לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


ודווקא ברדודים, קשה לי לשחות

Avatarכינוי:  בתולת הים

בת: 24

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2018

הכול קרה מהר כל כך


ההבדל בין חיי עכשיו ללפני חודש, הוא עצום.

לפני חודש, אני והאקס היינו פרודים כבר חודשיים. ואחרי עוד לילה שלנו מזיעים, הבנתי שאני לא מאוהבת. ועם ההבנה הכל כך חשובה הזו, המשכתי הלאה. שלחתי לבחור שהתחיל איתי בזמנו, במחשבה שלא יענה לי. אבל יאללה, מה יש לי להפסיד. שלחתי לו הודעה בדיוק בגמר האליפות. הוא נדלק. ומאז, אנחנו יחד.

אבל לא סתם יחד. כאילו, היה לי כבר ביחד, אבל הפעם זה שונה. הוא עולם ומלואו, הוא לא הפך אותי לכל עולמו, אבל הוא שם אותי תמיד במרכז. הוא מתעניין בי, שואל על משפחתי הדתייה, ולשנייה לא מראה פחד או חשש. הוא מספר עליי לחבריו, שכל כך אוהבים אותו. הוא כל כך חכם. הוא יפיפה. אנחנו מדברים שעות. הוא דואג לי. כל כך כיף לי, תחושת הביחד, במקום להרגיש שוב שאני לבד בזוגיות. ואני חושבת שאני מתחילה להתאה-

ואז האקס שם לי בקבוק יין ופרחים על המיטה, וביקש שנחזור. אבל הייתי שנות אור רחוק ממנו, בכל כך הרבה מובנים. והוא כואב עכשיו, וקשה לי לראות אותו ככה. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. ופשוט לא הרגשתי אליו דבר, מעבר לידידות עמוקה, שהתעמקה בזוגיות הקצרה שהייתה לנו. ומכירים את זה, שלאדם יקר לכם חרא, קשה לכם להיות שמחים? 

 

הכול קרה מהר כל כך. עברו רק שלושה שבועות מאז שהכרתי איתו, ואני פשוט לא יכולה לחכות, לכל הביחד שיהיה לנו בעתיד. אני חושבת שאני מאוה-

אלוהים. מהר כל כך.

נכתב על ידי בתולת הים , 29/6/2018 18:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני חושבת ששברתי לו את הלב


מעולם לא שברתי את הלב למישהו. לפחות לא שאני יודעת. בדרך כלל אחרי פרידות הייתי עסוקה שבועיים לבכות את משקל גופי, ואז עוד קצת בשביל לבנות את עצמי מחדש. הייתי מכריחה את עצמי לחיות ולחייך, ולבהות בו מרחוק, לברוח ממנו, לעולם לא מקרוב, כי לא רציתי להיכוות ממנו שוב.

וחשבתי שהוא לא יהיה שונה. עברו חודשיים מהפרידה, והתחלתי לצאת עם מישהו, עדיין לא משהו רציני, עדיין בשלב ההתכתבויות המביכות. והוא החליט פתאום להילחם עליי. הוא שלח לי פרחים, שם לי ציטוטי שירים על המחשב במרחבי הלמידה באוניברסיטה. והבנתי אני חייבת להגיד לו שדי.

"תחזרי אליי תותי. בבקשה, אני כל כך צריך אותך, אני כל כך מתגעגע". וזה נורא אתם יודעים? כי לא הרגשתי את זה. לא הרגשתי אליו דבר חוץ מידידות עמוקה. בחודשיים האחרונים המעטתי לכתוב כאן, כי הייתי כה מבולבלת. אני מתגעגעת אליו, או שפשוט התרגלתי לנוכחותו?
את התשובה אתם בטח מבינים. וקשה לי, כי הוא יקר לי. הוא לא עוד איזה אחד שהלכתי שבי אחריו, הוא ידיד. היינו ידידים שנה לפני שזה קרה. 
אבל אני לא חושבת שנצליח לקום מזה. כי הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אוהב, אותי. מילת האל חזור.

ואמרתי לו לא. במשך שעה שלמה עכשיו, הוא ביקש בעיניים בורקות, מחכה שאני אגיד שוב כן. אבל אני לא יכולה. לא, לא, לא. אני לא רוצה לחזור.

אני לא מרגישה כלום. אז לא היה לי ברירה. שברתי לו את הלב. ומה שהכי נורא? שאני בסדר. באמת בסדר.
נכתב על ידי בתולת הים , 18/6/2018 20:29  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבתולת הים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בתולת הים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ