לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  טיגר הבובה

בת: 23





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2018

הרבה זמן לא הייתי פה, התגעגעתי. (יש מצב שהפוסט טריגרי ממש)


הזמן הארוך שלא הייתי פה הייתה תקופה מבלבלת. היו ימים של אושר וימים שהכאב הציף לגמרי. 


החלטתי לחזור הנה, למרות שאמרתי לעצמי שעדיף בלי עולם וירטואלי, אבל יש פה קסם, יש פה מקום להיות מצד אחד בלי להחשף ומצד שני אולי המקום היחיד שאני באמת יכולה להיות אני הכי חשופה והכי כנה. 


עוברת טלטלות פסיכיות ניתוקים פלאשבקים ורק טיגר הבובה יודע. טיגר שלי. בעצם של הילדה. הילדה שם כואבת ומשתגעת ורק בא לי להגיד לה שיבוא יום, יבוא יום ואת תנשמי. יבוא יום שבו תרגעי, מתישהו היום הזה יבוא.


אבל כרגע, אני לא נושמת ולא רגועה כרגע אני מובסת, הובסתי ע"י כל אלה שסיימו לי את החיים כי חיי נגמרו, תמו, לא עוד. ילדה אהובה, לנשום את האוויר של הכאן ועכשיו תנשמי את הרגע כי זה כל מה שקיים עכשיו. העבר כבר לא כאן והעתיד עוד לא קרה נצלי את החיים כדי לחיות ולא בכדי למות
תצחקי! תצחקי עד שלא ישאר אוויר לנשימה - לבכות אי אפשר אז לפחות בואי נסתיר את האמת הפנימית שאוכלת כל פייבר, כל סיב, כל שריר, כל תא, כל פיסת עור הקיימת על פני ובתוך הגוף הרובוטי הזה לפעמים זה מדהים הפער הזה בין המציאות הפנימית לבין מה שהסביבה רואה זה מה שקורה אחרי שנים של ניסיון במשחק והצגה אלופה בהעמדות פנים מה שנשאר לעשות זה לקחת את עצמי בידיים להגביר את הניתוקים ולהראות סבבה לגמרי.
בא לי סקס, ולא במובן הטוב של המילה. רק כדי לנתק את עצמי להרבה הרבה זמן. לא להיות. רצח בדם קר רצח בסכין יפנית זה נשאר רק בדמיון ועושה לי טוב לדמיין לרצוח ולדמיין שאני חותכת עד שהיד נופלת עד שהרגל כבר לא מחוברת לגוף לחתוך כל פיסה מהגוף ולבתר אותו כך שבחוץ יראה כמו בפנים בלי מסכות, בלי העמדות פנים ובלי הסתרות - רק המציאות הפנימית שמוקרנת החוצה, כאוס.


שקט! ילדה טיפשה! סתומה! כלבה! זונה! שרמוטה! מוצצת! לזיין אותך!


למה אני כותבת? על מה אני מתלוננת? הכל אני אני אני בן אדם אנוכי שכמותי שחושבת ורואה רק את עצמי. כן, אתה צודק אבא, אני אנוכית ובכיינית ומגיע לי הכל. כל מה שאתה עושה. המכות והזיונים והחברים והקשירות וההצלפות והכוויות מגיע לי כן. אולי אני אהיה ילדה טובה ואז יהיה שקט, אבל בפנים הכל ישתגע וישתולל 


רובוט חסר רגש שמשדר לעולם מה שהוא רוצה לקבל אבל בפנים אין כלום וזה נקרא לשרוד לא לחיות שורדת זהו שמי הנרדף עוף החול - פינקס. אז כן, אבל גם פינקס מת בשלב מסויים ולא רחוק הרגע שגם אני אפול ואתמוטט ולא אחזיק מעמד עומדת על זמן שאול למען האמת אני מחכה ליום הזה בקוצר רוח ויודעת שהוא מתקרב בצעדי ענק.


אני לא פה ולא שם מאבדת את עצמי בתוך העולם מבלבלת ימים ותאריכים הולכת לאיבוד באפילה בין ההווה לעבר לא פה ולא שם. שעות נמחקות לי מהזכרון לפעמים מגלה שעשיתי דברים נוראיים עשיתי סקס עם זרים פגעתי בעצמי נתתי שיכו אותי הכאתי את עצמי ולא זכרתי כלום מכל זה - יחי הניתוק! איפשהו בעולם נחנקת נאלמת חסרת מוצא רואה מסביבי את כולם חיים ואני איפשהו אך לא ברור היכן. 


אני מתביישת, השתיקה היא כל כך יפה לי אבל אני דוחה אותה כרגע לא יודעת למה עם כל אות הבושה מתגברת. השתיקה היא מאפיין דומיננטי באישיות שלי האי וודאות אופפת אותי מלווה אותי בכל צעד ושעל יש בה משהו ממש מאיים. הפחד, פחד שאי אפשר להתרגל אליו שמשתק אותך משחק בך כמו בובה רק חושבים עליו והוא כבר פה - הנה הוא לא איחר להגיע השתיקה שלי היא מגן אני קשורה אליה משחררת טיפה - מפחדת הרבה. מבולבלת ולא יודעת, אני הרסנית לעצמי. לכודה בתוך גיהנום של מחשבות ורגשות 


היי! שקט! עכשיו תאספי את עצמך, תגבירי את הניתוק ותשתקי. תמשיכי לדמיין שאת חותכת, שאת רוצחת את עצמך בדם קר. שקט! שקט! שקט! שבטעות לא יהיה ניצוץ שידליק את כור הכאבים החבוי שלך. חבקי את טיגר (הבובה) שקט, טיפשה. תראי מה את עושה למה את מעירה את כל השדים שלך? עוד רגע את תצטערי על זה.


רק טיגר שומע אותך רק טיגר מקשיב לך רק טיגר מחבק אותך רק טיגר מגן עלייך טיגר היחיד שיודע הכל. טיגר זו בובה והוא פה בשביל הילדה של הדיסוציאציה. הרבה דיבורים חסרי משמעות שאף הם מצטמצמים ומה שקורה באמת - אין מי שישמע אין מי שיהיה מלבד טיגר הבובה שהילדה מאוד אוהבת והניתוק - אנחנו נקרא לו גופי גוף, ויש גם עולם וירטואלי - אך הוא לא אמיתי (או שהוא יותר מדי אמיתי?) נכון שזה גם משהו אבל זה עדיין לא זה. אין אף אחד - יצור אנושי -  בסביבה שיודע, ששומע, שמקשיב וכדומה מישהו שנמצא איתי בסבל ובכאב, שמסוגל להכיל את כל זה. מישהו שיחזיק וירגיע שיחבק ויהיה - זה לא קיים יותר.


עת לנשום ועת לנשוף קשה לך, הרבה קשה לך בזמן האחרון. רק בזמן האחרון? לא! מה קורה לך? לא יודעת אבל ממש רע! היום רק טיגר חבר שלך. לא לעזוב אותו בכלל אפילו לא לאכול ולשתות רק להיות עם טיגר כל הזמן. טיגר הבובה. לא לזוז לא לדבר לא לנשום רק לצרוח ולברוח הלב הנשמה הגוף והנפש זועקים.


מוצפת כל כך. כבר כמה ימים מוצפת. הוא נוגע ולא עוזב הוא מוריד לי את הבגדים הוא מחדיר לי אצבעות בכוח הוא חודר אליי בכוח הוא דוחף את הראש שלי בכוח. תקופה קשה לא נושמת יושבת עם טיגר הבובה אולי הוא ירגיע אותי רוצה חיבוק. כל כך מתאמצת להיות נורמלית להיראות נורמלית להסתיר ממש פחד שתתפוס אותי המשטרה כי אהיה בניתוקים בחוץ סוג של איום מתמיד להיות בחוץ וכרגע לא נושמת חנוק כואב מפחיד הולכת ומתנתקת מיום ליום. מנסה להתמודד עם חיי היום יום אך חצי מהימים נעלמים לי היה לילה השבוע שלא הייתי עם טיגר ולילה בלי טיגר כל כך קשה לילדה של הדיסוציאציה שינה כבר מזמן לא קיימת המון פלאשים המון ניתוקים חצי מהחיים פלאשים והחצי השני ניתוקים. שקט! הס! להתנהל כאילו הכל רגיל רק שלא ישמעו רק שלא ידעו רוצה להגיד לילדה סליחה. סליחה שאני שוב משתיקה אותה כאילו לא עשו לה את זה מספיק. וגם אני כמוהם. מסבירה לה שזה סוד, ושצריך לשתוק ואסור לה לדבר. טיפה חוזרת לנשום הכתיבה עוזרת קצת אבל עדיין מאוד מנותקת בטח לא אזכור שכתבתי את זה היום וגם אם כן בטוח שלא אזכור מה כתבתי..


מפחדת שהילדה תדבר ליד אנשים שלא יבואו המשטרה, שונאת אותם! אני כל כך שונאת אותם! שום דבר לא יוכל לפצות על הפגיעה שהם גרמו לי ולעוד נפגעות שאני מכירה. הנה. מתנתקת יותר.


זה בסדר להתנתק, זה בסדר לא להיות, זה בסדר למות, זה בסדר הכל בסדר, החיים נגמרו הנשמה כבתה שמחת החיים נעלמה זה בסדר הכל בסדר הכל מותר זה בסדר גם להרגיש רגשות שליליים זה בסדר לבכות זה בסדר לכעוס זה בסדר להיות זה בסדר לחיות - האומנם? זה לא בסדר וגם אילו היה בסדר זה בלתי אפשרי בעולמנו. אל תקחו אותי ברצינות חצי מנותקת חצי הזויה.


תודה לך אבא על כל מה שעשית. צדקת. מגיע לי כי אני כלבה סתומה שמביאה הכל על עצמה מודה באשמה אני כלבה זונה מוצצת אבל שתדע שלא נולדתי כזו, אלו תארים נרכשים.


יש לי את טיגר - לפחות לילדה יש את טיגר הבובה הוא מקשיב לכל מילה שלה והוא אוהב אותה שומר ומגן עליה מחבק אותה ובשבילה 


אני רוצה לצעוק רוצה לצרוח רוצה לברוח אבל אסור צריך לשים פלסטר על הפה שלא ייפתח שיסתיר את הצלקות את כל האמת את כל העבר אצלי העבר מכתיב את ההווה וגם את העתיד זה לא יגמר לעולם לעולם זה לא יפסק והנה אנחנו כאן אני וטיגר בוכים בשקט, בשביל זה יש חדר בשביל זה יש כרית ושמיכה ככה לא יתפסו אותי אבא לא מרשה ואז לבד מתמודדים עם הפלאשים אני וטיגר לרגעים בוכה לרגעים צועקת זה בא בגלים כמו הים כמו אוקיינוס זה ענק זה עצום וזה כואב כמו סכין עמוק בתוך הלב זה כואב! למה הוא לא הרג אותי? הוא אמר שהוא יעשה את זה זה היה חוסך לי שנים של כאב פגיעה והרבה רוע. כלבה! את כלבה שעושה כל מה שאומרים לה צייתנית שמרצה כל אחד אז מה אם זה בא על חשבונה אז מה אם זה מסכן את החיים שלה אל מלא רחמים (או שלא...) 


 


שתנוח על משכבה בשלום, זאת שהייתה.


זו שכבר לא קיימת זו שאף אחד לא ראה 


זו שאף אחד לא שמע זאת, כן, אותה ילדה.


היא כבר לא עימנו. 

נכתב על ידי טיגר הבובה , 20/7/2018 14:46  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , גאווה , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטיגר הבובה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טיגר הבובה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ