לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

TEEN LIFE

נערה מתמרמרת בבלוג אנונימי, מה חדש?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2017

7/10


לא יצאתי מהבית מאז היום הולדת של מאיה.

מאז מה שכתבתי לכם על יובל ומאיה הספקתי קצת לקחת זמן לעצמי וקצת להירגע. עדיין כואב לי על זה, האמת רוב היום בכיתי. פשוט קשה לי להתרחק מחברה שכל כך קרובה אליי בגלל סיבה כל כך שטותית. הוא פשוט לא שווה את זה.. אבל הבנתי שזה לא משהו שתלוי בי, כי אני ניסיתי וניסיתי לשמר את החברות שלנו, וזה לא משהו שאפשר לעשות בעצמי זה חייב להיות הדדי. אז זו בחירה של מאיה, ואם היא מעדיפה איזה בחור על פני חברות שלה אולי עדיף בשביל כולנו לסיים את הקשר הזה בהקדם האפשרי.

ולנושא אחר-

כבר יותר מחודש שאני חושבת ברצינות על שינוי תדמיתי. אני חושבת שהגיע הזמן להגיע לשלב הבא בפיוברטי שלי ולטפח את עצמי. אני תמיד קיבלתי תגובות (ממשפחה וחברים וסתם אנשים שחושבים שהם יכולים לשפוט אנשים סתם ככה) על המראה החיצוני שלי, שאני צריכה לטפל בחצקונים שלי, בשיער שלי, בבגדים שלי, וכל מיני דברים כאלה שאנשים -שבאמת אכפת להם מה אחרים חושבים עליהם- משקיעים בהם הרבה מחשבה. אבל בתור מישהי שהגיעה למודעות עצמית בנוגע למראה שלה רק לקראת סוף כיתה ח, ובילתה את כיתה ט בתור ילדה ששמה זין על כולם ומשקיעה מחשבה במראה שלה רק בימים שיש סיכוי שהקראש שלה יראה אותה (פתטי!!!) לא ממש התייחסתי לכל מה שאמרו לי. אני התרגלתי לחצקונים שלי מזמן, ומעולם לא האמנתי שלשיער הנפוח והיבש שלי יש תקווה. אני מסדרת פה ושם את הגבות, אם אני יודעת שאני עומדת לצאת מהבית וזה קורה לעיתים רחוקות (חוץ מהבצפר אבל לא ממש אכפת לי מהבצפר..)

אבל עכשיו אחרי שביליתי שלוש חודשים עם שיער צבעוני, החלפתי כל שבוע צבע וביליתי את החודש האחרון עם צבע של ביוב בשיער (לא בגלל שהזנחתי אותו, פשוט קרה משהו שהוביל לזה זה סיפור ארוך) ובתכלס בכל שלוש החודשים האלה רק שבוע מתוכם היה לי בשיער את הצבע שרציתי באמת (סגול) הבנתי שאולי 'הילדה-עם-השיער-הצבעוני' זו לא my true self כמו שנהגתי לחשוב בשנותי בחטיבה ואולי הגיע הזמן להתגבר. אז החלטתי להסתפר, להתחיל לעשות החלקות, להתאפר על בסיס קבוע, להשקיע יותר בלבוש שלי ודברים כאלה. הגיע הזמן שהגולם יהפוך לפרפר... כולם רואים אותי בתור איזה ילדה מוזנחת. אני אפילו לא לובשת בגדים שמתאימים לגזרה שלי.. עם הבגדים שלי אני נראת שמנה. אבל כשאני לובשת פעם ב- איזה חולצה צמודה או בגד ים כולם פתאום בשוק מהגוף שלי. ובגלל זה יוצא לי הרבה לשמוע 'כמה יפה אני אהיה אם אני קצת אטפח את עצמי'. והאמת? תמיד ידעתי את זה ולא הייתי צריכה את כל המתנשאים האלה שיעירו לי על החצקונים שלי והבגדים שלי והגבות שלי והשיער שלי, אני פשוט נורא עצלנית. ותמיד הסתפקתי באיך שאני רואה את עצמי, כי אני יודעת שאני מדהימה ומהממת וזה הספיק לי. אבל אולי הגיע הזמן להשתנות?

אז מתוך כל השינויים שסיפרתי לכם שאני עושה בעצמי למעלה, החלטתי ליישם רק חלק. כי לעשות החלקות יהרוס לי את השיער ואני לא עומדת להכנע ללחץ חברתי ולעשות החלקה קבועה, אבל אני מתכוונת לשים מסיכות ולשקם את השיער שיהיה פחות נפוח. ואני כבר חודש חושבת ברצינות להסתפר ולהוריד את כל החלק הצבוע. אבל אני חושבת על זה המון ועולות בי המון ספקות ואני מפקפקת בעצמי ואני מפחדת. מה אם התספורת הזאת לא תקדם אותי אלא רק תחזיר אותי לכיתה ח בה הסתפרתי? אני רוצה להיות אני המחודשת אני לא רוצה לחזור לזמנים הנוראיים האלה, הייתי מזעזעת. ומה אם עדיין לא מיציתי את הקטע עם השיער הצבעוני? אולי כדאי לי להמשיך? אולי לא? אני לא יודעת.. אני כן רוצה להתקדם. להתבגר. להיות אני המשופרת והיפה, שבטוחה בעצמה, ומקבלת מחמאות, ולא מופתעת כשבן מתחיל איתה, ולא שואלת את עצמה אלף פעמים האם הבחור החמוד שמסתכל לכיווני מסתכל באמת עליי או על חברה שלי, כי אני אדע שזה אפשרי לאהוב אותי כי אז אני אהיה יפה גם לדעת החברה ולא רק לדעתי.

וגם היו לי second thoughts לגבי העניין של האיפור, כי אני יודעת שאם אני אתאפר על בסיס קבוע אני אצטרך להתעורר ממש מוקדם ואני לא מתכוונת לעשות את זה. אבל הגעתי לפשרה והחלטתי לשים רק סומק ולמלא את הגבות. אבל יש רק בעיה אחת- החצקונים שלי. אני מתמודדת עם האקנה כבר ארבע שנים, והמשחות שהרופא עור נתן לא עזרו. באיזשהו שלב פשוט ויתרתי ונתתי להם לחיות בשלום, הבעיה היחידה היא ששאר האנשים לא נותנים לי לחיות בשלום איתם. אז אני מניחה שהיום אלך לקנות איזה משחה לעור שומני ואתחיל לשים אותה על בסיס קבוע. שלא תבינו לא נכון, זה לא שעד עכשיו לא עשיתי כלום לגמרי. אני כל יום שטפתי את הפנים, ושתיתי המון מים כי שמעתי שזה עוזר וממש ממש השתדלתי לא לאכול דברים מטוגנים ושוקולד (טוב בחלק הזה לא הצלחתי מודה) ושום דבר לא הולך אז מה נשאר לעשות חוץ מהלהיכנע? אני מקווה שלא נגזר עליי לחיות עם הדבר הזה על הפרצוף שלי כל שארית חיי כי ממש נמאס לי. למה לכולם יש עור חלק חוץ ממני?? ואנשים שגורלם נגזר לעור כמו שלי מתביישים בזה ושמים מייקאפ כל הזמן. זה פשוט לא הוגן. למה שאני אשלם הון על מייקאפ ואלמד להתאפר ואתעורר מוקדם וכל זה כדי שלא ישפטו אותי ולא יגידו לי כלום.

יש דברים שצריכים להיות לגיטמיים ואיכשהו יצא שהם לא. וזה פשוט מחרפן אותי. כמו עיגולי זיעה אצל בנות. כולן כל כך מתביישות בזה ומסתירות את זה ומפחדות שיראו סימן קטן של זיעה. אבל בנים? גאים בזיעה שלהם. למה זה צריך להיות ככה?! למה אני צריכה להתבייש בזה? נכון אני אישה, ואני מזיעה! ואני עושה גרפסים! ומפליצה! וקקי! כי גם אנחנו פאקינג בנות אדם!!!

טוב סטיתי מהנושא, בכל מקרה, החלטתי לשדרג את המראה שלי ועכשיו אני אוכלת סרטים איך לעשות את זה ואם בכלל. כנראה השבוע אני אלך להסתפר. אני לא בטוחה אם אני רוצה בכלל. הרבה אמרו לי שלא כדאי לי להסתפר ואני אתחרט וזה יהיה מכוער כמו פעם שעברה.. זה הפחד הגדול שלי. אבל מישהו מוכן להסביר לי איך זה שכל דבר שמפורסמות עושות נראה יותר טוב מבמציאות? כאילו אני יכולה עכשיו ללכת לעשות תספורת בדיוק כמו שלהן ואיכשהו עליהן זה יראה טוב יותר ואני אראה כמו דורה. אולי באמת כדאי לי להישאר עם השיער הארוך. אבל קשה לי להתמודד איתו.. והוא גם הרוס מהחימצון.. אני פשוט מפחדת שאני אעשה את כל השינויים האלה שאני רוצה לעשות וזה לא יצא כמו שציפיתי. אני רוצה להיות כמו הטאמבלר גירלס האלה, שיהיה לי שיער קצר שחור ואני אשים צ'וקר (צ'וקר פס שחור, לא הכוכבים זה ישן רצח) ואתאפר בקטנה ואז אני אהיה יפה. אבל אם זה לא יצא ככה? אם אני ארצה לחזור לשיער הארוך? אולי לא כדאי לקחת את הסיכון ושוב להסתפר אחרי שהגעתי לאורך הזה? אני פשוט רוצה שינוי.. אני מרגישה שאני כבר לא אני ואין לי סבלנות יותר להתעסק עם שיער צבוע וכל הדרישות שלו. בטח אתם חושבים "פשוט שתסתפר אבל לא קצר כמו פעם שעברה" כן אני חשבתי על זה אבל זה בעייתי כי אז אני אצטרך לצבוע את החלק שנשאר צבוע וזה סתם בזבוז כסף וגם הצבע כל פעם ירד ויהיה צריך לצבוע שוב אין לי כוח לזה .. 

ואולי אני סתם מבלבלת את השכל ושום דבר שאעשה לא יעזור, אני סתם אהיה איזה ביצה שהתחפשה, מכוערת בניסיון קלוש להשתנות, אולי מכוערות נשארות מכוערות וזה לא שווה את המאמץ בכלל. 

נכתב על ידי איזה אחת , 7/10/2017 18:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  איזה אחת

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיזה אחת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איזה אחת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ