לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים בצל הפרעת האישיות הגבולית


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2018

הפרולוג לאבחון ההפרעה המנטלית


תמיד הייתי בסדר, או לפחות תמיד טענתי שאני בסדר.
האמת היא שלא רציתי להכביד על אף אחד, לא רציתי להזדקק לעזרה, לא רציתי להיות למעמסה, 
אתם מבינים.. לא היה מקום לסבל שלי ולבעיות שלי ופשוט הדחקתי, הדחקתי אותם לתוך פינה קטנה במוח.
המצב הזה שרד כמעט עשור , עשור שלם בו הפינה והחדר בה דחוסים כל הרגשות המודחקים רק ממשיכים להיערם ולהיערם ולמלא את החדר הקטן.
הגעתי למצב בו החדר היה כל כך מלא שהוא החל לזלוג החוצה, ובמקום רגש רגש , כל הרגשות הללו פשוט שטפו את מוחי בבת אחת.
הבועה נופצה. ההרגשה הזו , הבלתי פוסקת , המחשבות, הקושי להתמודד עם הכול יחד הוביל אותי למעשים קיצוניים. 
פגיעה עצמית - חריטה, כי כאב פיזי משכיח לכמה רגעים את שטף המחשבות הזה בראש , כמה דקות של שקט והתעסקות בכאב הפיזי.
בשלב מסוים זה לא הספיק, הייתי צריכה פתרון אחר, משהו שיצליח להשתיק את השטף , משהו שירגיע אותי. 
רציתי רק להרגע, רק לא לחשוב, לשקוע בשקט תמידי - רציתי לישון לנצח, רציתי לעצור את המוח - רציתי למות.

החוסר רצון הזה לחיות, הרצון למות, התכנון של המעשה . כל אלו הם המקום הכי שפל שאתה יכול להמצא בו. נקודת המינימום בחיים שממנה או שאתה נשאר שם או שאתה עולה. לא הצלחתי לראות את העלייה, שקעתי אל תוך המינימום הזה , השפל , הרצון לשקט מוחי גבר על כל השאר - כבר הייתי חדורת מטרה, הייתה לי תוכנית. אבל, הגורל רצה אחרת - חטפתי התקף חרדה שכלל רעידות, חוסר יכולת לנשום, דופק לב מואץ וזיעה קרה. 
משם הובהלתי אל רופא שראה את החריטות וכמו כדור שלג התגלגלתי מפסיכולוגית לפסיכיאטרית , ממיון אחד למיון אחר , כאשר אני צריכה להסביר כל פעם מחדש את סבלי, כאשר אני בוכה בלי הפסקה ורק רוצה שקט. תיארתי את הסבל שלי כל פעם מחדש, את המחשבות הבלתי פוסקות הללו, את החדר שנפרץ, את התסכול שהוביל אותי בצורה כל כך נחרצת למסקנה כי אני חייבת למות.

בכל שלב נתקלתי בחומה, "את בטוחה שאת רוצה להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית סגורה ?" , הם לא מבינים, הם לא הבינו שהאלטרנטיבה היא מוות. כל הזמן חזרתי על התשובה שלי בעיניים דומעות " אני רק רוצה עזרה, אני רוצה שזה יפסק, אני רוצה שקט". אבא שלי ליווה אותי בכל התהליך, תראו לאחר שהרופא ראה את החריטות נאלצתי להתקשר לאבא שלי ולספר לו , לספר לו בעצם שאני לא כזו חזקה, שאני כן מעמסה והמילים הראשונות שהצלחתי להגיד לו בשיחה היו "אבא, אני לא בסדר , אני צריכה עזרה".

בסופה של המתנה ארוכה אושפזתי בלילה במחלקה פסיכיאטרית סגורה, ואני ? רק רציתי לישון.
נכתב על ידי Borderline Personality , 1/1/2018 20:16  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Borderline Personality

מין: נקבה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לBorderline Personality אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Borderline Personality ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ