לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האלמוג של בלוג


מה שלא כותבים, לא באמת קרה. מה שלא נחרט בין דפי הבלוג, ייעלם עם הרוח הבאה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2018

קצת נמאס לי לכתוב ולכן אני כותבת הרבה


לונג טיים.

משהו בכיבוי האורות ובעליית המתג מחדש קצת הוריד לי מהאתר, אני חייבת להודות.

וגם באתר השני אני לא מי יודע מה מצליחה להתמיד.

אמרו לי לא לכתוב בכוח ויש בזה משהו, אבל לפעמים אני מרגישה שאני צריכה להכריח את עצמי לכתוב בשביל התיעוד. ברור לי שככה גם נראים הפוסטים שלי אבל מה זה משנה בעצם? זה לא שיש לי פה רשימת קוראים בהמתנה, אני כותבת בעיקר לעצמי. 

 

היום נרטבתי בגשם.

יצאתי מהמרפאה (סתם ביקור שגרתי) וראיתי מקבץ אנשים עומדים ומחכים שהגשם ייפסק. עקפתי אותם ויצאתי אליו, ככה כמו שאני, להתמודד איתו. בלי מטריה, עם מעיל די דק שאפילו לא מצליח להיסגר עלי וצעיף שיעני אמור להחליף אותו באזור החזה והבטן אבל לא באמת. בכלל לא ידעתי שצפוי היום גשם.

הלכתי כמה דקות בגשם, לכיוון האוטו, וזה היה כיף! חי כזה. משחרר. השיער נרטב והבגדים והנעליים אבל לא היה לי אכפת כי הייתי בדרך הביתה. בבית החלפתי בגדים ונעליים, אבל השיער נשאר רטוב עוד קצת וזה היה נעים.

 

בעוד שבועיים אנחנו עוברים דירה.

נשאר לנו רק לארוז את כל הבית, לנקות את הדירה החדשה + הישנה, לדאוג להובלה, גז, ארנונה, מים, חשמל, לדאוג שנוני יקבל את זה בסבבה, לעשות את המעבר הכי חלק שאפשר מבחינתו והכי יעיל מבחינתנו (אין לי מספיק ימי חופש לקחת).

בגדול, יש לנו בערך ארבעה ימים לכל זה וזה אחרי שהורדתי טיול ממש נחוץ באיקאה והחלטנו שהוא ישן אצל סבתא במשך שני לילות.

אני צופה כמה לילות לבנים איתו לקראת המעבר ובדירה החדשה, וזה לא שכרגע הוא ישן כזה חלק ורצוף, כן? אין לזה עוד ממש לאן להדרדר. בעצם יש. אבל אין ברירה, נראה לי.

 

בעוד חודשיים וחצי אני יולדת.

מצאנו דולה. מישהי נחמדה שהיה חיבור איתה והיא מתאימה לנו מהרבה בחינות. נאלצתי להגיד "לא" ל-2 נחמדות אחרות, אבל אין מה לעשות, צריך לבחור אחת. 

הפחד הכי גדול שלי הוא לידת בזק, ויש סיכוי סביר שזה יקרה. אם לא בזק, אז סיכוי גבוה ללידה מאוד מהירה, שזה גם מפחיד אותי. הפחד הבא שלי הוא לידה מאוד מאוד ארוכה ושונה מהלידה הקודמת. הפחד הבא הוא לידה מוקדמת וביקור בפגיה. אני לא יודעת למה אני חושבת על זה אבל חושבת. הפחד הבא בתור הוא שלא אצליח להניק, למרות שיש לי ניסיון טוב עם זה. הפחד הבא הוא שמשהו יתפקשש בלידה ומשהו יקרה לעובר. הפחד הזה נמצא די נמוך לא כי הוא לא חשוב אלא כי הוא לא סביר לדעתי... אבל עדיין קיים. אחר כך אני מפחדת מאיך שנוני יקבל אותו, מכמה קשה יהיה לי עם שניהם, מזה שנוני יתרחק ממני וישנא אותי, ישנא אותו או ישנא את העולם. יש גם את הפחד מימי האשפוז שלא יהיו טובים או מהתנגדויות שאתקל בהן מול הצוות. מפחדת גם שהלידה תפתיע אותי ותתחיל בירידת מים כשאני בציבור, או בצירי לחץ פתאומיים באמצע הרחוב. אהה וכמובן מפחדת שלא נצליח למצוא סידור מספיק מהיר לנוני וניתקע בבית או שאאלץ לנסוע באמבולנס לבד. אני מפחדת גם מעצם זה שאני מפחדת, כי הרי ברור שזה מעכב לידה ומכניס אותי ואת העובר לסטרס. ברור לי גם שבלידה הקודמת הלידה שלי התעכבה בגלל הסטרס שהייתי בו. היו לי צירונים במשך 3 שבועות ובכל פעם שהם התחילו, נכנסתי ללחץ והם הפסיקו. ככה שאני תוהה אם זה יקרה גם הפעם או שאולי אדע לנהל את זה טוב יותר מה שיגרום ללידה מוקדמת יותר. אני מפחדת גם מלידה מוקדמת יותר, מה שאומר שנוני יהיה בבית (חופשת פסח) איתי ועם תינוק חדש. אבא יצטרך לעבוד ולמרות שאמא שלי תבוא לעזור, אני מעדיפה שהוא יהיה בשגרה שלו ולא ייחשף אלי צמודה לתינוק 24/7. מעדיפה אותו בבית 3-4 שעות בערב שאוכל להקדיש לו.

בקיצור אני מפחדת.

 

איכשהו, נשגב מבינתי מאוד - ההריון הולך ומשתפר מבחינתי. כאבי הגב הפסיקו כמעט לחלוטין (תודה ליוגה), אני מצליחה להרים אותו ואפילו לעשות מטלות בית בלי לסבול אחר כך חצי יום. רצפת האגן שלי מתפקדת טוב יותר אחרי ביקור אצל פיזיו' רצפת אגן והתמדה שלי בתרגילים. הבטן אמנם עצומה, מה שמפריע לי לזוז בחופשיות וכאלה.. אבל אולי התרגלתי כי זה פחות מפריע לי. אני מרגישה פחות גדולה ושמנה. עדיין לא הייתי אומרת "גמישה וחיננית", אבל בהחלט יותר מתקרב לשם. החשק המיני שלי נעלם עם גילוי ההריון ורק מדי פעם נדירות לחלוטין הוא מרים את ראשו וחוזר לנום. אבל יבניאל לגמרי מבין אותי וזה נהדר. אני מדברת הרבה על כמה שהוא אבא טוב (מדהים!), אז שתדע שהוא גם בן זוג מהמם.

יש לי עוד חודשיים וחצי לסחוב וזה נראה הרבה פחות מאיים מ"יש לי עוד ארבעה חודשים לסחוב" של לפני חודש וחצי.

מתחילים להרגיש את הסוף. כבר כמעט לא נשארו בדיקות, הסגירה של הדולה והמחשבה על בית חולים ללדת בו.

אחרי מעבר הדירה אתחיל לתרגל את כל מה שתרגלתי בהריון הקודם, אכין תיק ללידה ואתחיל להתכוונן לשם. לקראת. הלידה.

נתחיל לדבר על זה עם נוני. התחלנו קצת, אבל הוא נבהל והשתפנו. נחכה לאחרי המעבר.

 

זהו בינתיים.

אלו העדכונים והחידושים.

חבל שאני לא יכולה לשים פה תמונה. זה לא נוח...

בהזדמנות. אבל תסמוך עלי - יש לי בטן של חודש תשיעי. ומעלה.

נכתב על ידי האלמוג של בלוג. , 17/1/2018 13:20  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה קורה לך בלוג


נראה לי שאם אני נשארת פה, אני אעשה כמה שינויים בבלוג.

כל האלמוג הזה, מי זאת בכלל? לא אני.

כל הרצון הזה להיות אנונימית, בא לי להקיא ממנו.

או שלפחות אם כבר אנונימית, אז עד הסוף.. אבל הבאמצע הזה. משגע אותי.

אני מנסה להיכנס לבלוג ולא זוכרת באיזה מייל וסיסמא השתמשתי כי אני לא זוכרת איזה משחק אני משחקת. מי אני היום? מי הייתי קודם?

נכתב על ידי האלמוג של בלוג. , 3/1/2018 12:26  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איך אתם מסבירים את זה?


אולי ישרא הזדהה עם כל פוסטי התשומת לב ועשה פעולה בכיוון.

 

אני שוקלת להישאר בבלוגר בינתיים. נוח שם ודווקא התאהבתי בינתיים.

נראה.

נכתב על ידי האלמוג של בלוג. , 1/1/2018 09:08  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  האלמוג של בלוג.

בת: 30




699
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , הורים צעירים , תינוקות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאלמוג של בלוג. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האלמוג של בלוג. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ