לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מהי אמנות?


הבלוג הזה יהיה לימודי וגם מעשיר ידע על אמנות, אומנות, תולדות האמנות ואיך אירוטיקה קשורה לאמנות , תקופות באמנות, מחשבות אולי על אמנות או על פילוסופיה ואולי גם מחשבות על החיים.

כינוי:  חולת אמנות

בת: 26




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2017

מבוא פילוסופי: על נושא הפורנוגרפיה


מקורות מידע:

אוסווילד הנפלינג, אסתטיקה: מבוא פילוסופי(עמוד 318-322) בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, קלאוזר 16 רמת אביב

 

סיכום במילים שלי על נושא מאוד מעניין שבחרתי בנושא פורנוגרפיה(פורנו, "סרט כחול") זהו חלק מקורס שאני לומדת כעת.

ההוגים שמיוחסים לנושא זה הוא סר ברנארד ארתור אוון ויליאמס (באנגליתBernard Arthur Owen Williams

והוא גם הוציא סרט לאור על נושא זה של פורנוגרפיה ואם אתם רוצים אתם יכולים לראות אותו וגם לקרוא מה אני כותבת כאן.

הנה הסרטון למי שרוצה לראות:

 

https://www.c-span.org/video/?150164-1/meese-pornography-commission-report


סיכום מאמר ז': אמנות, חברה ומוסר

מאת טום סורל

מעורבות חברתית וחובת האיפוק

ישנה שאלה ששואלת היא האם למיין(לסווג) יצירת אמנות נתונה כפורנוגרפיה לשמה או כאמנות ארוטית יכולה להוביל לדיון באחריותו החברתית של האמן בדיוק כמו שאלות על דת ופוליטיקה.

עולה דיון עדכני ומתוחכם מבחינה פילוסופית בפורנוגרפיה, שמביא בחשבון גם את תוצאת המחקר על השפעותיה הפסיכולוגיות ואת ההשלכות של מרכיבה בבריטניה, מופיע בדיון וחשבון הוועדה שדנה בפורנוגרפיה ובצנזורה על סרטים שבראשה עומד הפילוסוף ויליאמס:

B. whilliams: obscinity and film censorchip 1981

דו"ח ויליאמס אינו עוסק בשאלה האם אמן מבטל מחויבות מוסרית או חברתית כאשר יצירתו פוגעת ברגשות, אבל הוא עוסק בשאלות הקרובות:

האם פגיעתה של פורנוגרפיה היא בבחינת נזק?

האם זהו נזק מן הסוג המצדיק לאסור אותה בחוק? הוא דן גם בשאלה אם לחומר פורנוגרפי יכול להיות ערך אמנותי ואם יש הבדל בין חומר פורנוגרפי לחומר אירוטי.

האם חומר מיני גלוי מרחיק לכת עד כדי מטרד, פוגע או מזיק, האם מוצדק לטעון שהאמן לא היה צריך ליצור את היצירה, או שיש להרחיק אותה מעיני הציבור?

כשאנו דנים בשאלה זו, הגיוני לפתוח באימוץ הסבר המונח "פורנוגרפיה" כפי שניתן בדו"ח ויליאמס ובהערה מן הדו"ח על ערכם האסתטי של רוב החומרים הפורנוגרפיים המצויים בשוק.

לפי דו"ח ויליאמס, המונח "פורנוגרפיה":

"חל תמיד על ספר שיר, ציור, תצלום סרט... כפי שאנחנו מבינים את המונח וכמעט כל אחד מבין אותו, ייצוג פורנוגרפי משלב שני מאפיינים: יש לו תפקיד או כוונה מסוימת לעורר את הקהל מבחינה מינית ויש לו תוכן מסוים:

הוא כולל ייצוג מפורש של חומר מיני ואיברים, תנוחות, פעילות ועוד. כדי להיות פורנוגרפית על היצירה הן למלא את התפקיד הזה והן לכלול תוכן כזה."

ויליאמס טוען גם ש:

"הז'אנר הפורנוגרפי המובהק, הכולל כמעט רק ייצוג פורנוגרפי של פעילות מינית, לעיתים קרובות מורכבת למדי. אין עלילה, אין דמויות, אין מוטיבציה למעט זו הקשורה לפעילות המינית וכל זאת על רקע מעורפל, הכולל בדרך כלל את המנגנון השגרתי:

טירה רחוקה עמוסה בחפצי מותרות, משרתים ועוד."

בגלל שהסרט או הספר חסרים לחלוטין עלילה, גיבורים ועוד, אז יומרתם להיקרא אמנות או להיות בעלי ערך אמנותי היא זניחה.

כמובן, צריך להבחין בין פורנוגרפיה טיפוסית ובין ספרים וסרטים שאינם רק פורנוגרפיים אבל בעיקרם הם כאלה ובין ספרים וסרטים הכוללים חומר פורנוגרפי, אך בעיקרם אינם כאלה.

האם העובדה שהיצירה פוגעת ברגשות בשל תוכנה המיני מעידה שהפקת הסרט, כתיבת הרומן ועוד הייתה מעשה רע מבחינה מוסרית?

לפעמים העלבון אינו מוצדק ולכן העובדה שפעילות מסוימת גורמת לסלידה או לכעס, אין לה תמיד משמעות מוסרית.

ואולם, כאשר מטרת הייצוג של המין היא עוררות מינית, אז יש טעמים טובים לחשוב שהעלבון מוצדק.

דו"ח ויליאמס: טענה נוספת היא שפורנוגרפיה=

"פורנוגרפיה עוברת את הגבול בין הפרטי ובין הציבורי מאחר שהיא חושפת, באמצעות תצלום למשל, איזו פעולה מינית שהצנעה יפה לה והופכת אותה עניין למציצנות. משום שספר תמונות או הצגת סרט הם בעצם דבר מה ציבורי, הרי הם משליכים אל רשות הציבור את העולם הפרטי- הפרטי מבחינתם של המשתתפים בפעילות מינית."

פורנוגרפיה ונזק לנשים

לאחר בדיקה קפדנית של ראיות מסוגים שונים הגיעה הוועדה למסקנה שבמקרה הטוב יש רק סיבות קלושות להאמין שפורנוגרפיה הייתה גירוי לביצוע מעשי אלימות מינית באנגליה ובווילס בשנות השישים והשבעים.

התברר שהתקופות שבהן גדלה זמינות הפורנוגרפיה, לפי הנחת החוקרים, לא הקבילו לתקופות שבהן עלה שיעור מקרי האונס והתקופה המינית הרשומים.

נראה ששיעורי מקרי האונס והתקופה המינית גדל במהירות לפני הפורנוגרפיה הפכה לזמינה בקנה מידה רחב.

יתר על כך, שיעור ההתרבות של מקרי האונס והתקופה המינית היה נמוך יותר משיעור צמיחת הפשע בכלל.

לפי הדו"ח, ייתכן שמקרי האונס והתקיפה המדווחים היו רק חלק קטן ממקרי האונס והתקיפה שהתרחשו בפועל.

האם ישנו נימוק להגביל או לאסור פורנוגרפיה אם אינה גורמת לאלימות גופנית של ממש נגד נשים?

האם מוצדק להטיל איסור או הגבלה חמורה על פורנוגרפיה משום שהיא משפילה נשים בהתייחסותה אליהן כאל אובייקטים מיניים?

אם אפשר להבחין בין פורנוגרפיה לבין חומר מיני חושפני שמטרתו לגרום לגירוי מיני, אבל מציג בדדרך שוויונית גברים ונשים ואין בו כל רמז לאלימות, יש המשייכים חומר מהסוג האחרון לקטגוריה של חומר אירוטי קביל ולא פורנוגרפיה.

הבחנה דומה עורכים לפעמים בין פורנוגרפיה שבאה לספר רק את המיניות הגברית, לבין פורנוגרפיה המכירה בעובדה שגם נשים יכולות ליהנות מפורנוגרפיה. אין ספר שחלק גדול מהחומר הפורנוגרפי, אולי רובו ככולו, מציג נשים כנועות, שכל תפקידן הוא לספק תשוקה גברית, לפעמים בהתלהבות לא סבירה.

בכל זאת יש כדי לספק נימוק משכנע מדוע להגביל את רוב החומר הפורנוגרפי המופק בפועל.

אבל השאלה האם יחס השפלה כלפי נשים הוא חלק מהותי של הפורנוגרפיה נשארת פתוחה, וכך גם השאלה כיצד צריכות פמיניסטיות להתייחס לספרות ארוטית הנוצרת בידי נשים.

 

נכתב על ידי חולת אמנות , 13/10/2017 15:48  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לברוא מציאות- פילוסופיה של האמנות


לקחתי חלק מנושא רחב ממה שאני לומדת בקורס אסתטיקה: מבוא פילוסופי.

זה נקרא גם "פילוסופיה של האמנות". מסופר על 2 יצירות אמנות שקשורות במלחמה ואיך הם מתקשרים מבחינה פילוסופית אחת לשנייה. מעניין מאוד.

הציורים הם:

פבלו פיקאסו, גרניקה1937, שמן על בד, מרכז האמנות על שם סופיה, מדריד.

 


 

פרנסיסקו גויה, ירי השלושה במאי 1808, 1814, מוזיאון פראדו, מדריד

 


מאמר ו'- אמת וייצוג

רוזלינג הרסטהאוס

גומבריך מביא רעיון מהפואטיקה של אריסטו.

השאלה היא מדוע בני אדם נהנים להתבונן בייצוגים מדויקים?

אריסטו עונה שהתבוננות זו היא אחד מסוגי ההנאה שבני אדם מפיקים מלמידה.

גומבריך לעומת זאת, עורך עמדה אחרת.

הוא אומר שייתכן שההתרגשות מן הלימוד נובעת לא מזיהוי העולם בציורים, אלא מזיהוי יסודות ציוריים בעולם. בציורים שלהם בוראים האמנים את חזון העולם שלהם, אולם אנו מגלים בהתרגשות בעולם המוכר הלא- מצויר שלנו היבטים שלא זיהינו עד כה.

אמנים, אפילו הריאליסטים ביותר, אינם מעתיקים סתם את המציאות אלא בוראים אותה.

יתר על כך, אמנים מסוגלים גם לגלות, במודע או שלא במודע, מה הם חושבים על דברים באמצעות מה שהם מציגים ואיך שהם מציגים. באופן זה יכול האמן לנו לחשוב אחרת ובגלל ההסתמכות על דבר זה(תלות הדדית) של הפרשנות והקליטה, הדבר עשוי להביא אותנו לידי כך שנראה אחרת.

ציורים "ייצוגים" רבים באמנות המערבית מעולם לא התכוונו להעתיק את המציאות, מן הסיבה הפשוטה שהם ייצגו בני אדם ואירועים שהאמנים לא ראו ולא יכלו לראות.

אפילו בציורי דיוקן או בציורים אחרים של בני אדם "שכביכול העותקו מן המציאות" הועמדו כדמויות באופן מסוים, בסביבה מסוימת, ובצירוף אביזרים מסוימים(או בלעדיהם). כך מעוצב רעיון או מחשבה לגבי העתיד הרצוי(חזון) עוד קודם שמעתיקים אותה.

זאת ועוד האופן שבו האמנות החזותית מסוגלת ליצור דימוי של מציאות המשתלט עלינו בגלל החיות הרבה שלו.

"מאז שהתחלתי לחשוב על דברים כאלה, היה ברור לי שמלחמה היא דבר נורא, ושזוהי עובדה וכי המילים "המלחמה היא נוראה" יש להן כוח מסוים: הן מתקשרות לסבל, דם, כאב ואובדן. אבל המילים "תהילה צבאית" "כבוד" ו"אומץ" יש להן כוח דומה: הן מתקשרות לסבל, דם, כאב ואובדן שנושאים אותם בגבורה."

"יש לפחות שתי דרכים לחשוב על מלחמה או "לראות" מלחמה. אבל אז ביקרתי במדריד וראיתי את ציורי המלחמה של גויה(ירי השלושה במאי) וגם את גרניקה של פיקאסו, נוצר בי דימוי חי של "המלחמה הנוראה" והוא שולט בי מאז. כעת שאני מתבוננת בציורים שמייצגים את המלחמה כמפוארת, או כשאני קוראת שירים, רומנים, או מחזות על תהילת קרב, או על כבוד ואומץ המתגלים במלחמה, תמיד עולים במחשבותי ציוריהם של גויה ופיקאסו"

"עובדה היא כי מלחמה היא נוראה וכי תהילת קרב, הכבוד והאומץ אינם אלא אחיזת עיניים(וכי אמנות הציור מסוגלת ללמד אותנו עובדה זו על אדוות המציאות). אני לא מצהירה כי "הדרך הנכונה להבין את ציורי המלחמה של גויה ואת גרניקה של פיקאסו היא לראותם בתור ציורים המבטאים את הרעיון שמלחמה היא נוראה, שתהילת קרב, כבוד ואומץ הם תעתועי דמיון."

"אני לא מסכימה עם עובדה זו. אמנות חזותית עשויה ליצור בנו דימויי מציאות שליטים(דומיננטים) הקובעים כיצד הם הדברים, ואינני מתכוונת רק להיבט החזותי של הדברים, אלא למהותם של הדברים, כפי שהם בממשות ובחיים."

לסיכום-

מן החקירה שלנו על אודות ייצוג בציורים ראוי ללמוד את הלקח הזה: התשובה של פיקאסו כוללת את שתי המשמעויות כאחד.

ציורים משנים את אופן ראייתנו את העולם. ציורים הם חלק מהעולן, ולכן ציורים גם משנים את ראייתנו את הציורים.


מקורות מידע:

אוסווילד הנפלינג, אסתטיקה: מבוא פילוסופי(עמוד 260-264) בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, קלאוזר 16 רמת אביב

 

נכתב על ידי חולת אמנות , 12/10/2017 21:50  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אפלטון- משל המערה


היי שלום לכולם, כל מי שלמד פילוסופיה בוודאי נתקל ב"משל המערה של אפלטון"

זה רק חלק קטן מאוד וידע כללי ממש על פילוסופיה. הנושאים למבחן הם רבים יותר מנושא זה ואם זה מעניין אתכם, אחפש נושאים אחרים בפילוסופיה ואפרסם אותם גם.

משל המערה:

על פי אפלטון, העולם שאנחנו תופסים בחיי היומיום הוא אשליה. אוסף של תופעות, כביכול בבואות במראה או צללים על הקיר. העולם הממשי הוא עולם של האידיאות(צורות) אידאה הטוב, היפה, הצדק, המשולש האידיאלי, האדם וכן אידאת המיטה, השולחן ועוד.

"הידעה" המבוססת על מה שקולטים חושינו מן העולם הרגיל, אינה ידיעה אמיתית: הידיעה האמיתית היא ידיעת האידאות המושגת באמצעות השכל והתבונה.

על פי אפלטון האידאות קיימות בנפרד מן העולם שלנו. הן קיימות בעולם נצחי, בלתי משתנה, ועל חושי ועולם זה הוא במושא הידיעה.

בקטע מפורסם מאוד מתוך הפוליטיאה משווה אפלטון את מצבנו למצבם של אסירים הכלואים במערה וכבולים בשלשלאות כך שהם מסוגלים להסתכל על כיוון אחד בלבד, בכיוון הקיר שלפניהם, ברגע שמאחוריהם בוערת מדורה בינם לבין הקיר אין כלום.

הם לא יכולים לראות אלא את הצללים שלהם ושל עצמים שאחוריהם, שאור המדורה מטיל על הקיר.

במצבם הם חושבים שצללים אלה הם דברים ממשיים, ואין להם שמץ של מושג על הממשות הנמצאת ממש מאחוריהם.

זהו על פי אפלטון, מצבנו שלנו כשאנו מניחים לעצמנו להיות כבולים בשלשלאות גופנו ומסתמכים על חושינו ועל רגשותינו.

רק שנשחרר מאלה ונתחיל להשתמש בשכלנו, נצליח לפנות לאחור, להימלט מהמערה ולראות פנים אל פנים באור האש והשמש את המושאים האמיתיים, את האידאות ולהשיג לראשונה ידיעה אמיתית.

 

מקורות מידע:

 

אוסווילד הנפלינג, אסתטיקה: מבוא פילוסופי(עמוד 234) בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, קלאוזר 16 רמת אביב

 

הנה סרטון שימחיש לכם את הנושא : "משל המערה"

 

נכתב על ידי חולת אמנות , 11/10/2017 16:18  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

497
הבלוג משוייך לקטגוריות: סקס ויצרים , אומנות , דברים שמצאתי באינטרנט
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחולת אמנות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חולת אמנות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ