן שיש כל סיבה אחרת לכך שבני האדם האלה, שלעולם לא מבינים את אלוהים, ייתנו לו כל כך הרבה? בכך אנחנו מגלים בעיה שלא זוהתה קודם לכן: הקשר בין האדם ואלוהים הוא קשר של אנוכיות עירומה. זהו קשר בין מעניק הברכות ומקבל הברכות. במילים פשוטות, זהו קשר הדומה לקשר בין עובד ומעביד. העובד עובד רק כדי לקבל את הגמול שהמעביד מעניק לו. בקשר כזה, אין חיבה אלא רק עסקה; אין אהבה הדדית, אלא רק צדקה וחסד; אין הבנה, אלא רק כניעה והטעיה; אין אינטימיות, אלא רק תהום שלא ניתן לגשר עליה. כשהדברים מגיעים למצב כזה, מי יכול לשנות מגמה שכזו מן הקצה אל הקצה? וכמה בני אדם מסוגלים להבין באמת עד כמה נואש הפך הקשר הזה? אני סבור שכשאנשים צוללים אל תוך השמחה שבזכייה בברכות, איש מהם לא מסוגל לדמיין עד כמה קשר כזה עם אלוהים הוא מביך ומכוער.

הדבר העצוב ביותר באמונה של האנושות באלוהים הוא שהאדם מקיים ניהול משל עצמו בתוך עבודתו של אלוהים ומזלזל בניהולו של אלוהים. הכישלון הגדול ביותר של האדם טמון באופן שבו, בד בבד עם שאיפתו להתמסר לאלוהים ולעבוד אותו, האדם בונה לעצמו את ייעודו האידיאלי תוך חישוב האופן שבו יוכל לזכות בברכה הגדולה ביותר ובייעוד הטוב ביותר. גם אם בני אדם מבינים עד כמה הם מעוררי רחמים, מלאי שנאה ועלובים, כמה מהם מוכנים לזנוח בקלות את האידיאלים והתקוות שלהם ולוותר עליהם? ומי מסוגל לעצור את עצמו מלכת ולהפסיק לחשוב רק על עצמו? אלוהים זקוק לאלה שישתפו איתו פעולה הדוקות וישלימו את הניהול שלו. נחוצים לו בני האדם שיקדישו את שכלם וגופם לעבודת הניהול שלו כדי להתמסר לו. הוא לא זקוק לבני אדם שיושיטו את ידם ויתחננו אליו בכל יום, ועל אחת כמה וכמה הוא לא זקוק לבני אדם הנותנים מעט ואז מצפים לקבל גמול עבור הטובה הזו. אלוהים מתעב את בני האדם התורמים תרומה קטנה ולאחר מכן נחים על זרי הדפנה. הוא שונא את בני האדם קרי הדם המתמרמרים על עבודת הניהול שלו ורק רוצים לדבר על העלייה לשמיים ועל זכייה בברכות. הוא מתעב אף יותר את בני האדם המנצלים את ההזדמנות שהעניקה להם העבודה שהוא עושה לשם ישועת האנושות. זאת מפני שלבני האדם האלה מעולם לא היה אכפת מה אלוהים מייחל להשיג ולרכוש באמצעות עבודת הניהול שלו. הם רק עסוקים בשאלה כיצד הם יכולים לנצל את ההזדמנות שהעניקה להם עבודתו של אלוהים כדי לזכות בברכות. הם אדישים כלפי לבו של אלוהים, משום שכל עיסוקם הוא בעתיד ובגורל האישי שלהם עצמם. בני האדם המתמרמרים על עבודת הניהול של אלוהים ושאין להם כל עניין ברצונו של אלוהים ובאופן שבו הוא מושיע את האנושות, עושים מה שמסב להם הנאה ללא כל קשר לעבודת הניהול של אלוהים. אלוהים לא מנציח את התנהגותם, לא מאשר אותה, וקל וחומר שהוא לא מביט עליה בעין יפה.

כמה יצורים חיים ומתרבים במרחבים העצומים של התבל, מצייתים שוב ושוב לחוק החיים ודבקים בכלל אחד קבוע. כל מי שמת לוקח איתו את הסיפורים של כל מי שחיי, וכל מי שחיי חוזר על אותה היסטוריה טרגית של כל מי שמת. על כן, חזקה על האנושות לשאול את עצמה: מדוע אנו חיים? ומדוע אנו צריכים למות? מי שולט בעולם הזה? ומי ברא את האנושות הזו? האם אמא אדמה באמת בראה את האנושות? האם האנושות באמת שולטת בגורלה שלה? ... מזה אלפי שנים, האנושות שואלת את השאלות האלה פעם אחר פעם. למרבה הצער, ככל שהאנושות רודפת את השאלות האלה יותר, כך היא צמאה יותר למדע. המדע מספק סיפוק קצר והנאה זמנית של בשר ודם, אך בהחלט לא די בו לחלת את האנושות מהבידוד, מהבדידות, ומהאימה וחוסר האונים שהיא בקושי מסווה, השורים בעומק נשמתה. האנושות רק משתמשת בידע מדעי שניתן לראות בעין בלתי מזוינת ושהמוח יכול לתפוס כדי לשכך את לבה הדואב. עם זאת, ידע מדעי שכזה לא יכול למנוע מהאנושות מלחקור תעלומות. האנושות לא יודעת מי הריבון על כל הדברים בתבל, וקל וחומר שהיא לא יודעת מה ראשיתה ועתידה של האנושות. האנושות רק חיה תחת החוק הזה בעל כורחה. איש לא יכול להימלט ממנו ואיש לא יכול לשנות אותו, מאחר שבכל צבא השמים, ישנו רק אחד החי מעולם ועד עולם והמחזיק בריבונות על הכל. הוא האחד שהאדם מעולם לא ראה, שהאנושות מעולם לא הכירה, שהאנושות מעולם לא האמינה בקיומו, אך הוא האחד שנפח נשמת חיים באבות האנושות והעניק לאנושות חיים. הוא האחד שמקיים ומזין את האנושות לשם קיומה, ומכוון את האנושות עד היום. יתר על כן, בו לבדו תלויה האנושות לשם הישרדותה. הוא מחזיק בריבונות על הכל ומושל בכל היצורים החיים בתבל. הוא פוקד על ארבע העונות, והוא זה שמזמן את הרוח, את הכפור, את השלג ואת הגשם. הוא מעניק לאנושות את אור השמש וגורם לבואו של הלילה. הוא שפרס את השמים ואת הארץ, סיפק לאדם את ההרים, את האגמים ואת הנהרות ואת כל היצורים החיים שבתוכם. מעשיו נמצאים בכל מקום, עוצמתו נמצאת בכל מקום, חוכמתו נמצאת בכל מקום וסמכותו נמצאת בכל מקום. כל אחד מהחוקים והכללים האלה הם ההתגלמות של מעשיו, וכל אחד מהם חושף את חוכמתו ואת סמכותו. מי יכול לפטור את עצמו מריבונותו? ומי יכול להשתחרר מתכנוניו? הכל קיים תחת מבטו ויתרה מכך, הכל חי תחת ריבונותו. עוצמתו ומעשיו לא מותירים לאנושות ברירה אלא להכיר בעובדה שהוא אכן קיים והוא הריבון על הכל. אין מלבדו כל דבר היכול לפקוד על התבל, וקל וחומר שאין כל דבר היכול לקיים את האנושות ללא מנוח. ללא קשר לשאלה אם אתם מסוגלים לזהות את מעשי האל, ובלי קשר לשאלה אם אתם מאמינים בקיומו של אלוהים, אין ספק שגורלכם הוא נתון לקביעתו של אלוהים, ואין ספק שאלוהים תמיד יחזיק בריבונות על הכל. קיומו וסמכותו לא מותנים בשאלה אם האדם יכול להכיר ולתפוס אותם. רק הוא יודע את עברו של האדם, את ההווה שלו ואת עתידו, ורק הוא יכול לקבוע את גורל האנושות. בין אם אתם מסוגלים לקבל את העובדה הזאת ובין אם לא, בקרוב האנושות תהיה עדה לכל זאת במו עיניה, וזו העובדה שאלוהים יממש במהירה. האנושות חיה ומתה תחת עינו הפקוחה של אלוהים. האנושות חיה כתוצאה מניהולו של אלוהים, וכשעיניה נעצמות בפעם האחרונה, גם זה קורה כתוצאה מאותו ניהול. פעם אחר פעם, האדם בא והולך, הלוך ושוב. ללא יוצא מן הכלל, כל זה חלק מריבונותו ותכנונו של אלוהים. ניהולו של אלוהים תמיד צועד קדימה והוא מעולם לא חדל. הוא יגרום לאנושות להיות מודעת לקיומו, לבטוח בריבונותו, לחזות במעשיו ולשוב אל מלכותו. זוהי תוכניתו, וזו העבודה שהוא מבצע כבר אלפי שנים.

עבודת הניהול של אלוהים החלה בבריאת העולם, והאדם הוא עיקר העבודה הזו. אפשר לומר שבריאת הכל בידי אלוהים נעשתה למען האדם. מאחר שעבודת הניהול שלו מתפרסת על פני אלפי שנים ולא בוצעה תוך דקות או שניות ספורות, או כהרף עין או במשך שנה או שנתיים, היה עליו לברוא דברים נוספים שהיו נחוצים לשם הישרדותו של האדם, כגון השמש, הירח, כל מיני יצורים חיים ומזון וסביבת חיים עבור האנושות. זו הייתה תחילת ניהולו של אלוהים.

לאחר מכן, אלוהים העביר את האנושות לידי השטן. האדם חי בתחומו של השטן, והדבר הוביל בהדרגה לעבודת האל בעידן הראשון: הסיפור של עידן החוק... במהלך כמה אלפי שנים בעידן החוק, האנושות התרגלה להכוונה של עידן החוק, והיא החלה להתייחס אליה בקלות ראש ועזבה בהדרגה את השגחתו של אלוהים. על כן, במקביל לדבקותה בחוק, היא גם עבדה אלילים וביצעה מעשים רעים. היא נותרה ללא ההגנה של יהוה וחיה את חייה רק לפני המזבח בבית המקדש. למעשה, עבודת האל נטשה אותה כבר מזמן ועל אף שבני ישראל עוד דבקו בחוק וקראו בשם יהוה, ואפילו האמינו בגאווה שרק הם עמו של יהוה והם נבחריו של יהוה, כבוד האל נטש אותם חרישית...

כשאלוהים מבצע את עבודתו, הוא תמיד עוזב בשקט מקום אחד בעודו מבצע חרש את העבודה החדשה שהוא מתחיל במקום אחר. כל זה נראה לא יאמן לבני האדם, שהפכו לקהי חושים. בני האדם תמיד הוקירו את הישן והתייחסו לחדש ולבלתי מוכר בעוינות או ראו בו מטרד. לכן מבין כל הדברים, האדם הוא האחרון שיודע על כל עבודה חדשה שאלוהים מבצע, מראשית ועד תכלית.

כפי שהיה תמיד, לאחר עבודתו של יהוה בעידן החוק, אלוהים החל בעבודתו החדשה של השלב השני: ללבוש בשר ודם, להתגלם כאדם לפרק זמן של עשר או עשרים שנים, ולשאת את דבריו ולבצע את עבודתו בקרב מאמינים. אולם ללא יוצא מן הכלל, איש לא ידע זאת, ורק מספר קטן של בני אדם הכיר בכך שהוא אלוהים שהפך לבשר ודם, לאחר שהאדון ישוע מוסמר אל הצלב וקם לתחייה. באופן בעייתי הופיע אדם אחד בשם פאולוס שלקח על עצמו את תפקיד אויבו המר של אלוהים. גם לאחר שהוא הוכה והפך לשליח, אופיו הישן של פאולוס לא השתנה, והוא כתב אגרות רבות. למרבה הצער, דורות מאוחרים יותר התייחסו לאגרות שלו כאל דברי האל שיש להפיק מהם הנאה, עד כדי כך שהם נכללו בברית החדשה ובלבלו בינם לבין הדברים שאלוהים אמר. זוהי באמת חרפה גדולה מאז ראשית כתיבתם של כתבי הקודש. והאם הטעות הזו לא נבעה מטיפשותו של האדם? בני האדם לא ידעו כלל שבכתבי עבודתו של אלוהים בעידן החסד, אין מקום לאגרות וכתבים רוחניים של האדם המתחזים לעבודתו ולדבריו של אלוהים. אך זוהי סטייה מהנושא, ולכן בואו נחזור לנושא המקורי שלנו. ברגע שהשלב השני של עבודת האל הושלם – לאחר הצליבה – הושלמה עבודתו של אלוהים לגאול את האדם מחטאיו (כלומר, השבת האדם מידיו של השטן). לכן מאותו רגע ואילך, היה על האנושות רק לקבל את האדון ישוע כמושיע, כדי שחטאיה ייסלחו. באופן כללי, חטאי האדם כבר לא היוו מכשול לזכייתו בישועה ולבואו בפני אלוהים, והם כבר לא היו הדבר שבאמצעותו השטן מאשים את האדם. זאת משום שאלוהים עצמו ביצע עבודה אמיתית, הפך לדמותו ולניסיונו של בני האדם החוטאים הבשר והדם, ואלוהים עצמו היה קורבן המנחה של החטאים. כך האדם ירד מהצלב, נגאל וזכה בישועה בזכות בשרו ודמו של אלוהים, דמות בני האדם החוטאים הבשר והדם. על כן, לאחר שהאדם נפל בשבי השטן, הוא התקרב בצעד אחד לקבלת ישועה בפני אלוהים. כמובן, השלב הזה של העבודה היה ניהולו של אלוהים, שהיה שלב אחד מעל לעידן החוק וברמה מעמיקה יותר מעידן החוק.

זהו ניהולו של אלוהים: למסור את האנושות לשטן – את האנושות שלא יודעת מהו אלוהים, מהו הבורא, כיצד לעבוד את אלוהים ומדוע יש להתמסר לאלוהים – ולתת יד חופשית לשחיתות של השטן. לאחר מכן, צעד אחר צעד, אלוהים משחרר את האדם מידי השטן, עד שהאדם עובד את אלוהים באופן מלא ודוחה את השטן. זהו הניהול של אלוהים. כל זה נשמע כמו סיפור מיתי ונראה תמוה. בני אדם מרגישים שזה כמו סיפור מיתי, וזאת מפני שאין להם שמץ של מושג כמה דברים קרו לאדם במהלך מספר אלפי השנים האחרונות, וקל וחומר שהם לא יודעים כמה סיפורים התרחשו ברחבי התבל הזו. ויתרה מכך, זאת משום שהם לא יכולים להעריך את העולם המדהים יותר, את העולם המאיים יותר, הקיים מעבר לעולם החומרי, שעיני בן-התמותה שלהם מונעות מהם לראות. הדבר מרגיש לאדם כבלתי נתפס, וזאת מפני שהאדם לא מבין כלל את חשיבותה של ישועת האל את האנושות ואת חשיבותה של עבודת הניהול של אלוהים, והוא לא תופס את האופן שבו אלוהים רוצה שהאנושות תיראה בסופו של דבר. האם זו אנושות הקרובה לאדם וחווה, שהשטן לא השחית אותה? לא! ניהולו של אלוהים נעשה כדי לזכות בקבוצת בני אדם העובדים את אלוהים ומתמסרים לו. השטן השחית את האנושות הזו, אך היא כבר לא רואה בשטן אב. היא מזהה את פרצופו המכוער של השטן, ודוחה אותו ומתייצבת בפני אלוהים כדי לקבל מידיו שיפוט וייסורים. היא יודעת מה מכוער, וכיצד הוא עומד בניגוד למה שקדוש, והיא מכירה בגדולתו של אלוהים וברוע של השטן. אנושות כזו לא תעבוד עוד למען השטן ולא תעבוד את השטן, ולא תקדש את השטן. זאת מפני שזוהי קבוצת בני אדם שכבר נפלו באמת בנחלת האל. זוהי חשיבותו של ניהול האנושות בידי אלוהים. במהלך עבודת ניהולו של אלוהים בעת הזאת, האנושות היא מושא השחתתו של השטן ובמקביל לכך היא גם מושא ישועתו של אלוהים, וכן התוצר עליו נאבקים אלוהים והשטן. במקביל לביצוע עבודתו, אלוהים משחרר את האדם בהדרגה מידי השטן וכך האדם מתקרב יותר ויותר לאלוהים...

ואז הגיע עידן המלכות, שהוא שלב מעשי יותר של עבודה, אך הוא גם השלב שהאדם הכי מתקשה לקבל. זאת משום שככל שהאדם מתקרב יותר אל אלוהים, כך מטהו של אלוהים מתקרב יותר אל אדם, וכך פני האל מופיעות בפני האדם ביתר בהירות. בעקבות גאולת האנושות, האדם חוזר באופן רשמי למשפחת האל. האדם חשב שכעת הגיע הזמן להנאה, אך הוא נתון למתקפה חזיתית של אלוהים שאיש מעולם לא ניבא. מתברר שזוהי הטבילה שאנשי האל צריכים "ליהנות" ממנה. תחת טיפול שכזה, לבני אדם אין ברירה אלא לעצור ולחשוב לעצמם, "אני השה שהיה אבוד במשך שנים רבות, שאלוהים השקיע כל כך הרבה כדי לקנות אותו בחזרה. אם כן, מדוע אלוהים מתייחס אליי כך? האם זוהי דרכו של אלוהים לצחוק עליי ולחשוף אותי?" ... בחלוף השנים, האדם הפך לרפה, משחווה את מצוקת הזיכוך והייסורים. על אף שהאדם איבד את ה"כבוד" וה"רומנטיקה" של ימים עברו, הוא החל להבין באופן לא מודע את אמת היותו אדם והחל להעריך את שנות מסירותו של אלוהים לישועת האנושות. האדם מתחיל אט-אט לתעב את הבהמיות שלו עצמו. הוא מתחיל לשנוא את פראיותו, את כל אי-ההבנות שלו עם אלוהים ואת הדרישות הבלתי סבירות שהוא מציב לאלוהים. לא ניתן להשיב את הזמן לאחור, אירועי העבר הופכים לזיכרונות המצערים של האדם, ודבריו ואהבתו של אלוהים הופכים לכוח המניע בחיים החדשים של האדם. פצעי האדם נרפאים עם כל יום שעובר, כוחו שב אליו והוא קם ומביט בפני האל הכול יכול... ואז הוא מגלה שאלוהים תמיד היה לצדו ושחיוכו וארשת פניו היפהפייה עדיין מרגשים כל כך. לבו עדיין מלא בדאגה לאנושות שברא, וידיו עדיין חמות וחזקות כפי שהיו בראשית. האדם כאילו חזר לגן עדן, אלא שהפעם האדם לא מקשיב יותר לפיתוייו של הנחש וכבר לא דוחה את יהוה. האדם כורע ברך בפני אלוהים, מרים את מבטו אל פניו המחייכות של אלוהים, ומעלה את הקורבן המנחה היקר לו מכל – הו! אדוניי, אלוהיי!

האהבה והחמלה של אלוהים מחלחלים אל תוך כל פרט ופרט של עבודת הניהול שלו, ובין שבני אדם מסוגלים להבין את כוונותיו הטובות של אלוהים ובין שלא, הוא בכל זאת מבצע ללא לאות את העבודה שבכוונתו להשלים. ללא קשר לשאלה עד כמה בני אדם מבינים את ניהולו של אלוהים, כולם יכולים להעריך את היתרונות והסיוע בעבודה שאלוהים עושה. אולי לא חשתם כיום כלל באהבה או בחיים שאלוהים סיפק לכם, אך כל עוד לא תנטשו את אלוהים ולא תוותרו על נחישותכם לחפש את האמת, תמיד יבוא יום שבו חיוכו של אלוהים יתגלה לכם. זאת מפני שמטרת עבודת הניהול של אלוהים היא להשיב אליו את האנושות המצויה בתחומו של השטן, ולא לנטוש את האנושות שהשטן השחית ואשר מתנגדת לאלוהים.

הדברים הובעו ב-23 בספטמבר, 2005

 


נכתב על ידי , 27/9/2018 14:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סרט קצר – מערכון 'אהבה כזאת אי אפשר לתפוס בשום רשת'


סרט קצר – מערכון 'אהבה כזאת אי אפשר לתפוס בשום רשת'
המערכון "אהבה כזאת אי אפשר לתפוס בשום רשת" משתף את הצופים בניסיונה של משיחית, שהיתה קרבן לניטור ולרדיפות מכל סוג אפשרי מצד הממשל הקומוניסטי בסין. היא אינה יכולה לשוב לביתה, והיא נאלצת לחיות במנוסה תמידית. הממשל הקומוניסטי השקיע סכומי עתק כדי לבנות את "פרויקט הסקיינט" שלו, שמיועד לדכא משיחיים ומתנגדי משטר. הממשל יצר את רשת מצלמות המעקב הגדולה בעולם כדי לשלוט בסין בצורה כל כך הדוקה, שאפילו סיכה או טיפת מים לא יכולה לעבור דרך הרשת. תחת המעקב האינטנסיבי שמנהלת הממשלה, חירותם של משיחיים מוגבלת על כל צעד ושעל והם נתונים בסכנה מתמדת ועלולים להיעצר ולהיכלא. עם זאת, בזכות הכוונה אלוהית, משיחיים מכנסיית האל הכול יכול לא איבדו את אמונתם באלוהים – אמונתם התחשלה מתוך הקשיים שהם נאלצו לעבור. הממשל הקומוניסטי יכול אולי ללכוד ברשת את גופם, אך הוא לעולם לא ישיג את לבם, השואף אל האור וחפץ לאהוב את אלוהים.
נכתב על ידי , 26/9/2018 15:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכרת אלוהים היא הדרך ליראת אלוהים ולהתרחקות מרע


 

כל אחד מכם נדרש לבחון מחדש את חיי אמונתו באלוהים, על מנת שתוכלו לדעת אם בחיפושכם אחר אלוהים הוא הצלחתם באמת להבין, הצלחתם באמת לתפוס ולזכות באמת להכיר את אלוהים, אם אתם יודעים באמת מה יחסו של אלוהים כלפי סוגי בני האדם השונים ואם אתם מבינים באמת מהי עבודתו של אלוהים עליו וכיצד אלוהים מגדיר כל אחד ממעשיו. האל הזה, העומד לצדכם, המנחה את כיוון התקדמותכם, הקובע את גורלכם ומספק את כל צרכיכם – בסיכומו של דבר, עד כמה אתם מבינים ועד כמה אתם באמת יודעים על אודותיו? האם ידוע לכם מהי עבודתו עליכם מדי יום ביומו? האם ידועים לכם העקרונות והמטרות שעליהם הוא מבסס כל פעולה ופעולה שלו? האם ידוע לכם כיצד הוא מנחה אתכם? האם ידועים לכם האמצעים שבעזרתם הוא מקיים אתכם? האם ידועות לכם השיטות שבהן הוא מוביל אתכם? האם ידוע לכם מה הוא רוצה להשיג מכם ומה הוא רוצה להשיג בכם? האם אתם מכירים את גישתו כלפי ההתנהגות רבת-הפנים שלכם? האם ידוע לכם אם אתם בני אדם האהובים עליו? האם ידועים לכם מה המקורות שלו לשמחה, כעס, צער והנאה, המחשבות והרעיונות העומדים מאחוריהם, ומהי מהותו? בסופו של דבר, האם אתם יודעים איזה מן אל הוא האל שאתם מאמינים בו? האם אי פעם חשבתם על שאלות אלה או שאלות דומות להן, והאם הבנתם אותן? בחיפושכם אחר אמונה באלוהים, האם הבהרתם את כל אי ההבנות שהיו לכם לגבי אלוהים, מתוך הערכה וחוויה אמיתית של דברי האל? לאחר שקיבלתם את משמעתו ותוכחתו של אלוהים, האם הגעתם לכדי ציות ואכפתיות אמיתיים? בעיצומם של הייסורים והשיפוט של אלוהים, האם הכרתם את אופיו המרדני והשטני של האדם והאם זכיתם בקורטוב הבנה של קדושת אלוהים? מתוך הנחייתם והארתם של דברי האל, האם התחלתם לפתח השקפה חדשה על החיים? בעיצומו של ניסיון אלוהים, האם חשתם בחוסר סובלנותו כלפי עבירות האדם, והאם הבנתם מה הוא דורש מכם וכיצד הוא מושיע אתכם? אם אינכם יודעים מה פירוש הדבר לא להבין את אלוהים, וכיצד לתקן את חוסר ההבנה הזה, אפשר לומר כי מעולם לא כרתם ברית אמת עם אלוהים ומעולם לא הבנתם את אלוהים, או לכל הפחות מעולם לא רציתם להבין אותו. אם אינכם יודעים מהם המשמעת והתוכחה של אלוהים, ודאי שאינכם יודעים מהם ציות ואכפתיות, או לפחות מעולם לא נשמעתם לאלוהים ולא היה לכם אכפת ממנו באמת. אם מעולם לא חוויתם את ייסוריו ושיפוטו של אלוהים, ודאי שאינכם יודע מהי קדושתו, ועל כן לעולם לא תבינו לגמרי מהי מרדנותו של האדם. אם מעולם לא הייתה לכם השקפה נכונה על החיים, או מטרה נכונה בחיים, ואתם עדיין מבולבלים והססנים לגבי נתיב עתיד חייכם, אפילו עד כדי כך שאתם חוששים להתקדם, אזי בוודאות מעולם לא זכיתם באמת להארתו והכוונתו של אלוהים, ואפשר לומר שדברי האל מעולם לא קיימו או אוששו אתכם. אם אלוהים טרם ניסה אתכם, מן הסתם אינכם יודעים מהו חוסר סובלנותו של אלוהים כלפי עבירות האדם, ולא תבינו מה אלוהים דורש מכם בסופו של דבר, ואף פחות מכך, מהי עבודתו בניהול ובישועת האדם בסופו של דבר. אם בן אדם מעולם לא חווה את תפס דבר מדברי האל, אין זה משנה כמה שנים הוא מאמין באלוהים – אין ספק שהוא אינו פוסע בנתיב לישועה, שאמונתו באלוהים ריקה לבטח מתוכן, ידיעתו על אודות אלוהים אפסית אף היא ומן הסתם אין לו שמץ של מושג מהי יראת אלוהים.
התכונות השייכות לאלוהים ומה שאלוהים הינו, מהותו של אלוהים, טבעו של אלוהים – כל אלה נודעו בזכות דבריו לאנושות. כשהאדם יחווה את דברי האל, במהלך הוצאתם לפועל, הוא יבין את מטרת דברי האל ואת המקור הבלתי נדלה של דברי האל ואת הרקע להם, ויבין ויעריך את ההשפעה הרצויה של דברי האל. עבור האנושות, כל אלה הם דברים שאדם חייב לחוות, לתפוס, ולגשת אליהם כדי לגשת לאמת ולחיים, לתפוס את כוונותיו של אלוהים, לשנות את טבעו ולהיות מסוגל להישמע לריבונותו של אלוהים ולהסדריו. באותה עת שהאדם חווה, תופס, וניגש לדברים האלה, הוא צובר בהדרגה הבנה של אלוהים ובשלב זה הוא גם צובר דרגות שונות של ידע על אודותיו. הבנה וידע אלה לא נובעים מתוך משהו שהאדם מדמיין או מחבר בעצמו, אלא ממה שהוא מעריך, חווה, מרגיש ומאשש בתוך עצמו. רק לאחר ההערכה, החוויה, ההרגשה, והאישוש של הדברים האלה, הכרתו של האדם את אלוהים רוכשת תוכן; רק הידע שהוא מקבל בשלב זה הוא ממשי, אמיתי ומדויק, ותהליך זה – של השגה אמיתית של הבנה והכרה של אלוהים דרך הערכה, חוויה, הרגשה, ואישוש דבריו – אינו אלא קשר אמיתי בין האדם לאלוהים. בעיצומה של התקשרות כזו, האדם מבין את כוונות אלוהים ותופס אותן באמת, מבין ומכיר באמת את התכונות השייכות לאלוהים ומה שאלוהים הינו, מבין ומכיר באמת את מהות אלוהים, מבין ומכיר בהדרגה את טבעו של אלוהים, זוכה לוודאות באשר לריבונות אלוהים על הבריאה כולה ולהגדרה הנכונה של ריבונות זו ומשיג חזקה מהותית על זהותו ועמדתו של אלוהים ומכיר אותם. בעיצומה של התקשרות כזו, צעד אחר צעד, משנה האדם את דעותיו על אלוהים והוא כבר לא מדמיין אותו יש מאין, או נותן דרור לחשדותיו לגביו, או אינו מבין אותו, או מגנה אותו, או מעביר עליו ביקורת, או מטיל בו ספק. כתוצאה מכך, לאדם יהיו פחות ויכוחים עם אלוהים, יהיו לו פחות עימותים עם אלוהים, ויהיו פחות הזדמנויות שבהן הוא ימרוד באלוהים. לעומת זאת, האכפתיות של האדם וציותו לאלוהים ילכו ויתעצמו, ויראת האל שלו תהפוך לאמיתית יותר, כמו גם עמוקה יותר. בעיצומה של התקשרות כזו, האדם לא רק יזכה לקבל את האמת ואת טבילת החיים, אלא גם יזכה בה בעת להכיר את אלוהים באמת. בעיצומה של התקשרות כזו, האדם לא רק יעבור שינוי בטבעו ויזכה בישועה, אלא גם יצבור בה בעת רחישת כבוד וסגידה אמיתית של יציר שנברא לאלוהים. משזכה בהתקשרות כזו, אמונתו של האדם באלוהים לא תהיה רק עוד דף נייר ריק מתוכן, או הבטחה שאינה אלא מס שפתיים, או רדיפה והערצה עיוורות. רק בהתקשרות כזו, חיי האדם יתבגרו מיום ליום, ורק כעת ובהדרגה יתחולל שינוי בטבעו, ושלב אחר שלב, תשתנה אמונתו באלוהים מאמונה מעורפלת שאינה ודאית, לציות ואכפתיות אמיתיות ולרחישת כבוד אמיתית. בחיפושו אחר אלוהים, האדם גם יתקדם בהדרגה מעמדה סבילה לעמדה פעילה, מאדם שפועלים עליו לאדם הנוקט פעולה חיובית. רק בהתקשרות כזו, האדם יבין ויתפוס את אלוהים באמת, ויזכה להכיר את אלוהים באמת. מכיוון שהרוב המכריע של בני האדם מעולם לא זכה בקשר אמיתי עם אלוהים, הידע של בני אדם אלה על אלוהים אינו אלא תיאורטי, ברמה של מכתבים ודוקטרינות. כלומר בכל הנוגע להכרתם את אלוהים, הרוב המכריע של בני אדם, ואין זה משנה כמה שנים הם האמינו באלוהים, עודנו בנקודת הפתיחה – בני אדם אלה עדיין תקועים ביסוד מחוות ההערכה המסורתיות, עם קישוטים בצבעים אגדיים ואמונות טפלות פיאודליות. העובדה שהכרתו של האדם את אלוהים תקועה בנקודת ההתחלה פירושה שמבחינה מעשית היא אינה קיימת. מלבד הכרזתו של אדם על הכרה בעמדתו ובזהותו של אלוהים, אמונתו של האדם באלוהים נמצאת עדיין במצב של חוסר ודאות מעורפל. לאור האמור לעיל, עד כמה יכול האדם להחזיק ביראה אמיתית לאלוהים?
אין זה משנה כמה אמונתכם בקיומו של אלוהים חזקה – היא אינה יכולה לתפוס את מקומה של הכרתכם את אלוהים ולא את יראתכם כלפי אלוהים. אין זה משנה כמה אתם נהנים מברכותיו ומחסדיו – הדבר אינו יכול לתפוס את מקומה של הכרתכם באלוהים. אין זה משנה עד כמה אתם מוכנים ולהוטים להקדיש ולהקריב את כל כולכם למענו – הדבר אינו יכול לתפוס את מקומה של הכרתכם את אלוהים. אולי אתם בעצם מכירים כל כך טוב את דברי האל, עד שאתם יודעים אותם בעל פה ומסוגלים לדקלם אותם מהסוף להתחלה. אולם, דבר זה אינו יכול לתפוס את מקומה של הכרתכם את אלוהים. ככל שירצה האדם להיות חסיד אלוהים, אם מעולם לא היה לו קשר אמיתי עם אלוהים, או אם לא חווה מעולם חוויה אמיתית של דברי האל, הרי שהכרתו את אלוהים תהיה ריקנית, או שתהיה הזיה אינסופית ותו לא. כל כמה ש"התחככתם" עם אלוהים במקרה או פגשתם בו פנים אל פנים, הכרתכם את אלוהים תהיה עדיין אפסית ויראתכם את אלוהים תהיה לא יותר מאמרת כנף ריקה או אידאל.
אנשים רבים מחזיקים בדברי האל כדי לקרוא בהם מדי יום ביומו, אפילו עד כי הם משננים בקפדנות את כל הפסוקים הקלאסיים, כאילו היו הנכס היקר ביותר שלהם, ומעבר לכך, הם מטיפים בכל מקום את דברי האל, תוך תמיכה בזולת וסיוע לו באמצעות דבריו. הם חושבים שבכך הם נושאים עדות לאלוהים, נושאים עדות לדבריו, שבכך הם פוסעים בנתיב אלוהים. הם חושבים שבכך הם חיים על פי דברי האל, שבכך הם מכניסים את דברי האל אל תוך חייהם באמת ושבכך יזכו לשבח מאלוהים, ייוושעו ויהפכו למושלמים. אולם אף שהם מטיפים את דברי האל, בפועל הם לא נשמעים לדבריו, ואינם מנסים לעמוד בקנה אחד עם מה שדברי האל מגלים. במקום זאת, הם משתמשים בדברי האל כדי לזכות בדרכי מרמה בהערצתו ובאמונו של הזולת, לנהל בעצמם ולמעול ולגנוב את התפארת המגיעה לאלוהים. תוך ניצול ההזדמנות הנקרית בדרכם בעצם הפצת דברי האל, הם מקווים לשווא לזכות בעבודתו של אלוהים ובשבחיו. שנים חלפו, ולא רק שלא יכלו אנשים אלה לזכות בשבחי אלוהים כשהטיפו את דברי האל, ולא רק שלא יכלו לגלות את הנתיב הנכון שבו עליהם ללכת כשהם נושאים עדות לדברי האל, ולא רק שלא סייעו לעצמם או תמכו בעצמם בעודם מסייעים לזולת ותומכים בו באמצעות דברי האל, ולא רק שהם לא יכלו להכיר את אלוהים או לעורר בלבם יראה אמיתית לאלוהים בעודם עושים את כל הדברים האלה – נהפוך הוא, חוסר הבנתם את אלוהים רק גדל והולך, חוסר אמונם בו מחמיר והולך, האופן שבו הם מדמיינים אותו מקצין והולך. התיאוריות שלהם באשר לדברי האל מנחות אותם ותומכות בהם, ונדמה שהם מרגישים בבית, כאילו הם מפעילים את כישוריהם בקלות, כאילו מצאו את ייעוד חייהם ואת שליחותם, כאילו זכו בחיים חדשים ובישועה, כאילו בהעלאת דברי האל שוב ושוב על לשונם, זכו בגישה לאמת, תפסו את כוונותיו של אלוהים וגילו את הדרך להכיר אותו, כאילו שכשהם מטיפים את דברי האל, הם זוכים לעתים קרובות לפגוש את אלוהים פנים אל פנים. כמו כן, לעתים קרובות הם "מתרגשים" עד לכדי התקפי בכי, ולעתים קרובות הם הולכים אחרי ה"אל" שבדברי האל ונדמה שהם מנסים ללא הרף לזכות בדאגתו ואדיבותו ובה בעת לתפוס את ישועת אלוהים את האדם ואת ניהולו, להכיר את מהותו ולהבין את טבעו הצודק. בהסתמך על יסודות אלה, נדמה שהם מאמינים באמונה שלמה יותר בקיומו של אלוהים, מודעים יותר לרוממותו וחשים אף יותר לעומק את תפארתו ואת נשגבותו. בהיותם ספוגים בידע שטחי של דברי האל, נדמה שאמונתם גדלה, שנחישותם לעמידה בסבל התחזקה וכי הכרתם את אלוהים העמיקה. הם אינם יודעים שעד שיחוו באמת את דבר אלוהים, כל הידע שלהם על אלוהים ודעותיהם לגביו נובעים אך ורק מתקוות דמיונם ומניחושיהם. אמונתם לא תעמוד באף מבחן מאלוהים, רוחניותם ושיעור קומתם לכאורה, פשוט לא יעמדו בניסיון או בדיקה של אלוהים, נחרצותם אינה אלא טירה בחול, והכרתם לכאורה את אלוהים היא פרי דמיונם ותו לא. למעשה, אנשים אלה שהשקיעו לכאורה מאמץ רב בדברי האל, מעולם לא הבינו מהי אמונה אמיתית, מהו ציות אמיתי, מהי אכפתיות אמיתית, או מהי ההכרה האמיתית של אלוהים. הם לוקחים תאוריה, דמיון, ידע, מתנה, מסורת, אמונות טפלות, ואף את ערכי המוסר של האנושות, והופכים אותם ל"השקעות הון" ו"כלי נשק צבאיים" לשם האמונה באלוהים והחיפוש אחריו, ואף הופכים אותם ליסודות אמונתם באלוהים וחיפושם אחריו. במקביל, הם גם לוקחים את ההון ואת כלי הנשק הללו והופכים אותם לקמע קסם להכרת אלוהים, ועמידה והתמודדות עם ניסיונו, בדיקתו, ייסוריו ושיפוטו של אלוהים. בסופו של דבר, יציר כפיהם איננו אלא מסקנות על אלוהים הספוגות בקונוטציה דתית ובאמונות טפלות פיאודליות, וכל זה אינו אלא תפיסה רומנטית, גרוטסקית וחידתית, ודרכם להכיר ולהגדיר את אלוהים יצוקה באותה תבנית של אותם האנשים המאמינים רק בשמיים ממעל, או באיש הזקן שבשמיים, בעוד שממשיותו של אלוהים, מהותו, טבעו, התכונות השייכות לו, הווייתו וכו' — כל הדברים הקשורים באלוהים האמיתי בעצמו —הם דברים שלא הצליחו לתפוס – דברים לא רלוונטיים ואף מנוגדים לחלוטין לתפיסתם. כך, על אף שהם חיים על פי ההדרכה והתמיכה של דברי האל, הם בכל זאת אינם מסוגלים באמת לפסוע בנתיב של יראת אלוהים והסתלקות מרע. הסיבה האמיתית לכך היא שהם מעולם לא התוודעו לאלוהים, ומעולם לא היו להם קשר או התקשרות אמיתית איתו, ועל כן לא התאפשר להם להגיע לכדי הבנה הדדית עם אלוהים, או לעורר בקרבם אמונה אמיתית בו בחיפוש אחריו או בעבודת אלוהים. צורכם להתייחס כך לדברי האל ולאלוהים – השקפה וגישה אלה הן שחרצו את גורלם להעלות חרס במאמציהם, לנצח לא להיות מסוגלים לצעוד בנתיב יראת אלוהים וההסתלקות מרע. המטרה שאליה הם מכוונים והכיוון בו הם צועדים מסמלים את היותם אויבי אלוהים לנצח נצחים, ומסמלים כי לנצח נצחים לא יוכלו לזכות בישועה.
אם אדם הוא חסיד של אלוהים במשך שנים רבות ודברי האל תומכים בו במשך שנים רבות, אך הגדרתו את אלוהים תהיה זהה במהותה לזו של אדם המשתטח בפני אלילים, הרי שפירוש הדבר שאדם זה לא זכה במציאות של דברי האל. זאת משום שהאדם פשוט לא נוכח במציאות של דברי האל, ולכן למציאות, לאמת, לכוונות, ולדרישות מהאנושות, הטבועות כולן בדברי האל, לא היה כל קשר אליו. כלומר, לא משנה עד כמה יתאמץ אדם כזה להבין את המשמעות השטחית של דברי האל, מאמץ זה חסר תועלת: הוא תר אחר מילים בלבד ועל כן כל שיקבל יהיה מן הסתם מילים בלבד. גם אם הדברים שנושא אלוהים הם פשוטים או סתומים כלפי חוץ, הם כולם אמיתות חיוניות לאדם כשהוא נוכח בחיים, הם מעיין מים חיים המאפשר לו לשרוד בגוף ובנפש. הם מספקים את כל מה שהאדם צריך כדי להישאר בחיים, הם הדוֹגמה והאמונה המשמשות אותו בחיי היום-יום, הנתיב, המטרה והכיוון שעליו לצלוח כי לזכות בישועה, כל אמת שאמורה להיות בידיו כיציר נברא בפני אלוהים, כל אמת בנוגע להישמעות לאלוהים ועבודת אלוהים. הם הערובה המבטיחה את הישרדותו של האדם, הם לחם חוקו של אדם והם גם התמיכה החסונה המאפשרת לאדם להיות חזק ולעמוד על רגליו. הם עשירים במציאות האמת של האנושות הרגילה, כפי שהאנושות שנבראה מביאה אותה לידי ביטוי, הם עשירים באמת שבאמצעותה האנושות נחלצת מהשחיתות וחומקת ממלכודות השטן, הם עשירים בהוראה, תוכחה ועידוד בלתי נלאים, ובנחמה שהבורא מעניק לאנושות שנבראה. הם המשואה המנחה את בני האדם והופכת אותם לנאורים כך שיבינו את כל הדברים החיוביים, הם הערובה שמבטיחה כי בני האדם ייווכחו ויזכו בכל מה שצודק וטוב, הם המדד שעל פיו כל בני האדם, האירועים והעצמים נמדדים והם גם סמן הניווט אשר מוביל את בני האדם לישועה ולנתיב האור. רק כשהוא חווה באמת את דברי האל, זוכה האדם באמת ובחיים. רק כך הוא מבין מהי האנושות הרגילה, מה הם חיים בעלי משמעות, מה הוא יציר בריאה אמיתי, מהי הישמעות אמיתית לאלוהים. רק כך הוא מבין את האכפתיות הנחוצה כלפי אלוהים, את אופן מילוי חובותיו של יציר נברא ואת אופן אימוץ דמותו של אדם אמיתי. רק כך הוא מבין מה פשר האמונה הממשית ועבודת אלוהים הממשית. רק בכך הוא מבין מיהו המושל בשמיים ובארץ ובכל צבאם. רק כך הוא מבין את הכלים שבאמצעותם אדון הבריאה כולה מושל, מוביל ומקיים את בריאתו. רק כך הוא מבין ותופס את הכלים שבאמצעותם אדון הבריאה כולה קיים, מתגלה, ופועל... במנותק מהחוויה האמיתית של דברי האל, אין לאדם כל ידע אמיתי או תובנות כלשהן באשר לדברי האל והאמת. אדם שכזה הוא ממש גווייה מהלכת, קליפה ריקה, וכל הידע המתייחס לבורא אינו נוגע לו כלל ועיקר. בעיני אלוהים, אדם שכזה מעולם לא האמין בו ומעולם לא היה חסיד שלו, ולכן אלוהים אינו מכיר בו לא כמאמין ולא כחסיד, ועוד פחות מכך כיציר בריאה אמיתי.
יציר בריאה אמיתי צריך לדעת מי הוא הבורא, לשם מה נועדה בריאת האדם, כיצד למלא את חובותיו של יציר נברא וכיצד לעבוד את אדון הבריאה כולה. עליו להבין את כוונות הבורא, משאלותיו ודרישותיו, לתפוס ולדעת אותן, ולמלא אחריהן, ועליו לפעול בהתאם לדרכי אלוהים – יראת אלוהים והסתלקות מרע.
מהי יראת אלוהים? וכיצד להסתלק מרע?
הכוונה ב"יראת אלוהים" אינה פחד ואימה חסרי שם, ואף לא התחמקות, התרחקות או הערצה או אמונה טפלה. הכוונה היא הערכה, כיבוד, אמון, הבנה, אכפתיות, צייתנות, קידוש, אהבה, וכן עבודת אלוהים ללא תנאים וללא תלונות, גמול וכניעה. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו כל הערכה אמיתית, אמון אמיתי, הבנה אמיתית, אכפתיות או צייתנות אמיתיות, אלא רק אימה ומועקה, רק ספק, אי הבנה, התחמקות והימנעות. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו קידוש וגמול אמיתיים. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו עבודת אלוהים וכניעה אמיתיים, אלא רק הערצה עיוורת ואמונות טפלות. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, האנושות לא תוכל לפעול על פי דרכי אלוהים, או לירוא את אלוהים, או להסתלק מרע. בניגוד גמור לכך, כל פעילות והתנהגות של האדם יהיו מלאות במרדנות ובהתרסה, בלשון הרע והאשמה ובביקורת משמיצה נגד אלוהים, ובהתנהגות רעה המנוגדת לחלוטין לאמת ולמשמעות האמיתית של דברי האל.
משיהיה בה אמון אמיתי באלוהים, האנושות תדע באמת כיצד ללכת בעקבות אלוהים ולהיות תלויה בו. רק משיהיה בה אמון אמיתי באלוהים ותלות בו, תוכל האנושות להבין ולתפוס באמת. עם התפיסה האמיתית של אלוהים תבוא גם האכפתיות האמיתית כלפיו. רק עם האכפתיות האמיתית כלפי אלוהים, תוכל האנושות להישמע באמת. רק עם הצייתנות האמיתית לאלוהים, תוכל האנושות לקדש אותו באמת. רק עם הקידוש האמיתי של אלוהים, תוכל האנושות לזכות בגמול ללא תנאים וללא תלונות. רק עם אמון ותלות אמיתיים, הבנה ואכפתיות אמיתיות, צייתנות אמיתית, קידוש וגמול אמיתיים, תוכל האנושות להכיר באמת את טבעו ומהותו של אלוהים, ואת זהותו של הבורא. רק משתכיר האנושות את הבורא באמת, תוכל לעורר בקרבה עבודת אלוהים וכניעה אמיתיות. רק משתעבוד את הבורא ותיכנע לו באמת, תוכל האנושות באמת לוותר על דרכיה הרעות, כלומר להסתלק מרע.
דבר זה מהווה את כלל התהליך של "יראת אלוהים וההסתלקות מרע", וזהו גם כל תוכנה של יראת האל וההסתלקות מרע, וכן הנתיב המוביל אל יראת אלוהים וההסתלקות מרע.
"יראת אלוהים וההסתלקות מרע" והכרה של אלוהים מחוברים ביניהם בעבותות חזקים באופן שאינו ניתן להפרדה והקשר ביניהם מובן מאליו. אם האדם מעוניין להגיע להסתלקות מרע, עליו ראשית לירוא את אלוהים. אם האדם מעוניין ביראה ממשית של אלוהים, עליו ראשית להכיר את אלוהים באמת. אם האדם מעוניין להכיר את אלוהים באמת, עליו ראשית לחוות את דברי האל ולהיווכח במציאות של דברי האל, לחוות את תוכחת אלוהים ואת משמעתו, את ייסוריו ושיפוטו. אם האדם מעוניין לחוות את דברי האל, עליו ראשית להתייצב פנים אל פנים מול דברי האל, לעמוד פנים אל פנים מול אלוהים, ולבקש מאלוהים שיזמן לו הזדמנויות לחוות את דבריו, בדמות סביבות שונות הכוללות אנשים, אירועים ועצמים. אם האדם מעוניין לעמוד פנים אל פנים מול אלוהים ומול דברי האל, עליו ראשית להיות בעל לב פשוט וישר, נכונות לקבל את האמת, רצון לשאת בסבל, נחישות ואומץ לסור מרע, והשאיפה להפוך ליציר בריאה אמיתי... כך, צעד אחד צעד, תתקרבו יותר מאי פעם לאלוהים, לבכם יהפוך אפילו לטהור משהיה, וחייכם וערכם וכן הכרתכם את אלוהים יהפכו למשמעותיים יותר, וזוהרם יתחזק. עד שיום אחד, תרגישו שהבורא כבר אינו חידה, שהבורא מעולם לא נסתר מעיניכם, שהבורא מעולם לא הסתיר את פניו מכם, שהבורא כלל אינו רחוק מכם, שהבורא כבר אינו הדבר שאתם משתוקקים אליו כל הזמן במחשבותיכם אך אינכם יכולים להגיע אליו באמצעות רגשותיכם, שהוא באמת ובתמים ניצב על משמרתו מימינכם ומשמאלכם, תומך בחייכם שולט בגורלכם. הוא אינו באופק הרחוק, והוא לא הסתיר עצמו גבוה בעננים. הוא ממש לצדכם, חולש על כל כולכם, הוא כל מה שיש לכם והוא הדבר היחיד שיש לכם. אלוהים שכזה מאפשר לכם לאהוב אותו מכל הלב, לדבוק בו, להיצמד אליו, להעריץ אותו, לפחד לאבד אותו ולא לרצות לעולם להתכחש לו, לא להישמע לו, או להתחמק או להתרחק ממנו. כל רצונכם הוא רק להיות אכפתיים אליו, להישמע לו, לגמול לו על כל מה שהוא נותן לכם ולהיכנע לריבונותו. כבר אינכם מסרבים להנחיה, תמיכה, השגחה ושמירה מצדו, כבר אינכם מסרבים לתכתיביו וצוויו. כל רצונכם הוא להיות חסידיו, לצעוד לצדו, משמאלו או מימינו, כל רצונכם הוא לקבל אותו כחייכם היחידים, לקבל אותו כאדונכם האחד והיחיד, כאלוהיכם האחד והיחיד.
18 באוגוסט, 2014


נכתב על ידי , 25/9/2018 13:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

780

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאהבת אלוהים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אהבת אלוהים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ