לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מתווה דרכם של מים-חיים עליונים, תחתונים, רדודים ועמוקים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2018    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

7/2018

בין עצב ל-חיים


מה הביא אותי לחשוב שאפשר לנסוע וזה יעבור בשלום?

מה הביא אותי לחשוב שאם אראה אותם ואחוש בקיום שלהם, הבעתות שלי ירגעו?

 

היא תמיד אמרה שיש מעט מאוד אנשים שמצליחים לעשות שינוי באמת. בכך, היא התוותה לי את הדרך. משהו בתוכי, תיקון: משהו מהותי בתוכי הוא להיות תלמידה. אני מזהה את האתגרים שמציבים לי, וכשמישהו אוהב אותי ומאמין בי, משהו בתוכי חותר כמו חץ ממוקד מטרה אל המקום הזה בדיוק. משהו מבפנים מסוגל לפנות דברים הצידה, ולאמץ את הדבר החדש כאמת, כנכון, כ-הדרך החדשה, כ-מה שאני צריכה להיות, להשיג, לקנות לעצמי, הכוונה לתוכי פנימה.. זה מניע אותי.. מה שנתפש בעיני כ-כך נכון להיות.

היא הראתה לי את דלת היציאה, והיתה מוכנה לשלוח אותי החוצה באהבה. באמת יצאתי, ולא היה לי מושג אם אחזור או לא. חשבתי שהיא עוד אחת מ"עושי הניסים והנפלאות" ואני הרי יודעת יותר טוב מכולם. אני לא זוכרת איך קרה שחזרתי. אני לא זוכרת איך בחרתי. אבל אני כן זוכרת שעמדתי בצומת Y וראיתי את שתי הדרכים עד סופן. אחת הלכה למוות, אחת הלכה לחיים ובצומת הזו, בזמן ההוא, בחרתי לחיות. את זה אני דווקא זוכרת בבירור.

צריך להיות אדם מאוד חזק ועם ראייה מאוד רחוקה כדי להצליח להחליף את העור איתו נולדנו. הדברים האלו שאנחנו סופגים בשנות העיצוב שלנו, היכולת לשנות את כל הדברים שמפעילים אותנו כמכונות, כמו אוטומט. גורדייב אמר בשיחותיו עם אוספנסקי, תלמידו, כי מרבית בני האדם הם מכונות, וצריך ללמוד את דרך פעולת המכונה, ואחרי שלומדים את דרך פעולת המכונה, יכול להחשב האדם - אדם, כשהוא מזהה את יכולת הבחירה שלו.

לכולנו יש את המקומות בתוכנו שמופעלים אוטומטית אפילו מבלי שנהיה מודעים, ויש את המקומות שמצליחים לראות את הבחירה.

 

ההורים שלי אהבו אותי, כשהגעתי לעולם, הם גם אהבו אחד את השני. אולי בגלל זה הצלחתי לצאת מהגהנום המשפחתי שלי ולקיים את עצמי בצורה כלשהי כפי יכולתי. הם חירבו את הזוגיות שלהם במאבקי כוחות, ובכך חירבו את כל הבית. כל הקשיים שבאו לאחר מכן, לדעתי היו נגזרות של זה.

אני לא מצליחה עדיין (!) לעשות את הצעד יציאה מהמשפחה, מהעצב הרב והכאבים שיושבים לי בבטן.

הרב יובל אשרוב (שחזרתי קצת להקשיב לו, כי אני לא מוצאת מרפא אחר בסביבה), מסביר שיש כח מרפא אחד בעולם ואנחנו לא באמת יודעים איך הוא פועל, אבל הוא פועל. הוא פוטנציאל בגוף כשם שמחלה היא פוטנציאל בגוף. הוא גם אומר שלא צריך לעשות הרבה כדי לאזן את המערכות, מספיק לא להפריע להן. מספיק לא להפריע.. לא להפריע לפינוי הרעלים, ולהשתדל לא להכניס רעלים חדשים. להקל על הגוף ועל המסננות שלו. זה כולל תזונה, מחשבות, ותנועה. התנועה קשורה במים, ברגש, בפינוי פסולת ריגשית. המנגנוני סילוק רעלים מהגוף והנפש פועלים כפי שפועל הלב למשל, מעצמם, מתוך כח החיוּת, מתוך האינסוף.

אני מתערבת. ואני מפריעה.

אני מתערבת באוכל שאני מכריחה את הגוף שלי לצרוך, אני מתערבת במחשבות שליליות כל הזמן שעולות בתוכי במעגל סגור מתוך ניבכי זיכרונות שאני לא זוכרת שקרו אבל הם נצרבו בי בילדות (כמו בכל אדם אחר) והם מפעילים אותי היום. לופ, של כאב, עצב, וחוסר מוצא, אשמה ועוד מהסוג הזה.

אלו פועלים כמו התמכרויות בתוכי. עוד לא מצאתי דרך לגמול עצמי מהם. עוד לא מצאתי דרך להשתחרר, לנשום, לשחרר את הכאבי בטן ואת מה שכואב בתוכי. זו הנקודה החשוכה הזו שממנה לא רואים כלום, אין המשך, אין דרך.

ואז, הוא מדבר על תורה וקבלה, ואני נרגעת קצת ושוב חולמת הזיות של בן זוג, בית נחמד שהוא שלי, וחוויות משותפות בנסיעות, וחוויות רוחניות, ופיריון ושמחה. פעם חשבתי שאני אם אתאמץ, אם אהיה ילדה טובה, אם אבין מאיפה דברים באים, אני אוכל לרפא את המשפחה שלי ולסדר אותה. הייתי בת 12 אז. החזקתי במחשבה הזו עד גילאי העשרים המאוחרות. היום אני לוקחת מליון צעדים אחורה ואומרת לאלוהים.. רק אתה יכול להושיע שם, העיניים שלי לא מסוגלות לראות במקומות האלו, אני נעשית עיוורת ושוקעת בביצת הצער ולאחריה בביצת הרחמים העצמיים.

כל מיני אנשים שעשו מהפכים אמיתיים בחיים שלהם, היתה להם התחלה קשה. אני חושבת שההתחלה שלי היתה בסדר, אבל משהו השתבש מאוד מאוד בדרך, משהו התעוות לגמרי ואני התעוותתי גם. והודות למורה שלי התחלתי לחזור לדרך הישר.. הכוונה בדרך הישר, היא בלי עיקולים. אור עובר ממקום למקום בקו ישר, גם אם נעביר אותו דרך מראות. עיקולים ועיוותים בדרך לא מאפשרים לאור להכנס. מתי הישר נעשה ישר?

כשאנחנו נושמים, כשאנחנו בשמחה, וכשאנחנו בהודייה על מה שקיבלנו ויש לנו, כשאנחנו בסליחה וחמלה לעצמנו, כשאנחנו מבינים מה קורה, לוקחים אחריות, ולא מאשימים. כשהולכים זקופים, כשהצ'אקרות בגוף פתוחות ולא חסומות, כשמקלעת השמש לא מקופלת מרגשות שלא מתפנים ממנה. כשהכל - ישר. בגלל זה אנחנו ישר-אל. ערוץ ישיר לאינסוף המתהווה.

 

היא לא בכתה ממה שכתבתי, אבל אבא כן, הקול שלו נשבר. אני לא רציתי להעציב אף אחד, רק להביע את העצב שלי בקול. להגיד שגם אני פה. אבא אמור היה להיות מאושר ממני.

הוא אמר שאלו בדיוק המילים שהיא היתה משתמשת בהן. היא הסכימה עם כל הדברים(*), ואמרה שאני רואה אותה, יותר ממה שאני מאפשרת לה לראות אותי. אני חוסמת. ושאחזור מידי פעם לקרוא את הברכה שכתבה לי לראש השנה, שנמצאת בתיק שלי תמיד, שזה יחזק אותי.

2016-2017

"*** היקרה שלי, אברכך לראש השנה התשע"ז. הייתי נותנת לך שושנה, כדי שתמיד תהיי פורחת, הייתי עוטפת אותך באהבה, כדי שתהיי תמיד בוטחת. הייתי נותנת לך אורך רוח כדי שתמיד תהיי שלווה. הייתי נותנת לך קרן אור בצבע ורוד בו תצבעי את כל ימייך. והכל אני נותנת לך היום. מאמא *** האוהבת אותך" 

שנה אחרי, היא כתבה:

2017-2018

"*** שלי, את חכמה, את משכילה, את טובת לב, את פסיכולוגית לאמא, את מעניקה תשומת לב, את סומכת למשפחתך, את יפת מראה, את קסומה מאוד. שמחי על עצמך. שבת שלום מאמא האוהבת אותך מאוד."

 

מקור העצב, הוא על מה שהיה, ועל מה שיכול היה להיות... 

אין בזה חיים כי אין בזה הווה. אנחנו מתהווים בהווה, ולו יכולנו לחיות ברגע הזה בלבד, לא היינו נופלים. כי ברוב הרגעים האלו הנוכחיים, בעצם ... הכל בסדר. אין מלחמה, ואף אחד לא בבית חולים ואף אחד לא בבית האסורים ואני.. יחסית בריאה ופה ושם עושה דברים בעולם, לאנשים אחרים.

עוד לא למדתי לטפל בעצמי "כמו שצריך..".

 

אני לא מבינה את מה שקורה עכשיו. מאז שבועות.. עד עכשיו. נפלו החומות.

 

רושמת לעצמי ללמוד בהזדמנות על להט החרב המתהפכת לנושא זה, של תהפוכות עצב וכאבי בטן.

 

(*) תוספת מאוחרת:

היא אמרה שלא התגלגלתי על המדרכה, שהיא עדיין החזיקה אותי, ושלא נישמטתי.

היא עוד אמרה, שמלבד קוביות העץ, אהבתי את הנדנדה, ואת המכונית חיפושית. הייתי עושה עצמי נוהגת... (עד היום אני אוהבת לנהוג).

 

 

נכתב על ידי , 6/7/2018 17:07   בקטגוריות פירורי הרגשה  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , רוחניות ומיסטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לConTouch אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ConTouch ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ