לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מתווה דרכם של מים-חיים עליונים, תחתונים, רדודים ועמוקים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

9/2018

תנועות חיים


אני כבר כמה פעמים מגיעה לפה, פותחת את הדף החלק, הלבן, ולא כותבת כלום.

 

לא כתבתי, כי משהו מתרחש...  חרש. 

משהו קורה מתחת לפני הקרקע.

משהו שאני עוד לא יודעת לשים אותו במילים... אבל אני כן זקוקה לתמיכה של עצמי בתהליך הזה, כי הוא חשוב, מהותי ומשנה חיים.

 

אני זוכרת את היום הזה בו החלטתי לחיות, זה היה משנה חיים. 

אני חלקית, מתבוננת בתהליך שקורה כעת, שאני חושבת שהוא גם משנה חיים.

כמו שאמרתי קודם, זה מתרחש מתחת לפני השטח, ומה שרואים, זה את ההתפרצויות של הגייזרים והלָבוֹת של החרדות שלי, פחדים ורגשות אחרים גם יחד. כולם רוצים לצאת. כולם בתהליך יציאה מזה כ 3 חודשים, ובתהליך הרחב יותר, מזה שנה וחצי. כל פעם יש עוד סדרה, עוד משוכה. זה מהתהליכים האלו שיותר מתבוננים בהם, פחות מדברים אותם, גם אם אנסה לדבר, אני לא חושבת שיש לי את המילים לכאבים ולקשיים הריגשיים האלו.

זה חלק מתהליך הריפוי. 

היא תמיד אמרה לי שכשיש לנו פצע עם מוגלה, זה נורא כואב להוציא אותה... ובאמת זה ככה.

Baby Steps ולאט, מאוד לאט. אני לא יכולה מהר עכשיו. ובעדינות, אני לא יכולה בגסות עכשיו ובחמלה, כי זה חלק מהריפוי.


צב נושא על גבו את כל המטען שלו, הוא הולך לאט ומתוך תבונה הוא נושא והולך. 

הזרע נמצא בחשיכה, ורק כשהוא מוכן, הוא מפלס לעצמו דרך אל האור. הוא צריך להתגבר על אדמה, והוא לא יודע מה הגובה שלה, כמה הוא צריך להלחם בה עד שיגיע אל האבנים ואז ילחם בהם כדי למצוא סדק אחד. סדק אחד כדי לצמוח מתוכו. הוא כל הזמן מפלס לעצמו דרך, כשהוא יודע מה הכיוון של האור, אבל הוא נלחם בעיוורון וחשיכה, רק עם ידיעה פנימית, ששם למעלה, בכיוון הזה, נמצא האור.

ככה אני, כמו זרע של צב כרגע. אני יודעת שאני על הדרך הנכונה, ואני צריכה להזכיר לעצמי את זה כשעולה התקף, לזכור להתבונן בזה גם מבחוץ קצת, להכניס לשם אויר, ותנועה, לאוורר את הרגשות שלי שעולים כעת, לתת להם לנשום, הם היו בחשיכה הרבה זמן. 

הרבה זמן שנלחמתי בהם וקברתי אותם עמוק יותר, או שניסיתי להדחיק ולהוריד להם את הראש חזרה למקום ממנו באו.

כעת, כולם רוצים את האור.. ואת תשומת הלב וכעת, אני יכולה לתת להם את זה, כי אני גדולה מספיק, המצב מוכן לזה עכשיו.

כל שנשאר לי לעשות, הוא להתבונן בתהליך, להרפות.. ממש ממש להרפות, ריפיון גמור, מוחלט, שלם ולהרגיש בכל תא בגופי, את החיבוק העדין של היקום, את האהבה הטהורה שבו, ולהאמין.. להאמין בתהליך, להאמין בריפוי, שאפשר, שזה נכון, שאני ראויה, שזה בטוח, ושזה אכן מתרחש.

 

שנה טובה,

של בריאות, הקשבה, צמיחה ושמחה מלאת תנועת חיים.


 

נכתב על ידי , 11/9/2018 21:26   בקטגוריות פירורי הרגשה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , רוחניות ומיסטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לConTouch אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ConTouch ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ