לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מתווה דרכם של מים-חיים עליונים, תחתונים, רדודים ועמוקים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

10/2018

יצירה.


 

נתקלתי במקרה באתר הזה.

 

קראתי בו, הסתכלתי על התמונות של העבודות שיש שם.

אתר של יצירות אומנות שאנשים ואומנים עושים, יש סדנאות יצירה בחומרים שונים, בסוגים שונים של אומנות.

האתר הזה עושה חשק להתקרב, לגעת, להריח, לחוש, לחוות, ליצור, תחושה כזו שמעלה געגוע וזיכרון.

משהו מתעורר ונזכר.

 

פעם בכמה זמן היו לוקחים אותנו מבית ספר לבית יד לבנים בעיר בה גדלתי, מאוד אהבתי את הימים האלו שלקחו אותנו לשם, אני לא יודעת למה היו כל כך מעט מהם ואני זוכרת שתמיד עשינו שם עבודות אומנות. לא זוכרת מה, אבל כן את החוויה.

 

פעם, כשהייתי ממש קטנה, היינו בטיול בירושלים, ולקחו אותי לביקור במוזיאון. תמיד אהבתי את הריח הזה שיש למוזיאון, לדברים העתיקים, כאילו שאם נשמתי אותם, בבת אחת דרך הריח טיילתי בזמן, וחוויתי אותו כל הדרך לאחור, עד לרגע היווצרות הדבר שהרחתי. היתה שם סדנא קטנה לעיצוב בובות. היו שם כל מיני חומרים ולא יכולתי לעשות בעצמי כי הייתי קטנה, אבל אמרתי לאמא מה לעשות. היא נלחמה בכל הילדים והאימהות האחרות שהיו שם (אפעם לא אהבתי צפיפות, תמיד נמנעתי ממנה ועמדתי בצד) ולקחה חרוט מפלסטיק בצבע תכלת (שמלפפים עליו חוטים בדר"כ) והיא הדביקה לו חצאית אדומה וחולצה צהובה ועשינו לו שערות ארוכות ונתנו לי לקחת את זה הביתה! ושמחתי.

 

לימים, שיחקתי בלימודים בקרטון ביצוע וחתכתי את האגודל השמאלי שלי חתך חד ומדויק, בלי להרגיש, באיזה לילה לבן שהפך לאדום (התחושה באה אולי 5 דקות אח"כ, מאוד במעורפל, זה התחיל לכאוב רק יממה אח"כ. הגוף שלי לא זוכר כלום).

 

ההנאה שלי היתה מלראות מה מניחים לי על השולחן, ולראות מה אני רואה בדברים, ומה אני עושה איתם. 
ופתאום נזכרתי בכל זה.

זה נשכח, ונשארו רק אילתורים. תמיד אהבתי לאלתר ולסדר דברים, לתקן אותם, כמו אבא. אבא יודע לתקן הכל, הוא הכי אוהב לתקן מאווררים ורדיו-אים. הוא יכול לאסוף אותם מהרחובות, כפי שהוא אוסף מדפים וספרים, כדי לתקן אותם. 
צבעי מים תמיד היו בבית (ברור ש-צבעי מים).
אחד הקורסים באומנות, היה מעשי, התנסותי. הכנו שם תחריט (כשמוציאים חומר כמו בגילוף, היה לוח קטן שהיה כתחליף עץ) ותצריב (כשצורבים לוחית מתכת בחומצה) ועשינו מהם הדפסים.
באחד ממקומות העבודה שלי, ראיתי איך טוחנים צבע הישר מהפיגמנט הטיבעי שלו והשתתפתי באחד מקורסי הרישום. הגישו לנו שם דף קטן, קצת עבה, צבוע כולו בצבע בהיר ירקרק של רקע, ונתנו לנו עיפרון מכני דק עם חוט כסף בתוכו במקום עופרת וזו היתה אחת התענוגות הגדולים לרשום בכזה דבר, עדין כל כך.
הידיים שלי טרם אחזו בגוש של חימר, אבל זה מה שהן רוצות. פיסלונים קטנים מלאי הומור, או כד, או קערה שנעים לאכול ממנה, או חימר עם מים על שולחן מסתובב (ואח"כ יהיה לי הרבה ליכלוך להוציא מתחת לציפורניים, ולנקות).
או העדינות של הפורצלן... 
או פשוט לשבת ליד שולחן גרוטאות ממוחזרות ולראות מה אני רואה בהן ולעשות דבר מה, לאלתר.
הבפנים שלי ממש רעב לזה..
אומנות דרך הידיים.
אני אמצא מה ואיך לעשות עם זה, כי יש לי חשק!

 

נכתב על ידי , 9/10/2018 21:07   בקטגוריות פירורים אחרים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , רוחניות ומיסטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לConTouch אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ConTouch ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ