לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לא משנה איפה זה מתחיל, לא משנה איפה זה נגמר



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2018

יוחנן


כשרואה את השתקפותו בקטעי מראות רחוקות, מוצללות, שבורות או בבבואתו דרך חלון האוטובוס בו הוא נוסע, הוא לא חודל מלבחון כל חלק בצורתו.

מביט לכל אורך צווארו העקום, אפו הארוך ועיניו שנדמות לו כשחורות אבל בכלל ירוקות.

אך יוחנן ניצב מדי יום בלי כוונה- במראה שגודלה כגודל גופו, מקיפה את צורתו ומשאירה מקום ריק למישורים שמשני צדדו.

יוחנן לא היה מסוגל להסתכל אל העולם הזה. עולם ההשתקפות הברורה. הוא צפה ברגליה של בבואתו. 

הוא הרגיש את אותו הכובד שחש בו בשעותיו הפחות הטובות: בבקרים לאחר לילות מלאי הרפתקאות.. בעת שמבטה של אהובתו מופנה לכל עבר, מלבד אליו.. כשאביו מרים את ידו ושוב משלח אותה אל פניו, פניו המעוותות.

הוא חש בהרגל- כחברו הטוב ביותר הקורא לו לצחוק על עצמו. כאהבת חייו שמזכירה לו שהוא לא מספיק בשבילה. כהוריו המאוכזבים. ואז הוא חש בשקט שאין כמותו. שקט רועם. אותו הרגל יכול לגרום לכל אדם להרהר, לתהות בשביל מה.

יש ימים שהוא מאמין שהוא עצמו, אויבו, חזק ממנו, וירמוס אותו ביום מן הימים.

בימים אחרים מאמין שהוא יגבור עליו, כי כל עוד הוא צוחק, יש בו מן החיים, יש בו מן הכוח.

נכתב על ידי , 9/1/2018 21:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



youll never be mine!


https://www.youtube.com/watch?v=GEYKY62OeTA

נכתב על ידי , 9/1/2018 20:54  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

מין: נקבה




קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנטע1123 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נטע1123 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ