לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  A-Z.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2017

יום טוב


ראיון מס' 9 כנראה היה עם אנשי בוקר. אני זוכרת שכשרק קבעתי את הראיון הזה ממש רציתי שידחו לשעת בוקר-צהריים, אבל הפקידה התעקשה על שעה שאני מחשיבה בוקר-לפנות בוקר. נו טוב, הסכמתי. רק הלוואי שלא יהיה שם איזה מבחן שיאכל לי את המוח כשרק פקחתי את העיניים לפני שעה. נכנסתי למין חדר ישיבות עם יותר משני אנשים וישבתי במקום הראשון שראיתי למרות שמי יודע איפה המקום הקבוע של המראיין. איכשהו נראה לי הכי אסטרטגי לשבת בראש השולחן, וזה שיעשע את אחד מהמראיינים שלי. מפה לשם, הם דיברו קודם. ככה אני אוהבת את זה. אני לא מתה על לספר על עצמי לפני שהם מספרים על עצמם כי כשהם מספרים על עצמם קודם, אני יודעת במה להתמקד, בדיוק כמו שאת קורות החיים אני מתאימה לפי משרה שאני שולחת אליה. אז סיפרה בחורה אחת, אחר-כך המשיכו אותה החבר'ה האחרים שהיו חמודים, וכשאני אומרת את זה, אני מתכוונת לזה שהם מבינים את המקום ממנו באתי מבחינת זה שיש אקדמיה ויש עבודה וכשאתה באקדמיה אף אחד לא מסביר לך איך נקרא תפקיד X, מה הדרישות שלו וכו'. כשהתחלתי את החיפושים שלי אפילו לא ידעתי מה מילת המפתח שתעזור לי למצוא את מה שמעניין אותי והולם את הכישורים שלי. אז אני חושבת שזה דבר שיאמר לזכותם. מעבר לזה, הם לא היו מראיינים קלאסיים כאלה של "יש דיסטאנס בינך לבינינו". הם היו מצד אחד ענייניים ומצד שני זה היה כמו לספר לחברה שאת בסבב ראיונות. התרשמתי מהם כאנשים ומהמקום. גם התפקיד נראה לי קולע למקום שאליו אני מכוונת. המבחן כלל שאלה שהיא יותר קלה ממה שלמדתי לדעתי, ואני מנסה לפתח את החשיבה האחרת הזאת שנדרשת במבחנים. ז"א, באקדמיה למדתי דברים מורכבים בתוכנה המדוברת. למדתי לחבר על סמך הקשרים ולמדתי תנאים מקוננים ולמדתי קיבוצים וסינונים... ולמעט השיעור הראשון-שני, לא דיברו איתנו על עיסוק באובייקט אחד או שניים, היו מינימום שלושה אובייקטים וזה נחשב סביר ומטה. אממה, במבחנים שמתי לב שהם עפים על הקשרים שבאקדמיה היה לי שימוש מועט בהם, כי להשתמש באופרטורים כגולת הכותרת זה בסיסי, מדי. מכיוון שכשאתה אתה פחות עושה שימוש במשהו, אתה פחות מכיר את הדקויות, זה פחות או יותר מה שהיה עם המבחן הזה, אבל זה עדיין לא אומר אם עברתי או לא והאמת, גם אם לא, אז לשם שינוי, בהשוואה לכל ראיון אחר, היום אני מרגישה שלמדתי משהו שיתרום לי להמשך הדרך, אם זה בחיפושים ואם זה בכתיבת קוד.

בדרך חזרה הביתה ראיתי שתי שיחות שלא נענו. אחת מהן היתה ממשאבי אנוש חיצוניים והשנייה היתה מחברה שהתקשרה כדי לתאם ראיון. לגבי משאבי אנוש הראשונים - הם הציעו איזושהי משרה שהיתה רלוונטית עד לפני כמה שבועות ואיכשהו יום לפני הראיון זה בוטל בגלל איזושהי בעיה שהיתה בחברה. בכל מקרה, הסברתי לבחורה שדיברה איתי שמאז עברו הרבה מים בנהר. 9 ראיונות זה לא הולך ברגל. למדתי מה אני מחפשת טוב-טוב, למדתי גם מה ממש לא. כבר התקבלתי למקומות ופוצצתי חוזים ואם זה הולך להיות עוד ראיון שיוביל בסופו לחוזה, אני לא מתפשרת על שכר X. מבחינתי זה אפילו לא שווה את הנסיון, כי זה גם רחוק יותר מ-BI, גם לא הכי קרוב לי לבית... כשאמרתי לה את השכר שהוצע לי ובגללו פוצצתי חוזה, היא נבהלה מרוב שהוא, אין מילים יפות להגיד את זה, די מביך. ישר היא אמרה "מה פתאום, הם משלמים Y. המשרה היא מאוד רצינית, הם לא מחפשים מישהו שיעשה דברים בסיסיים גם אם מדובר במשרה התחלתית". בתגובה אמרתי לה "מעולה, אז את שולחת לי זימון מהיומן?". היא התקשרה לחברה לבדוק שמבחינת חלון זמנים זה בסדר ותוך פחות מחמש דקות כבר הכל היה מוסדר.

עם כל זה שהולך לי טוב מבחינת זה שאני שומרת על רצף ראיונות (אני כבר שלושה שבועות כמעט כל יום, שלא לומר, כל יום, בראיון אחר), וגם מבחינת הראיונות עצמם (כן התקבלתי לשתי משרות שבסוף סוג של ויתרתי עליהן, ומשאר המקומות מוקדם לדעת תשובה), אני ממש שמחה שהגיע סוף שבוע שבו אני לא צריכה ללמוד למבחן או להגיש למראיין משהו כי בשבוע הבא לא יהיו מבחנים. יש לי את הזמן שלי להיות עם איתי, שאני מקווה שהוא לא מרגיש שאני שוכחת אותו בגלל שאני די שקועה מתוך נחישות בחיפושים אחר עבודה, ויש לי גם משפחה לבלות איתה. אני מודה שאת הקשרים עם החברות קצת זנחתי אבל זה בגלל שכמו שכתבתי בפוסטים קודמים, אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי להנות מבלי לחשוב על ההוצאות שלי ולהן אין בעיה לשבת בבר ולקנות את כל מה שאפשר... כי, לא יודעת למה, כי חלקן עוד סטודנטיות ובשבילן זה לפנק את עצמן על עבודה קשה בלימודים. אישית גם כשהייתי סטודנטית היו לי יותר מדי הוצאות לכסות, גם לימודים, גם דלק, גם חלק מהביטוח... מאז גיל 21 לא הרווחתי שכר שהייתי יכולה להגיד לעצמי "בקטנה, אז קרה בלת"מ, אני עדיין לא קרובה למינוס בשביל לשרוד את זה". ואין לי שום כוונה לנצל את זה שיש לי הורים. כן, הם גב בשבילי, אבל הם לא גב בשביל לממן לי מותרות לדעתי, רק דברים שבאמת צריך, כמו זה שבשנה הראשונה של התואר, נאלצתי להכניס את האוטו למוסך שגבה מאות אלפי שקלים שלא היו לי, כי גם כשעבדתי, כסטודנטית, לא הייתי מרוויחה סכומים כאלה, ובאמצע השנה האחרונה הלפטופ שלי שבק חיים. רק לשלוח אותו לבדיקה עלה אלפים שלא הרווחתי... אבל כל כך לא היה נעים לי לבקש מההורים, ששילמתי מכמעט כלום ממה שהיה בחשבון. לדעתי זו כמעט ההוצאה הכי גדולה שלי בשנה הזאת (מלבד הלימודים), שבסוף לצערי לא השתלמה. נאמר לי שאין טעם לתקן את המחשב. קיבלתי מחשב חילופי שבסוף הפך להיות המחשב שלי וזהו, מאז סמסטר קיץ, בו הפסקתי לעבוד, אני הרבה יותר מחושבת ממה שכבר הייתי, עד שאמצא את העבודה הראשונה שלי בתחום. תחזיקו אצבעות.
נכתב על ידי A-Z. , 9/11/2017 11:25  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לA-Z. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על A-Z. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ