לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מה לפנים ומה לאחור


נובלה בהמשכים שיצאה מהמגירה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2017    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

11/2017

כ


"אבא, מה זה נכחדו?” אורי עמד בדלת החדר, קוטע את חוט מחשבתו של בובי, שהיה שקוע בקריאה באתר כלכלי כלשהו.

"מה?”

"מה זה נכחדו?”

"מה זאת אומרת מה זה נכחדו?”

"מה זאת המילה הזאת?”

"איפה נתקלת בזה? זה משהו שאתה קורא עכשיו במחשב?”

"כן".

"אז בוא תראה לי, כי אני צריך לראות בקשר למה זה נכתב, כדי שאני אוכל לענות לך". הם ניגשו לחדרו של אורי, שם התנוסס על מסך המחשב הערך "תן" ב"ויקיפדיה".

"מה פתאום אתה קורא על תנים?”

"נו, סיפרתי לך על התן שהיה אצלנו בבית ספר".

"אז התחלת להתעניין בתנים? נראה לי די משעמם".

אורי משך בכתפיו. “הנה, תראה", הצביע על אחת הפסקאות. “בניגוד לבעלי חיים אחרים שנכחדו מנוף הארץ, הצליחו התנים לשקם את עצמם באורח מרשים, ויללותיהם נשמעות היום בכל חלקי ישראל".

"נו, מה הבעיה?”

"למה הכוונה בעלי חיים שנכחדו? מה, כמו הדינוזאורים?”

"לא. אלה לא חיות עתיקות כל כך. הכוונה לחיות כמו דובים, נמרים, אפילו אריות, שחיו פעם בארץ ונעלמו.  או שצדו אותן, או שהרסו את היערות ואת השטחים שבהם הן היו חיות, והן לא היו מסוגלות להמשיך להתקיים". בובי חשב לרגע. “בוא רגע איתי", אמר לאורי, שהלך בעקבותיו למרפסת. בובי חיטט בארון ואחרי זמן מה שלף ממנו חוברת דקה, שדפיה מצהיבים. “הנה, פה יש עוד פרטים על זה. כשהייתי קצת יותר מבוגר ממך התעניינתי בדברים האלה ואת החוברת הזאת אהבתי מאוד. קח אותה". אורי נטל בידו את החוברת בהיסוס. “זה בסדר, אני לא צריך אותה", אמר בובי וחזר לחדרו.

אורי הציץ בחוברת. זו הייתה חוברת בהוצאת החברה להגנת הטבע תחת הכותרת "החי בארץ ישראל". לא היו בה צילומים, אבל היו בה רישומים עזי מבע של בעלי החיים השונים. אורי דפדף עד שהגיע לדף "בעלי חיים שנכחדו מנוף הארץ". הוא הביט ארוכות בדיוקנאותיהם של הדוב הסורי, הברדלס, העוזניה, ודומיהם. הצייר הציג אותם במלוא חיותם, בדרך כלל בפה פעור ואדום, תוך כדי תנועה קדימה. אורי לא עמד במלואו על הניגוד שבין הציורים החיים כל כך, לבין גורלם של בעלי החיים שצוירו בהם, אבל בכל זאת ההתבוננות  עוררה בו עצבות, והוא דמיין את החיות החזקות הללו, מסתובבות בגאון ביערות הארץ ובשביליה, וכלל אינן יודעות שעוד כמה דורות לא יישאר מהן דבר, פרט לכמה איורים בחוברת מצהיבה.

נכתב על ידי הבהיר , 9/11/2017 19:32  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  הבהיר

מין: זכר




קוראים אותי
960

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להבהיר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הבהיר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ