לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Lightning Strike



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


2/2018

Under your skin feels like home


 

 

 

הקיום שלי קטן מדי כדי להכיל את כל המחשבות האלה.

ואין מקום לשום דבר חוץ מהמחשבות האלה.

והכימיה של המוח לא בסדר.

ואין לי כוח, אין לי כוח. 

אבל אני אקום בבוקר, אני אלך לעבודה.

אני אהיה שם בשביל אחרים, אשרת אותם.

אתן מעצמי ללא גבולות. 

אני הולכת להקיא, ולחתוך.

ולנסות לשקר שאני בסדר, כשכולם מסביבי יודעים שלא.

אני עדיין ילדה קטנה, ונותנים לי. 

כי מרחמים עליי. מתחשק לי לומר להם לא להתנהג אליי ככה.

אחר כך זה הכי קשה, כבר עברתי את זה פעם אחת.

אני זוכרת את הכאב הבלתי נסבל, המקרקע של להתלש מהבית.

לא להיות רצויה. 

פשוט ילדה אבודה. ילדה אבודה בת 20. 

תתאפסי על החיים שלך. 

תנתקי את כל הרגשות, תבטלי את עצמך. 

תזכרי שאין דבר כזה בית. יש שגרה.

השגרה צריכה להיות הבית. 

לא המקום החם, האוהב המכיל.

את לא ראויה להם. 

שגרה.

הבית מת יחד איתו 3>

כשהעיניים האלה נסגרו בפעם האחרונה, כשהריח המוכר נקבר באדמה.

יש דברים שהם מתנה, אלוהים נתן אלוהים לקח. 

 

 

נכתב על ידי KristyDarling , 24/2/2018 12:37  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כיפה אדומה


כשאני באמת לא בסדר, אני לא מסוגלת לדבר על זה.
כן רוצה, אבל לא יודעת מאיפה או ממה להתחיל.
אני רוצה למות, אני לא באמת חושבת שאני אצלח את החיים עד הסוף.
לפעמים כשאני עולה לאוטובוס אני חושבת על האפשרות שיתפוצץ,
אני נרגעת. 
אני לא רוצה לספר.
לא רוצה לספר איך הפכת אותי לגוש בשר.
דווקא ביום שהיה אמור להיות שלי ולסבובב סביב כמה אני מהממת והורסת ת'בריאות. 
אני לא רוצה להודות שהייתי חלשה. חסרת אונים לחלוטין.
לא רוצה להזכר שהבנתי שאתה לא אוהב אותי. 
שאתה אוהב את הגוף שלי. גם לא את כולו בשלמותו. 
חלקים ממנו. שאתה אוהב את הסימנים שאתה משאיר.
את השליטה שלך עליי.
את זה שאין לי איך להתנגד.
את זה שאני אסתום את הפה כי אני דפוקה.
כי אתה הפכת אותי לכזו. 
באותו יום הפרת את האמון שנתתי בך.
זה קרה אז ולא לפני. 
ואף אחד לא מבין. 
לא מבין את הכניעה וההתמסרות של הילדה המרצה.
את ההסכמה שבניתוק.
את האמון שבשתיקה.
את הקשר. 
וכל שנה אני נזכרת שאני כלום. 
שאני עול. 
שהתפקוד שלי הוא שקר גדול שהופך אותי לבלתי נסבלת.
אני לא HIGH SOCIATY אני במקסימום זונה. 
ולא בא לי לראות אף אחד, ולא בא לי לשקר, ולא אכפת לי שיגעו בי,
ולא אכפת לי שאני חותכת, ולא אכפת לי שזה לא חינוכי, 
ולא אכפת לי שאני מקיאה, ולא אכפת לי שאני ילדה קטנה, ולא אכפת לי מאחותי,
ולא אכפת לי מהצוות, ולא אכפת לי מהחתולים ולא אכפת לי מאמא שלי.
אני רוצה להיות כלום ולהרגיש כלום. 



מה בסוף נסגר? ישרא בלוג נסגר? לא נסגר? מתקיים עד מועד מסויים? 

נכתב על ידי KristyDarling , 23/2/2018 22:21  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  KristyDarling

מין: נקבה

: 




הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , משפחתי וחיות אחרות , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לKristyDarling אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על KristyDarling ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ