לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


• במציאות לא כל כך פשוט לי לתקשר עם אנשים כי אני אדם מאוד סגור שלא לבחירתי. בחרתי במקום הזה כדי לפרוק ולספר את נקודת מבטי. זו דרכי לחשוף חלקים ממני בפני אנשים אחרים, ולהרגיש חלק.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2018


אני קוראת ספר על אב שנטש את בנו בגיל צעיר ותוהה לגבי הבחורון שאהבתי. כמה זילזלתי בכאבו שאביו יצא מחייו בגיל צעיר. אמנם לקחתי בכובד ראש היבטים אחרים בחייו, אבל הנושא הספיציפי הזה, לא נראה לי כה משמעותי. 

 

כאן אני קוראת על זה, על משהו דומה. נזכרת בו. תוהה האם פיספסתי אותו ואת הכאב בדבריו. 

 

כמה דברים השתנו. הרי גם לי היה כאב משפחתי שסחבתי, והפלא ופלא, משפחתי הינה הדבר המופלא ביותר שקיים.

 

בפעם האחרונה ששוחחנו בהודעות, נשמע מתיאוריו שאף יחסיו עם אימו התהדקו ונהיו טובים יותר. מעניין האם זה אמיתי, או שרק לשם היופי שבמילה הכתובה, שהמסר שיועבר אלי יהיה חיובי בנוגע לחייו.

 

האם הוא באמת מאושר כפי שהבחור שאני יוצאת איתו אמר?, אולי אלו רק תמונות של רגעים, ובופעל, יש הרבה נקודות שבירה?

כי משום מה קשה לי להאמין שאצלו הכל בסדר. אם כן, אני שמחה. 

חבל שאין לי כל דרך לוודא זאת. 

 

והאם היא באמת לא הבחורה שלו, כפי ששמעתי, או שהשערתי נכונה והוא מצא חשפנית בפוטנציה במועדון?

 

פשוט, אני חושבת שיותר משהייתי רוצה להיות איתו ושהוא יהיה שלי, הייתי רוצה להתיידד איתו, להיות איתו בקשר.

זו חיבה עמוקה ובלתי מוסברת.

קשר אחר כך יכל הרי להישקל. רק רציתי לדעת שהכל בסדר, ואם הכל בסדר.

 

אני לא יודעת למה כל כך כעסתי עליו בעבר. כעסתי ואהבתי.

אולי שני הרגשות האלו אכן באים במקביל?

 

 

איפה אתה?

נכתב על ידי Natasha_ , 23/6/2018 09:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני מתפשרת המון ואנשים לא יודעים את זה.

אני נותנת מלא תשומת יחס, כשאני לא רוצה בכך.

אני שמה, כשאני לא רוצה זאת. מחכה שיגרשו אותי כי כשאני אומרת ביי, זה לא יפה וזה כאילו רציתי ללכת.

 

וואלה, כן, רציתי ללכת. אז מה. 

 

זה מוזר שחסר לי בן השירות הדביל, הזה ששירת עם ההוא שאהבתי. 

תמיד היה מצחיק אותי באינסטגרם. כעת קצת פחות כותב.

 

דווקא כשעבדתי, לפעמים העביר לי שעות של שיעמום וסבל.

 

לא תמיד סבלתי בעבודה ההיא. כשרק התחלתי הרגשתי כה נימרצת ודי מרוצה. אולם השחיקה לא הרחיקה לכת.

 

תמיד חלמתי על עבודה יותר מורכבת אינטלקטואלית, על תואר ומקצוע. מה שאני עושה עכשיו.

 

דיברתי אז עם הבחורון שאהבתי מהשירות, וגם הוא שיעשע אותי, הזה שישב איתו שנשבע לי שאינו בקשר יותר עם בן השירות שאהבתי.

 

אני לא אדם רע. באמת. אני אדם טוב. פשוט לפעמים אנשים כל כך מתעלקים עלי וזה כבר מעצבן אותי.

 

אני חושבת שבעבר, הלא כה רחוק, לפני שנתיים, הייתי יותר נגישה.

 

בזמנו אני ובן השירות שאהבתי אף התכתבנו ארוכות. אני הייתי סוגרת שיחה. כלים, מיטה. היו מורחים אותי בכיף. גם בן השירות השני.

 

הייתי באמת יותר נגישה. אני לא יודעת למה. אני כן הייתי מוכנה להיות בקשר.

 

כיום? איזה. ללמוד כל היום מצידי. 

נהייתי אנטיפטית עם השנים.

 

אבל רעה?, הרחקנו לכת. אני לא רעה.

 

ולעזאזל, אני עדיין אוהבת את בן השירות. מעניין אם הוא עדיין נזכר בי, כפי שאני בו. 

 

אני חושבת שאם הוא עדיין מטייל בראשי, למה שלא אטייל לפעמים בראשו? אנחנו רק אנשים, אנו מאוד דומים, והוא כן אהב אותי.

 

זה ממש לא היה אמור להיות ככה. כל מה שקרה.

 

עוד דוד שלי שאל אותי כשהכרתי את ירין, איפה הכרנו. הוא שמח בשבילי. סיפרתי שבשירות. אז הוא שאל, מתי אנו מתראים.

אמרתי שבבוקר באוטובוס, בארוחת הצהרים, אז אני באה אליו לשירות ובסוף יום השירות. כן, אינטנסיבי. ודוד שלי מיד אמר, 'הא, טוב, אז זה לא ימשך זמן רב. החיסרון שהוא מהשירות שאז יהיה לך ממש לא נעים לראות אותו'. לא ידעתי למה הגיע למסקנה זו, אולם הוא צדק. לא החזיק הרבה. פחות מחודשיים. הרג אותי. ברחתי. כביכול אני. מאז זו היסטוריה. מאז אני חושבת עליו.

ודוד שלי צדק, זה הרג אותי לראות אותו בשירות.

אני לא מאמינה שהפעם האחרונה שבה ראיתי אותו הייתה איפשהו באוקטובר. עבר מלא זמן.

 

אולי אתלה את עצמי?

 

אשיג את כל מה שאני רוצה, תואר, חשבונאות, אתחיל סטאג', בסטאג' אנסה להכיר מישהו, אצא לדייטים. 

בשלב הזה אפשר להתאבד.

 

או שלהמשיך ולהביא ילד, לגדל אותו, שיהיה אבא טוב, ואז להתאבד.

 

אבל להתאבד חייב, לא? 

נכתב על ידי Natasha_ , 22/6/2018 00:25  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




לעזאזל, אני שונאת את עצמי כל כך על זה שלא עמדתי בלו"ז שבא לי לפרק כל חלק בי.

 

כמו שאמרו בזמנו בהצגה בתיכון: "רציתי לפרק את עצמי למיליון חתיכות".

 

 

נכתב על ידי Natasha_ , 22/6/2018 00:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Natasha_

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNatasha_ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Natasha_ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ