לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


ודווקא ברדודים, קשה לי לשחות

Avatarכינוי:  בתולת הים

בת: 24

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


9/2018

כמו עצם בגרון


ככה אני מרגישה שאנחנו רבים. שזה יושב לי כמו עצם בגרון, כמו אבן בלב, ועוד כל מיני משפטים בסגנון הזה. אבל אתה מבין, שאני לא יודעת להפסיד?

 

מעולם לא ידעתי. התכונה הזאת שכל הזמן מדברים עליה, על סובלנות והקשבה, ובכן, אני מעולה בזה, עד שזה קשור אליי; כי ככה אנחנו בני האדם, נהנים להטיף לאחרים על אחווה ושלום, אבל מתנהגים כמו אחרון האנשים שזה מגיע לפתח דלתינו.

ואני יודעת שגם אתה כזה. אחד שתמיד מנצח. אתה טוב בזה אפילו יותר ממני. אז אני לא יודעת לפתור את זה. אני לא יודעת לפתור אף בעיה שלנו, שהייתה לנו, או שתהיה לנו. זה למה אתה כאן.

נכתב על ידי בתולת הים , 17/9/2018 15:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור ישן חדש


אני זוכרת את האהבה הראשונה שלי. אולי היחידה שלי. סשה שלי, אלכס. הייתי בת 19, והוא היה הראשון שלי לכל דבר ועניין. אחרי שנפרדנו, לא חשבתי שארגיש כך יותר. וזו היא הרי האמירה הכי ותיקה ושגויה בספר.

אני ודובי יוצאים כבר 3 חודשים. 3 חודשים נפלאים. בכל כך מעט זמן, התאהבתי בגבר מדהים, ואני מרגישה אליו דברים שלא חשבתי שארגיש עוד. אלכס נראה כמו זכרון רחוק, ועיניו הכחולות שריחפו מידי פעם בעיני רוחי, התחלפו בעיניו הירוקות של דובי שלי. סוף סוף סשה, עצמתי את עיני ולחשתי, גבר שאני לא משווה אליך.

אחרי חודש הוא אמר לי שהוא אוהב אותי. אחרי חודשיים כבר הכרנו את המשפחות. ראש השנה הוא היה אצלי, יחד עם כל הדודים. נסענו לפריז יחד, הוא לקח אותי לדיסניוורלד כי הוא ידע כמה אני אוהבת דיסני, ואני רצה ממתקן למתקן כמו ילדה קטנה, והוא איתי מחזיק בידי חזק ורץ לצידי. הוא לא בורח שאני כועסת סתם, ויודע להבחין מתי אני סתם ילדה קטנה ומעצבנת, לפחד אמיתי ועמוק שלי. הסקס מדהים. כל תא בגוף שלי פועם, ואני רוצה אותו כל כך.

הוא עושה הכול שאני אהיה מאושרת. מעולם לא עשו את זה עבורי. מעולם. ואני אוהבת אותו. עד כאב.

 

אבל אני מפחדת. הפחדים שהיו לי עם אלכס צפים ועולים, ואני חוששת שהספינה תתחיל לטבוע. אנו כה שונים. אני כל כך אוהבת לטייל, להתלכלך, לרוץ, לנשום אוויר הרים לריאותיי. הוא מעדיף להתייחד עם ספרי הלימוד, והרי הוא התחיל עכשיו תואר שני בתל אביב, העיר שהוא כל כך אוהב, ולצאת בערב עם חבריו. אני כל כך רוצה לגור בחו"ל, והוא רוצה להישאר בארץ. אני רוצה ילדים, הוא לא רוצה כל כך. אני רוצה טבע, הוא רוצה מזגן. אני רוצה חגים, והוא רוצה לעשות מסיבה ביום כיפור.

כל אחד אחר מסתכל עליי ואומר, "תות, והרי זה שטויות, אתם תפתרו את זה."

באמת? אני לא חושבת כל כך. אני רוצה אש, הוא רוצה מים. אני באוויר, והוא באדמה. ויש דברים שאני לא רוצה לוותר עליהם, ואני יודעת שהוא גם לא. הוא טוען שהוא לעולם לא יוותר עליי. ואני, ידועה כאחת שפחדים מחלחלים לה לתוך הלב, ואני יודעת שהוא מרגיש את זה. אבל אנחנו כל כך מעט זמן ביחד, ואני יודעת שזה מוקדם לחשוב על כל זה, אבל אני מרגישה שזה כל כך נכון. אני כל כך אוהבת. אבל אני כל כך מפחדת, שאם לא נפתור עכשיו, זה ייגרר עד שלא אוכל לנשום בלעדיו, והפרידה תהיה בלתי נסבלת. אלוהים, זהו הסיפור הכי ישן בספר.

והוא מצדו, יודע שנצליח. את האוצר שלי, הוא לוחש לי. מיקי מאוס קטן שלי.

נכתב על ידי בתולת הים , 14/9/2018 17:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבתולת הים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בתולת הים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ