לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מתווה דרכם של מים-חיים עליונים, תחתונים, רדודים ועמוקים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031




הוסף מסר

8/2019

מעגל (5) נשים.



גפן.

תאנה.

רימון.

 

זית.

תמר.

 

מעיין…

 

מעיין של מים חיים, קרירים מאוד, מלאי חיים, מים אחרים ממה שאני מכירה, מים שנעים לזרום בתוכם.

לשטוף את הידיים, לשטוף את הפנים, להניח לכמה טיפות להחליק בין הרים וגבעות בקרבת הלב ולנשום שוב מחדש.

לנפנף בריסים ולהניח לרוח ללטף את הפנים, להחליק את עצמה בתוך התלתלים, לחפון את בין הרגליים מתחת לשמלה, להיות מבפנים, להיות מבחוץ... להיות בתנועה.

 

המגע.

האדמה בטמפרטורה נעימה, יציבה, תומכת, מגיבה למשקל של הגוף הפיזי שלי, המגע של האבנים בכפות הרגליים,

המגע של הקש היבש, המגע של פירורי האדמה עצמה, של אבנים קטנות וקשות ושל חומר רך.

 

הריח.

הריח של הרוזמרין, הריח של הקש היבש תחת כפות הרגליים היחפות, הריח של העצים שעומדים בשמש למען יהיה לנו לחסות בצילם, שמש שמשחררת את ריחם.

 

הצליל.

הצליל שהרוח מפיחה בעלים של עצים שונים, הרחש בין השיחים, הצלילים שכפות הרגליים עושות, הקולות של הנשימה, הפרי הבשל שנופל, האבן שמתדרדרת, הפעמונים של הכנסיות, המיית הנזירים, הקולות של הדיבורים, הצחוק שמתגלגל מרחוק.

 

הקצב (שלי).

הרטט של יריעת התוף המתוחה (על חישוק וקשורה מאחור), הקצב העדין והשקט שמהדהד בפעם הראשונה שאני נפגשת איתו פנים אל פנים. קצב כזה, שאדם צריך להאט ולהסות עצמו כל כך, כדי להצליח לשמוע ולהרגיש אותו. זה הקול שלי בעולם, כך גיליתי. זו העדינות המדוייקת להחריד. זה הנועם של המים וזה הליטוף של הרוח.

 

התענוג (הטעם).

לאכול תאנה, מפרי בטן האדמה, ככה בטיבעיות של הדבר, להתפנק, להתענג, ללא כל מאמץ.

לאפשר את ההזנה בפשטות, לתת לנו רשות לקבל -

לקבל רשות לקבל, רשות לקבל…

אנחנו נותנים לעצמנו רשות כשאנחנו חווים אהבה, אוהבים את עצמנו (בצורה המחייה, הבריאה, מראשית הבריאה של זה).

 

הצורך להשתייך לקבוצה, נעלם. הצורך להיות ולנכוח, עומד איתן.

העדר השייכות לא הפריע להתחבר. הכי טוב ככה, נטולת שייכות ו-מחוברת.

 

בתוך האינטימיות הפרטית שלי, בנקודת מקור החיים, במקום האינטימי ביותר בתוכי, אני *איתךָ.

 

 

*הם יכולים להיות אנשים שונים, אבל חוט המהות הוא של ה'מישהו שלי' שהם.

אני איתך שהכרתי, ואני איתך שתכף אכיר (ואני איתך שלא אכיר, אך יודעת אותך).

נכתב על ידי , 13/8/2019 21:36   בקטגוריות פירורי הרגשה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ה-בית.


החלום שלי, הוא בית פתוח, מרווח ואינטימי (גם מרווח וגם אינטימי ביחד, כן), על גבעה שאינה הר, עם נוף למרחב פתוח, עם רוח שחולפת בתוכו ומניעה את הוילונות הציבעוניים-שקופים ומשחקת בהם, מנפחת ומתחככת בהם. בית שאנשים מגיעים אליו להתרפא ולהשתתק כדי שיהיה בהם השקט. עד לפני רגע, חיפשתי את הבית בחוץ ודאגתי מזה שאין לי בית. היום, ב-ט' באב, אני מגלה שהבית: ה'-בית, הוא בכלל בפנים. אני הבית וכמו צב, הוא איתי בכל מקום שהינני.

 

הבית הוא גם המישהו שלי.

היכן ש-הלב, שם הבית, היכן שהבית שם הלב.

הוא בתוכי ואני בתוכו.

 

דווקא היום, בשבת, ב-ט' באב, אני מוצאת שעולה בי שמחה. לא על החורבן שהיה, אלא על התקומה הגדולה שמתהווה. דווקא היום, אני מרגישה את הבית קם בתוכי. עצם ההרפייה מהדאגה – מאפשרת לדברים לפעול כי אין מחסומים. דאגה היא מחסום ותהום שחרדות וחוסר שוכנים בה. ה"גן עדן" וה"גהינום" עשויים מאותם חומרים, יש ביניהם הבדל אחד: נקודת המבט.

 

עוד הבנה, עוד חיבור, עוד חלק בפאזל, כמו מפל של שפע שפשוט יורד ונמזג, ומידי פעם אני מצליחה לתפוס איזו טיפה ולהתבונן בה ולהשיר אותה חזרה לזרם (להשיר = להשיב בשירה, שירת המים, כמו שעץ מישיר פריו ונפרד ממנו כדי לגדל פרי חדש והפרי שנשר מזין את הציפורים או נספג באדמה, זורע זרעים חדשים, לעץ חדש כדי להמשיך את החיים: האובדן הוא אשלייה כי דבר לא אובד, פרידה היא אשלייה כי דבר לא נעלם, הכל תמיד קיים. הפרידה והאובדן מתרחשים רק לפרק זמן ועבור התבוננות מאוד מצומצמת – בדיוק כמו שנראה לנו שחלק ממעגל הוא קו ישר כשמתבוננים עליו מאוד מקרוב. הכל יחסי וזוהי כל תורת היחסות ...).

נכתב על ידי , 13/8/2019 21:35   בקטגוריות תורת התודעה, רוחניות, פירורי הרגשה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



*שניים באחד: מעגל (5) נשים, ט' באב והבית היקומי


 

מעגל (5) נשים.

 

גפן.

תאנה.

רימון.

 

זית.

תמר.

 

מעיין...

 

מעיין של מים חיים, קרירים מאוד, מלאי חיים, מים אחרים ממה שאני מכירה, מים שנעים לזרום בתוכם.

לשטוף את הידיים, לשטוף את הפנים, להניח לכמה טיפות להחליק בין הרים וגבעות בקרבת הלב ולנשום שוב מחדש.

לנפנף בריסים ולהניח לרוח ללטף את הפנים, להחליק את עצמה בתוך התלתלים, לחפון את בין הרגליים מתחת לשמלה, להיות מבפנים, להיות מבחוץ, להיות בתנועה.

והאדמה... האדמה בטמפרטורה נעימה, יציבה, תומכת, מגיבה למשקל של הגוף הפיזי שלי, המגע של האבנים בכפות הרגליים, 

המגע של הקש היבש, המגע של פירורי האדמה עצמה של אבנים קטנות וקשות ושל חומר רך.

הריח של הרוזמרין, של הקש תחת כפות הרגליים היחפות, הריח של העצים שעומדים בשמש למען יהיה לנו לחסות בצילם, שמש שמחשחררת את ריחם.

הרטט של יריעת התוף המתוחה, הקצב העדין והשקט שיוצא לי בפעם הראשונה שאני נפגשת איתו פנים אל פנים. קצב כזה, שאדם צריך להאט ולהסות עצמו כל כך, כדי להצליח לשמוע ולהרגיש אותו. זה הקול שלי... זה הקול שלי בעולם. זו העדינות המדוייקת להחריד. זה הנועם של המים וזה הליטוף של הרוח.

 

הצורך להשתייך לקבוצה, נעלם. הצורך להיות ולנכוח, עומד איתן.

העדר השייכות לא הפריע לי להתחבר.

 

היום-יום סוער מאוד ורווי תהפוכות, הרבה מאוד כעס ועצבים נשפכים ממני ואני נדרשת להכיל אותם כפי שהם. זו הרעידת האדמה הפנימית.. אי אפשר עם הישן יותר. ישן מפני חדש תוציא.

 

בתוך האינטימיות הפרטית שלי, בנקודת מקור החיים, במקום האינטימי ביותר בתוכי, אני איתךָ.

הם יכולים להיות אנשים שונים אבל חוט המהות הוא של ה'מישהו שלי' שהם. אני איתך שהכרתי, ואני איתך שתכף אכיר (ואני איתך שלא אכיר, אך יודעת אותך).

אחד מהם הופיע וחלף, אחד אחר הגיע לספר כי הוא תכף כאן, ושאני לא צריכה לדאוג לבית. הוא כבר מכיר ויודע אותי, שאני יכולה להסיר את הדאגה הזו מעל ומתוך ליבי ואני לפתע האמנתי לו והרגשתי בטוחה ושדואגים לי באמת, שרואים אותי באמת, את כל הבפנים שלי כולל כל מה שאני לא יודעת עליי, כולל כל העבר למבראשית וכולל כל העתיד והאינסוף.

 

החלום שלי, הוא בית פתוח, מרווח ואינטימי (גם מרווח וגם אינטימי ביחד, כן), על גבעה שאינה הר, עם נוף למרחב פתוח, עם רוח שחולפת בתוכו ומניעה את הוילונות הציבעוניים-שקופים ומשחקת בהם, מנפחת ומתחככת בהם. בית שאנשים מגיעים אליו להתרפא ולהשתתק כדי שיהיה בהם השקט. עד לפני רגע, חיפשתי את הבית בחוץ ורעדתי מזה שאין לי בית. היום, ב-ט' באב, אני מגלה שהבית: ה'-בית, הוא בכלל בפנים. אני הבית וכמו צב, הוא איתי בכל מקום שהינני.

חברה שלי הראתה לי שהדבר שתמיד רציתי שיקרה לי/עבורי בהתגלמות של בית, מתרחש כבר עכשיו, עבורה: השקט נכנס בה רק מזה שהיא היתה כאן, גם אם געשתי ושצפתי מכעס ועצבים. זה מה שמים עושים... שוצפים וגועשים וגם שקטים, מרווים ורגועים.

 

 

* * *

 

מה אם?

 

מה אם הכל הוא משחק אחד גדול?

 

מה אם... (כמו בסרטים), יש מהות שיוצקים אותה אל תוך גוף, מכבים את כל הידיעה הרחבה, ומצמצמים את הראייה רק לפיזיות?

מה אם.. אלו אנחנו? נשמה שנוצקה בתוך גוף, ואנחנו כל כך מזוהים עם העצם (הפיזית) שלנו, ולוקחים את עצמנו נורא ברצינות, וכל מה שאנחנו תופשים כמציאות, היא למעשה בסך הכל משחק גדול של תפקידים וחוויות...

 

לשם מה המשחק אתם שואלים?

לשם החוויה דרך הגוף הפיזי, דרך הגוף הריגשי, דרך הגוף המנטלי, כשהאמת היא הגוף הרוחני.

מלוא חוויית החיים היא נוכחות בכאן ועכשיו. לחוות את כל קשת הרגשות, כל אחד במידתו הוא.

גדלנו מבלי לדעת כיצד לטפל ברגשות. הדחקנו כל כך הרבה מהם ודחינו אחרים. לא היינו ב-רגע. אובדן מאוד קשה לנו, עצב, דיכאון, יגון ואנחנו מסרבים להיות בהם אולי בגלל שהחוויה שלנו נתפשת בעיניינו כ-כל כך אמיתית שזה משתלט על כל השאר, אנחנו מזדהים בעומק עם הרגשות שעולים וחושבים שהרגש הוא אנחנו. שהדיכאון כולו הוא אני, שאין אדם שם, יש כל כולו דיכאון - או כל רגש קשה אחר, אין בלתו.

 

היא תמיד אמרה לי שאני לוקחת את עצמי כל כך ברצינות... שלא אאמין לסיפורים שהמיינד שלי מספר לי, שלא אקח עצמי כל כך ברצינות.

היום הבנתי שאולי מה שעמד מאחורי זה, זה המשחק הגדול והכל כך אמיתי הזה שנראה: חיים.

זה מה שהנפש שלנו משתוקקת אליו ברמה הפיזית: משחק - מרחב שנוכל לבחון בו דברים, נטול עונש ואשמה, מותרים בו דברים, מרחב שהמציאות לא חלה בו. על הרעיון הזה בדיוק מושתתות סדרות כמו WestWorld וגם The Hunger Games בעוד The Metrix ניסה להסביר לנו את המבנה עצמו כך שנוכל לעכל. 

בשנים האחרונות אני חושבת שאולי מאחורי הרבה מאוד סדרות שמייצרים היום, יש רעיונות ש-להבנה שלנו היה קשה לתפוס אילולא היו מוצגות כסרט/סדרה לנגד עינינו. הסדרה מכבה משהו במח ומאפשרת לו לקלוט דברים שאין בהם היגיון, מה שנקרא בפי "עוקף היגיון" כדי שנוכל להבין דברים שאינם הגיוניים.

 

מה אם... הכל נכון?

 

כילדה, וכנערה, גדלתי על Star Trek ואח"כ על The next Generation וכל הרעיונות שהיו מוטמעים בפרקים שם פשוט הרחיבו לי את התודעה והלב כי זה הרגיש בתוכי כל כך נכון... כל כך נכון שקבוצה של אנשים עובדת כל כך ביחד, בשיתוף פעולה, וכל אחד מצליח להביא את מלוא הווייתו לתפקיד שלו וזה עובד בהרמוניה של אחדות. האתגרים והפרדוקסים שנתקלים בהם מחוץ להיגיון האנושי וגם במרחב של מחוץ לאנושי באופן כללי - לא נתפשים בכלל, ולמרות זאת, האנושיות מצליחה להתמודד למופת ברוב המקרים, ב-מעבר לידוע:

 

"To explore strange new worlds.

To seek out new life and new civilizations.

To boldly go where no one has gone before!"

 

זה תמיד לפת אותי כתמנון מגנטי.

כילדה, פחדתי לדעת מה-לא נודע אבל באותה מידה - כנראה שיותר - גם נמשכתי לידיעה, הייתי סקרנית מאוד. הבנתי מהר מאוד שהדברים שהעיניים שלי רואות, זה לא כל מה שיש לראות בעולם. מחקרים הראו כי העיניים שלנו מסוגלות לראות רק 1% מכלל מה שקיים (חיות כבר רואות יותר טוב בחלקן..), המשמעות של זה היא ש 99% ממה שיש, אנחנו כלל לא רואים והקטע הוא שכל מה שמנהל אותנו, הוא הראייה המאוד מצומצמת שאנחנו כן רואים.

 

הכל בנוי מערכות מערכות שיש השפעה ביניהן.

מערכת החי, הצומח, הדומם וכל אחת מהן בנויה ממליון מערכות פנימיות וחיצוניות (בדומם למשל, מערכת האטום והמולקולות אבל גם מערכת השמש והגלקסיות ואף אחת מהן כלל לא דוממת - הכל בתנועה מתמדת), האדם בתוך כל המערכות האלו: טבע האדם ו-הטבע עצמו, כל המערכות בגוף שמצליחות לתפקד כאחד - ישות אחת, שמתחברת לעוד ישויות אחרות. זה מעשה המרכבה עצמו, זו הבריאה. ההתבוננות בכל, לראות איך הכל פועל בסינרגיה ובו בעת גם להיות חלק מהדבר, זה הפלא הגדול מכולם.  כשיש את כל השפע המופלא הזה, איך אפשר להתקע בתוך גוונים של רגשות שנולדו מתוך מחשבות מקולקלות, שמסמאים אותנו?

 

דווקא היום, בשבת, ב-ט' באב, אני מוצאת שעולה בי שמחה. לא על החורבן שהיה, אלא על התקומה הגדולה שמתהווה. דווקא היום, משהו בלב שלי מחובר לכל מיני ואני חשה התרחבות עצומה וגדולה. דווקא היום, אני מרגישה את הבית קם בתוכי. אני לא צריכה לדאוג לו, זה על המשלים שלי להשלים עבורנו (הוא טוב בזה, וזה קל לו. את  שלי אתרום בתוכן, מבפנים). עצם ההרפייה מהדאגה - מאפשרת ליקום לפעול כי אין לו מחסומים. דאגה היא מחסום ותהום שחרדות וחוסר שוכנים בה. ה"גן עדן" וה"גהינום" עשויים מאותם חומרים, יש ביניהם הבדל אחד: נקודת המבט (כמה הראייה חשובה פה.. האור, הגוונים, הצבעים שעוזרים לו להבחין ואז לחבר). 

 

מה אם.. הכל כאן, ואנחנו לא רואים?

 

* 2 פוסטים בפוסט אחד,

2 אנשים מתחברים למהות אחת וכשהזוגיות בשלה, יש פרי (בטן).

לאכול תאנה, מפרי בטן האדמה, ככה בטיבעיות של הדבר, ללא כל מאמץ.

לאפשר את ההזנה בפשטות, לתת לנו רשות לקבל רשות לקבל רשות...

אנחנו נותנים לעצמנו רשות כשאנחנו חווים אהבה, אוהבים את עצמנו (בצורה המחייה, הבריאה, מראשית הבריאה של זה).

 

אם לא אעצור בנקודה כלשהי, זה פשוט ימשיך כך.. עוד הבנה, עוד חיבור, עוד חלק בפאזל, כמו מפל של שפע שפשוט יורד ונמזג, ומידי פעם אני מצליחה לתפוס איזו טיפה ולהתבונן בה ולהשיר אותה חזרה לזרם (להשיר = להשיב בשירה, שירת המים, כמו שעץ מישיר פריו ונפרד ממנו כדי לגדל פרי חדש והפרי שנשר מזין את הציפורים או נספג באדמה, זורע זרעים חדשים, לעץ חדש כדי להמשיך את החיים: האובדן הוא אשלייה כי דבר לא אובד, פרידה היא אשלייה כי דבר לא נעלם, הכל תמיד קיים. הפרידה והאובדן מתרחשים רק לפרק זמן ועבור התבוננות מאוד מצומצמת - בדיוק כמו שנראה לנו שחלק ממעגל הוא קו ישר כשמתבוננים עליו מאוד מקרוב. הכל יחסי וזוהי כל תורת היחסות על רגל אחת).

 

ריפוי של הלב:

לראות את עצמי גם מתוך קיתונות הזעם, הכעס השיכחה ההזנחה, ההדחקה, ההתעלמות, הרצון הלא ממומש, אי היכולת, הסבל, הייאוש, הדאגה, החרדה, הפחד, הבעתה, בעצב, הכאב.

להבין, להפנים, לסלוח, להכיל, לחמול לעטוף - לאהוב, להסכים לקבל, לקבל בקבלה.

לראות את עצמי גם מתוך השמחה השופעת, החדווה הקלילה, השירה, הזרימה, התנועה, הקול והמגע.

היכן ש-הלב, שם הבית, היכן שהבית שם הלב. 

הוא בתוכי ואני בתוכו.

 

זה התדר של הבית - התדר של החוץ, של החוויה של מעגל (5) נשים יחפות על האדמה שמחברות אותה עם השמיים והרוחות והמים והאש.

 

הוא מתהווה מבפנים ורק אז יוכל להתהוות בחוץ (מן החוץ פנימה והחוצה).

 

נכתב על ידי , 10/8/2019 08:57   בקטגוריות תורת התודעה, רוחניות, פירורי הרגשה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , רוחניות ומיסטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לConTouch אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ConTouch ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ