לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

TEEN LIFE

נערה מתמרמרת בבלוג אנונימי, מה חדש?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2017

15/10


אם יש משהו שאני שונאת שעושים לי, זה שאחרי ויכוח באים ומדברים איתי ומתנהגים כאילו לא קרה כלום.

פשוט עוברים הלאה בלי לדבר על זה בכלל.

אני מאוד מאמינה שצריך לפתור את הדברים ואי אפשר להשאיר אותם לא פתורים ולשכוח מהם, אבל אני לא לגמרי בטוחה אם הכוונה של מאיה היום באמת הייתה לדפדף את זה הלאה או שהיא באמת כזאת טיפשה. אפשרות אחרת היא שאני פשוט דרמה קווין מטורפת ולא ממש קרה כלום. אבל אני לא קונה את זה, כי הרגשות שלי חשובים ולהגיד שהגזמתי זה אומר שהם לא אמרו כלום ולא משנים כלום ואני לא מוכנה להסכים עם דבר כזה.

אז היום באתי לבצפר עם החלטה- אם מאיה תדבר איתי, אדבר איתה, לא אעשה לה סצנות ולא אריב איתה, לא אפתח את הנושא בכלל אלא אם היא תעלה אותו. ואם היא לא תדבר איתי,- גם אני לא אדבר איתה, כי כבר נמאס לי מההרגשה הזאת שאני רודפת אחריה. היא מתנהגת כאילו הכל בסדר כבר המון זמן ומתחמקת מלדבר על מה שקורה בינינו, אבל לא יכול להיות שסתם במקרה לא באתי כבר חודש לחברה שהייתה הכי קרובה אליי והייתי באה אליה כל יום, וסתם במקרה היא לקחה את (פאקינג!!!) טל לצימר שהייתי אמורה ללכת איתה אליו ואפילו לא אמרה לי על זה, וסתם במקרה שכל פעם שאני אמורה להיפגש איתה היא מבטלת לי והולכת עם טל ונואל (היחידות שחבר שלה אוהב מהחברות שלה) במקומי. אני מסרבת להאמין שסתם פתאום במקרה היא לא משתפת איתי כלום ואני שומעת מכל שאר הקרובים שלה רכילויות ושמועות ודברים שקרו לה ושהיא אמרה, ואני לא יודעת מה האמת- עזבו אמת, אני אפילו מעולם לא שמעתי על זה לפני, והיא כבר לא מספרת לי על כלום, מישהי שפעם הייתי הראשונה שהיא מספרת לה. זה פשוט קשה לשמוע את כל הדברים האלה מאנשים אחרים פתאום, שעכשיו החיים שלה זרים לי.

אז כצפוי אחרי שקיבלתי את ההחלטה הזו אני ומאיה לא דיברנו הרבה היום. ואז פתאום, באמצע ההפסקה השנייה, כשישבתי וסתם דיברתי עם עדי (אני איתה כל הזמן כי אין לי עוד חברים זה פשוט עצוב) היא באה ושואלת אותי "למה את לא מדברת איתי?" ואני כזה, (באדישות אם לומר את האמת) לא יודעת? אני לא מדברת איתך? הנה אני מדברת איתך. היא אמרה משהו כזה, לא יודעת את לא מדברת איתי חשבתי קרה משהו, (אני לא ממש זוכרת) אז אמרתי "חשבתי שאת לא מדברת איתי" והיא צחקה בהקלה ואמרה שהיא אכלה סרטים ויופי. 

?

?????

????!?!!?!!

?!?!?!?

??!?!?

?!?!

???

מה אני מפספסת פה? אני לא מבינה? היא לא מדברת איתי, היא מתחמקת מלהיפגש איתי, ואז יום אחד (היומולדת של עדי) היא פתאום הייתה כזה לאלא אני מתחרטת אני רוצה להיפגש, אחכ היא ממשיכה לבטל את כל היציאות שלנו ולהתחמק, אבל בהזדמנויות קטנות פה ושם (קבוצת ווצאפ אינסטה בצפר) היא זורקת לי מילה או שתיים.

וברור לי שהשיחה הזאת הייתה צבועה לגמרי אז אפילו לא טרחתי אשכרה לדבר איתה על 'למה אני לא מדברת איתה' כי היא יודעת טוב מאוד מה קורה פה, אני דיברתי איתה על זה, רותם דיברה איתה על זה, וחבר שלה מדבר על זה בלי הפסקה. אז מה הקטע לעשות את עצמה טיפשה פתאום? ועזבו, נגיד היא שכחה את זה עקב מה ש(מסתבר) שעובר עליה (סיפרו לי שבמסיבה של רוי היא הייתה בשירותים עם החבר הכי טוב של יובל 40 דקות ואפילו צילמו אותם ושלחו ליובל ויובל ממש התחרפן וחושב שהיא בוגדת בו) אם היא הייתה משקיעה קצת מחשבה בעניין הזה שנקרא החברות שלה היא הייתה מבינה מה קורה לי ומדברת איתי על זה באמת ולא שיחה חטופה של 'חח למה את לא מדברת איתי .-.' 

הקטע הוא שהיא כבר ויתרה עליי ובגלל זה היא אפילו לא טורחת. אם הייתי באמת חשובה לה והיא הייתה רוצה שדברים יחזרו לקדמותם היא הייתה מדברת איתי על זה (או לפחות לא מתחמקת ממני כשאני ניסיתי לדבר איתה על זה) אבל בגלל שזה כבר לא ממש מעניין אותה, והיא רוצה לשמור אותי בתור ידידה רחוקה בתחתית של הסדר עדיפויות שלה ולא יותר, היא חשבה שלדפדף את מה שקרה בינינו יספיק וזה לא שווה את הזמן לפתוח את זה ולדבר על זה.

מסר הפכפך ולא ברור שיגיד - 'אנחנו בסדר נכון? אה לא? אוקי' מספיק כדי לשמר חברה צדדית כמוני, הרי מי אני בכלל? לעומת נואל המדהימה (הבת זונה) שהיא הכירה לפני חודש? נואל הרבה יותר טובה. ולעומת טל הנחש שמאמללת אותי והורגת אותי מבפנים, ומאיה בכלל שנאה אותה שנאת מוות עד לפני שנה? ולעומת החבר המדהים (עם הבעיות הנפשיות) שלה שהיא הכירה לפני חודשיים ואפילו לא סומך עליה? מי אני לעומתו? מי שהייתה שם בשבילה ב3 שנים האחרונות באש ובמים, נלחמה את המלחמות שלה, הייתה שם בשבילה שקשה, עזרה לה בכל מצב, בכתה כשהיא בכתה ושמחה כשהיא שמחה, מי אני? כלום נכון? 

נכתב על ידי איזה אחת , 15/10/2017 20:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



11/10


צריכה חברים חדשים בדחיפות.

אז בואו ננסה לסכם לכם מה קרה מהפעם האחרונה שכתבתי לכם, כי קרה די הרבה וסיפרתי על זה וחזרתי שוב ושוב לכל כך הרבה אנשים וכבר אין בי כוחות לחזור על הפרטים הקטנים (אך מאוד משמעותיים) שעושים את הסיפור הזה מה שהוא. 

אז ככה: 

מאיה הבריזה והבריזה והבריזה, דיברה מגעיל, ממש כאב לי. היא יום אחד עשתה לי טובה והזמינה אותי אבל ניסתה שאני לא אבוא (התחמקה מלתת לי פרטים ואמרה שטל באה אז אני לא יכולה לבוא) התלבטתי מלא ואז בגלל עצה (גרועה) של אחותי החלטתי ללכת. בדרך התחרטתי אבל לא חזרתי בגלל שרותם חיכתה לי. נפגשתי עם רותם בדרך לשאר הבנות סיפרתי לה על איך שאני מרגישה בחודש האחרון בגלל מאיה, היא לגמרי זילזלה ואמרה שאני פשוט 'שוב עושה הכל לגבי כמו תמיד' וש'זה חלק מזה שאני תמיד חושבת שכולם שונאים אותי'. בלה בלה, בולשיט. היא אמרה עוד כמה דברים על היחסים שלי עם טל ואז פשוט התחפרנתי, אמרתי לה דברים (נכונים לגמרי) שהשתיקו אותה ואז הלכתי הביתה כל עוד נשארה לי טיפת כבוד לפני שפרצתי בבכי. אחר כך התייאשתי מלדבר עם מאיה, רותם דיברה איתה עליי אז היא שלחה לי כמה הודעות שפגעו בי יותר ממה שנפגעתי בהתחלה. בסוף פרשתי מהשיחה הדוחה איתה ואמרתי טוב, פשוט נכנעתי. אחר כך בלית ברירה נפגשתי איתן כי לעדי היה יומולדת. מאיה הייתה אובר נחמדה והרגשתי את הצביעות. אחר כך בדרך הביתה רק עם רותם דיברנו על זה ודיברנו על יובל ומאיה וחבל שלא דיברנו על מיליון שקל כי הוא שלח הודעה. הוא אמר לה למסור לי, קילל המון ואיים עלינו לא לספר על ההודעה הזאת למאיה. בגדול לא חשבנו שיש יותר מידי מה לספר כי היא בטח תהיה כזה "מה אתן רוצות שאעשה עם זה" יש גם סיכוי גדול שהיא בכלל אמרה לו לשלוח לנו את זה, אני כבר לא אהיה מופתעת משום דבר. בכל מקרה התלבטנו הרבה אם לספר לה או לא ובסוף החלטתי שכן חייבים לספר לה אבל בתכלס זה בידיים של רותם ולפי מה שאני יודעת (וזה לא אומר הרבה, לעזאזל כבר לא משתפים אותי בכלום) היא לא סיפרה לה אבל לכו תדעו. אז בסופו של אותו יום עדיין ממש כעסתי על מאיה והייתי פגועה וכאב לי וכל זה, אבל לפחות עכשיו רותם הייתה לצדי וידעה שאני לא משקרת, פתאום היא הבינה על מה דיבתי והזדהתה עם הרגשות שהרגשתי בתקופה האחרונה. עדיין לא לגמרי, אבל זה הספיק לי.

ובחזרה להווה:

אז היום זה היום הולדת של רוי, וברוב תמימותי אחרי ששפכתי את ליבי איזה 5 פעמים החודש בפני רותם על כמה שכואב לי שאני לא בקבוצות וכבר לא משתפים אותי בשום דבר ולא מזמינים אותי, ציפיתי שלפחות ליום הולדת של פאקינג רוי יזמינו אותי. כנראה שטעיתי. הן ידעו לדבר איתי על זה שנקנה לו מתנה, ושנארגן לו משהו והכל. אבל לא ידעו להזמין אותי לפאקינג מסיבה שמתרחשת ממש עכשיו?? למה הייתי צריכה לשמוע על זה ישירות ממנו? וזה היה לגמרי במקרה, שלא תחשבו שזה לגיטימי ושזו הייתה הזמנה. הן אפילו התחמקו מלדבר על זה בקבוצה שלנו (שכבר בקושי מדברים בה אבל זה נושא אחר) כאילו, לפני כמה פוסטים התעצבנתי על זה שחברות רחוקות שלי לא הזמינו אותי ליום הולדת של ידיד שלי. אבל למה אני מצפה אם אפילו החברות שאמורות להיות הכי טובות שלי לא מזמינות אותי ליום הולדת של ידיד אחד הקרובים אליי?? תגידו אני בלתי נראת או משהו? כי בפעם האחרונה שבדקתי אני נראת ולא סתם נראת אפילו טוב. אז מה הקטע הזה?!

אני אסביר לכם איך זה היה, אני ברוב תמימותי וטוב ליבי הייתי כזה, מה אתה עושה היום? כאילו יום הולדת וזה, שלא יצא שהוא לבד בבית. אז הוא היה כזה לא יודע נראה. אז אמרתי שאני יכולה לבוא איתו ונזמין גם את מאיה רותם ואלה. והוא היה כזה אה היום יש מסיבה ליומולדת שלי בבית של איתמר את יכולה גם לבוא.

כאילו

??????

?????????

????

???!?!?!?!?!?!?!?!?!!?!?

?!?!?!!?

?!?!?!

כבר אמרתי שאני שונאת את החיים שלי? לא? טוב אז אני שונאת את החיים שלי.

אז הייתי כזה כן טוב נראה אני אולי אבוא. אחכ הסברתי לו את העניין ושאם לא הזמינו אותי אני לא אבוא ולא אדחף. הוא אמר תבואי תכירי אותם יהיה כיף למה נדחפת? הו רוי, רוי. תמים שלי. זה לא שאני לא מכירה אותם. זה בדיוק זה. שאני מכירה אותם, הייתי עם החולרות האלה שבועיים בגרמניה, בטח שאני מכירה אותם. אבל אותך הם מכירים יום וחצי והם עושים לך מסיבה בבית שלהם, ולא פאקינג מזמינים אותי !!!!!! גועל נפש.

רותם ומאיה לא אמרו מילה על זה, אפילו לא טרחו לספר לי. וזה לא בקטע של להסתיר, כי הם יכלו טוב מאוד לשלוח בקבוצות בסנאפצאט תמונות עם רוי בדרך למסיבה. אפילו לא היה להם מספיק אכפת כדי להסתיר את זה ממני. מצידם שאני אשב בבית ואראה את זה ואבכה והכל טוב. איכס. העיקר רוי נשמה כזה "את לא נדחפת מצידי תבואי בכיך וגם לרותם ומאיה לא יהיה אכפת" אמרת יפה רוי. "לא יהיה אכפת" אלה בדיוק המילים לתאר את המצב.

אז בנושא אחר, (כי לחפור בכמה שחברים שלי חארות אני יכולה לעשות כל היום והמצב לא הופך ליפה יותר, אולי למכוער יותר כשתכף אתחיל לבכות)

היום הסתפרתי כמו שסיפרתי לכם שאני מתכוונת לעשות. זה בערך מה שרציתי, וזה נורא יפה (כאילו, כמשווים משהו לשיער ירוק נפוח ושרוף בצבע לא אחיד ודהוי הכל יראה יפה) הבעיה היא שעכשיו אני על פן אז בנתיים הכל טוב ויפה אבל אין לדעת מה יקרה כשאחפוף ואז הוא יכול להחליט פתאום להתנפח ולהראות כמו איזה דורה. כולם מברכים אותי ואומרים כמה יפה לי עם פן, טוב זה לא חדש כי איזה 5 פעמים ביום אני שומעת 'כמה יפה תהי עם פן' אבל עכשיו כולם כזה 'את צריכה להיות ככה תמיד' ו'תעשי החלקה יפנית' ואני לא מתכוונת לעשות דבר כזה, כי עם כמה שהשיער שלי לפעמים נפוח ומלא קשרים ובלתי נסבל, לפעמים הוא ממש יפה כשיש לו מצב רוח (כמוני חחח) והוא מיוחד ואני לא אחליף את זה בלהראות כמו כולם ולהיות רגילה לגמרי ולשלם 4000 שקל כדי להרוס את השיער שלי ולשרוף אותו. אז אני פשוט אתמודד איכשהו, אחפוף כל יום ואשים מסיכות לשיער ודברים כאלה, אולי מידי פעם מחליק אבל זה לא פיתרון קבוע בעיני. וואי, אני רק חושבת על כמות הפעמים שיגידו לי השנה לעשות מחליק וכבר כואב לי הראש!

אז כן, השינוי שדיברתי עליו מתחיל. תספורת טובה יותר, החלפתי גם קרם פנים והן נראות קצת יותר טוב, ואני מתכוונת גם למלא גבות באופן קבוע (נקווה שיהיה לי כוח) אני חושבת שהשינוי הרציני יהיה כשביום ראשון נחזור לבצפר ואפסיק לדבר לגמרי עם רותם ומאיה, וכשסוף סוף אמצא חברים חדשים. אני חושבת אולי להתחנן לסהר שיום אחד אני אבוא למפגש של החבורה שלה, למרות שאני לא ממש קשורה, אבל לעזאזל מקרים נואשים דורשים צעדים נואשים (או איך שהמשפט הזה לא הולך) אולי אני אפילו אתחבר עם האזורניקים למרות שתמיד צחקתי עליהם אבל יאלה נו אם ילדה כמו שירה יכולה להתחבר אליהם כל אחד יכול. אולי הם נחמדים אם מכירים אותם... 

אז יאלה, אין לי ממש כוחות לדבר, אני אלך בחזרה לפלאפון לראות סירטונים של כל החברים שאי פעם היו לי במסיבה של ידיד שלי שאני לא מוזמנת אליה ואכנס לדיכאון (איזה כיף!!!)

נכתב על ידי איזה אחת , 11/10/2017 23:23  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



7/10


לא יצאתי מהבית מאז היום הולדת של מאיה.

מאז מה שכתבתי לכם על יובל ומאיה הספקתי קצת לקחת זמן לעצמי וקצת להירגע. עדיין כואב לי על זה, האמת רוב היום בכיתי. פשוט קשה לי להתרחק מחברה שכל כך קרובה אליי בגלל סיבה כל כך שטותית. הוא פשוט לא שווה את זה.. אבל הבנתי שזה לא משהו שתלוי בי, כי אני ניסיתי וניסיתי לשמר את החברות שלנו, וזה לא משהו שאפשר לעשות בעצמי זה חייב להיות הדדי. אז זו בחירה של מאיה, ואם היא מעדיפה איזה בחור על פני חברות שלה אולי עדיף בשביל כולנו לסיים את הקשר הזה בהקדם האפשרי.

ולנושא אחר-

כבר יותר מחודש שאני חושבת ברצינות על שינוי תדמיתי. אני חושבת שהגיע הזמן להגיע לשלב הבא בפיוברטי שלי ולטפח את עצמי. אני תמיד קיבלתי תגובות (ממשפחה וחברים וסתם אנשים שחושבים שהם יכולים לשפוט אנשים סתם ככה) על המראה החיצוני שלי, שאני צריכה לטפל בחצקונים שלי, בשיער שלי, בבגדים שלי, וכל מיני דברים כאלה שאנשים -שבאמת אכפת להם מה אחרים חושבים עליהם- משקיעים בהם הרבה מחשבה. אבל בתור מישהי שהגיעה למודעות עצמית בנוגע למראה שלה רק לקראת סוף כיתה ח, ובילתה את כיתה ט בתור ילדה ששמה זין על כולם ומשקיעה מחשבה במראה שלה רק בימים שיש סיכוי שהקראש שלה יראה אותה (פתטי!!!) לא ממש התייחסתי לכל מה שאמרו לי. אני התרגלתי לחצקונים שלי מזמן, ומעולם לא האמנתי שלשיער הנפוח והיבש שלי יש תקווה. אני מסדרת פה ושם את הגבות, אם אני יודעת שאני עומדת לצאת מהבית וזה קורה לעיתים רחוקות (חוץ מהבצפר אבל לא ממש אכפת לי מהבצפר..)

אבל עכשיו אחרי שביליתי שלוש חודשים עם שיער צבעוני, החלפתי כל שבוע צבע וביליתי את החודש האחרון עם צבע של ביוב בשיער (לא בגלל שהזנחתי אותו, פשוט קרה משהו שהוביל לזה זה סיפור ארוך) ובתכלס בכל שלוש החודשים האלה רק שבוע מתוכם היה לי בשיער את הצבע שרציתי באמת (סגול) הבנתי שאולי 'הילדה-עם-השיער-הצבעוני' זו לא my true self כמו שנהגתי לחשוב בשנותי בחטיבה ואולי הגיע הזמן להתגבר. אז החלטתי להסתפר, להתחיל לעשות החלקות, להתאפר על בסיס קבוע, להשקיע יותר בלבוש שלי ודברים כאלה. הגיע הזמן שהגולם יהפוך לפרפר... כולם רואים אותי בתור איזה ילדה מוזנחת. אני אפילו לא לובשת בגדים שמתאימים לגזרה שלי.. עם הבגדים שלי אני נראת שמנה. אבל כשאני לובשת פעם ב- איזה חולצה צמודה או בגד ים כולם פתאום בשוק מהגוף שלי. ובגלל זה יוצא לי הרבה לשמוע 'כמה יפה אני אהיה אם אני קצת אטפח את עצמי'. והאמת? תמיד ידעתי את זה ולא הייתי צריכה את כל המתנשאים האלה שיעירו לי על החצקונים שלי והבגדים שלי והגבות שלי והשיער שלי, אני פשוט נורא עצלנית. ותמיד הסתפקתי באיך שאני רואה את עצמי, כי אני יודעת שאני מדהימה ומהממת וזה הספיק לי. אבל אולי הגיע הזמן להשתנות?

אז מתוך כל השינויים שסיפרתי לכם שאני עושה בעצמי למעלה, החלטתי ליישם רק חלק. כי לעשות החלקות יהרוס לי את השיער ואני לא עומדת להכנע ללחץ חברתי ולעשות החלקה קבועה, אבל אני מתכוונת לשים מסיכות ולשקם את השיער שיהיה פחות נפוח. ואני כבר חודש חושבת ברצינות להסתפר ולהוריד את כל החלק הצבוע. אבל אני חושבת על זה המון ועולות בי המון ספקות ואני מפקפקת בעצמי ואני מפחדת. מה אם התספורת הזאת לא תקדם אותי אלא רק תחזיר אותי לכיתה ח בה הסתפרתי? אני רוצה להיות אני המחודשת אני לא רוצה לחזור לזמנים הנוראיים האלה, הייתי מזעזעת. ומה אם עדיין לא מיציתי את הקטע עם השיער הצבעוני? אולי כדאי לי להמשיך? אולי לא? אני לא יודעת.. אני כן רוצה להתקדם. להתבגר. להיות אני המשופרת והיפה, שבטוחה בעצמה, ומקבלת מחמאות, ולא מופתעת כשבן מתחיל איתה, ולא שואלת את עצמה אלף פעמים האם הבחור החמוד שמסתכל לכיווני מסתכל באמת עליי או על חברה שלי, כי אני אדע שזה אפשרי לאהוב אותי כי אז אני אהיה יפה גם לדעת החברה ולא רק לדעתי.

וגם היו לי second thoughts לגבי העניין של האיפור, כי אני יודעת שאם אני אתאפר על בסיס קבוע אני אצטרך להתעורר ממש מוקדם ואני לא מתכוונת לעשות את זה. אבל הגעתי לפשרה והחלטתי לשים רק סומק ולמלא את הגבות. אבל יש רק בעיה אחת- החצקונים שלי. אני מתמודדת עם האקנה כבר ארבע שנים, והמשחות שהרופא עור נתן לא עזרו. באיזשהו שלב פשוט ויתרתי ונתתי להם לחיות בשלום, הבעיה היחידה היא ששאר האנשים לא נותנים לי לחיות בשלום איתם. אז אני מניחה שהיום אלך לקנות איזה משחה לעור שומני ואתחיל לשים אותה על בסיס קבוע. שלא תבינו לא נכון, זה לא שעד עכשיו לא עשיתי כלום לגמרי. אני כל יום שטפתי את הפנים, ושתיתי המון מים כי שמעתי שזה עוזר וממש ממש השתדלתי לא לאכול דברים מטוגנים ושוקולד (טוב בחלק הזה לא הצלחתי מודה) ושום דבר לא הולך אז מה נשאר לעשות חוץ מהלהיכנע? אני מקווה שלא נגזר עליי לחיות עם הדבר הזה על הפרצוף שלי כל שארית חיי כי ממש נמאס לי. למה לכולם יש עור חלק חוץ ממני?? ואנשים שגורלם נגזר לעור כמו שלי מתביישים בזה ושמים מייקאפ כל הזמן. זה פשוט לא הוגן. למה שאני אשלם הון על מייקאפ ואלמד להתאפר ואתעורר מוקדם וכל זה כדי שלא ישפטו אותי ולא יגידו לי כלום.

יש דברים שצריכים להיות לגיטמיים ואיכשהו יצא שהם לא. וזה פשוט מחרפן אותי. כמו עיגולי זיעה אצל בנות. כולן כל כך מתביישות בזה ומסתירות את זה ומפחדות שיראו סימן קטן של זיעה. אבל בנים? גאים בזיעה שלהם. למה זה צריך להיות ככה?! למה אני צריכה להתבייש בזה? נכון אני אישה, ואני מזיעה! ואני עושה גרפסים! ומפליצה! וקקי! כי גם אנחנו פאקינג בנות אדם!!!

טוב סטיתי מהנושא, בכל מקרה, החלטתי לשדרג את המראה שלי ועכשיו אני אוכלת סרטים איך לעשות את זה ואם בכלל. כנראה השבוע אני אלך להסתפר. אני לא בטוחה אם אני רוצה בכלל. הרבה אמרו לי שלא כדאי לי להסתפר ואני אתחרט וזה יהיה מכוער כמו פעם שעברה.. זה הפחד הגדול שלי. אבל מישהו מוכן להסביר לי איך זה שכל דבר שמפורסמות עושות נראה יותר טוב מבמציאות? כאילו אני יכולה עכשיו ללכת לעשות תספורת בדיוק כמו שלהן ואיכשהו עליהן זה יראה טוב יותר ואני אראה כמו דורה. אולי באמת כדאי לי להישאר עם השיער הארוך. אבל קשה לי להתמודד איתו.. והוא גם הרוס מהחימצון.. אני פשוט מפחדת שאני אעשה את כל השינויים האלה שאני רוצה לעשות וזה לא יצא כמו שציפיתי. אני רוצה להיות כמו הטאמבלר גירלס האלה, שיהיה לי שיער קצר שחור ואני אשים צ'וקר (צ'וקר פס שחור, לא הכוכבים זה ישן רצח) ואתאפר בקטנה ואז אני אהיה יפה. אבל אם זה לא יצא ככה? אם אני ארצה לחזור לשיער הארוך? אולי לא כדאי לקחת את הסיכון ושוב להסתפר אחרי שהגעתי לאורך הזה? אני פשוט רוצה שינוי.. אני מרגישה שאני כבר לא אני ואין לי סבלנות יותר להתעסק עם שיער צבוע וכל הדרישות שלו. בטח אתם חושבים "פשוט שתסתפר אבל לא קצר כמו פעם שעברה" כן אני חשבתי על זה אבל זה בעייתי כי אז אני אצטרך לצבוע את החלק שנשאר צבוע וזה סתם בזבוז כסף וגם הצבע כל פעם ירד ויהיה צריך לצבוע שוב אין לי כוח לזה .. 

ואולי אני סתם מבלבלת את השכל ושום דבר שאעשה לא יעזור, אני סתם אהיה איזה ביצה שהתחפשה, מכוערת בניסיון קלוש להשתנות, אולי מכוערות נשארות מכוערות וזה לא שווה את המאמץ בכלל. 

נכתב על ידי איזה אחת , 7/10/2017 18:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  איזה אחת

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , חטיבה ותיכון
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיזה אחת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איזה אחת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ