לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Grey blood

פה אני כותבת את הסיפורים הקצרים שלי.. מקווה שתהנו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

12/2017

פיינוויל


שמיים כחולים


,פיינוויל הייתה עיירה שקטה ורגועה. 

השמיים היו תמיד כחולים, ילדים רוכבים על אופניים לכיוון בית הספר, אמהות מסיימות את פאי התפוחים ומניחות על החלון לקראת בואם חזרה. האבות מסדרים את עניבתם, מנשקים את הגברות ויוצאים לעבודה. שום דבר לא יכל להשתבש. כך לפחות חשבו. אף אחד לא ניסה להתבלט, אף אחד לא ניסה לעבור על החוק. אף  אחד לא כפה את החוק על האחר. כולם הסכימו בשקט על חוקים שיתנו שלווה לעיירה. 

העיירה הייתה מורכבת מכמה שכונות. שכונה א', בהם המשפחות היותר עמידות בעלות ילד אחד בלבד גרו, שכונה ב', שכונה שבה גרו 2 הורים עם 2 ילדים, לא משנה מאיזה מין, שכונה ג' שבה גרה אמא שגידלה כמה ילדים והאבא היה חוזר מהצבא כמו גיבור. שכונה ג' היא שכונה מאד גאה. השכונה האחרונה הייתה שכונה ד'. השכונה הפחות מוצלחת. מורכבת מאבא, ילד אחד, מקסימום 2. בלי אמא. שכונה של גברים אלמנים. 

לא ברור כל כך למה התחלקו לשכונות שכאלה. אך כך זה היה, וזה היה מוסכם. כולם הסכימו. כך לפחות חשבו. טימי גר בשכונה ד'. בן 13, לא יודע מה מחכה לו בחיים, מעולם לא הפר חוק, עד אותו היום. 


איפה צ'אנס
טימי לבש את חולצתו האדומה, חבש את כובעו האפור ויצא משכונה ד' לכיוון בית הספר. 
השמיים היו אפורים, לא כבדרך כלל. 
לבית הספר של פיינוויל קראו סטרקסליז. בית הספר היחידי. בעל השם המוזר הזה. הוא נקרא על שם מריו סטרקסליז, הבחור השמן והעשיר ביותר שחי בפיינוויל. כולם העריצו אותו. ולכן החליטו לקרוא לבית הספר על שמו. למרות שבין הקירות כל התלמידים קוראים לבית הספר סטרק. 
טימי הלך בין המסדרונות. על הקירות תלויות תמונות של סימן שאלה ורשום: האם ראיתם אותי? אך לא הייתה שום תמונה. היו סימני ציפורניים. כאילו מישהו תלש את התמונה. 
כשטימי נכנס לכיתה, כל הילדים רעשו וצרחו. הצלצול קטע אותם, המנהלת לדוויג נכנסה. 
היא תמיד הייתה כל כך חייכנית, לא הפריעה לשיעורים. אך היום, היום היא כעסה. 
"מי.. תלש.. את התמונות?" שאלה. 
שקט בכיתה. אף אחד לא ענה. טימי לא הבין. 
"איזה תמונה?"
"הכרזות! תלשתם את התמונה של הילד!" התעצבנה מעט. 
"גבירתי אני בטוח שאף אחד לא התכוון.." נכנס מהר אחריה המורה ג'ק. 
"ג'ק, יש פה אפס סובלנות להתנהגות כזאת. בשל התנהגות שכזו ילד נעלם"
"מי נעלם?" שאלה דייזי, הילדה הכי חכמה בכיתה.
"צ'אנס. צ'אנס בולטון" ענתה.
צ'אנס בולטון היה משכונה א'. טימי לא חיבב אותו, אך בחיים לא היה מעז להעלים אותו. 
"מי שהעלים אותו, שיחזיר!" כעסה דייזי. היא חיבבה את צ'אנס. כמו שתתארו לכם, גם היא הייתה משכונה א'. 
התמונה של צ'אנס הייתה תלויה על הכרזות? מעניין אם מי שתלש את התמונה היה מעורב חשב טימי
"אני מתכוונת לפצל אתכם לקבוצות. ואני מצפה שתצאו למסדרונות לחפש אותו. חלקכם יצאו עם מר ג'ק מחוץ לבניין לחפש את צ'אנס. קחו אתכם פנסים, יום מעונן היום" אמרה גברת לדוויג. 
"מתי הוא נעלם?" שאל טימי. 
"הוריו נשקו אותו להתראות כשיצא בבוקר לבית הספר. אך הוא מעולם לא נכנס לכיתה" אמרה
"אז אם לא נכנס לכיתה, מניין לך שנכנס לבניין?" שאל טימי
"מה שמך?"
"טימי. טימי לוקסמבורג" ענה. 
"אתה תבוא איתי. אנחנו נחפש אותו בשכונה ד'. השכונה הזו תמיד הייתה נראית לי חשודה"
"אני משכונה ד'" מלמל 
"מעולה. אז אתה תדע להוביל אותי" אמרה בסנוביות. 
צ'אנס והמעיל הירוק
הילדים התפצלו. חלק הלכו במסדרונות וצעקו לשמו של הילד. 
חלקם יצאו עם מר ג'ק ברחבי החצר לחפשו. 
ורק טימי, הלך יד ביד עם המנהלת לדוויג לחפש את צ'אנס. 
הם הלכו לכיוון המכונית שלה. המכונית של גברת לדוויג הייתה שחורה ארוכה ומאיימת. 
הריפוד בפנים היה אדום מעור. 
"אל תשכח לחגור" העירה לו כשנכנסו לאוטו. 
"אבל את לא חגורה" אמר לה.
"זה לא משנה" ענתה, והוציאה את משקפי השמש השחורות מגוצ'י שלה. 
"תחזיק חזק" אמרה ולחצה על הגז. הם יצאו במהירות לכיוון שכונה ד'. 
כשהגיעו, היא אמרה לו "אתה תלך לשם" והצביעה לכיוון עץ אורן גדול, "ואני אלך לשאול אנשים ברחוב" 
"מה אמור להיות שם?" שאל טימי
"מאחורי העץ יש מזבלה, אולי הלך לשחק עם הסקייטבורד שלו ונפל לשם" 
טימי משך בכתפיו והתקדם לכיוון המזבלה. שלף את הפנס מתיקו ליתר ביטחון, באמת היה חשוך באותו היום.. עמד לרדת גשם בכל רגע. 
בצעדיו התקרב לעץ האורן. כשהתקרב למזבלה נתקל ראשו בענף נפל, החליק על האדמה הרטובה והתגלגל לפינה בצד. אבן גדולה בלמה אותו. 
"אחחח.." נאנח מכאבים. כשפקח עיניו הבחין במעיל ירוק. 
הוא בדק את התווית שעל המעיל. XS 
צ'אנס היה הילד הקטן ביותר בשכבה. כולם צחקו עליו שלא יגדל בחיים, אך הוא להפך, ניסה להילחם בחזרה ואמר שיום אחד יגדל יותר מכולם וידרוך עליהם. 
"זה יכול להיות המעיל שלו..?" חשב. הוא לא הכיר את צ'אנס. הוא רק ידע שהוא היה נמוך וקטן. הוא לקח את זה כאפשרות. ואם מדברים על אפשרות. היו לו 2. הוא יכל לקחת את המעיל כראיה ולחזור לגברת לדוויג. אך משהו בתוכו אמר לו להמשיך למטה, לכיוון היער שליד המזבלה, ולחפש אחר ראיות נוספות. 
טימי נטש את גברת לדוויג והלך לכיוון היער. עכשיו היו 2 ילדים חסרים בפיינוויל. 
Image result for GREEN COAT CLIPART

נכתב על ידי Melody Grey , 3/12/2017 17:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  Melody Grey

בת: 21

Yahoo:  MELODY GREY  

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , סיפורים , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMelody Grey אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Melody Grey ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ