לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כנסיית האל הכול יכול - הבשורה של ממלכת השמים


"בלבו של אדם שאין בו מקום לאלוהים, העולם חשוך, ריק וחסר תקווה. מתוך ""אלוהים שולט בגורל האנושות כולה"""

Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

11/2018

האם השילוש הקדוש קיים?




רק לאחר שהאמת של ישוע התגלמה כבשר ודם, האדם הבין זאת: אין זה רק האב שבשמיים אלא גם הבן ואף הרוח. זוהי התפיסה המקובלת שבה האדם מחזיק, שיש אל כזה בשמיים: שילוש שהוא האב, הבן ורוח הקודש, כולם באחד. לאנושות כולה יש תפיסות כאלה: אלוהים הוא אל אחד, אך הוא מורכב משלושה חלקים, שכל מי שמתבצר באופן מצער בתפיסות המקובלות מחשיב אותם כאב, הבן ורוח הקודש. רק שלושת החלקים האלה שהם אחד הם אלוהים בכללותו. ללא האב הקדוש, אלוהים לא היה שלם. בדומה לכך, אלוהים לא היה שלם ללא הבן או רוח הקודש. על פי תפיסתם של בני האדם האלה, האב לבדו או הבן לבדו לא יכולים להיחשב לאלוהים. רק האב, הבן ורוח הקודש יחדיו יכולים להיחשב לאלוהים עצמו. זו אמונתם של כל המאמינים הדתיים, כולל כל חסיד וחסיד בקרבכם. אולם באשר לשאלה אם זו אמונה נכונה, איש לא יכול להסביר זאת, מפני שאתם שרויים תמיד בערפל של בלבול באשר לעניינים שקשורים לאלוהים עצמו. על אף שאלה הן תפיסות, אתם לא יודעים אם הן נכונות או מוטעות, מפני שזוהמתם בתפיסות דתיות באופן חמור מדי. קיבלתם באופן עמוק מדי את התפיסות המקובלות האלה של הדת, והרעל הזה חלחל עמוק מדי לתוככם. לפיכך, גם בעניין הזה, נכנעתם להשפעה המזיקה הזו, משום שהשילוש הקדוש פשוט לא קיים. כלומר השילוש של האב, הבן ורוח הקודש פשוט לא קיים. אלה רק תפיסות מקובלות של האדם ואמונות שגויות של האדם. לאורך מאות רבות של שנים, האדם האמין בשילוש הזה, שהתגבש על ידי תפיסות במחשבתו של האדם, שהאדם המציא אותו, ושהאדם מעולם לא ראה קודם לכן. לכל אורך השנים הרבות האלה, היו אנשי רוח דגולים רבים שהסבירו את "משמעותו האמיתית" של השילוש הקדוש, אך הסברים כאלה על השילוש הקדוש כשלוש דמויות שונות בעלות מהות אחת, היו מעורפלים ולא ברורים, ו"המבנה" של אלוהים בלבל את כל ההסברים. אף אדם דגול לא הצליח מעולם להציע הסבר יסודי. רוב ההסברים מניחים את הדעת במונחים של חשיבה הגיונית ועל הנייר, אך אין אף אדם שמבין בבירור ובאופן מלא את משמעות המושג הזה. הסיבה לכך היא שהשילוש הקדוש הזה שהאדם מוקיר בלבו פשוט לא קיים. זאת מכיוון שאיש מעולם לא ראה את ארשת פניו האמיתית של אלוהים, ולא התמזל מזלו של איש לעלות למשכנו של אלוהים לביקור, כדי לבדוק אילו פריטים נוכחים במקום שבו שוכן אלוהים, לברר בדיוק כמה עשרות אלפי או מאות מיליוני דורות יש ב"בית האל", או לחקור כמה חלקים בדיוק מרכיבים את המבנה הטבעי של אלוהים. הדברים העיקריים שצריכים להיבחן הם: גילם של האב והבן, וכן רוח הקודש; מראהו של כל אחד מהם; האופן המדויק שבו הם התפצלו; והאופן שבו הם הופכים לאחד. למרבה הצער, לאורך כל השנים הרבות האלה, אף אדם לא הצליח לברר את העניינים האלה לאשורם. הם כולם השערות בלבד, מפני שאין אף אדם שעלה אי-פעם השמיימה לביקור ושב עם "תחקיר עיתונאי" לכל האנושות, כדי לדווח את טבע הדברים לכל אותם מאמינים אדוקים וקנאים שמתעניינים בשילוש הקדוש. מובן שלא ניתן להאשים את האדם על כך שהוא גיבש תפיסות כאלה – הרי מדוע האב יהוה לא ביקש מהבן ישוע להתלוות אליו כשהוא ברא את האנושות? מוטב היה אילו בראשית כולם היו נקראים בשם יהוה. אם מוכרחים להטיל אשמה, יש להטיל אותה על המעידה הרגעית של יהוה אלוהים שלא קרא לבן ולרוח הקודש להתייצב בפניו בעת הבריאה, אלא ביצע את עבודתו לבדו. אילו הם כולם עבדו יחד, הם היו הופכים לאחד, הלא כן? אילו מההתחלה ועד הסוף, היה רק השם יהוה ולא השם ישוע מעידן החסד, או אילו אלוהים עדיין היה נקרא אז יהוה, היה נחסך מאלוהים הסבל שבחלוקה הזו שעושה האנושות, הלא כן? ודאי שאין לקונן על יהוה משום כל הדברים האלה. אם מוכרחים להטיל אשמה, יש להטיל אותה על רוח הקודש, שבמשך אלפי שנים המשיכה בעבודתה בשם יהוה, ישוע ואף רוח הקודש, מה שבלבל והתמיה את האדם כך שהאדם לא היה בטוח מיהו אלוהים בדיוק. אילו רוח הקודש עצמה הייתה עובדת ללא דמות או צלם, ויתרה מזאת, ללא שם כמו ישוע, ואילו האדם לא יכול היה לגעת בה או לראות אותה, אלא רק לשמוע את קולות הרעם, עבודה כזו הייתה מועילה יותר לאנושות, הלא כן? אם כך, מה אפשר לעשות כעת? תפיסותיו של האדם הצטברו ונעשו גבוהות כהר ורחבות כים, עד כדי כך שאלוהים של ימינו לא יכול לשאת אותן עוד והוא אובד עצות לחלוטין. בעבר, כשהיו רק יהוה, ישוע, ורוח הקודש ביניהם, האדם היה כבר אובד עצות באשר לדרך שבה עליו להתמודד, וכעת נוסף האל הכול יכול, שאף נאמר שגם הוא חלק מאלוהים. מי יודע מי הוא ועם מי מהשילוש הקדוש הוא היה משולב או במי מהשילוש הקדוש הוא היה חבוי, ובמשך כמה שנים? כיצד האדם יכול לשאת זאת? די היה בשילוש הקדוש לבדו כדי שיידרשו לאדם חיים שלמים על מנת להסביר אותו, אך כעת יש "אלוהים אחד בארבע דמויות". כיצד ניתן להסביר זאת? האם אתם יכולים להסביר זאת? אחים ואחיות! כיצד האמנתם באל כזה עד היום? אני מסיר בפניכם את הכובע. די היה לשאת את השילוש הקדוש, אך כעת אתם ממשיכים להאמין ביציבות כזו באל האחד הזה בארבע דמויות. הפצירו בכם לצאת אך אתם מסרבים. לא יעלה על הדעת! אתם באמת משהו מיוחד! האדם יכול למעשה להרחיק לכת עד כדי אמונה בארבעה אלים ללא הרמת גבה. אתם לא חושבים שזה נס? לא הייתי יכול לנחש שאתם מסוגלים לעשות נס גדול כל כך! אני רוצה לומר לכם: למען האמת, השילוש הקדוש לא קיים בשום מקום בתבל. לאלוהים אין אב ואין בן, לא כל שכן מושג של כלי המשמש ביחד את האב והבן: רוח הקודש. כל זה הוא התפיסה השגויה הגדולה ביותר, ופשוט אין דבר כזה בעולם! אולם גם לתפיסה שגויה כזו יש מקור משלה, והיא לא חסרת בסיס לחלוטין, מפני שהשכל שלכם לא כה רפה ומחשבותיכם לא חסרות היגיון. העניין הוא שהן הולמות ומבריקות למדי, עד כדי כך ששום שטן לא יכול לחדור אליהן. חבל רק שהמחשבות האלה כולן תפיסות שגויות, ושהן פשוט לא קיימות! לא ראיתם כלל את האמת הממשית. אתם רק משערים השערות ומגבשים תפיסות, ואחר כך אתם רוקמים מכל אלה סיפור כדי לזכות במרמה באמונם של אחרים ובשליטה על בני האדם הטיפשים ביותר, רפי השכל וחסרי ההיגיון, כדי שהם יאמינו ב"משנתכם כיודעי דבר" הדגולה והמפורסמת. האם זו אמת? האם זה אורח החיים שעל האדם לקבל? הכל שטויות! אף מילה לא הולמת! לכל אורך השנים הרבות האלה, פיצלתם כך את אלוהים לחלקים קטנים יותר ויותר בכל דור ודור, עד כדי כך שאל אחד פוצל בגלוי לשלושה אלים. כעת, בני האדם פשוט לא מסוגלים לאחד את אלוהים להוויה אחת, משום שפיצלתם אותו לחלקים קטנים מדי! לולא הייתי עובד במהירות בטרם יהיה מאוחר מדי, אין לדעת כמה זמן הייתם ממשיכים לעשות כך במצח נחושה! פיצלתם כך את אלוהים – אם כך, איך ייתכן שהוא עדיין היה אלוהיכם? האם הייתם עדיין מזהים את אלוהים? האם הייתם עדיין שבים אליו? אילו הגעתי אפילו שנייה מאוחר יותר, סביר להניח שהייתם שולחים את "האב והבן", יהוה וישוע, בחזרה לישראל, וטוענים שאתם עצמכם חלק מאלוהים. למרבה המזל, הגענו לאחרית הימים. סוף-סוף הגיע היום הזה שחיכיתי לו זמן רב, ורק לאחר שביצעתי את השלב הזה בעבודתי במו ידי, נעצר הפיצול שלכם את אלוהים עצמו. לולא כן, הייתם מסלימים ואף מציבים את השטנים שבקרבכם על מזבחות לפולחן. זו התחבולה שלכם, האמצעים שבהם אתם מפצלים את אלוהים! האם תמשיכו לעשות זאת כעת? אני רוצה לשאול אתכם: כמה אלים יש? איזה אל יביא לכם ישועה? האם האל הראשון, השני או השלישי הוא האל שאתם מתפללים אליו תמיד? במי מהם אתם מאמינים תמיד? האם באב? או בבן? או שמא ברוח הקודש? אמרו לי במי אתם מאמינים. על אף שאתם אומרים בכל פה שאתם מאמינים באלוהים, הדבר שבו אתם מאמינים למעשה הוא המוח שלכם עצמכם! פשוט אין אלוהים בלבכם! אולם במחשבותיכם יש כמה "שילושים קדושים" כאלה! האין זה נכון?

אם מעריכים את שלושת שלבי העבודה בהתאם למושג הזה של השילוש הקדוש, מוכרחים להיות שלושה אלים, מכיוון שהעבודה של כל אחד מהם היא שונה. אם מישהו מביניכם אומר שהשילוש הקדוש אכן קיים, הסבירו מהו בדיוק האל האחד הזה בשלוש דמויות. מהו האב הקדוש? מהו הבן? מהי רוח הקודש? האם יהוה הוא האב הקדוש? האם ישוע הוא הבן? אם כן, מהי רוח הקודש? האם האב אינו רוח הקודש? האם מהותו של הבן אינה רוח הקודש גם היא? האם עבודתו של ישוע לא הייתה עבודתה של רוח הקודש? האם עבודתו של יהוה בזמנו לא בוצעה בידי רוח הזהה לרוחו של ישוע? כמה רוחות יכולות להיות לאלוהים? על פי ההסבר שלכם, שלוש הדמויות – האב, הבן ורוח הקודש – הן הוויה אחת. אם כך, יש שלוש רוחות, אך אם ישנן שלוש רוחות, משמע שישנם שלושה אלים. פירוש הדבר הוא שאין אל אמיתי אחד. איך ייתכן שאל שכזה יישא בכל זאת את המהות הטבעית של אלוהים? אם אתם מקבלים את העובדה שיש רק אל אחד, איך ייתכן שיש לו בן ושהוא אב? האין אלה רק התפיסות שלכם? יש רק אל אחד, יש באל הזה רק דמות אחת ורק רוח אל אחת, בדומה למה שנכתב בכתבי הקודש: "רוח הקודש היא אחת ואלוהים הוא אחד". בין שהאב והבן שאתם מדברים עליהם קיימים ובין שלא, אחרי הכל, יש רק אלוהים אחד, ומהותם של האב, הבן ורוח הקודש שבה אתם מאמינים היא מהותה של רוח הקודש. במילים אחרות, אלוהים הוא רוח, אך הוא מסוגל גם להתגלם כבשר ודם ולחיות בקרב בני האדם, כשם שהוא מסוגל להיות מעל כל הדברים. רוחו שורה בכל ונוכחת בכל. הוא יכול לחיות כבשר ודם ולשרות בתבל כולה בעת ובעונה אחת. מכיוון שכל בני האדם אומרים שאלוהים הוא האל האמיתי האחד והיחיד, הרי שיש אלוהים אחד שאיש לא יכול לחלקו כאוות נפשו! אלוהים הוא רוח אחת בלבד ודמות אחת בלבד – רוח האל. אם כפי שאתם אומרים, ישנם האב, הבן ורוח הקודש, האין אלה שלושה אלים? רוח הקודש היא עניין אחד, הבן הוא עניין אחר, והאב הוא עניין נוסף. אלה הן דמויות שונות בעלות מהות שונה. אם כן, כיצד הם יכולים להיות חלק מאל אחד? רוח הקודש היא רוח. זה דבר שקל לאדם להבין. אם כך, האב הוא רוח על אחת כמה וכמה. הוא מעולם לא ירד אל פני האדמה ומעולם לא התגלם כבשר ודם. הוא יהוה אלוהים שבלב האדם, והוא בהחלט גם רוח. אם כן, מה הקשר בינו לבין רוח הקודש? האם זה קשר של אב ובן? לחלופין, שמא מדובר בקשר בין רוח הקודש ורוח האב? האם מהותן של כל הרוחות זהה? לחלופין, שמא רוח הקודש היא כלי של האב? איך אפשר להסביר זאת? מעבר לכך, מהו הקשר בין הבן ורוח הקודש? האם זה קשר בין שתי רוחות או בין אדם ורוח? כל אלה הם עניינים שלא יכול להיות להם הסבר! אם הם כולם רוח אחת, אי-אפשר לדבר על שלוש דמויות, מפני שהן בעלות רוח אחת. אילו אלה היו דמויות נפרדות, רוחותיהן היו שונות זו מזו בכוחן, ופשוט לא ייתכן שהן היו רוח אחת. המושג הזה של האב, הבן ורוח הקודש הוא מגוחך ביותר! הוא מחלק את אלוהים ומפצל אותו לשלוש דמויות שלכל אחת מהן יש מעמד של רוח. אם כן, איך ייתכן שהוא עדיין רוח אחת ואל אחד? אמרו לי: האם השמיים והארץ וכל צבאם נבראו בידי האב, הבן או רוח הקודש? יש כאלה שאומרים שהם בראו אותם ביחד. אם כך, מי גאל את האנושות? האם היו אלה רוח הקודש, הבן או האב? יש כאלה שאומרים שהבן הוא זה שגאל את האנושות. אם כן, מהי מהותו של הבן? האין הוא התגלמותה של רוח האל? ההתגלמות קוראת לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' מנקודת מבטו של האדם הנברא. האם אתם לא מודעים לכך שישוע נולד בעקבות התעברות מרוח הקודש? רוח הקודש מצויה בו. בלי קשר לדבריכם, הוא בכל זאת נושא את אותה זהות של אלוהים שבשמיים, מפני שהוא התגלמותה של רוח האל. התפיסה הזו לגבי הבן פשוט לא נכונה. רוח אחת היא זו שמבצעת את כל העבודה. רק אלוהים עצמו, כלומר רוח האל, מבצע את עבודתו. מיהי רוח האל? האין זו רוח הקודש? רוח הקודש היא זו שעובדת בישוע, הלא כן? אילולא רוח הקודש (כלומר רוח האל) ביצעה את העבודה, האם עבודתה הייתה יכולה לייצג את אלוהים עצמו? כשישוע קרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' בתפילותיו, הדבר נעשה רק מנקודת מבטו של אדם ברוא, רק מפני שרוח האל עטתה דמות של אדם רגיל ומפני שהייתה לה מעטפת חיצונית של יציר נברא. גם אם הייתה בתוכו רוח האל, מראהו החיצוני היה עדיין מראה של אדם רגיל. במילים אחרות, הוא הפך ל"בר האנוש" שעליו דיברו כל בני האדם, כולל ישוע עצמו. מכיוון שהוא נקרא "בר אנוש", הוא אדם (גבר או אישה, בכל מקרה בעל מעטפת חיצונית של בן אנוש) שנולד למשפחה רגילה של בני אדם רגילים. לפיכך, העובדה שישוע קרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' זהה לאופן שבו אתם קראתם לו 'אבינו' בהתחלה. הוא עשה זאת מנקודת מבט של אדם ברוא. האם אתם זוכרים עדיין את תפילת האדון שישוע לימד אתכם לשנן? "אבינו שבשמיים..." הוא ביקש מכל בני האדם לקרוא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבינו'. ומכיוון שגם הוא קרא לו אב, הוא עשה זאת מנקודת המבט של אדם שנמצא בעמדה שווה לכולכם. מכיוון שקראתם לאלוהים שבשמיים בשם 'אבינו', הדבר מראה שישוע סבר שהוא בעמדה זהה לשלכם, ושהוא אדם על פני האדמה שאלוהים בחר בו (כלומר בן האל). אם אתם קוראים לאלוהים 'אבינו', האין זה מפני שאתם יצירים נבראים? תהיה סמכותו של ישוע על פני האדמה גדולה ככל שתהיה, לפני הצליבה הוא היה רק בר אנוש הנתון לשליטתה של רוח הקודש (כלומר אלוהים), ואחד מהברואים על פני האדמה, משום שהוא טרם השלים את עבודתו. לפיכך, העובדה שקרא לאלוהים שבשמיים בשם 'אבי' נבעה רק מצניעותו וצייתנותו. אולם פנייתו לאלוהים כך (כלומר לרוח שבשמיים) לא מוכיחה שהוא בנה של רוח האל שבשמיים, אלא רק שנקודת מבטו שונה ולא שהוא דמות שונה. קיומן של דמויות שונות היא תפיסה שגויה! לפני צליבתו, ישוע היה בר אנוש הכפוף למגבלות הבשר והדם, ולא הייתה לו סמכותה המלאה של הרוח. זו הסיבה לכך שהוא יכול היה לחפש את רצונו של אלוהים האב רק מנקודת מבטו של יציר נברא. כפי שהתפלל שלוש פעמים בגת שמנים: "לא כרצוני אלא כרצונך." לפני שהוא נצלב, הוא היה רק מלך היהודים. הוא היה המשיח, בר האנוש, ולא גוף של כבוד. לכן, מנקודת מבט של יציר נברא, הוא קרא לאלוהים 'אבי'. הרי אתם לא יכולים לומר שכל מי שקורא לאלוהים אביו הוא הבן. אילו היה כך, הייתם הופכים כולכם לבן אחרי שישוע לימד אתכם את תפילת האדון, הלא כן? אם אתם עדיין לא משוכנעים, אמרו לי: מיהו זה שאתם קוראים לו בשם 'האב'? אם אתם מתייחסים לישוע, מיהו בעיניכם אביו של ישוע? לאחר שישוע עזב, התפיסה הזו של האב והבן חדלה מלהתקיים. התפיסה הזו התאימה רק לשנים שבהן ישוע התגלם כבשר ודם. בכל יתר הנסיבות, כשאתם קוראים לאלוהים בשם 'אבינו', הקשר הוא בין אדון הבריאה ויציר נברא. אין זמן שבו התפיסה הזו של השילוש של האב, הבן ורוח הקודש, יכול להיות תקף. זוהי תפיסה שגויה שלעתים רחוקות מופיעה במהלך העידנים ואשר לא קיימת!

הדבר עשוי להזכיר לרוב בני האדם את דברי האל מספר בראשית: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". מכיוון שאלוהים אומר "נעשה" אדם "בצלמנו", לשון הרבים מצביעה על שניים או יותר. מכיוון שהוא השתמש בלשון רבים, אין רק אל אחד. כך האדם החל לחשוב באופן מופשט על דמויות נפרדות, ומתוך הדברים האלה נוצרה התפיסה של האב, הבן ורוח הקודש. אם כן, מה מאפיין את האב? מה מאפיין את הבן? ומה מאפיין את רוח הקודש? האם ייתכן שהאנושות של ימינו נוצרה בצלמו של אחד שהוא שילוב של שלושה? אם כך, האם צלם האדם דומה לצלמם של האב, הבן או רוח הקודש? בצלמה של איזו מדמויותיו של אלוהים נברא האדם? התפיסה הזו של האדם פשוט שטותית ולא נכונה! הוא יכול רק לפצל את אלוהים לכמה אלים. הזמן שבו משה כתב את ספר בראשית היה לאחר שהאנושות נבראה בעקבות בריאת העולם. בראשית, כשהעולם נברא, משה לא היה קיים. ומשה כתב את התנ"ך רק הרבה יותר מאוחר. אם כן, כיצד הוא יכול היה לדעת מה אמר אלוהים שבשמיים? לא היה לו שמץ של מושג כיצד אלוהים ברא את העולם. בתנ"ך אין אזכור של האב, הבן ורוח הקודש, אלא רק של האל האמיתי האחד יהוה שביצע את עבודתו בישראל. הוא מכונה בשמות שונים כשהעידנים מתחלפים, אך הדבר לא יכול לשמש הוכחה לכך שכל שם מתייחס לדמות שונה. אילו כך היה, היו באלוהים אינספור דמויות, הלא כן? מה שכתוב בתנ"ך הוא עבודתו של יהוה, שלב עבודה של אלוהים עצמו בתחילת עידן החוק. הייתה זו עבודתו של אלוהים, שבה הכל היה כדברו ונעשה כמצוותו. בשום עת, יהוה לא אמר שהוא האב שבא לבצע עבודה, והוא מעולם לא ניבא שהבן יבוא לגאול את האנושות. כשהגיעה תקופתו של ישוע, נאמר רק שאלוהים התגלם כבשר ודם כדי לגאול את האנושות כולה, ולא שהבן הוא זה שהגיע. מכיוון שהעידנים לא דומים זה לזה ושהעבודה שאלוהים עצמו עושה שונה אף היא, עליו לבצע את עבודתו במישורים שונים. כך הזהות שהוא מייצג שונה אף היא. האדם מאמין שיהוה הוא אביו של ישוע, אך ישוע למעשה לא הכיר בכך. הוא אמר: "לעולם איננו מובחנים זה מזה כאב ובן. אני והאב שבשמיים הננו אחד. האב הוא בי ואני באב. כשהאדם רואה את הבן הוא רואה את האב שבשמיים." בסופו של דבר, בין שמדובר באב או בבן, הם רוח אחת שלא נחלקת לדמויות שונות. כשהאדם מנסה להסביר, העניינים מסתבכים משום תפיסת הדמויות הנפרדות וכן משום הקשר בין האב, הבן והרוח. כשהאדם מדבר על דמויות שונות, הדבר הופך את אלוהים לחומרי, הלא כן? האדם אף מדרג את הדמויות במקום הראשון, השני והשלישי. כל אלה אינן אלא תפיסות של האדם שלא ראויות להתייחסות ושלחלוטין לא מציאותיות! אם שואלים אותו: "כמה אלים יש?" הוא אומר שאלוהים הוא השילוש הקדוש – האב, הבן ורוח הקודש – האל האמיתי האחד. אם שואלים בשנית: "מיהו האב?" הוא אומר: "האב הוא רוח האל שבשמיים. הוא אחראי על הכל והוא אדון השמיים." "אם כך, האם יהוה הוא הרוח?" הוא אומר: "כן!" אם שואלים אותו אז, "מיהו הבן?" הוא אומר שישוע הוא הבן כמובן. "אם כן, מהו סיפורו של ישוע? מאין הוא בא?" הוא אומר, "ישוע נולד למרים בעקבות עיבור מרוח הקודש." "אם כך, גם הוא רוח הקודש במהותו, הלא כן? עבודתו מייצגת גם היא את רוח הקודש, הלא כן? יהוה הוא הרוח וכך גם מהותו של ישוע. כעת באחרית הימים, אין צורך לומר שהרוח היא עדיין זו שעובדת.[א] איך ייתכן שהם דמויות שונות? רוח האל היא פשוט זו שמבצעת את עבודת הרוח מנקודות מבט שונות, הלא כן?" אין הבחנה בין הדמויות כשלעצמן. ישוע נולד בעקבות עיבור מרוח הקודש ואין ספק שעבודתו היא בדיוק עבודתה של רוח הקודש. בשלב העבודה הראשון שיהוה ביצע, הוא לא התגלם כבשר ודם ולא הופיע בפני האדם. על כן, האדם מעולם לא ראה את מראהו. בלי קשר לשאלה עד כמה הוא היה אדיר וגבוה, הוא עדיין היה הרוח, אלוהים עצמו שברא את האדם לראשונה. כלומר הוא היה רוח האל. כשהוא דיבר אל האדם מבין העננים, הוא היה רק רוח. איש לא חזה במראהו. רק בעידן החסד, כשרוח האל התגלמה כבשר ודם ביהודה, האדם ראה בפעם הראשונה את דמותה של ההתגלמות כאדם יהודי. לא ניתן היה לחוש את הרגש של יהוה. אולם ישוע נולד בעקבות התעברות מרוח הקודש, כלומר מרוח יהוה עצמו, והוא בכל זאת נולד כהתגלמותה של רוח האל. הדבר הראשון שהאדם ראה היה רוח הקודש היורדת כמו יונה על ישוע. זו לא הייתה הרוח הבלעדית לישוע, אלא רוח הקודש. אם כך האם ניתן להפריד בין רוחו של ישוע לרוח הקודש? אם ישוע הוא ישוע הבן, ורוח הקודש היא רוח הקודש, איך ייתכן שהם אחד? העבודה לא יכולה הייתה להתבצע אילו כך היה. הרוח שבתוך ישוע, הרוח שבשמיים ורוח יהוה כולן אחד. אפשר לקרוא לה רוח הקודש, רוח האל, הרוח המועצמת שבעתיים והרוח השורה בכל. רוח האל לבדה יכולה לבצע עבודה רבה. היא יכולה לברוא את העולם ולהשמיד אותו על ידי הורדת מבול על פני האדמה, היא יכולה לגאול את כל האנושות, ויתרה מזאת, היא יכולה לכבוש ולהשמיד את כל האנושות. אלוהים עצמו מבצע את כל העבודה הזו, ושום דמות אחרת של אלוהים לא יכולה הייתה לעשות אותה במקומו. רוחו יכולה להיקרא בשם יהוה וישוע, וכן האל הכול יכול. הוא האדון והוא המשיח. הוא יכול גם להפוך לבר האנוש. הוא בשמיים ובארץ. הוא נישא מעל ליקומים ומצוי בקרב ההמון. הוא אדונם היחיד של השמיים והארץ! מזמן הבריאה ועד היום, רוח האל עצמו מבצעת את העבודה הזו. בין שמדובר בעבודה שנעשית בשמיים או כבשר ודם, רוח האל מבצעת את כל העבודה. כל הברואים, בין שהם בשמיים או בארץ, נתונים בכף ידו הכול יכולה. כל זה הוא עבודתו של אלוהים עצמו, ואף אחד לא יכול לעשות אותה במקומו. בשמיים הוא הרוח אך גם אלוהים עצמו; בקרב בני האדם, הוא בשר ודם אך הוא נותר אלוהים עצמו. על אף שאפשר לקרוא לו במאות אלפי שמות, הוא עדיין עצמו וכל העבודה[ב] היא ביטוי ישיר של רוחו. גאולת האנושות כולה באמצעות צליבתו הייתה עבודתה הישירה של רוחו, וכך גם ההכרזה לכל האומות והארצות באחרית הימים. בכל עת, אפשר לקרוא לאלוהים בשם האל הכול יכול והאל האמיתי האחד – אלוהים עצמו השורה בכל. הדמויות הנפרדות לא קיימות, לא כל שכן התפיסה הזו של האב, הבן ורוח הקודש! יש רק אלוהים אחד בשמיים ובארץ!

תוכנית הניהול של אלוהים מתפרסת על פני ששת אלפי שנים ונחלקת לשלושה עידנים על סמך ההבדלים בעבודתו: העידן הראשון הוא עידן החוק של התנ"ך, השני הוא עידן החסד, והשלישי הוא העידן ששייך לאחרית הימים – עידן המלכות. בכל עידן מיוצגת זהות שונה. הסיבה לכך היא רק הבדל בעבודה, כלומר דרישות העבודה. שלב העבודה הראשון התבצע בישראל, והשלב השני של חתימת עבודת הגאולה התבצע ביהודה. למען עבודת הגאולה, ישוע נולד בעקבות התעברות מרוח הקודש, כבן היחיד. כל זה היה משום דרישות העבודה. באחרית הימים, אלוהים רוצה להרחיב את עבודתו לאומות הגויים ולכבוש את בני האדם בהן, כדי ששמו יתגדל בקרבם. הוא רוצה לכוון את האדם בהבנת כל הדרכים הנכונות לחיי אנוש וכן כל האמת ואת דרך החיים. רוח אחת מבצעת את כל העבודה הזו. על אף שהיא עשויה לעשות זאת מעמדות שונות, אופייה ועקרונותיה של העבודה נותרים זהים. לאחר שתראו את עקרונותיה ואופייה של העבודה שהם ביצעו, אתם תדעו שרוח אחת עשתה את הכל. בכל זאת יש כאלה שיאמרו: "האב הוא האב, הבן הוא הבן, רוח הקודש היא רוח הקודש, ובסופו של דבר הם יהפכו לאחד." אם כן, כיצד עליכם להפוך אותם לאחד? איך ניתן להפוך את האב ורוח הקודש לאחד? אם הם היו שניים במהותם, בלי קשר לשאלה כיצד הם יחוברו יחדיו, הם יישארו בגדר שני חלקים, הלא כן? כשאתם אומרים להפוך אותם אחד, האין זה פשוט חיבור של שני חלקים שונים לשלם אחד? אולם הם היו שני חלקים לפני שהם הפכו לשלם, הלא כן? לכל רוח יש מהות נפרדת, ושתי רוחות לא יכולות להפוך לאחת. הרוח אינה חפץ חומרי והיא לא דומה לשום דבר אחר בעולם החומרי. בעיני בני האדם, האב הוא רוח אחת, הבן הוא רוח אחרת, ורוח הקודש היא רוח שלישית; ושלוש הרוחות מתערבבות כמו שלוש כוסות מים לשלם אחד. האין אלה שלושה שהופכים לאחד? זה הסבר מוטעה! האין זה פיצול של אלוהים? איך ייתכן שהאב, הבן ורוח הקודש יהפכו כולם לאחד? האין הם שלושה חלקים שלכל אחד מהם יש אופי שונה? בכל זאת, יש כאלה שאומרים, "אלוהים אמר במפורש שישוע הוא בנו האהוב, הלא כן?" "ישוע הוא בנו האהוב של אלוהים, שממנו הוא רווה נחת" – אלוהים עצמו בהחלט אמר את הדברים האלה. אלוהים הוא זה שנשא עדות על עצמו, אלא שהוא עשה זאת מנקודת מבט שונה, זו של הרוח שבשמיים הנושאת עדות על התגלמותה שלה. ישוע הוא התגלמותו של אלוהים ולא בנו שבשמיים. האם אתם מבינים? האם דברי ישוע, "האב הוא בי ואני באב" מצביעים על כך שהם רוח אחת? משום ההתגלמות הם הופרדו בין השמיים והארץ, הלא כן? למעשה, הם עדיין אחד. יהיה אשר יהיה, זהו פשוט אלוהים שנושא עדות על עצמו. משום התחלפות העידנים, לשינוי בדרישות העבודה ולשלבים השונים בתוכנית הניהול שלו, השם שבו האדם מכנה אותו משתנה גם הוא. כשהוא בא כדי לבצע את השלב הראשון בעבודה, אפשר היה לקרוא לו רק בשם יהוה, רועה בני ישראל. בשלב השני, אפשר היה לקרוא לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם רק בשמות אדון ומשיח. אולם בעת ההיא, הרוח שבשמיים ציינה רק שהוא בנו האהוב של אלוהים ולא הזכירה את היותו בנו היחיד של אלוהים. הדבר פשוט לא קרה. איך ייתכן שיהיה לאלוהים בן יחיד? אם כך היה, אלוהים היה הופך לאדם, הלא כן? מכיוון שהוא היה ההתגלמות, הוא כונה בנו האהוב של אלוהים, ומתוך כך בא הקשר בין אב ובן. הסיבה לכך הייתה רק ההפרדה בין השמיים והארץ. ישוע התפלל מנקודת המבט של בשר ודם. מכיוון שהוא עטה בשר ודם של אנושיות רגילה, הוא דיבר מנקודת המבט של בשר ודם כשהוא אמר: "המעטפת החיצונית שלי היא זו של יציר נברא. מכיוון שעטיתי בשר ודם כדי לרדת אל הארץ, אני רחוק כעת מאוד מהשמיים." לכן, הוא יכול היה להתפלל לאלוהים האב רק מנקודת המבט של בשר ודם. זו הייתה חובתו, וזה היה דבר שרוח האל בהתגלמותה כבשר ודם מוכרחה להיות מצוידת בו. אי-אפשר לומר שהוא לא אלוהים רק מפני שהוא מתפלל לאב מנקודת המבט של בשר ודם. על אף שהוא מכונה בנו האהוב של אלוהים, הוא עדיין אלוהים עצמו, מפני שהוא אינו אלא התגלמות הרוח, ומהותו היא עדיין הרוח. בעיני בני האדם, הם תוהים מדוע הוא מתפלל אם הוא אלוהים עצמו. הסיבה לכך היא שהוא אלוהים בהתגלמותו, אלוהים החי כבשר ודם ולא הרוח שבשמיים. בעיני האדם, האב, הבן ורוח הקודש הם כולם אלוהים. רק השלושה שהופכים כולם לאחד יכולים להיחשב לאל האמיתי האחד, וכך כוחו גדול במיוחד. בכל זאת יש כאלה שאומרים שרק כך הוא הרוח המועצמת שבעתיים. כשהבן התפלל לאחר בואו, הוא התפלל לרוח הקודש. למעשה, הוא התפלל מנקודת המבט של יציר נברא. זאת מפני שהבשר ודם לא שלמים ומפני שהוא לא היה שלם והיו לו חולשות רבות כשהוא התגלם כבשר ודם. לפיכך, הוא היה מוטרד מאוד כשהוא ביצע את עבודתו כבשר ודם. זו הסיבה לכך שהוא התפלל שלוש פעמים לאלוהים האב לפני צליבתו, וכן פעמים רבות עוד לפני כן. הוא התפלל בקרב תלמידיו, הוא התפלל לבדו על הר, הוא התפלל על סיפון סירת הדייגים, הוא התפלל בקרב המון אדם, הוא התפלל כשהוא בצע לחם והתפלל כשהוא בירך אחרים. מדוע הוא עשה זאת? הוא התפלל אל הרוח. הוא התפלל לרוח, לאלוהים שבשמיים, מנקודת המבט של בשר ודם. לפיכך, מנקודת השקפתו של האדם, ישוע הפך לבן בשלב העבודה הזה. אולם בשלב הנוכחי, אלוהים לא מתפלל. מדוע? הסיבה לכך היא שהדבר שהוא מבטא הוא עבודת הדבר, והמשפט והייסורים בידי הדבר. אין לו צורך בתפילות, מפני שכהונתו היא בדיבור. הוא לא נצלב, ובני האדם לא מלשינים עליו לשלטונות. הוא רק מבצע את עבודתו, והכל מוכן. כשישוע התפלל, הוא התפלל לאלוהים האב לירידת מלכות השמיים, לכך שרצונו של האב יתגשם ולכך שהעבודה תגיע. בשלב הזה, מלכות השמיים כבר ירדה. אם כך, האם יש לו עדיין לאלוהים צורך להתפלל? עבודתו היא לחתום את העידן, ואין עוד עידנים חדשים. אם כך, האם יש צורך להתפלל לשלב הבא? צר לי, אבל לא!

יש סתירות רבות בהסבריו של האדם. אדרבא, אלה כולן תפיסותיו של האדם. ללא בחינה מדוקדקת, הייתם כולכם מאמינים שהן נכונות. אתם לא יודעים שהתפיסה הזו של אלוהים כשילוש אינו אלא תפיסה של האדם? לאדם אין ידע מלא ויסודי כלשהו. תמיד יש דברים שמזהמים אותו, ולאדם יש תפיסות רבות מדי. הדבר מוכיח שיציר נברא פשוט לא יכולה להסביר את עבודתו של אלוהים. במחשבתו של האדם יש דברים רבים מדי – שכולם נובעים מתוך היגיון ומחשבה – שסותרים את האמת. האם ההיגיון שלכם יכול לנתח ביסודיות את עבודתו של אלוהים? האם אתם יכולים לרכוש תובנות על כל עבודתו של יהוה? האם אתם כבני אדם יכולים להבין את כל הדברים האלה, או שמא אלוהים עצמו הוא זה שיכול לראות מעולם ועד עולם? האם אתם אלה שיכולים לראות מעולם שחלף מזמן ועד עולם שעתיד לבוא, או שמא אלוהים הוא זה שיכול לעשות זאת? מה דעתכם? במה אתם ראויים להסביר את אלוהים? על מה מבוסס ההסבר שלכם? האם אתם אלוהים? אלוהים עצמו ברא את השמיים והארץ וכל צבאם. אתם לא אלה שעשו זאת. אם כן, מדוע אתם מספקים הסברים שגויים? האם אתם ממשיכים כעת להאמין בשילוש הקדוש? אתם לא חושב שהדבר יוצר עול גדול מדי? מוטב לכם להאמין באל אחד ולא בשלושה. מוטב לשאת משא קל, משום ש"עולו של האל הוא קל".

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי משמיט את המילה "שעובדת."

ב. הטקסט המקורי משמיט את המילה "העבודה."

נכתב על ידי , 16/11/2018 11:04  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דרך החיים | 'אלוהים הוא מקור חיי האדם' (דקלום על במה)


דרך החיים | 'אלוהים הוא מקור חיי האדם' (דקלום על במה)
האל הכול יכול אומר, "אלוהים ברא את העולם הזה והביא לתוכו את האדם, יצור חי שאלוהים העניק לו חיים. לאחר מכן, האדם זכה להורים וקרובי משפחה, וכבר לא היה לבד. מהרגע שבו האדם ראה לראשונה את עולם החומרי הזה, גורלו היה להתקיים בהתאם לייעודו של אלוהים. נשמת החיים מאלוהים היא שתומכת בכל יצור חי בצמיחתו והגעתו לבגרות. במהלך התהליך הזה, איש לא מאמין שאדם חי וגדל בהשגחת האל. במקום זאת, הם סבורים שאדם גדל וצומח בחיק אהבתם והשגחתם של הוריו, ושצמיחתו מצייתת לחוקי החיים. זאת משום שהאדם לא יודע מי העניק את החיים ומאין הם באו, וקל וחומר שהוא לא יודע איך מתחוללים נסי החיים. האדם יודע רק שהמזון הוא הבסיס להמשך החיים, שההתמדה היא מקור קיום החיים, ושהאמונה שבדעתו היא הנכס להישרדותו. האדם לא מרגיש את חסד האל ואת תמיכתו. לכן, האדם מבזבז את החיים שהעניק לו אלוהים... אף אדם לא נוקט יוזמה ועובד את אלוהים שמשגיח עליו יומם וליל. אלוהים ממשיך לעבוד על האדם על פי תוכניתו. אין לו כל ציפיות מהאדם, והוא עושה זאת מתוך תקווה שיום אחד, האדם יתעורר מחלומו ויבין לפתע את הערך והתכלית של החיים, יבין את המחיר שאלוהים שילם כדי לתת הכל לאדם ויידע כמה אלוהים משתוקק שהאדם ישוב אליו."
נכתב על ידי , 15/11/2018 10:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיר קודש | 'ענוות אלוהים היא כה יפה'


 

שיר קודש | 'ענוות אלוהים היא כה יפה'
I
האל מצטנע ועושה עבודתו
במטונפים ובמושחתים כדי שיהיו מושלמים.
הוא הופך אדם.
הוא רועה ומטפל בהם, בא ללב הדרקון הגדול
להציל ולכבוש את המושחתים,
מבצע את משימת שינויים וחידושם.
כדי להיות אדם הוא מצטנע וסובל את הקושי שבכך.
זו ההשפלה הגדולה של הרוח העליונה.
האל אדיר ונַעֲלֶה. בני האדם ,מרושעים ושפלים.
אך הוא מדבר, מפרנס, וחי ביניהם.
האל עניו הוא וכה חביב.
II
כאדם יש לו חיים וגם צרכים רגילים.
מוכיח שהוא ירד בדרגה.
רוח האל הנעלה, מופיעה כאדם פשוט
ליישם את עבודת רוחו.
אינכם ראויים לעבודתו, ולא לקשיים שהוא סבל.
זה בולט באיכויות, ובתובנות שלכם.
אינכם ראויים לעבודתו, ולא לקשיים שהוא סבל.
זה בולט באנושיותכם ובחייכם.
האל אדיר ונַעֲלֶה. בני האדם ,מרושעים ושפלים.
אך הוא מדבר, מפרנס, וחי ביניהם.
האל עניו הוא וכה חביב.
מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

 

עוד: השילוש הקדוש  דרך החיים

נכתב על ידי , 14/11/2018 13:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



6. שירות שכזה הוא בזוי באמת




דינג נינג העיר היזה, מחוז שנדונ

במהלך הימים האחרונים ארגנה הכנסייה שינוי בעבודתי. כשקיבלתי את המטלה החדשה הזו חשבתי, "עליי לנצל את ההזדמנות האחרונה הזו לזמן פגישה עם אחיי ואחיותיי, לדבר איתם בבירור על עניינים שונים ולהיפרד מהם ברוח טובה". לכן נפגשתי עם מספר דיאקונים, ובתום זמננו יחד אמרתי, "התבקשתי גלעזוב כאן ולעבור לעבודה אחרת. אני מקווה שתקבלו את המנהיגה שתבוא להחליף אותי ושתעבדו איתה בלב אחד ובראש אחד." ברגע ששמעו אותי אומר את המילים האלה, כמה מהאחיות שנכחו במקום החווירו והחיוכים נעלמו מפניהן. כמה מהן אחזו בידיי, כמה מהן חיבקו אותי ואמרו בדמעות, "את לא יכולה לעזוב אותנו! את לא יכולה להשליך אותנו הצידה ולהתעלם מצרכינו! ..." האחות במשפחה המארחת במיוחד סירבה לתת לי לעזוב. היא אמרה לי, "זה כל-כך טוב שאת כאן איתנו. את אדם שיכול לסבול קשיים ואת טובה בשיתוף אודות האמת. לא משנה מתי היינו זקוקים לך, תמיד היית שם לעזור לנו בסבלנות. אם תלכי, מה נעשה? ..." בראותי את אי-רצונם להיפרד ממני, לבי נמלא שמחה וסיפוק. ניחמתי אותם במילים אלה: "סמכו על אלוהים. כשאוכל, אחזור לבקר אתכם..."

אבל לאחר מכן, בכל פעם שנזכרתי במחזה הפרידה הזה מאחיי ואחיותיי, חשתי מועקה בלבי. תהיתי, "האם הבעות עצב שכאלה היו רק עניין שגרתי? מדוע הם התנהגו כאילו עזיבתי היא עניין נורא כל-כך? מדוע רוצה הכנסייה שאחליף תפקידים בכלל?" לבי נעטף בענן של ספקות ולכן הרביתי לבוא בפני אלוהים ולבקש את התשובות. יום אחד קראתי את "עניינים עקרוניים שיש להבינם כדי לשרת את אלוהים" ונתקלתי בקטע הבא: "אלה המבקשים לשרת את אלוהים חייבים בכל עניין לרומם את אלוהים ולהיות עדי האלוהים. רק כך יוכלו הם להשיג את הפרי של הובלת אחרים אל ידיעת אלוהים. ורק אם ירוממו את אלוהים ויעידו בשמו יוכלו הם להביא אחרים אל נוכחותו של אלוהים. זהו אחד העקרונות של שירות לאלוהים. הפרי העילאי של עבודת האל היא בדיוק העבודה שבהבאת אנשים לידיעת עבודת האל, ובכך להביאם לנוכחותו. אםהנמצאים בעמדות הנהגה אינם מרוממים את אלוהים ואינם משמשים כעדיו של אלוהים, אלא מציגים את עצמם לראווה כל הזמן..., הם למעשה מציבים את עצמם כהתנגדות לאלוהים. ... הם למעשה מתחרים באלוהים על נפשותיהם של אנשים. .... לכן, אם שירותם של אנשים אינו מרומם את אלוהים ואינו מעיד על אלוהים, הם ללא ספק מציגים עצמם לראווה. גם אם הם נושאים את דגל השירות לאלוהים, הם בעצם עובדים למען מעמדם-הם. הם בעצם עובדים למען סיפוק הבשר. אין הם מרוממים את אלוהים או מעידים על אלוהים בעבודתם בשום אופן. אם מישהו בוגד בעיקרון הזה של השירות לאלוהים, זה רק מוכיח שהוא מתנגד לאלוהים" ("עניינים עקרוניים שיש להבינם כדי לשרת את אלוהים" בדברי ימי השיתוף וסידורי עבודת הכנסייה 1). ככל שהמשכתי לקרוא, כך גברה סערת לבי. ככל שהמשכתי לקרוא, כך נבהלתי יותר. תחושת הגינוי העצמי שלי הוכפלה עשרות מונים. מן הגישה שאחיי ואחיותיי הפגינו כלפיי יכולתי לראות שעבודתי לא באמת הובילה את אחיי ואחיותיי אל נוכחותו של אלוהים, אלא אל נוכחותי שלי. כעת לא יכולתי שלא לבחון מחדש מצבים רבים במהלך תקופת שהותי עם אחיי ואחיותיי. פעמים רבות אמרתי לאחות של המשפחה המארחת, "ראי כמה בני-מזל כולכם. כל בני משפחתך מאמינים. כשאני בבית, בעלי מתעלל בי כל היום. אם הוא אינו מכה אותי, הוא מקלל אותי. מילאתי את חובתי במלואה, וראי כמה מרורים שבעתי בשל אמונתי באלוהים". כשאחיי ואחיותיי נתקלו בקשיים, לא השמעתי להם את רצון האל. לא נהגתי כעדה לעבודת האל ולאהבת האל. תמיד נתתי עדיפות לגוף הגשמי וניסיתי לגרום לאנשים לחשוב שאני עצמי כה טובת-לב ומתחשבת. כשראיתי אח או אחות עושים משהו שנגד את העקרונות, פחדתי לפגוע בהם ולכן לא סייעתי ולא הנחיתי, אלא ניסיתי תמיד לשמור על היחסים שבין האנשים. בכל מעשיי, הדבר החשוב ביותר עבורי היה העמדה שלי ודמותי בלבבות האנשים. ... מטרתי העיקרית הייתה תמיד לרכוש את אהדתם והערצתם של אחרים; זה הפך לסיפוק הגדול ביותר שלי. התנהגות זאת חושפת באמת את העובדה שרוממתי את עצמי ושימשתי כעדהעל עצמי. כל מה שעשיתי נעשה למעשה תוך התנגדות לאלוהים. חשבתי על דברי האל, "אני עובד בקרבכם כעת, אך אתם עדיין מתנהגים כך. אם יום יבוא ואף אחד לא ידאג לכם וישגיח עליכם, כולכם תהפכו למלכי הגבעה,[א] הלא כן? בשלב הזה, מי ינקה את האנדרלמוסיה שלכם כשתגרמו אסון ענק?" ('בעיה חמורה מאוד: בגידה (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל הביאונישוב למודעות, כיצד בשרתי את אלוהים נשאתי למעשה עדות לעצמי ושיבחתי את עצמי. הם סייעו לי לראות את ההשלכות החמורות של התנהגות זו. דברי האל סייעו לי לראות שטבעי, כמו זה של שר המלאכים, יוביל אותי להיות שודדת רודנית, ושאגרום לאסון גדול. חשבתי על כך ששירותי את אלוהים לא נעשה בהתאם לעקרונות השירות הנכונים. לא רוממתי בו את אלוהים ולא העדתי בו על אלוהים, לא מילאתי את חובתי. במקום זאת, הוצאו ימיי בהתרברבות בעצמי, נשיאת עדות לעצמי, משיכת אחיי ואחיותיי לנוכחותי שלי. האם אין שירות שכזה בזוי? האם אין זה פשוט ה"שירות" שמגיש צורר המשיח? אלמלא סובלנותו ורחמיו של אלוהים, אלוהים כבר היה מקללני ומכני ארצה.

בזמנו, רעדתי מפחד ובושה; תחושה של החוב העצום שאני חבה מילאה את לבי עד להתפקע.. השתחוויתי אפיים ארצה בבכי מר והתחננתי בפני אלוהים: "הו, אלוהים, אלמלא התגלותך ונאורותך, אינני יודעת לאילו מעמקים הייתי נופלת. אני באמת חבה לך יותר משאוכל אי-פעם לשלם. תודה לך על הישועה שאתה מציע לי! תודה לך על שסייעת לי לראות את העצמי המכוער והמתועב שבעמקי נשמתי. תודה לך על שהראית לי ששירותי לך היה באמת התנגדות כלפיך. אילו הייתי נשפטת כפי מעשיי, לא הייתי ראויה לדבר מלבד קללתך, אבל אתה לא נהגת בי על פי מגרעותיי. במקום זאת פקחת את עיניי, הנחית אותי ונתת לי הזדמנות לחזור בתשובה ולפתוח דף חלק. הו, אלוהים, אני מוכנה לקחת את החוויה הזו כשיעור לשאת עמי לשארית חיי. מי ייתן שייסוריך ומשפטך ילוו אותי תמיד, ומי ייתן שזה יסייע לי להשליך מעליי בהקדם את העצמי הישן של השטן ולהפוך למשרתת יראת אלוהים באמת ובתמים, כדי שאוכל להתחיל להחזיר את החוב הגדול שאני חבה".

הערות שוליים:

א. ביטוי סיני, שפירושו המילולי הוא "שודדים שכובשים את ההרים ומכריזים על עצמם כמלכים."

עוד:  מוזיקה ישראלית

נכתב על ידי , 14/11/2018 12:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



7. מאמינים באלוהים צריכים להתכונן ליעדם עם מספיק מעשים טובים.




דברי אלוהים רלוונטיים:

רחמיי יוצאים אל אלה שאוהבים אותי ומתכחשים לעצמם. והעונש המומט על הרשעים הוא הוכחה לטבעי הצודק והרבה מעבר לכך, עדות לחרון אפי. בבוא האסון, רעב ומגיפה יכו בכל אלה שמתנגדים לי והם יבכו. אלו שביצעו מעשי עוולה מסוגים שונים לא יחמקו מאשמה אף אם האמינו בי במשך שנים רבות. גם הם יחיו בבהלה ופחד מתמידים בינות האסון שבקושי נראה כמוהו אי-פעם. וכל חסידיי שהיו נאמנים לי בלבד ישמחו ויריעו לכוחי. הם יחוו סיפוק בל יתואר ויחיו חיי רון שמעולם לא הענקתי לאנושות קודם לכן. שכן אני נוצר את המעשים הטובים של בני האדם ומתעב את מעשיהם הרעים...

...עשיתי עבודה שאף אחד אחר לא יכול לעשות רק מתוך תקווה שהאדם ישיב לי כגמולי במעשים טובים. אף שמעטים הם שיכולים להשיב לי כגמולי, אני בכל זאת משלים את מסעי בעולם ומתחיל את העבודה הבאה שתתגלה, מכיוון שמסעי בקרב בני האדם לאורך השנים הרבות נשא פירות, ואני מרוצה מאוד. לא אכפת לי ממספר בני האדם אלא ממעשיהם הטובים. כך או כך, כולי תקווה שתכינו מספיק מעשים טובים למען ייעודכם שלכם. אז אתרצה; אחרת אף אחד מכם לא יימלט מהאסון. אני הוא שימיט עליכם את האסון, ומובן שאני הוא זה שיתזמר אותו. אם לא תוכלו להיות טובים בעיניי, הרי שאין לכם מנוס מלסבול את האסון. בעתות מצוקה, פעולותיכם ומעשיכם לא היו ראויים לגמרי, משום שאמונתכם ואהבתכם היו ריקות מתוכן ורק הפגנתם ביישנות או קשיחות. בנוגע לכך, אשפוט רק לטוב או לרע. הדבר שמעסיק אותי הוא עדיין כל הפעולות וההתנהגויות שלכם, שעליהן מבוססת הכרעתי באשר לסופכם. עם זאת, חשוב לי להבהיר שלא ארחם עוד על אלה שהיו לגמרי לא נאמנים לי בעתות מצוקה, משום שיש גבול לרחמיי. מעבר לכך, אין בי כל חיבה לאף בן אדם שבגד בי בעבר, ויותר מכך אין בי כל עניין להתקשר לאלה שבגדו בעניין חבריהם. זהו טבעי, בלי קשר לזהותו של בן האדם. אני חייב לומר לכם: כל מי ששובר את לבי לא יזכה שוב לחנינה, וכל מי שהיה נאמן יישאר לנצח בלבי.

מתוך 'עליכם להכין מספיק מעשים טובים למען ייעודכם' ב'הדבר מופיע בבשר'

המטרה של הדברים האלה היא התקווה שתהיו מסוגלים להעלות את לבכם האמיתי כקורבן מנחה בהתמודדותכם עם דבריי, מפני שמה שאני שונא יותר מכל הוא האופן שבו בני האדם מוליכים אותי שולל. כולי תקווה שבשלב האחרון של עבודתי, תהיו מסוגלים לתפקד באופן יוצא מן הכלל, תהיו מסורים לחלוטין, ושלא תהיו עוד חסרי התלהבות. כמובן, אני מקווה גם שלכולכם יהיה יעד טוב. אף על פי כן, עדיין יש לי דרישה משלי, והיא שתקבלו את ההחלטה הטובה ביותר ותעלו לי כקורבן מנחה את מסירותכם הסופית והיחידה. אם למישהו לא תהיה המסירות היחידה הזו, האדם הזה יהפוך ללא ספק לאוצרו של השטן, ואני לא אמשיך להשתמש בו. אני אשלח אותו הביתה להשגחת הוריו.

מתוך 'על יעד' ב'הדבר מופיע בבשר'

עליכם למלא את חובתכם שלכם כמיטב יכולתכם בלב פתוח וישר, ועליכם להיות מוכנים לא לבחול באמצעים. כפי שאמרתם, בבוא היום, אלוהים לא יתנכל לאף אחד שסבל או שילם מחיר למענו. כדאי לשמור על אמונה כזו, ואסור לכם לשכוח אותה לעולם. רק כך אוכל להפסיק לדאוג לגביכם. אחרת, לעולם לא אהיה מסוגל להפסיק לדאוג בנוגע אליכם, ואתם תמיד תהיו מושא המיאוס שלי. אם כולכם תוכלו לפעול לפי צו מצפונכם ולתת לי את כל כולכם, ואם תוכלו להקדיש את כל מאמציכם למען עבודתי ולהקדיש חיים שלמים של מאמץ למען עבודת הבשורה שלי, הרי שלבי יתמלא אושר ממחשבה עליכם, הלא כן? אוכל להפסיק לגמרי לדאוג בנוגע אליהם, הלא כן?

מתוך 'על יעד' ב'הדבר מופיע בבשר'

אתם יכולים להקדיש לאלוהים את לבכם ואת גופכם, ואת כל אהבתכם הכנה, להציב אותם בפניו, להיות צייתנים לו לחלוטין, ולהתחשב לגמרי ברצונו. זאת לא למען הבשר והדם, לא למען המשפחה, ולא למען הרצונות האישיים שלכם, אלא למען העניינים של בית האל. אתם יכולים לאמץ את דבר האל כעיקרון וכיסוד בכל דבר. כך, הכוונות שלכם ונקודות המבט שלכם יהיו כולן במקום הנכון, ותהיו כאלה שזוכים בשבחו של אלוהים בפניו. בני האדם שאלוהים אוהב הם כאלה שגישתם כלפיו מוחלטת, כאלה שמסורים לו ולא לאף אחד אחר.

מתוך 'בני אדם שיכולים להיות צייתנים לחלוטין למעשיוּת של אלוהים הם אלה שאוהבים את אלוהים באמת' ב'הדבר מופיע בבשר'

אם ביקוש דרך האמת מוצא חן בעיניכם, אתם אנשים החיים לעיתים קרובות באור. אם אתם שמחים להיות כלי שרת בבית האל, העובדים בשקדנות, במצפוניות ובאלמוניות, תמיד נותנים ולעולם לא לוקחים, אז אני אומר שאתם קדושים נאמנים, כי אינכם מבקשים תמורה ופשוט נוהגים ביושר. אם אתם מוכנים להיות כנים, אם אתם מוכנים לתת את כל כולכם, אם אתם מסוגלים להקריב את חייכם למען אלוהים ולשאת עדות, אם אתם ישרים עד כדי כך שאתם יודעים רק לְרַצות את אלוהים ואתם לא חושבים על עצמכם או לוקחים לעצמכם, אז אני אומר שאנשים כאלו הם האנשים הניזונים מהאור ואשר יחיו לנצח במלכות.

מתוך 'שלוש תוכחות' ב'הדבר מופיע בבשר'

השיתוף של האדם:

מצד אחד מעשים טובים הם עדות לישועתנו, ומצד שני הם ביטוי להיווכחותנו באמת ובמציאות של דברי אלוהים. יחד עם זאת, אם אנו עושים מעשים טובים רבים, הדבר גם מלמד על כך שנולדנו מחדש לפני אלוהים ושיש לנו עדות אמיתית לכך שאנו אנושיים. המעשים הטובים שאנו עושים יכולים להמחיש בצורה הטובה ביותר שאנו באמת ובתמים מכים על חטא והופכים לבני אדם חדשים. אם אנו עושים מעשים טובים רבים, הדבר מעיד על כך שיש לנו צלם של אדם אמיתי. אם אתה שמאמין באלוהים במשך שנים רבות, אך אינך מבצע מעשים טובים, האם יש לך צלם אנוש? האם יש לך מצפון והיגיון? האם אתה מישהו שמשיב לאלוהים על אהבתו? היכן אמונתך האמיתית? היכן אהבתך לאלוהים? היכן צייתנותך לאלוהים? היכן המציאות שנוכחת בה? הללו לא קיימים. לכן אדם שאינו עושה מעשים טובים, הוא אדם שאינו מקבל דבר, אדם שפשוט אינו זוכה לישועה מאלוהים, אדם ששחיתותו עמוקה והוא לא השתנה כהוא זה. זו הסיבה שמעשים טובים חושפים אדם במידה הרבה ביותר.

מתוך 'דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'

מה מעשים טובים מייצגים? הם מייצגים את אמונתם האמיתית של בני האדם באלוהים. אם המעשה הטוב שאתה עושה הוא בבחינת התחשבות ברצונו של אלוהים, אם הוא נעשה לחלוטין למען אהבת אלוהים וכדי לנחם את לבו, אזי מעשה טוב זה משקף את אהבתך האמיתית לאלוהים. אם המעשה הטוב שאתה עושה נועד לרצות את רצונו של אלוהים, אם הוא נועד לחלוטין למלא את דרישותיו של אלוהים, אזי מעשה טוב זה מסמל את התחשבותך ברצונו של אלוהים, את כוונתך להשיב לאלוהים על אהבתו. מעשים טובים אלה מהווים סמל והם בעלי משמעות. מעשים טובים מכל סוג מייצגים את לבו של האדם, את מידת הציות שלו לאלוהים ואת אהבתו אליו, וכן את העובדה שהוא משיב לאלוהים על אהבתו. לכן עשיית מעשים טובים היא פעולה הפגנתית ומשמעותית במיוחד. האם יכולים להיות מעשים טובים אם בני אדם אינם אוהבים את אלוהים ואינם מצייתים לו? לא ייתכן, ברור שלא. האם יכולים להיות מעשים טובים המרצים את אלוהים ועומדים בדרישותיו אם בני אדם אינם מוכנים לרצות את אלוהים ולעמוד בדרישותיו? גם זה בהחלט לא ייתכן. לכן, מעשים טובים מייצגים את השינוי בטבעם של חיי האדם, והם מייצגים את לב האדם.

מתוך 'דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'

מה זה מעשה טוב? ניתן לומר שכאשר אדם ממלא את כל חובותיו ומשיג את התוצאות המצופות בעקבות מילוי החובות, הוא נחשב למי שעשה מספיק מעשים טובים. כל עוד החובה מבוצעת ברמה טובה ויש בה כדי לרצות את אלוהים, היא תסווג כמעשה טוב. עשיית מעשה טוב פירושה מילוי חובתך מבלי לצפות לקבל פרס, מבלי לקבל דבר בתמורה, וכן עשייתו ברצון במטרה לרצות את אלוהים מבלי להתחרט על כך לעולם. אם אתה רק יוצא ידי חובה ומבצע את חובתך כלאחר יד, לא תוכל לרצות את רצונו של אלוהים כהוא זה, ולכן מעשה זה לא יוכל להיחשב מעשה טוב.

משיתופיהם של בכירים

מעשים טובים מתייחסים בראש ובראשונה למילוי חובתך, והם גם כוללים עשיית מעשים המועילים לכנסייה, מעשים למען ביתו של אלוהים, מעשים לשם הגנה על עבודתו של אלוהים, שימור טוהר האמת והתנגדות לרעיונות מופרכים ולדברי כפירה, מעשים שמבטיחים שעבודת בית האלוהים לא תופרע ושחיי הקדושים לא ידעו מחסור ומעשים שנושאים עדות ברגעים מכוננים. כל אלה נחשבים מעשים טובים, ולשם כך צריך לב שבאמת אוהב את אלוהים ומתחשב בו. בני אדם שעושים את המעשים הטובים האלה הם שנוהגים לפי האמת ומבצעים היטב את חובתם. ...מעשה טוב הוא דבר חיובי הזוכה להכרה על ידי שמיים וארץ ועל ידי מצפוננו. בני אדם שעושים מעשים טובים במידה מספקת הם בהכרח בני אדם המחזיקים באמת והנוהים לחלוטין אחר לבו של אלוהים.

משיתופיהם של בכירים

מעשים טובים עוסקים בעיקר בהגנה על עבודתו של אלוהים ועשיית מעשים למען ביתו של אלוהים, בייחוד דברים חשובים הקשורים לעבודת בית האלוהים הדורשים נטילת סיכונים גבוהים במיוחד. לדוגמה, אם ברגע המכונן של הפצת הבשורה תוכל להקדיש מעצמך ולא לחשוש מסבל, ותהיה מסוגל לשאת השפלה ולוותר על התועלת האישית של משפחתך, אזי מעשייך בתחום הזה ייחשבו גם הם מעשים טובים ויזכו אותך בהנצחתו של אלוהים.

משיתופיהם של בכירים

אין זה משנה מהם המעשים הטובים שאתה מתעתד לעשות, עליך לעשותם ברצון ובמסירות עד הסוף, וכך תוכל לזכות באישורם של אחרים. זוהי פעולה שנובעת מתוך טוב לב, ואף מהווה עדות להכאה אמיתית על חטא מצדו של האדם. ישנן דוגמאות רבות, שניתן לנהוג לפיהן, למעשים טובים שזכו להנצחתו של אלוהים בכתבי הקודש. לדוגמה: כשאתה משרת את אלוהים, אתה יכול להתיש את עצמך, להגיע לקצה גבול המאמץ שלך ולהיות מסור עד מוות בלי להתחרט או להתלונן – זהו מעשה טוב; להקדיש את עצמך במסירות לחובתך ללא אדישות או רשלנות ולהגיע לתוצאות טובות – זהו מעשה טוב; לארח במשך מספר שנים כאילו היה זה יום אחד ולהתייחס לאחים ולאחיות כאל משפחה בלי לדרוש דבר או לבקש תגמול – זהו מעשה טוב; להיות מוכן לחלוטין לעשות דבר מה בלי קשר לסכום הכסף המוצע ובלי לדרוש דבר או לבקש תמורה – זהו מעשה טוב; לפעול למען אלוהים ולהקדיש את עצמך אליו, לא למען תהילה ועושר ובלי לבקש תמורה או להתלונן – זהו מעשה טוב; להיתפס ולהישלח לכלא בגין מילוי חובתך, לסבול ייסורים גדולים בלי להתלונן ועדיין להיות מסור לאלוהים ולמלא את חובתך – זהו מעשה טוב; להיות מסוגל להפיץ את הבשורה ולזכות באהדתם של בני אדם טובים נוספים, להביא לפני אלוהים את מי שמחפש את האמת ולאפשר להם ליצור בסיס על פי דרך האמת – זהו אפילו מעשה טוב יותר; יתרה מכך, אם תוכל לאחר מכן להביא את בני עמו הנבחר של אלוהים למציאות האמת באופן שיוכלו לשאת עדות רבת השפעה עליו, אין מעשה יותר טוב מזה; להיות מסור לאלוהים בלי קשר לחובה שאתה ממלא וללא אדישות או רשלנות, ובכך להשיב לאלוהים על אהבתו ולספק את רצונו – זהו מעשה טוב. בקיצור, כל פעולה של בני אדם שתועיל להפצת בשורת המלכות ושתעשה בכנות בלי לבקש גמול או לקבל דבר בתמורה, תחשב למעשה טוב. אם אתה עושה כמיטב יכולתך לעשות את כל המעשים הטובים שמחובתך לעשות ושאתה מסוגל לעשות מבלי לבקש תמורה, אלא אך ורק כדי להשיב לאלוהים על אהבתו, אזי עשית מעשים טובים במידה מספקת.

מתוך 'קטעים נבחרים מקורותיהם של הסדרי העבודה של כנסיית האל הכול יכול'

בני אדם טובי לב אוהבים את האמת. הם מוכנים לשלם את המחיר ואף לוותר על הכול כדי לרצות את אלוהים. הם אינם מבקשים פיצוי, ואין הם עושים זאת כדי לזכות בברכות גדולות אף יותר. בני אדם המבינים באמת ובתמים את האמת תמיד ירגישו שהיא חובה שעל האדם למלא ואף אחריות שלא ניתן להתחמק ממנה. הם אינם חושבים שעשיית מעשים טובים והשקעת מאמצים למען ביתו של אלוהים הן פעולות קשות, מכיוון שהם פשוט ממלאים את חובתם. בלבם הם מאמינים: "אין זה משנה איך אלוהים יחליט לסיים את חיי, יהיה זה הצדק שלו, ולי לא תהיה כל תלונה לגבי זה. זאת מכיוון שאמונתי באלוהים היא למען חיפוש האמת וכדי לחיות חיים אמיתיים. בכל יום שאני חי, עליי לשאוף לחפש אחר האמת ולבצע מעשים טובים. מילוי חובתו של האדם וריצוי אלוהים הם נחמתי הגדולה ביותר".

משיתופיהם של בכירים

נכתב על ידי , 13/11/2018 13:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוד העניין של עבודת הכיבוש (4)




מה פירוש הדבר להפוך למושלם? מה פירוש הדבר להיכבש? באילו אמות מידה על האדם לעמוד כדי להיכבש? ובאילו אמות מידה עליו לעמוד כדי להפוך למושלם? כיבוש והבאה לידי שלמות – המטרה של שניהם היא הכנת האדם כדי שהוא יוכל לשוב לדמותו המקורית ולהשתחרר מטבעו השטני המושחת ומהשפעת השטן. הכיבוש הזה בא בשלב מוקדם בתהליך הכנת האדם, כלומר זה השלב הראשון של העבודה. הבאה לידי שלמות היא השלב השני, או העבודה המסכמת. על כל בן אנוש לעבור את הכיבוש. אחרת, הוא לא יוכל להכיר את אלוהים והוא לא יידע שיש אלוהים, כלומר לא יוכל להכיר באלוהים. ואם אדם לא מכיר באלוהים, אלוהים לא יהיה מסוגל כלל להשלים אותו, מפני שהוא לא יעמוד באמות המידה להשלמה הזו. אם אתם אפילו לא מכירים באלוהים, איך תוכלו להכיר אותו? ואיך תחפשו אחריו? כמו כן, לא תוכלו לשאת עליו עדות, לא כל שכן להחזיק באמונה הנחוצה כדי להשביע את רצונו. לכן, השלב הראשון לכל מי שרוצה שאלוהים ישלים אותו חייב להיות השלב של עבודת הכיבוש. זה התנאי הראשון. אולם מטרתם של הכיבוש וההבאה לידי שלמות כאחד היא להכין את האדם ולשנותו, וכל אחד מהם הוא פריט בעבודה של ניהול האדם. שני השלבים האלה הם מה שנדרש כדי להפוך אדם לאדם שלם. לא ניתן לדלג על אף אחד מהשלבים. נכון שהמילה "להיכבש" לא נשמעת נחמדה במיוחד, אך למעשה, תהליך כיבושו של אדם הוא תהליך שינויו. לאחר שתיכבשו, ייתכן שלא תיפטרו לחלוטין מהטבע המושחת שלכם, אך תכירו אותו. באמצעות עבודת הכיבוש, תכירו את האנושיות השפלה שלכם ותכירו חלק גדול מהמרדנות שלכם. על אף שלא תוכלו להשליך אותם מעליכם או לשנות אותם בפרק הזמן הקצר של עבודת הכיבוש, אתם תכירו אותם. הדבר מניח את היסודות להפיכתכם למושלמים. אם כך, כיבוש והבאה לידי שלמות נעשים שניהם כדי לשנות את האדם וכדי לפטור אותו מטבעו השטני המושחת, כדי שהוא יוכל להעניק את כל כולו לאלוהים. העניין הוא שהכיבוש הוא השלב הראשון בשינוי הטבע האנושי וכן השלב הראשון בהענקתו את כל כולו לאלוהים – שלב נמוך יותר מההבאה לידי שלמות. טבע חייו של אדם שנכבש משתנה הרבה פחות מזה של אדם שהפך למושלם. כיבוש והבאה לידי שלמות שונים זה מזה מבחינה מושגית, מפני שהם שלבים שונים בעבודה, ומפני שהם דורשים אמות מידה שונות מבני אדם – הכיבוש דורש אמות מידה נמוכות יותר וההבאה לידי שלמות דורשת אמות מידה גבוהות יותר. בני אדם שהפכו למושלמים הם צדיקים, בני אדם שהפכו לקדושים וטהורים – הם ההתגבשות של עבודת ניהול האנושות, או תוצרים סופיים. על אף שהם לא בני אדם שאין בהם אשם, הם בני אדם ששואפים לחיות חיים בעלי משמעות. אולם מה באשר לבני האדם שנכבשו? הם מכירים בקיומו של אלוהים במילים בלבד – הם מכירים בכך שאלוהים התגלם כבשר ודם, שהדבר מופיע בבשר, ושאלוהים ירד אל פני האדמה כדי לעשות את העבודה של המשפט והייסורים. הם גם מכירים בכך שהמשפט והייסורים של אלוהים, וכן וההכאה והזיכוך שלו, מועילים לאדם. כלומר הם רק מתחילים לקבל דמות אנושית, ויש להם הבנה מסוימת על החיים, אך היא עדיין מעורפלת. במילים אחרות, הם רק מתחילים להיות בעלי אנושיות. אלה הן תוצאות הכיבוש. כשבני אדם עולים על נתיב ההבאה לידי שלמות, טבעם הישן יכול להשתנות. יתרה מכך, חייהם הולכים וגדלים, ובהדרגה, הם נוכחים באמת באופן עמוק יותר. הם מסוגלים לתעב את העולם ולתעב את כל מי שלא מחפש אחר האמת. במיוחד, הם מתעבים את עצמם, אך יותר מכך, הם מכירים את עצמם בבירור. הם מוכנים לחיות על פי האמת וקובעים לעצמם כמטרה את החיפוש אחר האמת. הם לא מוכנים לחיות בתוך המחשבות שהמוח שלהם יוצר, והם מתעבים את צדקנותו, התנשאותו ויהירותו של האדם. הם מדברים תוך תחושה עזה של הגינות, הם מטפלים בדברים מתוך הבחנה, הם ניחנים בחוכמה, והם נשמעים בנאמנות לאלוהים. אם הם חווים רגע של ייסורים ומשפט, לא זו בלבד שהם לא נעשים פסיביים או חלשים, אלא שהם מכירים תודה על כך. הם לא יכולים להסתדר ללא הייסורים והמשפט של אלוהים – הם יכולים לקבל דרכם את הגנתו. הם לא עוסקים באמונה של שלווה ושמחה ושל חיפוש לחם כדי להשביע את הרעב. הם גם לא מחפשים אחר הנאות גופניות בנות חלוף. אלה הם הדברים שיש למי שהפך למושלם. אחרי שבני אדם נכבשים, הם מכירים בקיומו של אל. אולם יהיו אשר יהיו הפעולות שמלוות את הכרתם בקיומו של אלוהים, הן מוגבלות בהם. מה הפירוש האמיתי של העובדה שהדבר מופיע בבשר? מה פירושה של התגלמות כבשר ודם? מה עשה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם? מה המטרה והחשיבות של עבודתו? לאחר שחוויתם כל כך הרבה מעבודתו, ולאחר שחוויתם את מעשיו כבשר ודם, במה זכיתם? רק אחרי שתבינו את כל הדברים האלה, תהיו בני אדם שנכבשו. אם אתם רק אומרים "אני מכיר בקיומו של אל," אך אתם לא זונחים את הבעל או הרעיה שעליכם לזנוח, ואתם לא מוותרים על ההנאות הגשמיות שעליכם לוותר עליהם, ובמקום זאת, אתם ממשיכים לחמוד את הנחמות הגשמיות כתמיד, אתם לא מסוגלים להרפות משום דעה קדומה שאת מחזיקה נגד האחים ואחיות, ובמקרה של נהגים רבים, אתם לא מסוגלים לעשות את הנדרש כדי לבצע את הפעולות, הדבר מוכיח שעדיין לא נכבשתם. אם כך המצב, גם אם תבינו דברים רבים, הכל יהיה לריק. בני האדם שנכבשו הם אלה שהשיגו שינויים התחלתיים מסוימים והיווכחות התחלתית מסוימת. חוויית המשפט והייסורים של אלוהים גורמת להם לפתח ידע התחלתי על אלוהים והבנה התחלתית של האמת. אף על פי שאתם לא מסוגלים להיווכח במציאות של אמיתות רבות עמוקות ומורכבות יותר, אתם מסוגלים להנהיג אמיתות בסיסיות רבות בחייכם בפועל, כגון אלה שנוגעות להנאות הגשמיות שלהם או מעמדכם האישי. כמובן, כל זה מושג על ידי תהליך הכיבוש. אפשר לראות גם שינויים מסוימים בטבע בבני אדם שנכבשו. לדוגמה, יכול לחול שינוי בהרגלי הלבוש והטיפוח האישי שלהם וכן בחייהם עצמם. חל שינוי בנקודת המבט שלהם בענייני אמונה באלוהים, הם מבינים בבירור את מושא עיסוקם בחיפוש, וחלה עלייה בשאיפות שלהם. במהלך הכיבוש, טבע חייהם יכול להשתנות אף הוא בהתאם. העניין הוא לא שהם לא משתנים כלל. העניין הוא שהשינוי שהם עוברים הוא שטחי, התחלתי, וקטן בהרבה מהשינוי בטבע ובמושא העיסוק בחיפוש שחל בבני אדם שהפכו למושלמים. אם במהלך הכיבוש של אדם מסוים, טבעו לא משתנה כלל, והוא לא זוכה אפילו בקמצוץ של אמת, הרי שאדם כזה הוא פשוט פיסת אשפה חסרת כל ערך! בני אדם שלא נכבשו לא יכולים להפוך למושלמים! מעבר לכך, אם אדם מסוים שואף להיכבש בלבד, אלוהים לא יכול להשלים אותו לגמרי, אפילו אם ניכרו בטבעו שינויים תואמים מסוימים במהלך העבודה הכובשת. אדם כזה יאבד גם את האמיתות ההתחלתיות שהוא זכה בהן. יש הבדל עצום בין כמות השינוי בטבע בבני אדם שנכבשו לעומת בני אדם שהפכו למושלמים. אולם הכיבוש הוא השלב הראשון בשינוי – הוא התשתית. היעדרו של השינוי ההתחלתי הזה הוא הוכחה לכך שהאדם כלל לא מכיר את אלוהים באמת, משום שהידע הזה נובע משיפוט, והשיפוט הזה הוא פריט מרכזי בעבודה הכובשת. על כן, כל אדם שהפך למושלם נכבש קודם לכן. אחרת, הוא לא יכול היה להפוך למושלם בשום אופן.

אתם אומרים שאתם מכירים באלוהים בהתגלמותו ובכך שהדבר מופיע בבשר, אך אתם עושים מעשים שונים מאחורי גבו של אלוהים, ואתם לא נוהגים כרצונו ולא יראים ממנו. האם זו הכרה באלוהים? אתם מכירים בדבריו אך מסרבים להנהיג אפילו את הדברים שאתם מסוגלים להנהיג, ואתם מצייתים לדרכו. האם זו הכרה? אתם מכירים בו, אך הלך הרוח היחיד שלכם הוא להישמר מפניו ולעולם לא לירוא אותו. אם ראיתם את עבודתו והכרתם בה, ואם אתם יודעים שהוא אלוהים, אך מצבכם נותר פושר וללא כל שינוי, עדיין לא נכבשתם. אדם שנכבש צריך לעשות ככל יכולתו. הוא רוצה להיווכח ולהגיע לאמיתות נעלות, על אף שהוא עדיין לא מסוגל לעשות זאת. רק מפני שהוא מוגבל ביכולת הקליטה שלו, הנהגים שלו מוגבלים ותחומים. אולם עליו לעשות לכל הפחות את כל מה שהוא יכול לעשות. אם תוכלו לעשות את הדברים האלה, זה יהיה בזכות העבודה הכובשת. נניח שתאמרו, "מכיוון שאלוהים יכול להפיק מילים כה רבות שהאדם לא יכול, אם הוא לא אלוהים, מ כן"? חשיבה כזו אין פירושה שאתם מכירים באלוהים. אם אתם מכירים באלוהים, עליכם להראות זאת במעשים שלכם. להנהיג כנסייה ללא יכולת לעשות מעשים צודקים, לחמוד כספים ולהזרים בסתר וללא-הרף את כספי הכנסייה לכיסים שלכם – האם זו הכרה בכך שיש אלוהים? אלוהים הוא כול יכול ויש לירוא מפניו. איך ייתכן שאתם לא פוחדים, אם אתם באמת מכירים בכך שיש אלוהים? כיצד אתם יכולים לעשות מעשים כה מתועבים? האם ניתן לכנות זאת אמונה? האם אתם מכירים בו באמת? האם אלוהים הוא מה שאתם מאמינים בו? מה שאתם מאמינים בו הוא אל מעורפל – לכן אתם לא פוחדים! כל מי שמכיר באלוהים ומכיר אותו באמת פוחד לעשות כל מעשה שמתנגד לאלוהים, או אשר מנוגד למצפונו שלו. בני האדם האלה פוחדים במיוחד לעשות מעשים שהם יודעים שהם מנוגדים לרצונו של אלוהים. רק בכך ניתן לראות הכרה בקיומו של אלוהים. מה עליך לעשות כשהוריך מניאים אותך מלהאמין באלוהים? כיצד עלייך לאהוב את אלוהים כשבעלך חסר האמונה מתייחס אלייך יפה? וכיצד עליכם לאהוב את אלוהים כשהאחים והאחיות מתעבים אתכם? אם אתם מכירים בו, אתם תנהגו כראוי ותביאו לידי ביטוי את המציאות בכל המצבים האלה. אם לא תצליחו לפעול באופן קונקרטי, אלא רק תאמרו שאתם מכירים בקיומו של אלוהים, אתם בני אדם שיודעים רק לדבר! אתם אומרים שאתם מאמינים באלוהים ומכירים בו, אולם איך אתם מכירים בו? איך אתם מאמינים בו? האם אתם מפחדים ממנו? האם אתם יראים אותו? האם אתם אוהבים אותו בתוך תוככם? כשאתם במצוקה וכשאין לכם על מי להישען, אתם מרגישים שיש לאהוב את אלוהים, ואחר כך אתם שוכחים מכך לחלוטין. זו לא אהבה לאלוהים ולא אמונה באלוהים! מה אלוהים רוצה שהאדם ישיג בסופו של דבר? כל המצבים שהזכרתי, כגון לחשוב שאתם בני אדם חשובים, להרגיש שאתם מהירי תפיסה, לשלוט באחרים, להתנשא על אחרים, לבקר בני אדם על פי מראם החיצוני, לנהוג בבריונות כלפי בני אדם ישרים, לחמוד את כספי הכנסייה, וכן הלאה – אלה דוגמאות לביטויים של הטבע השטני המושחת שלכם שהכיבוש יימחה מכם.

העבודה הכובשת שנעשית בכם היא בעלת החשיבות העמוקה ביותר. מצד אחד, מטרתה של העבודה הזו היא להביא לידי שלמות קבוצה של בני אדם, כלומר להפוך אותם למושלמים ולקבוצה של מתגברים, בתור קבוצת בני האדם הראשונה שהושלמה, כלומר הביכורים. מצד שני, המטרה היא לאפשר לברואים ליהנות מאהבתו של אלוהים, לקבל את הישועה הגדולה ביותר מאלוהים, ולקבל מאלוהים ישועה מלאה, לאפשר לאדם ליהנות לא רק מחסד ומרחמים, אלא חשוב יותר, מייסורים וממשפט. כל מה שאלוהים עשה בעבודתו הוא אהבה, ללא כל שנאה לאדם. גם הייסורים והמשפט שראיתם הם אהבה, אהבה אמיתית וממשית יותר, אהבה שמובילה את האדם אל דרך הישר של החיים האנושיים. מצד שלישי, המטרה היא לשאת עדות בפני השטן. מצד רביעי, המטרה היא להניח יסודות להפצה של עבודת הבשורה העתידית. כל העבודה שאלוהים עשה נועדה למען הובלתם של בני האדם אל דרך הישר של החיים האנושיים, כדי שיוכלו להיות להם חיים אנושיים רגילים, מפני שהאדם לא יודע איך לחיות את חייו. ללא הנחייה כזו, תוכלו לחיות רק חיים ריקים מתוכן, חיים חסרי ערך וחסרי משמעות, ולא תדעו כלל כיצד להיות בני אדם רגילים. זו החשיבות העמוקה ביותר של כיבוש האדם. כולכם צאצאים של מואב. ביצוע עבודת הכיבוש עליכם מהווה הבאת ישועתכם האדירה. כולכם חיים במקום של חטא והפקרות; כולכם בני אדם מופקרים וחוטאים. כיום, לא זו בלבד שאתם יכולים לראות את אלוהים, אלא חשוב מכך, קיבלתם ייסורים ומשפט, וזכיתם הישועה העמוקה ביותר, כלומר קיבלתם את אהבתו הגדולה ביותר של אלוהים. כל מה שהוא עושה הוא אהבת אמת אליכם; אין לו כל כוונה רעה. הוא שופט אתכם בגלל חטאיכם, כדי שתבחנו את עצמכם ותקבלו את הישועה האדירה הזו. כל זה נעשה כדי להכין את האדם. מההתחלה ועד הסוף, אלוהים עשה את המרב כדי להושיע את האדם, והוא בשום אופן לא מוכן להשמיד לחלוטין את בני האדם שהוא ברא במו ידיו. כעת הוא בא אל קרבכם כדי לעבוד. האין זו ישועה רבה עוד יותר? אילו הוא שנא אתכם, האם הוא בכל זאת היה עושה עבודה בהיקף כזה כדי להנחות אתכם באופן אישי? למה שהוא יסבול כך? אלוהים לא שונא אתכם, ואין לו כל כוונה רעה כלפיכם. עליכם לדעת שאהבתו של אלוהים היא האהבה האמיתית ביותר. רק בגלל מרדנותם של בני האדם, עליו להושיע אותם באמצעות משפט. אחרת, הם לא היו זוכים בישועה. מכיוון שאתם לא יודעים איך לקיים את חייכם או איך לחיות, ומכיוון שאתם חיים במקום מופקר ומלא חטא כזה ושאתם שדים מופקרים ומזוהמים, לבו לא מניח לו לאפשר לכם להפוך למושחתים עוד יותר. כמו כן, לבו לא מניח לו לראות אתכם חיים במקום כה מזוהם, כשהשטן רומס אתכם כרצונו, ולבו גם לא מניח לו לתת לכם ליפול אל השאול. הוא רוצה רק לזכות בקבוצה מכם ולהושיע אתכם עד תום. זו המטרה העיקרית של עשיית עבודת הכיבוש בכם – הוא עושה זאת רק למען הישועה. אם אתם לא מבינים שכל מה שנעשה בכם הוא אהבה וישועה, ואם אתם חושבים שזו רק שיטה או דרך לענות את האדם ודבר שאין לתת בו אמון, אתם יכולים באותה מידה לשוב לעולמכם ולסבול כאב ומצוקה! אם אתם מוכנים להיות בזרם הזה וליהנות מהמשפט הזה ומהישועה האדירה הזו, ליהנות מכל הברכה הזו שלא ניתן למצוא בשום מקום בעולם האנושי, וליהנות מהאהבה הזו, הישארו בצייתנות בתוך הזרם הזה כדי לקבל את עבודת הכיבוש, וכדי שתוכלו להפוך למושלמים. על אף שכעת אתם סובלים כאב וזיכוך כתוצאה מהמשפט, יש לכאב הזה ערך ומשמעות. על אף שייסורים ומשפט הם זיכוך וגילויים חסרי רחמים לאדם שנועדו להעניש אותו על חטאיו ולהעניש את בשרו ודמו, שום חלק בעבודה הזו לא נועד לגנות ולהשמיד את בשרו ודמו. מטרתם של כל הגילויים החמורים של דבר האל היא להוביל אתכם אל דרך הישר. אתם חוויתם באופן אישי חלק כה גדול מהעבודה הזו, וברור שהיא לא הובילה אתכם לדרך רעה! כולה נועדה לאפשר לכם להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה; כולה היא דבר מה שהאנושיות הרגילה שלכם יכולה להשיג. כל שלב בעבודה נעשה על סמך הצרכים שלכם, בהתאם לחולשות שלכם ובהתאם לשיעור קומתכם בפועל, ולא מוטל עליכם שום נטל קשה מנשוא. על אף שאתם לא מסוגלים לראות זאת בבירור כעת ושאתם מרגישים שאני מחמיר איתכם, על אף שאתם מוסיפים לחשוב שהסיבה לכך שאני מייסר ושופט אתכם בכל יום ונוזף בכם בכל יום היא שאני שונא אתכם, ועל אף שמה שאתם מקבלים הוא ייסורים ומשפט, למעשה, זו אהבה אליכם וכן הגנה רבה עליכם. אם אתם לא יכולים לתפוס את משמעותה העמוקה של העבודה הזו, פשוט אין כל דרך שבה תוכלו להמשיך בחוויה שלכם. עליכם להתנחם למען ישועה כזו. אל תסרבו להתעשת. אחרי שהגעתם עד הלום, עליכם לראות בבירור את חשיבותה של העבודה הכובשת הזו. אל תחזיקו כבר השקפה כזו וכזו!

נכתב על ידי , 11/11/2018 14:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

849

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאהבת אלוהים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אהבת אלוהים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ