לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אורגיה של מחשבות ורגשות


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2018

קצת מפלט


לא ממש יודעת מה דחף אותי לכתוב פה, אבל פעם זה היה מקום המפלט שלי אז אולי זו הסיבה

 

החיים שלי עוברים שינויים גדולים וקטנים בין פוסט לפוסט פה, וכרגע המצב שלי בפנים לא הכי משהו כבר תקופה

אני בוכה הרבה ודברים מתסכלים אותי ממש, גם בבסיס וגם בבית. רוב הלילות אני לא ישנה יותר מ 4 שעות ורוב הפעמים זה כי אני לא נרדמת וזה נמשך כבר כלכך הרבה זמן, ולפעמים אין לי מושג איך אני מתפקדת אחר כך

הרבה ימים בבסיס די שוחקים אותי עד לרמה שכבר אין לי כוח לדבר, והימים הקלילים שבהם אין הרבה עבודה מבורכים

 

עשיתי חג עם שני ההורים בבית (סבא וסבתא בחו"ל אז לפחות מהם היה לי קצת שקט) והיו שם שיחות שבסוף גרמו לי להרגיש רע ובכיתי חצי לילה אחר כך ובסוף גם הגעתי למצב שפגעתי בעצמי- לא עשיתי את זה כלכך הרבה זמן ובאותו לילה פשוט נשברתי ונראה לי שכל כך הרבה דברים יצאו בבכי הזה

עבר כמעט שבוע ובכיתי עוד מאז, אבל אני לא מרגישה שעובר לי.

עדיין משהו יושב שם ומאוד מפריע ואני במין באסה כזאת- במיוחד שאני לבד ואין משהו שמסיח את דעתי. וכשדברים כן מצליחים להסיח אותי- מאוד קל לנפץ את הבועה וכל דבר קטן יכול לתסכל אותי

 

בתכלס הייתי אמורה לסגור את ראש השנה, אבל התחלתי לעשות חמשושים כי ת"ש 2 (שהצלחתי להסתיר מהמ"פ שלי במשך 8 חודשים) ויצאתי מהסבבים והתעקשתי שיביאו לי לצאת ראש השנה ולחתום רגילה ואחרי החג לא לעלות לבסיס ברביעי ולצאת בחמישי הביתה, במקום לצאת את כיפור והרגילה הנחמדה שרצו להביא לי על היומיים של כיפור ועל שבוע מחזור וסירבתי להצעה בנימוס, ויש גבול לכמה אפשר לטרטר בן אדם- לעלות לבסיס לפחות מ 24 שעות ולצאת הביתה יום למחרת מאוחר בצהריים בגלל טיול מזדיין כשאת גרה 5-6 שעות נסיעה מהבסיס זה רע וסביר להניח שהייתי נשכבת מתחת לאיזה אוטובוס בדרך או הולכת לאיבוד באיזה יער בצפון.

בסופו של דבר אכלתי למפקד שלי את הראש ונראה לי שנמאס לו ממני אבל השגתי מה שרציתי

 

עוד שבועיים אני נוגעת בקיר, ועניין החמשושים ממש חדש וקצת מטריד אותי כי יש לי עוד שנה לשירות. התגייסתי לצהל עם תש וקהס 42 מקבן, אבל כשהגעתי לגדוד הסתרתי את העניין מכולם ונכנסתי לסבבי סגירה כי זה מן מצב שבו יותר מדי זמן בבית לא טוב לי, אבל גם יותר מדי זמן בבסיס לא משהו. העברתי מלא שבתות בבסיס שבהן בכיתי הרבה והעדפתי שלא לצאת מהחדר ולא היה לי מצב רוח או חשק לחיות. ובסוף המ"פ שלי הפיל את זה עליי כי פתאום הם החליטו לעבור על התיקיים האישיים של כולם, והיה לי שבוע לקבל החלטה אם לעשות תהליך לביטול התש או לעבור לעשות חמשושים- וזה נשמע מפגר אבל זה היה מאוד לא קל והיה הרבה בכי ותסכול וזה שינוי מטורף ואני שונאת שינויים. בסוף בחרתי בחמשושים. לפחות בינתיים.

זה קצת הרגיש כמו מכה כי הת"ש היה אמור להיות משהו שאני מפילה עליהם כשהמצב בשבתות היה הופך למאודמאוד רע (למרות שבתכלס הוא הפך למאוד רע כבר מזמן), ולא הייתי מוכנה לקבל החלטה באותו הזמן והרגשתי שזה בא לי בהפוכה.

 

השבת האחרונה שלי לפני 3 שבועות הייתה אחת מהנוראיות- היה מלא עבודה וחוסר בסד"כ כי גם לא היינו הסבב השלם, בכיתי הרבה והייתי מותשת עם כאב ראש מטורף והייתי בטוחה שאני אתעלף בשלב מסוים, וגם סגרנו עם המפקדת שלי לשעבר והיא משחקת אותה כרגע ראש קטן ומטומטמת כי העיפו אותה מהתפקיד והיא מאוד לא מרוצה מהעניין שעכשיו היא סתם נגדת רגילה בפלוגה והיא גם מתחתנת עוד מעט ועוברת למקום אחר אז היא מרשה לעצמה לשים זין (סופסוף מישהו הסכים לקחת אותה אחרי שגם אלוהים סירב)

והיה נוראי. היא החליטה שהיא לא יודעת איך מתפעלים תקלות ולוקחת את הזמן שלה ומחכה שיקרה נס בזמן שעוד ועוד עבודה מצטברת, ולא הוציאה אותנו לקניות אוכל לשבת כי היא הייתה בשופינג עם הסמ"פ של הפלוגה השנייה והיא פשוט חרא בן אדם.

 

די אפשר להגיד שמיציתי את הרגילה הזו עכשיו ובזבזתי אותה טוב- ישבתי עם החבר ועם חברים שלו ופגשתי בפעם הראשונה את כל החברים שלא יצא לי להכיר עד עכשיו או סרבתי לפגוש, יצאתי עם חברות שלא ראיתי מאז שנפרדו דרכינו אחרי עיר הבהדים וחברה מהבית שאיתי בבסיס אבל הייתה בסבב הפוך משלי, הייתי בים ותפסתי צבע יפה, נפגשנו החבר'ה מהעיר שאיתי בבסיס עם מישהו מהפלוגה שהשתחרר, הייתי עוד עם החבר, ראיתי עוד חברה שלא ראיתי כמעט שנה, שתיתי אלכוהול כמעט כל יום ואכלתי מלא בחוץ ולא השמנתי למרבה ההפתעה וגם קניתי קצת בגדים

והלילה גם ישנתי 8 שעות רצופות וזה משהו שלא קרה כבר כמה חודשים טובים

 

עם החבר הכול פחות או יותר בסדר, יש לנו עליות וירידות ואנחנו כבר 5 חודשים ביחד, ועוד מעט מכירים כבר שנה ועברנו ממש תקופונת ביחד. ההורים אוהבים אותו וגם אני, והוא עף על האוכל של אמא שלי אז היא בכלל מתלהבת, ונראה לי שההורים שלו גם ממש בסדר איתי ואני איתם
הוא מאוד מנסה להיות שם בשבילי ורואה שעוברים עליי דברים גם כשאני אומרת שהכול בסדר, הוא די מקסים גם כשלפעמים בא לי להרוג אותו ומאוד משתדל גם אם אני עושה פרצופים ועקשנית ואני באמת מרגישה שלא מגיעה לי אותו ושלפעמים אני עושה לו את המוות

אני מנסה מאוד לדבר איתו כשרע לי ולשתף אותו, אבל זה משהו שמאוד קשה לי לעשות כי אני לא רגילה שיש בן אדם בחיים שלי לספר לו הכול ולהגיד לו "תשמע לא טוב לי ואני צריכה שתשתוק ופשוט תהיה שם" למרות שהוא מאוד מבין או מאוד מנסה להבין ותומך 

והוא פשוט בחור טוב ואני קצת עם נגיעות של השטן ובעיות נפשיות

 

אני מאוד מקווה שדברים יסתדרו ואני ארגיש קצת יותר טוב, כי יש רגעים שאני אפילו לא מצליחה לעכל את עצמי ולא מאוד יודעת מה לעשות עם עצמי

 

הכול פה מאוד מבולגן ולא ברור ותודה למי שקרא והגיע עד הלום

אני הייתי אני ואתם הייתם אתם

שתהיה שנה טובה וחג שמח, צום קל, שבת שלום וסוכות שמח

ביוש

 

נכתב על ידי it doesn't matter , 14/9/2018 14:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  it doesn't matter

בת: 6




14,084
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לit doesn't matter אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על it doesn't matter ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ