לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Craze in a Maze

מנסה למצוא דברים גם במקומות שאין אותם.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2017

סוכות חג הסוכר?


סוכות. חג. כזה שאמור להיות שמח. איפה אווירת החג אני שואלת את עצמי. אפילו שזה חג דתי והכל, למה שגם בתל אביב לא ירגישו את האווירה? הייתי שם אתמול. אין כמעט זכר לחג. ראיתי סוכות בודדות. חבל. למרות שיש לנו גינה בבית לא בנינו סוכה, רציתי, אבל זה בלתי אפשרי כרגע. השכנים מהגהנום בנו סוכה. לא עשו הרבה רעש לשם שינוי. נחזור לתל אביב, החג לא חייב להיות  דתי, אפשר לעשות אותו גם חג לאומי. פשוט שיהיה משמח ומיוחד ושאנשים ירגישו שזה חופש סוכות ולא סתם חופש. זאת ההרגשה האישית שלי לגבי החג, אולי אנשים אחרים חווים אותו אחרת ואני מקווה לחוות אותו יותר כמוהם.

נושא אחר לגמרי. קראתי לא מזמן כתבה מעניינת על התמכרות לסוכר. זאת התמכרות לכל דבר, לסמים, אלכוהול, סיגריות וכו׳. ואפילו יש מקומות בחו״ל שמטפלים בזה במכוני גמילה לסמים. אין הרבה כאלה בעולם, זה נושא שרק התחיל. הכתבה היתה על מישהי שלא היתה יכולה להפסיק לאכול סוכרים. היא ממש חיכתה לחזור הביתה ולאכול גלידות ומאכלים מתוקים אחרים. היתה אוכלת בכמויות. מיותר לציין שהיא סבלה מעודף משקל. עכשיו היא בדיאטה ללא סוכר, וכמו כל מי שנגמל מסמים ואסור לו לצרוך את זה, היא לא אוכלת סוכר. דרך אגב, סוכר מוריד את כמות הקוריסטול בדם שזה הורמון שגורם לסטרס, אז באמת יש בו משהו מרגיע וממכר.

איך קפצתי מסוכות לסוכר אני לא יודעת. יש קשר בין האותיות:) בכל מקרה מאחלת לכולכם חג סוכות שמח ושיהיה כמו סוכר. 
נכתב על ידי , 6/10/2017 17:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בסופו של יום אני נרדמת עם ציפיה שמשהו טוב יבוא מחר


שעמום, ככה אני מגדירה את החיים שלי. משעמם לי! במהלך היום אני יושבת עם חברים על סיגריה. שונאת את ההרגל הזה, ולא אני לא יכולה להפסיק לעשן. בעברי, יותר. נכון בצעירוותי (שוב פעם, איך זה קרה לי?) היתי מעשנת בכמויות משתנות, לפעמיח חפיסה בלילה, לפעמים בכלל לא. לא הייתי מגדירה את עצמי כמכורה לסיגריות. עכשיו אני כן. אני יודעת כמה זה פוגע לי בבריאות. קניתי ספר איך להפסיק לעשן של אלן קאר, ספר ממש מוכר. , אבל עדיין לא הגעתי לתאכלס. אז זה לא נחשב.
נחזור לענייננו, אז כן, משעמם לי!. כוורקוהוליסטית מושבעת אני חיה ומרגישה טוב כשאני עושה משהו אמיתי ולא כשאני יושבת עם אנשים על סיגריה. עובדת, לומדת וכו׳. כמובן דברים שאני אוהבת ורוצה. כרגע אני בחיפושים למצוא משהו שבאמת באמת מתאים לי וזה קשה. עבודות במלצרות וחנות בגדים יש בשפע והתחום לא מעניין אותי. סקרים, בק אופיס , מזכירה ולענות לטלפונים לא מאתגר אותי אינטלקטואלית. אני יודעת שיש אנשים שהיו לוקחים את העבודה הזאת בשמחה. לא אני. בררנית כבר אמרתי? הציעו לי לפני כמה זמן עבודה מהסרטים, ממש גרמה לי לרייר. בתקופה אחרת ברור שהייתי חוטפת אותה, אבל לא עכשיו. בצער ובכאב רב עשיתי איקס על ההצעה.
בנים? לא ממש. קשה לנצל אותי. אני לא בן אדם שמתמססר בקלות, אז אם זה לא זורם למשהו רציני, לא כל כך הולך. הלוואי שיכולתי לכתוב משהו מעניין פה בבלוג. בעצם, אולי אני יכולה אבל לא רוצה. (טם טם טם טם מסתורין) מוזמנים להגיב ואולי ליבי יתרכך... חחח בצחוק, אין לי לב. כבר זמן מה לא יצאתי לפאב או מסיבה טובה, ובכלל, אני לא בגיל של מסיבות. מסיבות חיתולים אולי. מסיבות פעוטונים שעוללים קטנים פולטים את הרוק שלהם אחד על השני ושאר הסובבים אותם. כשאני מתארת את זה כך, איכס... אבל אולי אני אהיה שם יום אחד. עכשיו שאני קוראת את זה, אני חושבת לעצמי, איזה דודה אני. מה קרה לי במהלך השנים. לזה קוראים התבגרות?
העיניים שלי נעצמות ואני מרגישה לאט לאט את העייפות חודרת לתוכי. מחר עוד יום, מעניין, משעמם, מצחיק, מלא בחוויות וכמובן בציפיה. ציפיה שמשהו יותר טוב יבוא לחיים שלי
רכישה מומלצת: שמלת ג׳ינס של אמריקן איגל. לא ארוכה מדי, לא קצרה מדי. בול. רק המחיר הוא מחיר גנבה.
שיר מומלץ: Tracy Chapman- All that you have is your soul
נכתב על ידי , 2/10/2017 21:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ברוכים הבאים!

עד לא מזמן לא היה לי את הזמן והמשאבים הנפשיים לכתוב בלוג, אני חושבת שכך אצל רובנו חוץ מיחידי סגולה שנמצאים כאן או בפלטפורמות אחרות. לאחר שמשהו הציע לי את הרעיון, חשבתי לעצמי, וואללה, למה לא... אז הנה, שנה חדשה מתחילה ואיתה בלוג חדש.

שאלת השאלות לכל מי שמתחיל לכתוב בלוג- מה אני אכתוב פה? החלטתי לשתף את הקוראים בחוויותי האישיות, עד כמה שאני מסוגלת לחשוף אותם בפני אנשים זרים...

שמי סאנסט, נמצאת בשנות העשרים המאוחרות (איך זה קרה לי?), סיימתי תואר באוניברסיטה, מובטלת כרגע אבל מתה למצוא את עבודת חלומותי, עושה עכשיו עבודה רצינית על עצמי, כל  חסימה, עכבה, טראומה וכו׳ (ולצערי הרב יש...) עכשיו זה הזמן לטפל... לא מחפשת זוגיות (באמת באמת... ) כי מה אני אגיד לגברים בשלב זה של החיים? עדיף לדחות את זה לזמנים טובים יותר, מה אין לי את כל הזמן שבעולם? (אל תענו! :)) חומרנית ורוחנית כאחד... מאמינה בבורא עולם ובכח עליון אבל אוהבת לעשות קניות/ לצערי הרב, אני ענייה עכשיו. יצאתי מתקופה לא קלה, מחפשת לפרוק וכמובן אשמח לתגובות שלכם!

שלכם בכנות,

סאנסט

נכתב על ידי , 1/10/2017 22:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , מתוסבכים , זכויות אדם
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל291Sunset אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על 291Sunset ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ