לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I KNOW

ההפך המוחלט ממוניקה, אבל לגמרי היא

Avatarכינוי:  מוניקה גלר-בינג

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

10/2017

re/discover


אני מגלה את עצמי (מחדש) לאחרונה וברגעים מסוימים זה מרגיש לי קצת כמו לפגוש מישהו בפעם הראשונה. כל כך התרגלתי לגוף ולנפש האלה וכל כך נוח לי בהם, שתקופה ארוכה מאוד לא חשבתי על הדברים האלה בכלל. לפני חצי שנה בערך התעוררה בי אי-נוחות כלשהי, תחושה שקשה להסביר אבל אולי מרגישה קצת כמו לישון על עדשה שמסתתרת מתחת לעשרות מזרנים.

האירועים שהביאו לאותה התחושה: מישהי שפעם הייתה חברה ממש טובה שלי העלתה לפייסבוק תמונות מהחתונה שלה, בכולן עוד הרבה אנשים שפעם היו חברים שלי. הבעל-של-העבודה שלי הודיע שהוא עובר לתפקיד אחר. אחד החברים הטובים שלי עבר דירה וקיבל מאמא שלו קופסה עם כל תמונות המחזור והתעודות שלו מאז הגן (לשם השוואה, אמא שלי לא טרחה להגיע לאף אספת הורים/טקס ליטרלי אף פעם. אני די בטוחה שרוב הזמן היא אפילו לא ידעה בוודאות באיזו כיתה אני לומדת). רבתי עם בעלי לראשונה במהלך כל הקשר שלנו, ברמה שברגע מסוים ממש שקלתי לסיים את זה.

 

ואז לילה אחד התסכלתי על עצמי במראה במשך הרבה מאוד זמן, עד שהרגשתי שאני מסתכלת על מישהי זרה, כמו שקורה בדרך כלל למי שמסתכל על עצמו במראה במשך הרבה מאוד זמן. שאלתי את עצמי: "זה הכי טוב שיכול להיות?" ועניתי לעצמי: "כן. אבל אפשר גם עוד קצת."

ואז עמדתי על שלי כעסתי ושיחררתי (בעיקר שיחררתי) ובכיתי וחיבקתי וגם סוג של חזרתי ללמוד (לאו דווקא בסדר הזה) - וזה בדיוק העוד קצת שהיה חסר ומצליח להפתיע אותי כל יום מחדש.

 

לפני 11 יום ראיתי את פלאסיבו בהופעה וזה קצת עשה לי רטוב, ממש כמו בגיל 15.

חזרתי לקרוא לעצמי בקול את שיריו של וולט ויטמן, שלפני למעלה ממאה שנה כתב כל כך הרבה מהם במיוחד עבורי.

את שניהם אני מגלה עכשיו מחדש.

נכתב על ידי מוניקה גלר-בינג , 18/10/2017 21:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אכזבה


זה ממש כואב להתאכזב ממישהו קרוב
ומצד שני אני לא יכולה שלא לתהות האם הבעיה היא בי, שבאתי עם ציפיות לא מציאותיות?
נכתב על ידי מוניקה גלר-בינג , 5/10/2017 12:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



blast from the past


לגינת הכלבים הקבועה שלי התחיל להגיע מישהו שהכרתי לפני נצח כשעוד למדתי בבית הספר. הוא נראה אותו דבר כמו אז אבל אני לא. למזלי. כי ככה הוא לא מזהה אותי ונמנעת ממני המבוכה של שיחת החולין. וגם כי בכללי אני ניראת הרבה יותר טוב מפעם.

 

יש משהו קצת משעשע (וקצת פולשני) בלשמוע שיחות של אנשים זרים אבל לדעת בדיוק על מה ועל מי הם מדברים. הכי אני מופתעת שהוא והחבר הכי טוב שלו עדיין חברים. מפאקינג גיל 6 ועד עכשיו. יותר מ20 שנה.

קצת מתחשק לי לומר לו "היי, זוכר שהייתי מאוהבת בשניכם? בחבר שלך קצת יותר אבל בטח ידעת את זה." אבל במקום זה אני שותקת ומקפידה לא ליצור קשר עין, מהחשש שהוא בכל זאת יזהה אותי.

העיקר שהוא מחבב את הכלב שלי ומסכים שהוא יישב עליו למרות שהרגליים שלו מלאות בבוץ.

נכתב על ידי מוניקה גלר-בינג , 2/10/2017 04:59  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 20 פלוס , עכברי עיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוניקה גלר-בינג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוניקה גלר-בינג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ