לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

keep it simple



כינוי: 

בת: 21

ICQ: 414118147 




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  




הוסף מסר

11/2017

סף השבירה


אתמול נשברתי. 
שכבנו במיטה, בחושך, והכל התפרץ החוצה. הוא לא הפסיק לבכות. מדבר ומספר על כמה נמאס לו, אני לא מקשיבה ולא באמת מעריכה אותו. אני מבינה מה הוא אומר. אבל זה לא נכון. 
הוא לא מבין שיש לי בעיה. יש לי התקפים שאין לי אפשרות לשלוט עליהם. דבר אחד קטן שהוא אומר ואני יכולה לקפוץ ולהשתולל מעצבים אם זה לא בא לי בטוב. קשה לי לשלוט על זה. יש לי בעיה. אני יודעת. 

הדמעות פשוט התחילו לרדת בעצמן כשהתחלתי לספר לו הכל. כמה קשה לי, כמה רע לי. 
באדם שהכי קרוב אליי אני הכי פוגעת, ולמה??

אולי רק מפני שהוא כלכך קרוב, הוא קרוב גם לצד המכוער שבי. וישירות הכל יוצא עליו. 

אני רוצה שהימים יעברו והטיסה תגיע, אבל מצד שני אני לא רוצה שהימים יעברו, ושהטיול יתקרב. וניאלץ להיפרד. 


הבטחתי לו שהוא הדבר הכי יקר לי בעולם, ואני לא אוותר עליו ועל הקשר שלנו. אני יודעת שנצליח להישאר יחד, אבל מפחדת מאוד מלהתרחק ממנו. זה הפחד היחיד שלי בעולם הזה. הדבר שמתסכל אותי כל יום מחדש, זה המחשבה על הקרב לבוא. על זה שאצטרך לחיות רחוק ממנו, על החיבוק האחרון בשדה תעופה, על הנשיקה האחרונה.. קשה לי לחשוב על זה בלי להתחיל לבכות. זה לא עובר!!! זה לא משתנה! אני מנסה לשנות גישה. 

 

ואולי זו טעות? אולי זו טעות לצאת למסע שלי דווקא עכשיו? 

שום דבר במילא לא הולך, להורים במילא קשה, אני עסוקה רק בכאב שלי. אז בשביל מה? 

 

אני מרגישה שצרכי הטיול מנהלים לי את החיים. שאני לא חיה ולא מסופקת אם אני לא עובדת כדי לחסוך לטיול. נהייתי משועבדת לזה. 

אני לא כזאת. אני בכלל לא כזאת. אני הבנאדם הכי משוחרר שאפשר, אפילו כשהייתי בצבא הרגשתי חופשיה. 

ופתאום אני בלופ מטורף שלא מסוגלת לצאת ממנו וכלואה בתוכו כמו בכלא.
אני אובדת עצות, אני כבר לא בקשר עם חברות שלי, בקושי בבית, רק איתו. או בעבודה. 
הוא ממלא את כל צרכיי. אז למה שאחפש אותם במקומות אחרים.? הוא האוזן הקשבת שלי, איש הסוד שלי, הכל בשבילי. אבל הוא לא מצליח להוציא אותו מהמצב החרא הזה, אלא לפעמים זה מרגיש לי שזה פשוט הפוך. הוא רק מראה לי כמה הוא מדוכא כמוני. 

אני צריכה מישהו שידריך אותי בדרך הנכונה, שיבין אותי, שיגיד לי שגם הוא היה במצב הזה, ושהכל יהיה בסדר בסוף. 

 

 

נכתב על ידי , 15/11/2017 23:25  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קשה לי.


בתקופה האחרונה ניתקתי קשר מרוב המעגל הקרוב אליי חוץ מחברה אחת או שתיים, וחבר שלי. אני מסכימה עם אלו שאומרים שזה בגללו, אחרי תקופה ארוכה ומייגעת שחיכיתי לו 7 חודשים, הוא סופסוף חזר. ואני מקדישה את כל כולי אליו, שאני שוכחת את החברים, המשפחה, ובעצם את עצמי. 

אני לא מאשימה אותו, אבל קשה לי להתמודד עם העובדה שגם אני תכף טסה. קשה לי עם זה, קשה לי לחשוב על הטיול שלי, הטיול הגדול שכל כך רציתי שיגיע, ופתאום אני לא רוצה לטוס, אני רק רוצה להישאר איתו. 

כדי לעזור לעצמי להתמודד הגעתי להחלטה שלא אפרד ממנו לפני הטיול,  ואשמור לו אמונים. אני מאמינה בזה, ואני מאמינה בנו שנצליח. עברנו טיול אחד כבר, נעבור גם את השני. 

ובכל זאת, כל יום שעובר והטיול מתקרב, אני מרגישה כאילו אני תכף הולכת לאבד את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
זה משפיע עלינו, על המערכת יחסים שלנו, אנחנו רבים הרבה על שטויות ובעיקר בגללי.
אני משנה גישה, ולאט לאט משחררת את זה ואומרת לעצמי כמו תמיד, שהכל קורה לטובה, ושאם אנחנו צריכים להיות יחד אנחנו נהיה. 

 

אבל לפעמים זה פשוט מתפרץ. אני לא שולטת בעצמי, יש לי התקפי חרדה, התמוטטויות עצבים, פתאום אני כועסת על כולם ובעיקר עליו. למה?? גם ככה קשה לי! 
אני רבה עם אמא, ואז היא רבה איתי. "כשאת בלעדיו את תמיד עצבנית ועצובה" מה אני יכולה לומר לה? שזה נכון? שלא כיף לי להיות רגע אחד בלעדיו? אולי אני אובססיבית ותלויה בו יותר מידי?. אני יודעת שאני לא, עברתי תקופה קשה ועכשיו אנחנו משלימים את הזמן האבוד. 

תקופה קשה שמוטטה אותי, פיזית ונפשית, והוא היחיד שמצליח לגרום לי להרגיש שוב שמחה עם טעם לחיים. 

 

אני מפחדת שהוא יעבור את הטראומה שחוויתי כשהוא היה בדרום אמריקה. אני חושבת שזה הפחד העיקרי שלי, ושלו.
אני רוצה לחזור להיות אני שוב.  

 

 

נכתב על ידי , 12/11/2017 03:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התחלה חדשה?


היי, 

יש לי המון מחשבות שרצות בראש. תמיד רציתי לכתוב, פשוט לכתוב, כדי לרפא את עצמי. 
לעולם לא היה לי את האומץ לקחת עט ונייר ולרשום, אני אף פעם לא יודעת מאיפה להתחיל ומה בכלל לכתוב. 
עד שבגיל 21, ברגע אמיתי וכנה עם עצמי, החלטתי להתחיל. מה כבר יקרה? 
אני אפגוש את עצמי. מפחיד. 
אני נמצאת בתקופה מבלבלת. אני צריכה מישהו לספר לו הכל. אבל הוא לא בנמצא. אני מרגישה שאני לא יכולה לספר לאיש באמת את כל מה שעובר עליי. מרגישה בודדה.  

 

 

 

נכתב על ידי , 10/11/2017 17:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לexp-lor אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על exp-lor ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ