לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


ודווקא ברדודים, קשה לי לשחות

Avatarכינוי:  בתולת הים

בת: 23

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2017

הגיע הזמן, לא?


אז עליי לשתף אתכם בשני דברים משמחים שקרו לי השבוע: אחד, מצאתי דירה. דירה ברחוב צדדי, שקטה, עם גג ענק, ומרפסת קטנה לפייסל של הערב. ולא, לא אותה אחת שבכיתי בגללה שבוע שעבר, אלא אחת חדשה, עם עורך דין ורופא עתידיים (התארגנתי בחיים, אמא ממש גאה בי), עם מטבח מספיק גדול להכין את הדג של אמא. כל היום קיפצתי ודילגתי ברחבי האוניברסיטה, עם חיוך מפגר על הפרצוף. היה חסר רק ציפורים מצייצות מאחורי להשלמת הסצנה, מלווה ב"happy" המעולה של פארל וויליאמס. הצעות לעיצוב מישהו?

 

ודבר שני, המלגה שלי. כל יום רביעי, אנחנו מרוקנות את אחת הכיתות של המחשבים, לאחר שכנראה הלכנו מכות עם כמה סטודנטים שמסרבים לצאת, ומכניסות 13 נסיכותתת ומלמדות אותן לתכנת. כן חברים, ילדות בכיתה ח' לומדות לתכנת כמו אחרון הבנים, והן שפיציות. שכל זה כבר לא מילה גסה. 

אני לא יכולה לתאר כמה הן מדהימות. לא יודעת אם אני בגילן הייתי עושה את זה, היה לי כל כך הרבה ריכוז רק בעצמי ובשטויות שלי. הן חכמות, מצחיקות, עם הרבה ביצים. רק ברביעי האחרון אתגרתי אותן ללכת לכיתה ליד, לתפוס סטודנט וללמד אותו את ריקוד הפופקורן (א, זה היה חלק משיעור, אני לא סתם משוגעת, ב, הן לא מכירות את השיר, מה שגרם לי להרגיש זקנה ולמלמל משהו על ג'סטין ביבר, שהוא מסתבר, ממזמן לא באופנה), והן עשו את המשימה בכזה חיוך. אמנם יש לי אחיות קטנות, מדהימות קטנות בנות 8, אבל עכשיו הבנתי מה זה להיות אחות גדולה. שכחתי כבר כמה אני נהנית מהדרכה, ותוהה אם עליי לעזוב את עולם מדעי המחשב ולעשות את זה.

מה אני אגיד, כיף לי

נכתב על ידי בתולת הים , 17/11/2017 15:25  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



10 שניות של כנות


אוקי תותי, הגיע הזמן לכמה רגעים של כנות. חלאס לשקר לעצמך, תאמיני לי, זה בריא יותר. אז, גבירותיי ורבותיי, כמה 10 שניות של כנות:

1. אני לובשת בגדים צמודים וקצת חשופים, כי ככה גברים יותר מסתכלים עליי. בולשיט שאני מתיפיפת רק בשביל עצמי, זה גם בשבילם. אל דאגה, לא זונת צמרת סטייל, יותר בריטני ספירס שנות ה-90.

2. אם כמה שאנסה להתכחש לכך, אין ברירה, אני חייבת להודות, יש דברים שבהם הסטראוטיפ הנשי זולג ממני. אלוהים, אפילו נכתב עליי. אני אומרת שלא אכפת לי לפרגן לאחרות, ובאמת לא אכפת לי. כל עוד היא לא מתחרה איתי על אותו בחור. אז היא זונה שמתלבשת חשוף ומפלרטטת כמו מפגרת.

3. אני מתה על זה ש-70 מחבריי הם גברים. ואני בת יחידה בחבורה. ואני מקנאה כל פעם שהם מחמיאים למישהי אחרת. ואני מתעצבנת שהם מתחילים איתי, כי אני לא רואה בהם מעבר לחברות אמיתית. לכו תבינו.

4. אני אוהבת ספורט, וטיולים, מתה עליהם. מעריצת מכבי בדם, זה אפילו הדייט המושלם מבחינתי. אבל לעזאזל, תקח אותי מידי פעם למסעדה שאוכל ללבוש את השמלה השחורה שלי, עם הנעלי עקב.

5. כשאני אומרת אל תשקיעו בשבילי, אני אומרת הפוך. קצת תתאמצו בשבילי רבאק. אני כל היום שם בשבילכם.

6. לא, לא באמת סלחתי לך. פשוט לא יכולתי לסבול את המחשבה שתראה אותי בוכה.

7. שונאת את זה שכולכם מעתיקים ממני שיעורי בית, ושונאת שאתם נעזרים באנשים שהם לא אני.

8. אני רודפת אחרי תשומת לב. הנה, אמרתי את זה בקול. או בכתב.

9. שכבתי עם שלושה גברים בחיי. זה לא משנה שעם כל אחד זה נמשך מספר חודשים. אני מרגישה חסרת ניסיון, למרות כל השטויות שהייתי עושה איתם.

10. ואחרון חביב. אני מקנאה כי לכולכם יש מישהו. גם אם זה רק יזיז, אבל עדיין אתם ישנים עם חיוך בלילה. ולי אין.

 

זה השלב שבו אני קוראת את הקטע שלוש פעמים, וחושבת לעצמי שהשתגעתי לגמרי. או שאני פשוט כמו כולם, בן אדם שחי עם התסביכים של עצמו, ואיכשהו עובר עוד יום בלי שהוא השתגע. אני מנסה לצמצם את הסעיפים, ואפילו אני לפעמים מצליחה, ולפעמים נכשלת. אבל היי, אני קצת משוגעת, וזה כל העניין לא?

נכתב על ידי בתולת הים , 11/11/2017 18:31  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התות בקצפת


אז אתמול היה יום לא טוב. או כן טוב. לא טוב. תלוי את מי אתם שואלים.

היום התחיל על רגל ימין. הגעתי מחוייכת, כהרגלי בזמן האחרון, כאשר בתיקי פנקס הצ'קים שהבאתי מהבית, לקראת החתימה על דירה בערב. אחרי חודשיים של סמסטר קיץ שנראו כמו נצח, בהם הייתי באוניברסיטה עד השעות הקטנות של הלילה, במקום לרוץ בחוף, לרקוד עם הגלים, ולתת לשיער שלי להתבדר ברוח. חודשיים בהם התעצלתי לחפש דירות, כאשר הריב עם הורי על עזיבתי את הדת היה על פני השטח, והיה נותן לי אגרופי כאב מידי פעם ללב. תודה לאל שלא איבדתי עוד משקל, זה מה שהיה חסר לי. חיפשתי וחיפשתי, מצאתי ולא מצאתי, ופוף התחיל הלימודים, ואין לי דירה. נסיעות ממודיעין הלוך חזור, נמנעת מלישון אצל חבריי, אחרי שאני וטרזן כבר חודשיים לא מדברים.

ומצאתי אותה. דירה, חמודה בסף הכול, חדר גדול שבחוץ יש גינה קטנה. התרגשתי, שמחתי שאבן תרד לי מהלב, שזו התנחלה לה שם כל כך הרבה זמן. והשותפים היו מהחלומות, וההתרגשות בעיצומה. ארזתי את דבריי, בעוד חבריי נותנים לי טפיחה על השכם. הם היו שותפים לתסכול המתמשך שלי מחיפושי הדירות והנסיעות הלוך חזור. אני עולה על האוטובוס, מריחה את ריח הצבע הלבן, ומדמיינת את חדרי החדש ואת חיי עם השותפים.

שיחת טלפון. "תותי, זה לא ילך. ניב לא מתאים לדירה. נדחה את החתימה".

התקשרתי ל"בעלי", הוא אסף אותי, ובהה בי בשוק בעוד הדמעות יורדות. פאק, הייתי כל כך קרובה. אוף, אוף, אוף.

"בעלי" והחבר הכי טוב שלי ניסו להצחיק אותי, הרימו אותי על הידיים, דגדגו וניסו כמה שיותר לעודד אותי. מותשת, החלטתי להישאר. לא היה לי כוח.

אבל מישהו צחק עליי מלמעלה. טרזן חזר, עם בת זוגו, אמר לי שלום, ואני התעלמתי. לא יכולה להסתכל לו בעיניים בלי לקום ולתת לו סטירה. לפתע, בלי משים, החבר הכי טוב שלי הלך, "בעלי" הלך לישון, ונשארתי עם טרזן לבד. אפילו הכינוי שהוא העניק לעצמו כבר לא מלא באהבה כמו פעם.

"אני רוצה שהמצב יהיה טוב, לא מתוח". אלוהים כמה כעסתי. החבר הכי טוב שלי, זה שהייתי לצדו ארבעה חודשים לאחר הפרידה הכל כך קשה שהייתה לו, פשוט לא רואה אותי. לא סליחה, לא מצטער, לא התגעגעתי אליך. אומר שהוא לא רוצה לחזור לבית שלו, או להיות באוניברסיטה ושיהיה מתח.

רואה את עצמו, ואת עצמו בלבד, לא מבין שסוף סוף לא כואב לי, ושהעולם שלי מלא ורוד נצנצים.

מישהו צחק עליי מלמעלה. התפוצצתי. איך אפשר לקבל קיר של קרח אחרי שהרעפתי על מישהו כל כך הרבה אהבה? הוא כל כך בור. לא מכיר את כל סוגי האהבה, מכיר רק את זו שיש בחדר המיטות. אהבה בין חברים, יכולה להיות חזקה יותר משל משפחה לפעמים. ראיתי את זה הרבה, ואני חווה את זה כל יום עם חברותיי מהבית. רחוקות כל כך, אבל הן יחזרו בשבילך מבאר שבע, יבואו עם גלידת מנגו ותות אליך הביתה, רק כי ביקשת, רק כי הן שמעו בקול שלך שמשהו לא בסדר. והוא ביקש סליחה, ואני מנסה לסלוח. האם אי פעם נצליח להיות חברים? הלוואי. אני מודה, אני מתגעגעת אליו, אנחנו כל כך דומים, ביותר מידי דברים. אבל הפעם, זו תלוי בו בלבד.

הוא לא הבין. איך הוא הציף בי את הכאב של עזיבתו של לגולאס שלי, הכינוי שלו, שתמיד הצחיק אותו. איך במשך חודשיים הייתי שלד מהלך, כאשר המילים האחרונות של אהובי מכות בי כמו סכין של קרח, ואף אחד לא היה לצידי, כי לא סיפרתי על קיומו כמעט לאף אחד. ואיך ידעו? להודות בקיומו היה להודות בזה שאני לא בתולה. אני, תותי, קטנטונת, הדתייה המהוללת, הלכתי ושכבתי עם גבר. הסבל שלו, היה בדיוק כמו שלי. ואני לא רוצה לדעת מי מאיתנו סבל יותר.

זה היה התות שבקצפת. הלכתי לישון מותשת. באותו יום גולי התקשרה, עצובה מזה שבן זוגה רחוק, בארץ אחרת. ואני לא יכולה יותר לשמוע. 

השנה התחילה כל כך טוב. יש לי מישהו שאני רוצה, הרחבתי את מעגל החברים שלי יותר, הכרתי חברים חדשים, אני יוצאת, נהנית ומשתכרת, ואחרי ההחלקה, הרבה יותר מחוזרת. מדהים מה שיער חלק וגולש עושה לגברים. גינס צמוד, גופיה, ואני מרגישה שוב בצבא. וזה היה אמור להיות התות שבקצפת.

פליז, מי שמשחק בי מלמעלה. בבקשה די. תן לי השנה להיות מאושרת. בלי דרמות. אתה מכיר אותי כבר, אני מורכבת מידי, אוהבת מידי, מרגישה יותר מידי. פליז, שהשנה יהיה לי חיוך, אל תתן להם לפגוע בי. יש גבול לכמה פעמים אתה תכה בי, ואני אצליח לקום.

נכתב על ידי בתולת הים , 9/11/2017 20:44  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבתולת הים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בתולת הים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ