לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

-My Diary-


"את חצופה!"- "וגאה בזה."

כינוי:  -נערה מתבגרת-

בת: 26

ICQ: 259854889 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2018    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2018

עוד יומיים בת 26


טוב אז אני אנצל את זה שאתה עוד פתוח פה ואפרוק קצת..


עוד יומיים בת פאקינג 26. יש שיר כזה של נתן גושן מסתבר, חיכיתי שמשהו ישים לי אותו על הוואל בפייסבוק אבל אף אחד לא שנון מספיק אז עשיתי זאת בעצמי. האמת שבשנה הראשונה לתואר שלי, וגם בשניה, לא באמת עשיתי סיפור גדול מהיומולדת. השנה החלטתי שאני חוגגת. גם כי זו השנה האחרונה שלי בתואר ועל הזין שלי כל הלחץ בלימודים, גם כי הגיע הזמן לעשות מסיבונת בדירה המהממת שלי וגם כי פשוט בא לי. הזמנתי 25 איש, אין לי מושג כמה באמת יבואו אבל לא באמת איכפת לי. אני זוכרת את עצמי מלאה בציפיות כל שנה ותמיד מתאכזבת. השנה לא תהיה אכזבה, מי שירצה - שיבוא ויכבד ומי שלא לא. 


אני כבר יודעת שע' לא מתכוונת להגיע כי לא מתאים לה לחזור מהרצלייה במיוחד בשבילי. ע' היא החברה הכי טובה שנשארה לי מהבית. אבל כמו שאמרתי, אני לא אתאכזב, אולי הגיע הזמן להפסיק להגדיר אותה ככה פשוט.. 


בכל מקרה, בשיא לחץ של סוף סמסטר א' אני נוסעת לקנות שמלה ליומולדת, עושה רשימות של מה לקנות, הולכת לקנות חד"פים ממקס סטוק, ומתרוצצת בין הלימודים לבין האירגונים של האירוע שלי. הרבה זמן לא חגגתי עם כ"כ הרבה אנשים.. אני חושבת שממסיבת הגיוס שלי לא ארגנתי משהו כזה.. זה היה מזמן. 7 שנים? משהו כזה. 


 


אז ככה.. אני יוצאת כבר חודשיים עם בחור בשם מ'. חבר של בעלה של חברה מהלימודים שבכיתי על זה שאני מכירה רק גברים זבל'ה. אז היא הביאה לו את המס' ואז התחילה לה התקופה הוורודה. למה וורודה אתה שואל? - כי הכל היה וורוד. ההתכתבות הייתה מעניינת, ואז השיחות טלפון וכן הלאה.. הוא מאוד חיזר, התעניין, שאל והתעמק. שם לב לפרטים הקטנים וממש הרגשתי שזה זה. קבענו לדייט ואז לעוד אחד.. ובעצם מצאתי את עצמי יוצאת עם הבחור. התקופה הוורודה הסתיימה בערך לאחר חודש מיום ההיכרות. רבנו. למה אתה שואל? - בגללי. הוא ידע שאני בחורה שלא קל להכיל אותה אבל לא ידע עד כמה. מה שקרה אחרי חודש בעצם.. זה שהוא הפסיק להתעניין יותר מדיי.. שיחות הטלפון הארוכות הפכו להיות די שטחיות.."איך היה היום? מתי את מתחילה ללמוד מחר? מתי הולכת לישון?" וככה בעצם מצאתי את עצמי לא מבינה איך ומתי נגמרה לה התקופה הוורודה ולמה לעזאזל הקיצוניות בין אז לעכשיו. רציתי את מ' של קודם, רציתי את החיזורים של קודם.. רציתי להרגיש שאני מסקרנת אותו כמו קודם ורציתי את הצומי הזה שהתרגלתי לקבל אותו. ובגלל זה רבנו. אבל זו לא הייתה הבעיה. הבעיה הייתה שהוא לא ידע איך לאכול את זה שאני רבה איתי ובעצם וויתר עליי. "אם לא טוב לך - תלכי". הוא הבין מהר מאוד שאני באמת הולכת ושיש משמעות למשפט הנוראי הזה. נפרדתי ממנו. יום למחרת הוא פשוט בא אליי והתנצל. אמר שהוא לא באמת חשב שאוותר על כל זה. הוא הצטער על המילים שלו והאשים אותי שאני זורקת את הכל לפח בגלל משפט מטומטם. 


 


אז סלחתי לו. ומאז היו עוד כמה וויכוחים אבל זה לא העיקר.. לקח לי הרבה זמן להתאושש מהריב.. הבנתי שלא הייתה לו חברה רצינית בעצם אף פעם. הבנתי שהוא לא יודע איך להתנהג כל כך בקשר.. הבנתי שאני צריכה ללמד אותו. חשבתי לעצמי במשך שבועיים - האם יש לי כוח להתחיל ללמוד אותו איך להתנהג בקשר? איך מתנהגים לבחורה? האם הוא בכלל שווה את זה? הרי אמרתי לעצמי, אני מפסיקה לצאת עם ילדים!!! אני רוצה גבר שידע אותי, שידע איך לפנק אותי, שידע להיות רומנטיקן ושלא אצטרך להסביר לו כל דבר על המוח הנשי. בכל מקרה, אכלתי הרבה סרטים ואז שמתי לב שבאמת יש הרבה רגעים שממש טוב לי איתו. שמתי לב שהוא מאוד משתדל בשבילי. הוא הרי יודע שהוא בתקופת מבחן ושאני לא אסבול יחס שהוא לא מכבד או דיבור מהסוג שהוא כבר השתמש בו. ועם הזמן נתתי לעצמי לפתח רגש, ולסלוח לו באמת. לתת לזה צ'אנס באמת, גם אם זה אומר שאצטרך לרמוז לו על זה שכדאי לעשות משהו בסילבסטר.. וגם אם זה אומר שאומר לו שחשוב לי לאכול ביחד בחוץ לפעמים ולעשות משהו ביחד ולא רק להיות במיטה או בבית כל היום.. וכך היה למעשה. הרגלתי אותו לדבר איתי יותר במהלך היום, אם לא בשיחה אז בהודעות. הסברתי לו שאם הוא רוצה את הקשר הזה הוא יצטרך לוותר על דברים שהוא היה רגיל לעשות עד עכשיו או לפחות להפחית כדי שיוכל לשלב גם אותי בחיים שלו. כמו שהבנתי את זה, הוא היה רגיל לחיים של לימודים וחדר כושר. כך הסתכמו החיים שלו בעצם. הייתי צריכה לגרום לו להבין שחברה זה לא העיקר להגיד יש לי חברה, אלא שצריך לטפח אותה, ולהמשיך לחזר תמיד ולא רק בתחילת הקשר. שצריך להשקיע ובעיקר בשבילי. הסברתי לו שברגע שאני לא מקבלת את מה שאני צריכה מגבר אני פשוט חותכת בלי לחשוב פעמיים. לא שזה טוב, אבל ככה זה. לכאן החיים הובילו אותי ופשוט אין לי כוח להתעסק בשטויות. 


 


אז החלטתי שלמרות זה שהוא רק בשנה א' ואני ומסיימת את שנה ג' ויוצאת לשוק העבודה אוטוטו, ולמרות שהוא לא תמיד יודע איך להתנהל בקשר אני כן אתן לזה צ'אנס. אני כן אעזור לזה להצליח וארתם כמה שרק אפשר. אבל היום, קרה משהו. 


 


נחזור לעניין יום ההולדת שלי. דברנו היום בטלפון... דיברנו על זה שהוא יבוא בחמישי למסיבה לחגוג איתי.. חיכיתי שיבקש ממני לפנות לו זמן בשאר הסופ"ש כדי שיוכל לחגוג איתי גם לבד ואז פשוט הבנתי את זה. הוא לא תכנן לי כלום ליום ההולדת. הוא אמר שיש לו מבחן בראשון ושהוא מתכנן בשישי בבוקר לקום וללכת לדירה שלו ללמוד כל השישי שבת. באותה שנייה נחנקתי מדמעות. הוא לא תכנן כלום.. פשוט רצה לבוא להיות איתי ועם החברים שלי בחמישי וללכת. הוא לא הקדיש אפילו מחשבה קטנה על איך כן לפנות זמן לחגוג איתי.. איך כן לשמח אותי.. אני יודעת שיש לי רף גבוה בגלל החברים הקודמים שיצאתי אתם.. לא ציפיתי ליותר מדי, באמת שלא. אבל מה אתה ילד?? קח אותי לאכול ארוחת בוקר. קח שמיכה ותתכנן פיקניק ביחד. הרי לא הפסקתי לחפור לך על יום ההולדת שלי.. אתה יודע שזה אירוע שהוא כן מרגש בשבילי. איך לעזאזל לא עלה ברוחך לעשות משהו? הקטן ביותר???


אתה לא יכול בסופ"ש? - אוקיי, אז בזמן אחר? שאל אותי, מתי אני כן יכולה? כאילו.. ידעתי שהוא קצת תמים בקטע הזה אבל די זה לא תירוץ. זה רק מוכיח לי שעוד אין אהבה, וכל הקשר הזה מבוסס על כלום. הוא הספיק להכיר אותי. הוא ידע כמה היום הולדת שלי כן חשוב לי. הוא ידע שאני כן מצפה למשהו קטן ממנו ועדיין.. נאדה. אז אני שואלת את עצמי בעצם.. למה הוא חבר שלי בכלל? לא עדיף לי להיות לבד ? הרי אם הייתי לבד לא הייתי מצפה לכלום. למה יש בן זוג? לא כדי שיסב אושר בעיקר באירועים כאלה משמעותיים? מה בעצם כל המהות של הזוגיות הזו אם כשאני הכי צריכה הוא לא שם כדי לחגוג איתי ולשמח אותי.?


 


אני לא רוצה לצאת פה פזיזה אבל אני פשוט.. יורד לי ממנו. יורד לי מהקשר הזה. אני יודעת שזה נעשה בתמימות מוחלטת ושהוא באמת לא עשה כלום לאף אחת מעולם. אני יודעת שיש לו 0 ניסיון ברומנטיקה וקשרים רציניים. אבל האמת היא שאין לי כוח לזה. בכלל לא. בא לי פשוט לחתוך ולהיות לבד. זה מה שבא לי. אני מאוכזבת כל כך. לא רק ממנו אלא גם מעצמי. למה אמרתי לעצמי בפירוש שלא אצא עם גבר כזה ובכל זאת אני עושה את זה. למה לגרום לעצמי להיות במקום שלא נוח לי בו?


 


אני לא יודעת מה יקרה אבל הביטחון שלי במערכת היחסים הזאת הולך ומתדרדר. 


עד כאן להיום..


 


לילה טוב בלוג יקר,


נערה מתבגרת


 


(מקווה שתהיה פה שוב בפעם הבאה שאכנס לכאן).

נכתב על ידי -נערה מתבגרת- , 9/1/2018 23:31  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



24,560
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-נערה מתבגרת- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -נערה מתבגרת- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ