סוכות. חג. כזה שאמור להיות שמח. איפה אווירת החג אני שואלת את עצמי. אפילו שזה חג דתי והכל, למה שגם בתל אביב לא ירגישו את האווירה? הייתי שם אתמול. אין כמעט זכר לחג. ראיתי סוכות בודדות. חבל. למרות שיש לנו גינה בבית לא בנינו סוכה, רציתי, אבל זה בלתי אפשרי כרגע. השכנים מהגהנום בנו סוכה. לא עשו הרבה רעש לשם שינוי. נחזור לתל אביב, החג לא חייב להיות דתי, אפשר לעשות אותו גם חג לאומי. פשוט שיהיה משמח ומיוחד ושאנשים ירגישו שזה חופש סוכות ולא סתם חופש. זאת ההרגשה האישית שלי לגבי החג, אולי אנשים אחרים חווים אותו אחרת ואני מקווה לחוות אותו יותר כמוהם.
נושא אחר לגמרי. קראתי לא מזמן כתבה מעניינת על התמכרות לסוכר. זאת התמכרות לכל דבר, לסמים, אלכוהול, סיגריות וכו׳. ואפילו יש מקומות בחו״ל שמטפלים בזה במכוני גמילה לסמים. אין הרבה כאלה בעולם, זה נושא שרק התחיל. הכתבה היתה על מישהי שלא היתה יכולה להפסיק לאכול סוכרים. היא ממש חיכתה לחזור הביתה ולאכול גלידות ומאכלים מתוקים אחרים. היתה אוכלת בכמויות. מיותר לציין שהיא סבלה מעודף משקל. עכשיו היא בדיאטה ללא סוכר, וכמו כל מי שנגמל מסמים ואסור לו לצרוך את זה, היא לא אוכלת סוכר. דרך אגב, סוכר מוריד את כמות הקוריסטול בדם שזה הורמון שגורם לסטרס, אז באמת יש בו משהו מרגיע וממכר.
איך קפצתי מסוכות לסוכר אני לא יודעת. יש קשר בין האותיות:) בכל מקרה מאחלת לכולכם חג סוכות שמח ושיהיה כמו סוכר. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
