לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


ודווקא ברדודים, קשה לי לשחות

Avatarכינוי:  בתולת הים

בת: 25

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2018

מת אב ומת אלול


בדיוק אכלתי סושי בסושיה המקומית, ושמתי פעמיי לעבר הדירה. עצרתי בלחם תומר ליד, וקניתי עוגה לשותף שחוגג יום הולדת. הגעתי לדירה, הכנו את העוגה עם הנרות, חיכינו שהוא יירדם, שמנו מוזיקה בקולי קולות והמסיבה החלה. אבל אז אחד מחבריי הטובים שלח לי הודעה. "אמא מתה, ההלוויה מחר".

לא יודעת מה להגיד לאדם שאיבד את אימו כרגע. עולם בלי התלתלים הורדודים הבוהקים של אמא שלי הוא עולם אפור וקודר; עולם בלי היצירתיות שלה, החיוך המתגלגל, הריחות במטבח, והליטוף העדין על הראש. נסענו שעתיים לצפון, להלוויה.

הוא התחיל לבכות, והדמעות זלגו. לא רוצה לתאר את המראה של ילד בן 25 שממלמל לי באוזן, "אוי תות, איך אני אמור להשאיר אותה פה לבד"?

 

חזרתי שבורה הביתה. גם השאריות של העוגה של אתמול לא ממש עזרו לי. צחקתי במהלך אותו יום, יצאנו לאכול אחר כך, לשחרר קצת מתח. הרי איך אפשר להישאר עצוב כל הזמן?

אבל יש לי מועקה בחזה. אני לא רוצה להסתכל על היום, להגיד לעצמי שאני צריכה להעריך את כל מה שיש לי, ואז לשכוח למחרת.

ולך ידידי היקר, אני שולחת חיבוק מרחוק. אגיד לך משהו שאמא תמיד הייתה לוחשת לי שהייתי קטנה: תות קטן, תלתלים, את לא לבד.

נכתב על ידי בתולת הים , 3/1/2018 22:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבתולת הים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בתולת הים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ