לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  מרינייד

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2018    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2018

הרצון שלי.


היה לי יום קשה, תקופה מאוד עמוסה רגשית, תקופת עיקולים.

הייתי בלימודים, יצאתי באמצע השיעור, לשיעור אחרי כבר לא נכנסתי. צריכה לפרוק את הנפש בלי הפרעות. 

הלכתי בהפסקה לקפיטריה עם החברות ללימודים, 

פתאום

ראיתי פרצוף דומה לו, נבהלתי והתמקדתי יותר, זה היה נראה הוא והלב שלי נפל לרצפה. "הוי אלוהים זה הוא" אמרו המחשבות. 

בהיתי בו עוד כמה רגעים, ואז המחשבה אמרה "אין סיבה שהוא יהיה במכללה שלי, זה לא הוא" 

רגעים אחרכך החברות דיברו איתי ולא שמעתי אותן. נותרתי בהלם. קפאתי. הם קלטו את זה, ושאלו אם הכל בסדר

הכל הרגיש הזוי. 

רבע שעה אחרי עוד הלב דפק ממש ממש חזק. 

חשבתי שזה אתה. 

וואו. 

שונאת לפגוש אנשים שהייתי איתם, כי עם רובם זה נגמר רע. 

ועוד הוא. הבנאדם האחרון שהייתי איתו, ועוד שנגמר איתו הכי רע מאי פעם. 

הן שאלו למה זה כזה נורא לראות אותך?

אז למה? כי אתה לא רוצה לראות אותי. עד כדי כך. 

כי אתה שונא אותי. עד כדי כך. 

בכלל לא ידעתי שאני זוכרת איך אתה נראה, הרי זה היה רק לילה אחד ועוד של שיכרות. 

אבל כנראה שאני זוכרת טוב. 

אם כמעט התעלפתי שם מהמחשבה להיתקל בך שוב במציאות. 

 

צריכה להתכחש שהיינו יחד מרוב שזה נגמר רע. 

צריכה להתכחש שרציתי אז ואולי עוד נשאר טעם של עוד, צריכה כי זה נגמר שאתה שונא אותי כלכך. 

לא ברור לי אפילו למה השנאה הגדולה, העוצמתית כל-כך... אבל זה מה שהיה.

השנאה הגדולה שלך כלכך מפתחת אצלי אשמה אם אני נשארתי שכן.. שכן רוצה, שכן רציתי. 

 

ואתה יודע מה הבנתי? שגם אם זה נגמר כלכך רע, וגם אם שנאת אותי כלכך, כמובן שנאה מוגזמת ממה שקרה באמת. 

אז אני מודה, שאני כן רציתי. כנראה שלא היינו מסיימים בזוגיות או דומה לזה. 

אבל אני, אני כן רציתי עוד קצת. וזה שלי. גם אם אתה לא רצית, וגם אם אתה כפית עליי בשנאה לכבות כל רצון אליך, או לפחות למה שהיית. 

וגם אני לא מבינה איך הצלחת להתהפך כלכך מהר, כלכך אינטנסיבי. מכמיהה כזאת חזקה אליי עד לשנאה כזאת איומה אחרי יום. 

אתה באמת בחור בעייתי. וברור שזה נגמר בגלל שאתה כזה. ועוד נגמר באמצע ומשומקום, כי אני עוד לא הספקתי להגיע למסקנות לגביך אז. 

אבל על מה שכן היה, אני כן רציתי. 

ואני לא אמחוק את זה כי אתה עברת מכמיהה לשנאה בדקה. 

כשאני רוצה, אני רוצה. ויש לי סיבות. אני לא מחלקת את הרצונות שלי לכל אחד, וכשאני רוצה זה חשוב ומשמעותי לי. 

ורציתי. וכל מה שקרה כשקרה, אני כן רציתי. וזה מאוד משמעותי לי להגיד את זה. 

זה נגמר בגללך. כנראה זה היה נגמר במילא די במהרה כי היה מדי דברים שלא מסתדרים.... 

אבל זה נגמר כזה בסערה, בגללך. 

אני שורשים, אני רציתי, ואני המשכתי לרצות גם כשאתה כבר שרפת אותי ופיזרת את כל האפר שלי בים... 

אני לא עשיתי את זה יום אחרי. אתה כן. אצלי זה נשאר, גם חודשיים אחרי, עכשיו, נשאר רצון, וזיכרון,

וגם זיכרונות מתוקים. 

והזוי לי לחשוב עליהם כשאתה רוצה אותי, בידיעה של מה שאתה חושב היום. 

אני מבינה שאתה דפוק ממש. עם פיצול קיצוני מאוד, שהצלחת לעבור מכזאת כמיהה לשנאה. והמשכת הלאה ממני תוך שני משפטים... כמה בעייתית הפנימיות שלך שככה הכל קיצוני. שברחת על נפשך. שרפת. בשני משפטים. 

זה שלך. השנאה. הסלידה. השריפה של הכל. זה שלך. 

השריפה באה להגן עליך כנראה. 

 

אבל אני, אני בנאדם אחר.

אז פגשתי לרגע בבנאדם דפוק ובעייתי, וברור שביום שאחרי זה נגמר, לא המשכתי לרצות אותך גם אחרי שהתנהגת ככה... ז'תומרת את מי שהיית בחלק של השנאה כבר לא רציתי... רציתי את מי שהיית לפני. וזה נורא היה מבלבל כי היית הבחור החמוד דקה לפני. זה התערבב. 

אתה הזוי. לא אני. 

אני רציתי את מה שהיה כשהיה טוב. ואין לי מה להתחרט על זה, וזה שאתה מחקת, לא אומר שאני מחקתי גם. 

אני זוכרת את מי שרצה אותי, גם אם זה כבר לא עדכני. 

וזה היה לי נעים. ולהיזכר בזה נעים לי. רק בתור זיכרון. 

אתה מוזמן לשנוא. 

אני לא משתתפת בשנאה. אני רציתי ונהנתי. 

וזה שלי. 

נכתב על ידי מרינייד , 17/11/2018 19:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חצויה


הזכרת לי למה הייתי חצויה.

שלא סתם מצאתי את עצמי בידיי אחרים.. 

משהו בך מכבה אותי. מדכא אותי. משהו באישיות שלך. אני רוצה לפרוח, משהו באישיות שלך עוצר אותי. כי אתה כבוי. 

אז חיפשתי כאלו שיש בהם חיים.  במקרה גם נפלתי על מניאקים. וסופר בעייתים. אבל הם היו חיים. 

אני רוצה לחיות עם מישהו. להתעורר, לצמוח, להרגיש, להתרגש, לחיות. לא למות. סיימתי למות.

אבל רוצה בטוב. לא ברע. 

אני לא רוצה שיתעללו בי רגשית כמובן. כמו המניאקים האלו. וחבל שזה מה שפגשתי בצד השני של "החיים" 

זה לא שהם גם היו כזאת מציאה מבחינת החיים שהם היו, הייתה להם תשוקה מינית כן, ונפש סוערת כן, אבל כל התמונה כולה הייתה גרועה כמובן. נפש סוערת בקטע איום ונורא ולא חיובי, אתה בתמונה הכללית מוצלח יותר. 

אבל לא אמרתי שזה מספיק. 

אני חצויה עדיין, כי משהו לא טוב לי פה, איתך.

 

ולא סתם הייתי עם אחרים. זה לא רק היה "אימפולסיבי" ולא רק כי הייתי "מבולבלת" אלא כי באמת משהו בך גורם לי לרצות לקחת את עצמי משם. 

זאת סיבה אמיתית. 

וההם, הם סתם התעללו בי. לא חיפשתי שיתעללו בי. חיפשתי בחור שיהיה חי ומרגיש וגם אוהב את הצד השני, גם בחור טוב בעומקו. 

 

חצויה. עדיין. 

 

צד ימין זה שורשים. ומחויבות. 

צד שמאל זה התרגשות וחיים. 

 

לטרייבל יש מצד ימין, אין מצד שמאל. 

מן הסתם שהלכתי ממנו בגלל חוסר צד שמאל, וכשחיפשתי חיפשתי את צד שמאל, "זמני, מרגש" ומצאתי כאלו. אבל הם היו מאוווד צד שמאל. רק צד שמאל. ואני כלכך הייתי רגילה לקבל את צד ימין שכבר נמאס היה לי ממנו, בכלל לא התייחסתי לקיומו. 

וכשהם היו רק צד שמאל, וזלזלו בצד ימין, אז התחלתי להתגעגע לטרייבל. ואז הרגשתי "אותנו". אז הרגשתי את "המובן מאליו" שהיה לי. שבכלל לא היה מובן מאליו לאחרים. 

 

מסביר לי את שני החצאים יותר עכשיו. 

אני רוצה מחויבות. אבל אני רוצה לחיות בתוך המחויבות. לא למות בתוכה. 

 

רציתי להמשיך הלאה ולהרגיש אחרים.

אבל לא הרגשתי שאני מוכנה למשהו חדש רציני, אז חיפשתי זמני ובקטנה, אבל בקטנה זה לפגוש רק את צד שמאל. ואני לא מסתדרת רק עם צד שמאל. 

ואז נהיה בלאגן. 

אני צריכה לפגוש את התחושות שלי מול צד שמאל מוחלט שכזה. כי זה מה שהיה לי גם פעם, בהתפוררות ההיא, לפני שבע שנים, זה מעורר בי חרדה. והחוסר ריגושים של טרייבל הצליחו לייצב אותי במצב ההוא. אבל חוסר ריגושים זאת לא דרך טובה לחיות. 

אני צריכה לפגוש את המאה אחוז ריגושים האלה ומה שזה עושה לי. 

 

נכתב על ידי מרינייד , 9/11/2018 16:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שרפה שרפה שרפה!!


אני בנאדם רגיש. ועמוק. שצריך להבין את הנפש שלו לעומק ואת החיים בכלל. כל דבר הוא מוקד התמודדות. "אני עוברת משהו...." כשיש לי אחד כזה אני משקיעה בו ופותרת. זה יכול לקחת שבוע ויותר, חפירה אינטינסיבית ואני צריכה להתאושש, להבין, להתעמק, זה אינטנסיבי מאוד. 

אם מצטרף עוד אחד זה קשה הרבה יותר. זה כבר וואו. זה המקסימום שאני יכולה להתמודד איתו. 

ואם יש שלושה אלוהים ישמור?? אני כבר מותקפת, מוצפת. זה כבר תקופות קשות בחיים שלי. יותר מדי. צריכה לבטל עבודה, צריכה להתרחק מהעולם, זה כבר משבר. זה יכול לקחת שבועות והרבה מחירים נפשיים. לא טוב לי לחץ. כבר אין לי אוויר בשלוש. שונאת שזה מגיע למצבים האלה. זה הרגעים הקשים של החיים שלי שאני מתפללת שלא יגיעו. 

 

אז מה קורה ב-14 מוקדים? 

נס שאני פה לספר לכם בכלל.. ולא במחלקה סגורה או גרוע מזה.

כמעט חודשיים. עשיתי 5% מתוך 100.  

 

אז איך הכל התחיל?

הייתי חצויה לגבי הקשר עם טרייבל, כבר שנים חצויה. אבל לפני חצי שנה לקחנו הפסקה מהקשר כדי לחשוב על החצאים של הרגשות שלי. 

אז במשך ארבע חודשים הייתי חצויה רגשית לגביו. להיות חצויה זה מוקד התמודדות מספר 1.

נפרדנו רשמית פעמיים, למשך שלושה שבועות, 

בכל הפעמים שנפרדנו אני התחלתי לחשוב על גברים אחרים, וניסיתי להכיר בכל מיני דרכים וירטואליות זמינות. אך לא היה מעבר לשיחה קטנה. 

חיפוש גברים חדשים זה מוקד התמודדות מספר 2.

במשך הארבע חודשים האלה התבלבלתי בין להכיר גברים חדשים לבין טרייבל הקיים. לא מרוצה מאף אחד מהם. 

זה היה לא פשוט, אך אפשרי להתמודדות. 

אחרי ארבע חודשים טרייבל החליט שהוא רוצה לנסות להתקרב, לא הייתי בטוחה שזה מה שאני רוצה, כי התחלתי הרי להתעניין בבחורים חדשים. אז נתתי צ'אנס מאוד ספקני כשאני רק בקטנה שם, אך הפסקתי לדבר עם בחורים. 

באחת השיחות זה התפוצץ, הוא היה לא מספיק מתחשב, הוא לחץ אותי לקצה, נפגעתי, כעסתי, ניתקתי את השיחה ואמרתי שאני רוצה להירגע מכל הדבר הזה. 

באימפולסיביות ניגשתי אחרי כמה שעות שוב להכיר בחורים, כשהפעם לא נפרדנו או משהו, רק רבנו. 

חשבתי ששוב אני אדבר עם בחורים וסתם לא ייצא מזה כלום.

מאוד מוצפת ונסערת נתקלתי במישהו מוכר, במקרה הבחור שהיה לי איתו את הסיפור הכי אינטנסיבי בחיים שלי. 

דיברתי איתו, ישר הזמין אותי אליו הבייתה... נסערת, בכלל כועסת ומרוחקת מטרייבל, נסעתי אליו יום אחרי. היחסים שלי עם הסדיסט זה מוקד התמודדות מספר 3. 

הוא רמז לעניינים מיניים מאוד מהר ואמרתי שאני בכלל בכלל לא שם. הוא לא שם על זה כי כל העניין איתו שהוא סדיסט שלא רואה אף אחד ממטר, אז כמובן שהוא משך לזה במילא. הייתי מאוד מבולבלת, כבר משלושה מוקדים במקביל והוא התחיל איתי מינית עכשיו. שזה הוהוהו איזה תסביך, הכי תסביך מאי פעם אולי. איבדתי את הראש ואת השליטה, זרמתי איתו. רציתי משהו חדש ולא רציתי, וטרייבל בכלל, שגם איתו רוצה ולא רוצה, והסדיסט הזה שגם אותו אני שנאתי ורציתי במקביל. ועכשיו הגיע ה-התסביך,  תסביך המיניות שלי הוא מוקד התמודדות מספר 4. 

הוא נישק אותי, לא ברור בכלל מה אני רוצה מול זה, רוצה ולא רוצה וכן ולא וכן ולא וכן ולא וכן ולא, אחרי כמה רגעים שנסחפנו, נאטמתי, כל האנרגיה ירדה, הטמבל הזה גם לא הפסיק לדבר על האקסית שלו וכמה שהיה לו קשה להיות עם מישהי אחרת אחריה וכמה היא פגעה בו ועשה לו וככה וככה..... נאטמתי. נהייתי אילמת. קפאתי. הכל נפל עליי. 

אני בבית של מישהו זר, עם מישהו שמתייחס אלי כמו המיץ של הזבל, ההפך מרגישות, ניצול של מאה אחוז, 

נזכרתי בו. 

הנשיקות שלי שייכות לטרייבל. זה שלו. זה שלנו. זה הרגש שלנו. זה כולי. זה אנחנו. זה מיוחד גאדמט. מי שנוגע בי זה מיוחד לעזאזל!! 

ברחתי לשירותים, התעצבתי. שברתי אותנו. הייתי עם מישהו אחר. 

מוקד התמודדות מספר 1 עלה בפול גוז. גם מוקדים מספר 2 ומספר 4 נחשפו הסתבכו יותר. 

טרייבל, הוא העריך אותי. שזה גם עניין, כבר בכלל לא היה לנו מיניות בשנים האחרונות. אבל פעם, כשהיא הייתה, היא הייתה מיוחדת כלכך. היא הייתה מיוחדת כלכך בשבילי, והסקס שלנו היה כלכך מאהבה. וזה היה שלנו. זה היה אנחנו גאדאמ. 

אולי יש פה מוקד התמודדות מספר 5. המיניות שלי ושל טרייבל, שמיוחדת אבל נעלמה בשנים האחרונות. 

חמש מוקדים להתמודד איתם זה וואייייייייי טו מאץ. 

אבל חכו זה לא הסוף. 

 

חזרתי הבייתה מהמפגש עם הסדיסט הישן, מבולבלת בטירוף מהכל. ניסיתי סתם להמשיך את המיניות, הוא דפק לי חתיכת ברקס, קיבלתי שוק ולא הגבתי. 

במקביל הגיע ע'-החי-בסרט. מישהו חדש שהכרתי באפליקצייה. נראה מגניב אבל אני מוצפת מ5 מוקדים כבר!! כבר לא שולטת בכלום, מסטולה עד העצם. ניסיתי לדבר איתו, הרגשתי שעמוס לי מהסדיסט ומהברקס שהוא דפק לי. מנסה להבין מה אני מרגישה- הגיע התקף החרדה הראשון, מזל טוב. 

דיברתי עם הסדיסט, ככה, כמו שהייתי, מבולבלת עד העצם. הוא כמובן היה הכי בן-זונה שהוא יכול, העליב אותי והשפיל אותי עד העצם. אמרתי שאני לא שותקת ואכעס הפעם על כל השנים של פעם, לכעוס על אנשים זה מוקד התמודדות מספר 6. כעסתי כמה שיכולתי. הוצאתי רק רבע. זה לא עזר לי להירגע אבל מה שכן זה נגמר איתו. 

מאוד נסערת כבר מ6!!! מוקדים, דיברתי עם ע'-החי-בסרט. כי כמו שכבר אמרתי, רצתי מטירוף לטירוף בכלל, כבר כולי בהתקפי חרדה, אז שלא נדבר על להירגע או להבין מה קורה לי ואיך להתמודד עם זה. אז דיברנו, הייתה שיחה נחמדה, אבל הסדיסט שמלפני גרם לי להרגיש שאני כלום בעולם. אז הייתי מול ע'-החי-בסרט כלום. כל מה שהוא אמר זה אמן, אני הקליפה של השום. והוא, הוא אמר. הוא מאוד בקטע של להיות שליט על אנשים ולכפות עליהם מה שהוא חושב, בתוקפנות. בכל מקרה, הוא היה בחור חדש להבין מי הוא ומה הוא ומה אני מולו, אז ע' החי בסרט הוא מוקד התמודדות מספר 7. אחרי אולי חצי שעה של שיחה הוא כבר דיבר על להיפגש איתי, לחץ מהמפגש ומה אני אראה במציאות בהשוואה לתמונה, מוקד מספר 8. זה נדחה מאילוצים וביום השני של השיחה הוא התחיל לפלרטט איתי מינית, כמובן שזרמתי..... כי מי יכול בכלל לדעת מה הוא פאקינג מרגיש כשיש שמונה מוקדים להתמודד איתם?!????!?!?1?!?! זרמתי. מיניות בפנים שלי זה מוקד מספר 9.

פה, פה כבר הרגשתי שיש עליי יותר מדי, אני חושבת שהיו לי כבר שלושה התקפי חרדות ברגע הזה, יפה שמתישהו בכלל קלטתי את זה.... 

אמרתי לע'-החי-בסרט שיש עליי המון ואני רוצה לחכות עם המפגש. הוא אמר סבבה ולא דיברנו רוב היום. 

המטרה שלי הייתה להירגע, מהכל. כנראה גם להבין מה אני מרגישה. להבין מה אני מרגישה? טוב נו זה היה קרב אבוד... 9 מוקדי התמודדות מה הסיכוי?!? אז לא התמודדתי, בעיקר הרגשתי שאני מאבדת את השפיות. 

מנסה לנגן כדי להירגע, לא עזר. ניסיתי לנגן הכי חזק שיכולתי, מזל שלא נקרע שום מיתר.... אבל זה לא עבד. התקף חרדה אחד גדול!!

מחשבות יגנכיחנדדשחגכדכלחכילחשדנכחשדענגחבכעקנחשדנגדישעהלחגכשנדחגנשדחגבעדחשענחשנגחשדלחגנעשדנחשגעחשדנכלךגעדלכשדלכגדי טירוף. 

חשבתי שהדרך היחידה לדעת מה יקרה עם הבחור הזה, הוא להיפגש איתו. שככה החרדה מהמפגש איתו תפסיק. 

אז נפגשנו. בדרך היה לי עוד התקף חרדה, ברור. באוטובוס. היה נחמד. ככה גם במעבר חצייה, שלא נגמר לעולם, בדרך אליו. 

כמובן שהגעתי הוא לא הרגיע אותי, הוא היה בחור שבא לדייט ראשון, לא מטפל של אישפוז ולא פסיכולוג. אז לא הרגיע אותי. והוא היה נחמד אבל די שמוק. מהר מאוד השתכרתי כי לא יכולתי להכיל את החרדה הזו ואת האובר עוררות הזו!

אחרי שלא אכלתי שבוע ברצף מהלחץ, עוד שתיתי ליטר בירה! ואני בנאדם שמשתכר משליש בירה, אחרי שאני אוכלת 3 ארוחות ביום... 

אז סימם אותי לגמרי האלכוהול. 

לא יודעת מה קורה בכלל ואיפה השפיות שלי התמזמזנו, כי לדבר איתו לא היה כלכך נחמד. הוא הרי ע'-החי-בסרט. לא היה נחמד לדבר איתו, או בכלל האנרגיה שלו, הוא היה ביישן מופנם כזה, אבל עם המון ריחוק וביזיון, ומשהו מאוד לא זורם... זה לא היה חברתי כל הדבר הזה. אז היה עדיף להתמזמז כבר. 

אחרי שעה של מפגש עם שיחות לא מוצלחות במיוחד עברנו לפיזי בלבד, היה נחמד אבל זה היה מאוד אינטנסיבי והבנאדם היה בתשוקה של מיליון, והנה הגיעה מיניות מטורפת מוקד התמודדות מספר 10 שבעצם לוותה במוקד 11 כי לא חיבבתי אותו אישית. הוא עשה דברים שלא עשיתי בחיים, אני לא אגיד שזה לא היה נחמד, אבל בהתחשב בעובדה שהוא היה טמבל מנטלית ולא אהבתי אותו זה לא בא בטוב, אה וכן שעוד רגע אישפזו אותי בגהה מכל הטירוף הנפשי שהייתי בו... 

יום אחרי המפגש כמובן מאוד מאוד מאוד נסערת.... נסערת זה כבר לא מסביר את זה... פסיכוזה אולי. 

בדרך הבייתה באמת באמת, אמיתי לגמרי, חשבתי אולי לאשפז את עצמי במחלקה פסיכיאטרית, הרגשתי שאני עוד רגע מתמוטטת. 

הגעתי הבייתה הפוכה מהתחת, שולחת לו הודעות, הוא התחיל להתרחק, אני עוד רגע איבדתי את השפיות לתמיד, אבל עוד נאחזתי בו וכל זה ושנהיה ביחד ונחיה באושר ובאושר. 

טרייבל, זוכרים אותו?? מוקד מספר 1 ישן ישן... פתאום שלח לי הודעה "את כועסת עליי? בואי נדבר" מאיפה אני אמורה להתחיל בכלל. פשוט אמרתי לו שאנחנו לא מתאימים ושנפרדים סופית. ברור. מאוד הגיוני להחליט בכלל משהו מהמצב הזה. 

ממשיכה עם ע-החי-בסרט. הוא מתרחק, אני לוחצת חזק יותר, הוא אומר שפחות מתאים לו, אני מתחרפנת, יוצאת עליו, כועסת עליו, אין לי מושג איך קוראים לי אפילו. רבנו, הוא בנאדם נוראי בקטע אחר, מעליב אותי שאני רגישה מדי, ועוד כל מיני העלבות כוללניות על בני אדם ורגישות של כפכף בכללי. זה נגמר... היו עוד כמה שיחות של ריב אחרכך. אבל סיימנו את שלנו. מוצפת מההעלבות של ע-החי-בסרט זה מוקד התמודדות מספר 12. 

כל זה קרה בשבוע. אחד. 

מנסה להירגע. בהצלחה לי. לא מצליחה כמובן. התקפי חרדה מזה שאני לא מצליחה להירגע. שוב התקפי חרדה. ועוד ועוד. לא נושמת כבר. איבדתי את השפיות. בשבוע. 

לא נושמת. מנסה להירגע במשך איזה 10 ימים. לא מצליחה. כל היום בבית. במיטה. המחשבות אוכלות אותי. גם אין לי שגרה, זה היה חגים. לא מסוגלת לקום מהמיטה. לא מסוגלת לעשות שום פעולה שתעצור את המחשבות. לא אוכלת כבר כמה שבועות. 

"טרייבל ירגיע אותי" 

חושבת שיש לי הפרעת אישיות גבולית. זה מרגיש ככה לרגע. זה מכניס אותי לסרטים, לכי תנסי להרגיע משהו עכשיו, חרדת אישיות גבולית מוקד התמודדות מספר 13

לא מסוגלת להירגע, ניסיתי להימנע מלדבר עם טרייבל. לא רוצה לבלבל אותו.... זה גם לא שאני יודעת מה אני רוצה. משהו אחד ידעתי בוודאות, אני רוצה להירגע!!!!!! 

דיברתי איתו. "רוצה לחזור, אוהבת אותך, רק אותך, רוצה להתחתן ולנצח, רק אותך" רק תרגיע אותי. 

לא כזה מקבל את זה, רוצה לחשוב על זה. חושב על זה כמה ימים, מלא חרדות ופחדים, חושש אומר "תוכיחי לי!" 

מה אני אמורה להוכיח? אתה חושב שיש לי סיבה אמיתית לכל זה?? אין לי. ברור שאין לי. רק רציתי שפיות בחזרה ואיתך הייתה לי שפיות. 

בשבועות שאחרי אני מנסה להוכיח לו שאני רוצה אותו בוודאות ואני אעשה הכל בשביל הקשר...... אבל ברור שבפנים אין שומדבר שחושב ככה. בפנים אני עדיין חצויה. אותו חצויה. אותו מוקד התמודדות מספר 1. שום דבר לא השתנה. להוכיח לו שאני רוצה אותו כשאני בכלל לא. מוקד התמודדות מספר 14. 

לאט לאט הכאב מתחיל להאטם. לא להתשחרר, אלא להאטם. הגוף בחרדה, אבל כמו על כדור פסיכיאטרי, החרדה על מיוט, אני יכולה לתפקד. 

מתחילה ללכת אחורה קצת מההבטחות מול טרייבל.... מרגישה שזה הזוי לי כל זה.... מתחילה טיפה לעכל. או לפחות לראות את ההר חרא הזה. 

מנסה ללכת אחורה מטרייבל, הוא כל פעם מושך חזק יותר "הבטחת לי דברים! מה את משחקת בי??" לא....... אני פשוט משוגעת לרגע. 

הוא משך חזק יותר, אני לא ניסיתי משומקום אמיתי.

ואז ביקשתי, הבהרתי שאני לא רוצה להגיד ש"טוב לנו" כי צריך טיפול ויש מלא בעיות. 

אמר טוב אבל המשיך.

יום אחד פשוט התפוצצתי עליו משומקום, כעס כזההההההההההה לא יכולתי לעצור. מטורפת, כמה כעס. 

אמרתי שלא יכולתי יותר להעמיד פנים שהכל טוב. רוצה להגיד שהכל רע. כי זה מה שאני מרגישה. 

יום אחר הוא אמר בסדר.

נשמתי טיפה.

פתאום הרגשתי את הצורך לנשום. להבין. להבין. להתרחק. הודעתי לו את זה, הוא כעס, נסער, ריב וזה וזה. 

אבל התעקשתי. רבנו עוד. 

בסוף הוא שחרר. אבל כעס עדיין.

 

היום, היום מקודם, אמרתי לו, אמרתי שיש לי תקופה כלכך קשה, אני חייבת את עצמי להירגע, להבין. לשחרר את עצמי. 

בהתחלה אמר לאלאלאללאלא בסוף אמר טוב. 

אני אתעקש על זה לא משנה מה. הוא לא יכול לפתור לי את הבעיה, רק אני. 

אני לא רוצה שתילך, זה יהיה חבל אם תילך כי אני לא החלטתי עוד. אני רוצה שתחכה. אבל אם הבקשה שלי שתחכה גורמת לך לרצות ללכת, אני אקבל את זה אין לי בררה. אבל להיות ביחד עכשיו? אין מצב. 

וחוץ מזה שאני עדיין חצויה לגבי הקשר שלנו. 

אז מה קשר עכשיו? מה טיפול זוגי? תן לי להבין את הקשר בשקט. תן לי להבין את החצויה שאני. זה כל העניין פה הרי. 

 

תתרחק. תודה. 

 

נכתב על ידי מרינייד , 4/11/2018 17:52  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרינייד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרינייד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ