לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אומר מה שבא לי

על תתביישו להביע דעה!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

8/2017


היי, אני תוכי לפחות זה מי שהייתי, נכון לעכשיו אני A אבל לא לעוד הרבה זמן בקרוב אהיה מספר 08XXXXX ואולי אפילו אשאר כך (לטוב ולרע).

בכל מקרה, כל החיים נותנים לנו שמות, שמים לנו מסכות, מצפים מאיתנו להיות מי שאנחנו לא ומצפים מאיתנו ללכת ב"מסלול הבטוח" של החיים. נו אתם יודעים, ללמוד 12 שנה, ללכת לצבא, לטייל חצי שנה בחו"ל (אבל לא לפני שחסכנו קצת כסף בעבודה מועדפת), לעשות פסיכומטרי (לרוב יותר מפעם אחת) ללמוד לתואר ראשון ולצאת לחיים האמיתיים תוך כדי שאיפה לעצמאות כלכלית ולהקים משפחה איפשהו בין החיים האמיתיים ועצמאות כלכלית. אבל רגע! משהו השתבש, בואו נחשוב שנייה בצורה מתמטית והגיונית איך אפשר לצאת לחיים האמיתיים ולשאוף ועצמאות כל כלית אם צריך קודם לסגור חובות מהתואר (בכל זאת זה לא גרמניה פה יש יוקר מחייה) שלא לדבר על אלה שעושים מילואים ומפסידים חודש בעבודה פעם בשנה. אוקיי, בואו נחשב מסלול מחדש: ללמוד 12 שנה, ללכת לצבא, לעשות עבודה מועדפת, לטייל קצת בחו"ל לעשות פסיכומטרי, תואר, סגירת חובות מהתקופה שבין השחרור מהצבא לבין סיום התואר הראשון.

 

עכשיו רגע, אתם בטח אומרים לעצמכם: מה הוא מזיין לי את השכל המלש"ב הצעיר הזה שעוד לא מתגלח?!

 

אז בואו אני אענה לכם על זה, כן, אולי אני יוצא פה בכיין ואולי אני לא מבין כלום. אבל דבר אחד אני מבין! אני מבין שהחיים הם לא שחור ולבן וה"מסלול הבטוח" הוא בעצם בכלל לא בטוח, בטח שלא במציאות כמו שלנו שיש בה כל כמה שנים מלחמה ("מבצע" למעדנים) ואז חצי מדינה במילואים והחצי השני לא עובד ובואו לא נשכח את ה"פראיירים" שתורמים מכיסם לחיילים הגיבורים שלנו.

 

בקיצור, אל תפחדו ככה סתם באמצע החיים לעצור הכל ולחשב מסלול מחדש לסטות מה"מסלול הבטוח" ולהעלות זכרונות, זוכרים מה רציתם לעשות לפני שהשתחררתם מהצבא? רגע לפני ששמו לכם מסיכה כדי שתהיו "כמו כולם" ותלכו כמו פס ייצור ב"מסלול הבטוח"? למה שלא תעשו את זה עכשיו? למה שהחייל שרצה להמשיך בצבא אבל לא הציעו לו ולא היה לו נעים לבקש לא יתגייס למשטרה? או לשירותי הכבאות וההצלה? או אפילו ינסה לחזור לצבא? למה שזה שרצה להישאר לגור בדרום אמריקה או בהודו או תאילנד או כוסאומו איפה שזה לא יהיה, לא מה שהוא לא ינסה לעבור לגור שם? אה? למה שלא יעשה את מה שעושה לו טוב? למה שהחייל שהיה ב8200 והייתה לו אהבה משוגעת לכלבים לא ילך וילמד אילוף כלבים? ולמה שזה שרצה לעשן כל היום ולגור ברחוב (היה פה משהו יותר גס אבל עידנתי) לא יעשה את זה? הרי זה מה שהוא אוהב!!  

 

רגע נראה לי שאתם מבולבלים בואו אני אעשה לכם סדר ועל הדרך אני גם אסכם: אל תפחדו להסיר את המסיכה, לחזור לאהבות ישנות ולחשב מסלול מחדש כי בכל זאת חיים רק פעם אחת ולכל אחד חשוב שיהיה לו טוב בחיים, אז עשו לעצמכם טובה תחשבו מסלול מחדש ואל תשכחו שחיים רק פעם אחת.

 

לסיכום, שלמה המלך כתב בקהלת: אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹןעִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה. כלומר, לא משנה מה תעשו, בסוף זה ישכח כי כשדור הולך, אז דור בא וגם הראשונים הופכים בסוף לאחרונים.

 

אז פעם אחת אחרונה, בואו נחשב מסלול מחדש: בית ספר, צבא.... ומה אז? תחשבו לבד (;

נכתב על ידי אומר מה שבא לי , 30/8/2017 00:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אחח, המציאות הביטחונים פה הרגה אותנו, כיבתה לנו משהו בלב (אולי בעצם משהו נדלק?). המציאות הזאת של פיגועים כל יום, ושל פצועים ושל הרוגים, המציאות הזאת גורמת לנו להתגעגע לאנשים שלא הכרנו, גורמת לנו לבכות ולהצטער, מעלה מוטיבציה לגיוס, אך יחד עם זאת גם מורידה אותה.

 

המציאות הזאת משגעת את כולנו. ככה, בשעה 3 לפנות בוקר אני יכול למצוא את עצמי מתגעגע לנופלי צוק איתן (כן, לכולם), לשלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, לחיילים שנפלו בעת מילוי תפקידה ותמונותיהם תלויות על "קיר הנופלים" בכניסה לבית הספר. המציאות הזאת גורמת לי להתגעגע לאנשים שנרצחו עוד לפני שנולדתי. מציאות שמעוררת אצלי סקרנות לדעת איך הכל התחיל ומי בכלל צודק(?!), הרי יש כל כך הרבה דעות, זה בכלל לא רק שמאל וימין כי בתוך כל מחנה יש המון דעות ועמדות שונות.

 

אלאור אזריה, יש את הימין שבתוכו יש כאלה שמסכימים ויש כאלה שלא, יש כאלה שחושבים שצריך מאסר ויש את אלה שחושבים שהוא כבר שילם מספיק וצריך לקבל חנינה. ובואו לא נשכח את השמאל שבתוכו גם יש כל מיני עמדות. יש את אלה שחושבים שצריך לשבת בכלא את מה שנגזר עליו, יש את אלה שחושבים שצריך להחמיר את העונש, ויש את אלה שחושבים שהוא צריך להיכנס לכלא עד סוף חייו ושחבל שאין לנו עונש מוות המדינה הזאת כי העונש הזה היה יכול להיות מאוד יעיל במקרה הזה. ואיך אפשר לשכוח את המתייפייפים שבטוחים שהוא קרבן של מערכת שאומרת שהיא תומכת בכל מעשה ידיהם של חיילי צה"ל ושזה רק עניין של זמן עד למקרה "אלאור אזריה הבא"

 

אז מי צודק? למה זה משנה?

 

מה שחשוב פה זה שקיימת מציאות, מציאות שגורמת לכל כך הרבה הרג, שגורמת לכל כך הרבה לבבות שבורים, ושגורמת לאנשים, זרים מוחלטים להיות קשורים האחד בגורל של השני ללא כל סיבה. זו מציאות שגומרת אותנו מבפנים, מציאות שמעוררת מוטיבציה לגיוס, אך גם מורידה אותה, מהסיבות הלא נכונות. המציאות הזאת גמרה אותי, היא גרמה לי לחשוב ולהתגעגע לאנשים שבכלל לא הכרתי, אבל גם לא אכיר.עצוב

נכתב על ידי אומר מה שבא לי , 30/8/2017 00:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  אומר מה שבא לי

מין: זכר




20
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאומר מה שבא לי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אומר מה שבא לי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ