לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על קצה הקרחון

צוואר ומטה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


4/2018


רק תזכירו לי איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר
נכתב על ידי , 25/4/2018 23:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני לא טוב באהבה. מעולם לא הייתה לי את הפרופורציה הנכונה, את ההתנהלות האלגנטית עם הדברים במקומם מבלי להתערב ומבלי לגרוע מקיומם, מבלי לשמור את ידי על העליונה, בלי להשחיר את מילת האזהרה השקופה, בלי להמלט שנייה לפני הסופה.

אני לא טוב באהבה, אמן של אכזבות, מגלומן ונרקומן של מסיבות תה שמוציאות אותי גדול יותר מהדור הקודם. אני לא נשאר אחרי הקליימקס ולא נותן לפחד לחלחל לי ללב, אני מנהל את הבדידות בעזרת אנקדוטות ואוסף נקודות להתלות מעל הגבול האיתן שבין תסביך אלוהות ונסיבות מקלות.

אני לא טוב כמו שהייתי ולא טוב כמו שהייתי יכול, בין אם זה כלום או הכל, בחוף על החול או במדבר הגדול, אין לי שקט לעשות את הדברים נכון, לא עם ספר ולא עם עט נובע שקרים נמלצים, רק לקט של חלומות רצוצים, זולגים מן הלילה ליום ובכוחותיהם האחרונים מזכירים לי

שחלומותיי כבר ראו יום.

אני לא טוב באהבה כי אני לא מתגבר על הביחד, הנצח מעורר בי בעתה ומוחי קודח בהרים של פחד.

הלילות שלי אסורים, הסיגריות הכתיבה והשירים, הכל זועק מרד ובלבול, עומקים שקשה להספיק לסקור, למצות עם הקור ולאפשר לשקט לחדור.

אני לא טוב באהבה כי המילים שלי אוזלות, כי התשוקה שלי מופקרת לכדי בריחות זולות, כי הדמעות פתאום נזכרות לעלות,

כי הידיים נעשות קשות, הנשיקות נושאות המון טינה וחששות, הישבן נעשה אדום מבושות והגרון נעשה עייף מלפצות.

אני לא טוב כי אני לא רע ובכל זאת

 

לו רק יכולתי, ולו לכמה שעות לצאת מעצמי ולהכנס שוב לנעליים הכי צרות שלרגליים הכי ענוגות, לנשק על העקב האצילית ביותר שבלילה היא שלי, ובבוקר במקום אחר, לצוד את הניואנסים הכי קטנים בנרות ולשחרר אותם לחופשי בשדות חפים מכל אשמות

לו רק יכולתי, ולו לכמה שעות

נכתב על ידי , 22/4/2018 19:59  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ע' עשתה כלא שמעה אבל יכולתי להשבע שמשהו התנפץ בתוכה, אם רק היה לה קול על האקורד המוגזם, אולי יכולנו לחלוק ערסל משותף באיזו קרחת יער וציפורים היו שרות את שירן לתוך החשיכה שמשחררת את ליבי. חשיכה המחכה לרקום את עצמה על המטר שבעים הראשונה עם היומן הכי עמוס במילים.

אותה המטר שבעים שתפסע צעד אחורה כשאחרות היו מתאבדות על המטרה ותשא עיניה אל השמיים ולא תעצר בתקרה הקרה, ההיא שתלך כשאצטרך ותלטף כשאתרכך, ותעזוב כשאתלכלך ותעטוף כשאתבונן בה בעיניים אבודות.

ע' עשתה כלא יודעת, אבל אני ידעתי, וכשלאורך כל הדרך אני כל יודע, זה מאבד אותי מאד בקלות. אני לומד הרבה יותר משאני טועה וזה מותיר אותי מאד מחובר לאדמה.

 זה לא המקום בו גדלתי, זה לא מה שזכרתי ולא מה שיעצור לי את הנשימה.

 

נכתב על ידי , 21/4/2018 15:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בן: 24




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לממילא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ממילא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ