לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

היומן שלי בו אני פורקת.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2017

מחכה...


אתה מאזין לאחותך הקטנה שרה וצוחקת ומקנא. אתה מקנא כי אתה זוכר מתי צחקת בפעם האחרונה, ואתה יודע שצחקת רק בגלל שהמאניה השתלטה.

אתה לא בטוח ברגשותייך אל המאניה. לפעמים היא מקלה, כי הרבה יותר קל לצחוק ולחייך מאשר לספר למה אתה בוכה. לפעמים, כמו עכשיו, היא מתגרה בחוסר היכולת שלך לבכות.

אתה בוהה בטלוויזיה. על מה הסדרה הזאת מדברת בכלל? אין לך מושג ואין לך שום רצון לדעת, כי אתה חושב על האשפוז מחר.

מחר ההורים שלך ילכו לבדוק אם המחלקה תתאים לך. חמש עשרה מיטות, שלוש עשרה בנות, בן ואתה. יהיו לך חברים שם? למי אכפת מחברים, זה אשפוז מזדיין.

אתה מקווה שלא, כי בלגן פתטי, כלבה בכיינית כמוך, לא ראוי לחברים. לא מגיע לך את הטוב הזה, בגלל זה תמיד יש לך חברים מזויפים, ומילים שבורות מאחורי הגב הרבה יותר כואבות מלהגיד שאתה לא חברותי.

אז אתה מקשיב לאימא שלך מדברת עם אבא שלך, הבטן שלך מתכווצת בחרדה לקראת המחר. אתה לא יודע אם אתה רוצה את האשפוז הזה או מעדיף להישאר בבית, גוש חסר אונים, לחתוך את עצמך ולהתמרמר על כלום.

בכל אופן, הגיע הזמן לישון.

הם הולכים לישון, כולם, חוץ ממך. אתה עוד מחכה.

למה אתה מחכה? אתה לא יודע. להקלה, אולי, אם כי כבר התרגלת לדיכאון הנורא וההקלה מפחידה אותך, כי אתה יודע שאתה פסיכי ואתה חייב הוכחות לזה.

הנה, אתה מתאשפז.

הנה, אתה חותך את עצמך.

אתה פסיכי. הנה ההוכחות.

אתה מסתכל בטלוויזיה ולא מתנגד כשאימא מנשקת את ראשך. בפנים אתה מרגיש חלול וכואב כי זה לא מגיע לך מצד אחד, ומהצד השני אתה רוצה, אוי כמה אתה רוצה, אהבה.

לא היית בבית הספר כבר שבועיים או משהו כזה, אתה לא סופר, לא אכפת לך. אתה חושב על ספר המתמטיקה שעוד נח על המיטה שלך, בהנאה מרשעת שכזאת. אתה יודע את החומר, אבל להרים את המחברת, העיפרון, להרכיב את המשקפיים המכאיבות…

כל כך הרבה אנרגיות פיזיות.

ונפשיות? אוי, הרבה יותר. אתה מעדיף לשכב בברכה של רחמים עצמיים ולהרגיש כל שביב אנרגיה מנטלית עוזב את גופך.

אתה לא ביפולר, לפחות לא מאובחן ככה, אבל כשאתה מרגיש את הירידה הכואבת של מצב הרוח אתה מתחיל לחשוש. זה לא סתם דיכאון, זה מאניה דיפרסיה.

או שאתה סתם זונת צומי.

זה גם אפשרי.

ובינתיים?

תחכה למחלקה הסגורה, זה מה שתעשה. תמתין לביקור ואז להתפנות של מיטה ואז, לאישור המיוחל, לטיפולים ולהקלה.

אם תהיה הקלה.

השמש תזרח בבוקר, הירח ישקע ויפנה את דרכו לעוד יום, ואתה מתחנן שלא.

נכתב על ידי ג׳וי , 5/11/2017 22:32  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  ג׳וי

בת: 15





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג׳וי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג׳וי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ