לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

קֶרֶן אוֹר


.

כינוי:  נְקֻדָּה

גיל: 25





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

11/2017


הימים הראשונים בבית החולים היו מדכאים ביותר, ראיתי איך כולם מסביב שמחים מהלידה ומשתפים את כולם ורק אצלי המצב שונה. לא היה לצידי אף אחד; לא פיזית ולא נפשית. היה לי קשה מדי, הייתי צמאה לקצת תשומת לב חיובית ולא היה לי ממי לקבל אותה. העובדת הסוציאלית ניסתה לרומם את רוחי ללא הצלחה, הנפש והגוף שלי עדין היו בהלם ולא הצלחתי להתמודד עם העניין. הרגשתי שאני פשוט מנותקת מגופי, כמו רוח רפאים שמעופפת מעל כולם, רוח שלא מוצאת את מקומה בעולם.

גופי טבע במחשבות על מוות, ניסיתי להסתכל על המצב בצורה יותר חיובית אבל לצערי לא מצאתי סיבה. הצטערתי על הרגע שבו הוא נולד, על הרגע שבו שכבנו, על הרגע שבו הכרתי אותו. 

נכתב על ידי נְקֻדָּה , 18/11/2017 00:13  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מכחישה גם כשהתאריך מתחיל להתקרב, עובדת עד הימים האחרונים למרות שהרגשה נוראית עוטפת את כולי. אני לא מצליחה לישון, לאכול או לתפקד. הכל מסביב זז בקצב איטי מדי, אני פשוט רוצה להיות אחרי הכל.

חשבתי על העניין יותר מדי, קיוויתי שתהיה לידה שקטה או שפשוט אשאיר אותו שם, לבד, בין כל שאר האנשים. אולי יבואו אנשים שירצו לקחת אותו ולגדל, לתת לו לפרוח ולממש את כל הפונטציאל שיש ביצור הקטן הזה.

 

בסופו של דבר שום דבר מזה לא קרה.

 

האמת שהלידה שלי היתה מהירה, לא כואבת בכלל. כולם אומרים שהגוף שלי פשוט נכנס להלם ולא ידע איך להתמודד עם העניין. אז הוא הכחיש בדיוק כמו שהנפש הכחישה.

זה קרה באחד מימי השבוע, אחרי יום עבודה מעייף. התחלתי להרגיש את הכאבים והתעלמתי מהכל. לא רציתי שהיום הזה יבוא, הייתי בטוחה שאם אסגור את העיניים חזק חזק - הכל פשוט יעבור ויהיה מאחורי. קיוויתי להתעורר בבוקר ולהבין שחייתי בסיוט.

הכאבים המשיכו, הרגשתי צורך עז להקיא ואז זה קרה. בן רגע הכל היה מאחורי, ההלם היכה לי בפנים. שמעתי את הבכי הראשון ולא רציתי להסתכל לכיונו. רק רציתי להעלם ולהעלים אותו ביחד איתי. 

הלכתי בין החדרים בזמן שהדם זורם ממני; הדירה הקטנה נהפכה ל״זירת רצח״. כמויות של דם נשפכו ממני. ידעתי שהאמבולנס בדרך ושכבר אין אפשרות לברוח.

כולם היו בהלם מכמיות הדם שאיבדתי, כבר הפסקתי לספור את כמות האנשים שעמדו סביבי. פשוט איבדתי את ההכרה. התעוררתי בבית חולים ופתאום קלטתי שזאת רק ההתחלה.

כבר אי אפשר לברוח.

נכתב על ידי נְקֻדָּה , 14/11/2017 21:23  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אז כן, הריון לא מתוכנן זה חרא. במיוחד אם את מגלה את זה כשנהיה מאוחר מדי לעשות הפלה. 

את מרגישה את הבעיטות בבטן ורוצה שהכל יפסק. מאחלת לעצמך את הרע ביותר כי נראלך שאין ביכולתך להתמודד עם המצב. את מכחישה את המצב, מנסה להעיף את המחשבות מהראש אבל אחרי הכל קולטת שאת חייבת להתמודד. אין לך לאיפה לברוח, אין לך לאן להעלם. 

נכתב על ידי נְקֻדָּה , 10/11/2017 21:02  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , הורים צעירים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנְקֻדָּה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נְקֻדָּה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ