לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האלמוג של בלוג


מה שלא כותבים, לא באמת קרה. מה שלא נחרט בין דפי הבלוג, ייעלם עם הרוח הבאה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2017

על מה נדבר?


בלוג זה כמו חבר ישן... לא משנה כמה זמן לא מתראים, תמיד מתחשק לספר כל מה שעברתי מאז הפעם האחרונה, ותמיד המילים מחליקות החוצה.

אמממ למרות שיש לי כמה חברים ישנים שאני מעדיפה לא להיתקל בהם.

ויש גם כמה חברים ישנים שכשאני נתקלת בהם, אני כל כך בשוק ששום מילה לא יוצאת. או שזה סתם מביך או שהם נראים לא מתעניינים. אני בנאדם מאוד נוסטלגי ואוהבת אנשים ישנים (בדרך כלל), אבל רוב הישנים שאני נתקלת בהם לא מרגישים כמוני....

נו טוב.

 

האמת שאתמול פגשתי אחת כזאת.

מישהי שבצבא הייתה חברה מאוד טובה שלי, היינו נפגשות כל יום בשק"ם ושותות/אוכלות ביחד. מספרות אחת לשניה הכל, חולקות סיפורי דייטים והיה לנו הכי מצחיק וכיף בעולם. כשהשתחררנו הפצלו דרכנו ולא שמרנו על קשר. לגיטימי, הכל סבבה....

אתמול פגשתי אותה, מה שגרם לי מצד אחד ממש לשמוח ואפילו להתרגש. ומצד שני לא להבין איך היא נראית בדיוק אותו דבר? ואני הייתי עם ילד בן 1.5 בידיים + בערך 6 קילו נוספים מאיך שהיא זוכרת אותי.

אבל לכו תדעו, אולי זה גם מה שהיא חושבת לעצמה עכשיו. (לא נראה לי...).

 

אוקי, אז חבר ישן.

מה שלומך?

בגלל שאתה לא יכול לדבר, אני אדבר.

אני שמחה לבשר שאני מרגישה הרבה יותר טוב. אני בשבוע 11 כבר, נכון שהזמן עובר מהר?

בהריון הקודם בשלב הזה הייתי אחרי הטרגדיה של הדימום ("הפלה מאיימת" הם קראו לזה) ואחרי הבחילות.

אז גם עכשיו אני אחרי כל האיומים למיניהם (לא היה שום דימום הפעם), אני כבר לא כל כך מקיאה (רק פעם ב) ובחילות יש מדי פעם, אבל לגמרי אפשר לחיות איתן.

הבטן ממש בחוץ בשעות מסוימת ואני מוצאת את עצמי מלטפת אותה למרות שזאת לא באמת עדיין בטן של הריון, אלא יותר בטן הורמונלית או אולי אפילו שומנים :) אבל זה כיף לתחושה.

אתמול נוני שלי ליטף אותי (חולה עליו כשהוא עושה את זה) ופתאום הגיע לבטן שלי. ליטף אותה והסתכל עלי במבט של "הבנתי!". זה היה ממש מלחיץ. הרגשתי כאילו עומד מולי בנאדם מבוגר ולא פעוט. זה כאילו הוא הבין! הוא הפסיק ללטף, המשיך להסתכל עלי ואז פנה למשחקים שלו. אני נשארתי בפה פעור במשך כמה דקות ותהיתי לפשר העניין. עד עכשיו אין לי מושג. מניחה שמקרי, אבל בכל זאת...

 

בשבוע האחרון היינו רק אנחנו, אחד על אחד. בן הזוג היה בחו"ל ואנחנו עשינו בונדינג רציני בינינו.

היה כל כך קשה אבל כל כך כיף. הוא ילד מתוק, מהמם, חכם ומחונך.

היינו בטיולים, בים, במסעדה, ביקרנו את הסבתות וגם סתם בילינו בבית. ערב אחד הוא ישן אצל ההורים שלי וערב אחד אצל ההורים של בן הזוג, אז היה לי גם קצת זמן לעצמי. בזמן הזה בעיקר ניקיתי את הבית ועשיתי דברים שאיתו אני לא מצליחה.. אז לנוח לא ממש נחתי.

הלילה בן הזוג חזר הביתה (ישר למיטה) ובבוקר כשנוני התעורר טפחתי לו על הבטן ואמרתי לו שהמשמרת שלי נגמרה ושהוא מוזמן ללכת להגיד לו בוקר טוב. בום! בשניה נגמרו לי הכוחות.

 

יש לו מלא מילים חדשות. כל יום הוא מפתיע אותי עם מילה חדשה, לפעמים בעברית ולפעמים באנגלית.

הוא מבין הכל ולפעמים זה קצת מפחיד אותי. הוא מזכיר לי את הסרט "מטילדה", לפעמים אני תוהה אם יש לו כוחות על או שהוא פשוט בנאדם ממש ממש ממש נבון.... הוא באמת מפתיע אותי ברמת ההבנה שלו. הוא משחק במשחקים של גילאי 2-5 ולפעמים זה אפילו קטן עליו!

וואאאאו זה משחרר לכתוב את זה. אף פעם לא נעים לי להתגאות מול אנשים.... פה אני יכולה להיות פתוחה ולכתוב כל מה שעולה על דעתי, מותר לי!

אני באמת חושבת שהוא עילוי!! :)

 

אבל זה לא הדבר הכי חשוב בחיים.... אני מכירה כמה ילדים, לא אזכיר שמות (או קרבת משפחה) שמגיל 14 מייעדים אותם להיות הייטקיסטים. לא היו להם חברים בתיכון, או שהיו חברים אבל בעיקר וירטואלים. אין להם הרבה חוויות להישען עליהן אלא בעיקר לימודים וחוגים מעשירים.

כן, היום הם הייטקיסטים, בקרוב הם בטח יהיו עשירים.... אבל זה שווה את זה? אני לא בטוחה.

לעולם לא אשכח כשחברה שלי, מישהי שאני מאוד מעריכה, סיפרה לי שהיא החליטה לא לרשום את הבת שלה לבית הספר המוביל בארץ (או אחד מהם) למרות שהתקבלה לשם ואף אחד בערך לא מתקבל... כי היא לא רוצה לגדל אותה על הישגיות. היא יודעת שיש לה יכולות והיא מעדיפה שהיא עצמה תחליט עד כמה למצות את היכולות האלה ולא בית הספר שלה. זה נכון לדעתי.

אבל גלשתי.

רק אומרת שאני לא אהיה מהאימהות שלוחצות ולוחצות על תחום אחד בחיים כשכל השאר לא חשוב. 

 

בסדר.

אז חבר ישן, מצאנו נושאי שיחה?

לא היה מביך?

אוף אני מרגישה שלגמרי התבגרתי בכתיבה שלי וזה מעצבן אותי. אני כבר לא כותבת כמו פעם.

אולי אני צריכה לחזור להתעסק קצת בכתיבה וזה יחזור לי.

ואולי אין מנוס מגיל 30 האיום.

נכתב על ידי האלמוג של בלוג. , 11/9/2017 15:05  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המשחק של אנשי המכירות


היא באה אלינו למשרד,

עם חולצה לבנה, שיער אסוף בקפדנות, חיוכים צבועים ומבט בוחן את כל המשרד בשביל לבדוק למי היא צריכה להתחנף.

היא יושבת מולו ופותחת את הפה.

המשפטים הקבועים שלהם.

אלה שלא יכולים לעבוד אבל איכשהו הם מצליחים לעבוד.

כמה חיוכים, פלירטוטים אם צריך, כמה מילים מקצועיות גם אם אין לה מושג על מה היא מדברת - והוא בכיס הקטן שלה.

המחיר? בוא תגיד לי כמה אתה מוכן לשלם.

אנחנו בכלל לא עסק למטרות רווח. 

שים בכובע כמה שתרצה. כמה שמרגיש לך נכון.

 

היא הולכת, יוצאת מהמשרד עם חוזה חתום.

עכשיו לך תחפש אותה או את החברה שלה.

שונאת אנשי מכירות.

לא עובד עלי.

 

גם לא גברים שמשתמשים בשיטות האלה בשביל להתחיל איתי.

גם לא כשמנסים למכור לי משהו זול.

גם לא כשזה יקר.

גם לא כשאני צריכה וגם לא כשזה מיותר.

שונאת אנשי מכירות. שונאת אותם גם באופי ולא רק בעבודה. סליחה.

נכתב על ידי האלמוג של בלוג. , 5/9/2017 11:07  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שבוע 10


יצאה לי הבטן!!!!

אני בהלם. כל כך מוקדם.

מילא אני, אני עוד מהמספרות... אבל מה עם כאלה שלא מספרות עד השקיפות/סקירה?

אתמול נכנסתי למעלית עם חולצה סופר רחבה, ומשהו בתנועתיות שלי גרם לה להיצמד אלי ופתאום ראיתי במראה מולי ממש בטן!

בערב, בן הזוג: "אני מדמיין או שיש לך בטן?!". ומאז לא הפסיק להרים את החולצה ולבדוק ולמשש את הבטן.

"וואו, זה לא השומן הרגיל שלך, זה בטן הריון" (קצת "שיפצתי" את הציטוט שלו, אבל עדיין).

כל הערב הוא התמקד רק בבטן שלי. אמר שהוא חושב שהוא מתחיל לקלוט שיש פה משהו.

כן, כי ההקאות המרובות היו דמיונך הפרוע.

 

אז אני עדיין מקיאה, אבל הרבה פחות. פעם בכמה ימים כזה.

אני עדיין עייפה, אבל פחות. או שאולי בעצם למדתי קצת לחיות עם זה.

אני עדיין מאוד רגישה לריחות שבא לי למות. איזה דבר מיותר זה ריחות.

 

התחילו להיות לי חלומות מוזרים, רובם מיניים ומחרמנים ברמה כזאת שאני מתעוררת שטופת זיעה ומחפשת, לא נעים להגיד - בולבול. לא תמיד מצליחה למצוא אותו.

 

יש עוד כל כך הרבה זמן לשקיפות עורפית... נזכרתי מאוחר מדי, לא נשארו תורים ונאלצתי לקבוע ליום האחרון שבו אני יכולה לעשות... בואו נגיד שאני ממש מקווה שלא יבטלו לי את התור הזה (ובמאוחדת יש להם נטייה לבטל לי תורים).

יום אחרי זה אני כבר אצל הרופא שלי, אקח הפניה לסקירה ואקבע מיד. 

יש יתרון לבדיקות מאוחרות, ככה בטוח לא מפספסים שום דבר (רוב הסיכויים שאני אוכל לדעת כבר את המין בשקיפות מרוב שזה מאוחר!), אבל כל כך קשה לחכות!! מאז הבדיקת דופק של שבוע 6 לא הייתי אצל הרופא, ויש לי עוד שבועיים וחצי לחכות.

 

טוב אני חייבת להודות שההריון הזה מתחיל לרגש אותי.

מדי פעם אני מפנטזת על עצמי מניקה (כל כך מתגעגעת לזה!!!!), מרגיעה ניובורן או מתעוררת בלילה - שוב להניק, ומשהו בי כבר מאוד רוצה את זה.

ולראות אותם גדלים. החיוך הראשון, תחילת הזחילה, התגובות הראשונות, תחילת ההבנה. אני זוכרת שקלטתי כשנוני מתחיל להבין אותי, כמה התרגשתי.

והוא יהיה אח גדול עוד מעט.

טוב, את סוף הפוסט אני כותבת בדמעות.

איזה כיף.

מתרגשת.

נכתב על ידי האלמוג של בלוג. , 4/9/2017 13:58  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  האלמוג של בלוג.

בת: 30




155
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , הורים צעירים , תינוקות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאלמוג של בלוג. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האלמוג של בלוג. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ