לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

-My Diary-


"את חצופה!"- "וגאה בזה."

כינוי:  -נערה מתבגרת-

בת: 27

ICQ: 259854889 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2018    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2018

תאונת דרכים - ה' הציל אותי


אז ככה. לפני יומיים עברתי את תאונת הדרכים הראשונה בחיים שלי. אני מקווה שהיא גם תהיה האחרונה. יותר מדיי שעות על הכבישים.


עייפות, לחץ, עבודה, לימודים, מלגה, טקסי מלגה, הרצאות, שיעורים פרטיים, נסיעות להורים וכו' וכו' וכו'.


 


אז קבלתי במתנה יומיים מחלה. טד שלי, הניסן 2008 המהממת שלי ששרתה אותי כל כך יפה ב4 שנים האחרונות הלכה לעולמה וירדה מהכביש. אני חושבת על זה ותמיד הייתה לי הקשרות לפריטים שהיו ברשותי הרבה שנים. וטד היה הרכב הראשון שלי. עד שדפקתי לו את הצורה וקבלתי טוטלוס מוחלט. חצי שנייה של חוסר ריכוז, הרגל שלי על דוושת הגז והרכב מלפניי בולם בפתאומיות כי לפני חצי שנייה הוא נתן תגז של חיו. אני מסובבת את הראש לוחצת על הברקס ומבינה שהרכב שלי לא הולך לעצור אלא להיכנס חזק ברכב שלפניי. באותן השניות אני בטוחה שאני עומדת למות. אני עוצמת את העיניים חזק (ותוך כדי הרגל שלי על הברקס) ואז בום. כרית האוויר חובטת בפרצוף שלי חזק. הראש שלי עף אחורה ונצמד לכרית הקיטי שהגנה על העורף שלי. סוף סוף עשתה משהו חוץ מלהיות יפה. אני פוקחת את העיניים, לא מאמינה שזה מה שקורה לי. אני בשוק, אני לא מאמינה שאני חייה. כשאני מבינה שאני חייה אני מסתכלת סביבי ורואה את כל העשן והריח השרוף. אני ממהררת לצאת מהרכב ולראות מה קרה לאנשים שהיו ברכב שדפקתי. אני פוגשת בחור ערבי ואת הבן שלו. שלמזלי לא היה ילד קטן. התפללתי שלא היו ילדים ברכב, התפללתי שלא רצחתי אף אחד, התפללתי שהנזק הוא מזערי. ותודה לה' זה נגמר במעיכה קטנה של הרכב שלו ו.. טוטלוס של טד שלי. אני זוכרת כשהחלטתי שאני רוצה לקנות רכב. עבדתי בביטוח ישיר, חסכתי קצת כסף. אני זוכרת שרציתי לנסוע לסלסה, ורציתי לצאת עם חברות וכל פעם משהי אחרת דפקה פרצוף על זה שהיא צריכה להוציא רכב. אני זוכרת את אמא ואבא עושים לי את המוות בשביל לקבל את האוטו. וככה בעצם הבנתי שאני מוכנה להשקיע כסף בשביל לפתור את כל הבעיות האלה. 


 


אז תודה לאל, ששמר עליי. שיצאתי בלי פגע. תודה לה'. תודה תודה תודה אלפיי תודות שזה נגמר רק בזה. כנראה שהייתי צריכה להוריד הילוך. אני לא שמחה על העניין.. בכל זאת, יש לי השתתפות עצמי כלפי צד ג' על סך 1600 שקל. ובנוסף אני לא הולכת לקבל הרבה כסף מחברת הביטוח כי טד היה די ישן. אולי 10 וגם זה בלחץ. והרי איזו טרנטה אצליח למצוא בסכום כזה? ויש לי כל כך הרבה הוצאות עכשיו כשעברתי לדירה משלי. ואני עדיין משלמת תשלומים על החופשה שסגרתי לעצמי בחנוכה. אבל אתה יודע מה בלוג יקר? אני שלמה עם כל הנעשה. ואם הייתי צריכה לקבל את הכאפה הזו - אז שיהיה. אני אתמודד עם הכל. העיקר שה' יהיה לצידי תמיד. שישמור עליי כמו ששמר עד עכשיו. אני מעריכה את החיים עכשיו. למרות שיום לפני ספרתי לחברה כמה אין לי חשק לחיות. 


 


מ' ות' באו לעזור לי. מ' הייתה הראשונה שהתקשרתי אלייה. ידעתי שאני יכולה לסמוך עלייה וכך היה. ת' בעלה עזר לי מאוד. הם הרגיעו אותי, הסבירו לי מה לעשות. גם ר', עם כל זה שדחיתי אותו בא ועזר לי מאוד. אני מודה לו כל כך. לכולם. מזל שיש חברים בעולם הזה. אני זוכרת שעד שהם הגיעו חיכיתי בצד הכביש. בשוק מוחלט. אפילו לא בכיתי. הדמעות הגיעו כשמ' הגיעה וחבקה אותי. לא רציתי להתקשר לאמא ואבא. פחדתי מהתגובה של אמא שלי כל כך. זה הכי הלחיץ אותי בעולם. לא המצב הנפשי שלי. לא כל הכסף שאני הולכת לבזבז בגלל התאונה הזו. הכסף שאין לי. אלא היא. אמא. פחדתי שהיא תתפחלץ. בישרתי לה רק אחרי שנרגעתי ממש וגם זה היה ליד מ'. אני אוהבת את אמא אבל כשאהיה אמא אני ארצה שהבת שלי תתקשר אליי קודם כל. זו תהיה משימה קשה כי גם אני פרנואידית ולחוצה אבל אני אגרום לזה לקרות. אמא נלחצה כמובן צרחה קצת. נתקתי. אחרי שהיא נרגעה התקשרה והקשיבה הפעם כמו שצריך למה שקרה. היא כמובן נתנה לי בראש על זה שאני נהגת לא זהירה ועל זה שהיא ידעה שזה יקרה. והדבר שהרי אף אחד בעולם הזה לא אוהב לשמוע זה - "אמרתי לך!!!!". בכל מקרה נשכתי את השפתיים ונתתי לה לכעוס עליי. אולי כי היא הייתה צריכה את זה ואולי כי זה באמת הגיע לי. 


 


ועכשיו.. עכשיו אני מרגישה שלקחו לי את ידיי ואת רגליי. אין לי רכב ואני בדירה שלי כבר שתי יממות עוד מעט. כל היומיים האחרונים התעסקתי בשיחות טלפון עם גרר, שמאי, ביטוח ישיר וכל הפרוצדורה של מה שצריך. מחר כנראה אקח את הרכב החליפי שלי. אני לא יודעת איך ירגיש לעלות על ההגה. אני מפחדת שתהיה לי טראומה. אבל אין לי ברירה. יש לי מקום עבודה ותפקיד חשוב. ואני הרי חייבת לנהוג מבית ספר לבית ספר כדי ללמד את התלמידים שלי. האמת שהתעגעתי לעבודה שלי. התחרפנתי בבית. וזה מצחיק כי ייחלתי לימים כאלה. היום קמתי מהמיטה ב12 בצהריים ונגעלתי מעצמי. אמא באה לבקר והקימה אותי מהמיטה. 


 


אז אני מקווה הכל יהיה בסדר. סליחה, אני יודעת שהכל יהיה בסדר. 


 


בהמשך אעדכן אותך על הדירה החדשה שלי וקצת על שנת הסטאז' המטורפת שיש לי.


אוהבת אותך בלוג יקר.


 


נערה מתבגרת


 


 

נכתב על ידי -נערה מתבגרת- , 27/12/2018 15:53  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -נערה מתבגרת- ב-8/1/2019 23:59
 





25,497
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-נערה מתבגרת- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -נערה מתבגרת- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ