לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האלמוג של בלוג


מה שלא כותבים, לא באמת קרה. מה שלא נחרט בין דפי הבלוג, ייעלם עם הרוח הבאה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2017


כרגע המצב הוא בדיוק הפוך מבדרך כלל - יש לי זמן ואין לי על מה לכתוב.

וגם כן זמן... השעה אחרי 15:00, בעוד שעה נוני חוזר מהגן, יש לי אוכל על הגז ואני גם מורעבת אז מתה לאכול אותו כשיהיה מוכן סוף סוף, צריכה להספיק קצת לנקות פה לפני שהוא חוזר ואם יש מצב אז גם להתקלח.... אז אין לי ממש זמן. אבל יותר מבדרך כלל :)

הייתי אמורה לנסוע היום לת"א להיפגש עם חברה ולאכול סושי, אבל צץ לה משהו בעבודה והעברנו את זה להמשך השבוע.

וואו, כמה שסושי חסר לי. לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אלכוהול וג'וינטים דווקא לא חסרים לי. סושי, וואו. חולמת ומפנטזת על סושי כל יום.

 

השבוע עשינו מסיבת הפתעה לאבא שלי לכבוד יום הולדת 70.

זה היה חתיכת פרויקט... אנחנו 4 אחים, רחוקים גאוגרפית אחד מהשני ואפילו יותר רחוקים באופי... כל אחד עם הרעיונות שלו וכל אחד עם ההצעות שלו, זה היה על סף פיצוץ פעמיים.

אבל התגברנו על הכל והצלחנו להסכים על נושא, קייטרינג, אורחים, מתנה, הכנו ביחד סרט, מצגת. היה מאוד מרגש. אבא שלי לא חשד בכלום. מרוב שהוא התרגש הוא לא אכל כלום לאורך כל האירוע :)

נוני היה מדהים! זה היה בשישי בצהריים, נתנו לו לישון שנת בוקר טובה לפני זה (מזל שהוא התעורר בחמש בבוקר באותו יום) והוא הגיע במצברוח מצוין, שיחק עם כולם, לא התבייש, היה מקסים וקיבלנו עליו מלא מחמאות :) והוא נהנה, זה היה כל כך כיף. היה בהיי מכל הבלונים והעוגות.

 

הוא כבר בן 1.8 שזה מטורף בפני עצמו.

כבר ממש איש קטן.

יודע מה הוא רוצה, אומר כן או לא ומתעקש על זה. הוא זוכר דברים שהבטיחו לו ומזכיר את זה. ואוי ואבוי אם אמרת לו משהו שלא באמת עומד לקרות.

לפני כמה ימים הוא איבד בובה של כלב. במשך יומיים הוא הסתובב בבית ושאל: "איפה האו האו?". לא עזר שום הסבר הגיוני לגבי איפה הכלב יכול להיות ומה זה איבוד.

כשהלכנו למסיבה של אבא שלי, הוא ואבא שלו התקדמו ואני דידיתי מאחור על עקבים (טעות חיי!!) והוא כל שניה הסתובב ואמר לי: "בואי אמא" ו"אמא נו".

כשהוא מסיים לאכול או לצחצח שיניים הוא מגיש לי את הצלחת (או מברשת השיניים) ואומר לי: "תה" שזה: "סיימת", ואז "טה", שזה: "למטה". איך אני מבדילה ביניהם? אין לי מושג :)

הוא אוהב ללכת לחדר שלו, לבקש שנפתח לו את הארון ולבחור משם משחק. יש לו משחקי קופסה שמתאימים לגילאי 2-5 והגאון הקטן מומחה בכולם! מרכיב פאזלים, משחקי לוטו והתאמות, צבעים ועכשיו התחלנו אפילו לעבוד על מספרים וספירה! הוא סופר ככה: שתיים, ארבע, חמש. העיקר הוא יודע שיש לו 5 אצבעות בכל יד :)

הוא בלי חיתול, עושה פיפי קקי בסיר או בשירותים, תלוי במצב הרוח. שזה ממש נחמד לאורך היום, אבל מסבך אותנו לאללה בלילה, כי הוא מסיים את הבקבוק שלו (מתי תיגמל מתי) ואז יש לו פיפי.. ואז להוריד חיתול (עדיין ישן עם חיתול), ללכת לשירותים, לעשות פיפי, וכל השינה הולכת... למזלי באמצע הלילה עוד לא קרה שהוא ביקש ללכת לעשות פיפי אבל בטוחה שזה עוד יגיע.

 

ואני?

אני בשבוע 20 (נראה לי), הגעתי לחצי.

הבעיטות כבר לגמרי מורגשות, לפעמים גם חיצונית. יש לי עובר פרוע כמו שאח שלו היה.

מאוווווד קשה לי. קשה לי לזוז, קשה לי לקום, כואב לי הגב, בגדול אני מרגישה עכשיו כמו שהרגשתי בחודש תשיעי בהריון הקודם.

כמובן שגם המרמור בא ביחד... אם בהריון הקודם נהניתי והיה לי כיף, עכשיו אני רק תוהה מתי אני אלד ואיזה כיף יהיה אחרי.

אני נזכרת בערגה בנוני הניובורן ונוני התינוק ונוני היונק ונוני הזוחל וגאד, כמה בא לי!!! 

אויש, כמה בא לי להפגיש ביניהם כבר.

כמה בא לי להיות בחופשת לידה, להסתכל עליו ישן, להניק אותו, להסתכל עליו יונק. כמה שאני מתגעגעת לזה.

אני בונה על עקרון הרצף, שעם נוני ניסיתי קצת ליישם אבל בקטנה. מה שניסיתי הלך מצוין ובגלל זה עכשיו אני רוצה להגדיל קצת את הטווח... מאוד מאמינה בגישה הזאת וכל עוד אפשר למה לא. כשחוזרים לעבודה זה הרבה יותר קשה ליישום מן הסתם.

 

ואם כבר מדברים על עבודה, אז כמו שסיפרתי בפוסט הקודם, קיבלתי העלאה בשכר השעתי + אישור לעלות בכמות השעות, ככה שהשכר שלי עלה באופן די משמעותי (כמעט 2000 ש"ח).

בתמורה לזה אני צריכה לקדם כמה פרויקטים ואני מאוד מאוד מרוצה מהעניין גם כי אני מרגישה מועילה וכיף לי כשדברים זזים.. וגם כי הפרויקטים האלה זה בעצם מה שהכי מעניין לי בעבודה הזאת. גם התחום השני שלי בא לטובתי, אני שמחה ללמוד דברים חדשים (זה משהו שמעולם לא נגעתי בו לפני), אבל מה לעשות שזה פחות מעניין אותי.. בכל מקרה טוב שיש לי הכל מהכל :)

 

ופה אני בחתיכת דילמה לגבי אחרי החופשת לידה. בהריון הקודם התפטרתי ממקום העבודה שלי ונשארתי עם נוני בבית. הפעם לא אעשה זאת גם בגלל שאין לי סיבה לעזוב, טוב לי שם. וגם כי אנחנו לא יכולים להרשות לנו את זה כלכלית. וגם כי אחי סומך עלי.

ולא כל כך יודעת איך לנהל את זה. אני מניחה שהוא לא יביא לי מחליפה ל-3 חודשים, ושהוא מצפה ממני לחזור לעבוד אחרי 3 חודשים וגם בטח שאהיה זמינה ב-3 חודשים האלה. שזה נשמע נחמד על הנייר, והייתי מאוד רוצה לעזור כמה שאני יכולה, אבל אני יודעת מה זה ניובורן וכמה זה מתיש ולא בא לי שבשעה ביום שהוא ישן, אני אהיה מול המחשב ואעבוד.. וגם לא רוצה להרגיש מחויבת. 

מניחה שנצטרך לעשות תיאום ציפיות בקרוב.

 

טוב, אז כבר אחרי 15:30 ויש לי פה כמה מטלות לעשות בחצי שעה הקרובה, וכרגיל אין לי זמן...

נתראה!

נכתב על ידי האלמוג של בלוג. , 13/11/2017 15:10  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שובב


נוני נהיה כזה שובב.

יש בזה חלק מתוק - הוא רץ לכל עבר וצועק, יש לו חיוך ממזרי הכי חמוד בעולם והוא מסתכל עלינו כשהוא עושה משהו שהוא יודע שאסור ובודק את התגובה שלנו. אם זה לא היה מעצבן זה היה ממש ממש חמוד.

ויש בזה גם חלק ממש ממש ממש מעצבן. אני מניחה שאני יותר קצרה אליו בגלל ההריון ואני מנסה לא להאשים את עצמי יותר מדי... אבל כן, בטוח שחלק מזה מגיע אליו.

בכלל, הוא רואה יותר טלויזיה, מקבל יותר אמא עייפה, פחות טיולים בחוץ, נוסעים לגן כל יום באוטו במקום באופניים כמו פעם, אחרי הגן לרוב זה בבית כשאמא מעוכה על הספה, אמא לא קמה אליו בלילה אלא כמעט רק אבא.... אבל משתדלת לתת לו את עצמי בדברים אחרים. למשל רק אני לוקחת אותו לגן בבוקר ומשתדלת גם להחזיר אותו. רק אני מקלחת אותו בכל ערב ואנחנו ממש נהנים, זה זמן האיכות הכי כייפי בעולם. בבית, ממקום מושבי על הספה אני משתדלת לשחק איתו וגם כשאנחנו סתם רואים טלויזיה אנחנו אוהבים להתכרבל ולהתחבק ביחד. 

 

יש לי כל כך הרבה לכתוב, אבל כל כך מעט זמן.

אולי אכתוב בנקודות ויהיה יותר קל...

 

  • אני שבוע 20. מרגישה תנועות כל הזמן. הוא יושב לי על השלפוחית ומרגישה גם פיפי כל הזמן. כיף לי להרגיש אותו אבל ממש לא כיף לי בהריון הזה. יותר כבד לי, פחות נעים לי, יותר כואב לי, פחות נחמד לי, יותר קצר לי, פחות גמיש לי.
  • הגישה החיובית. אני חייבת לפרט עליה מתישהו. אם כבר דיברנו על ילדים שובבים... גישה מקסימה שעובדת לנו מצוין. אבל זה לא על רגל אחת.
  • אנחנו עוברים דירה בעוד 3 חודשים. חודשיים אחר כך אלד.
  • בכלל במקביל קורים כל כך הרבה דברים: נוני יחגוג שנתיים, אבא שלו יחגוג יום הולדת גם ואני חייבת למצוא לו מתנה שתוכיח לו כמה שאני אוהבת ומעריכה אותו למרות שאין לי זמן להראות לו את זה בכל יום, מעבר הדירה, הקרבה ללידה, מלא שינויים שנוני יצטרך לעבור, תחילת ההסברה..... שוקלת מתי להתחיל להסביר לו במיוחד כי זה מתנגש עם המעבר.
  • קיבלתי העלאה בשכר ועכשיו המשכורת שלי נראית הרבה יותר הגיונית.

 

טוב, נדבר.

נכתב על ידי האלמוג של בלוג. , 6/11/2017 12:58  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  האלמוג של בלוג.

בת: 30




300
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , הורים צעירים , תינוקות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאלמוג של בלוג. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האלמוג של בלוג. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ