לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיפורים מהאינסוף


כלוא ומשוחרר, עצור וחופשי. כלום והכול.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

10/2017

התובנה שמעבר לדלת- פרק 2- החלום


"קייל פינקרטון?"

 

"כן אדוני!"

 

"הפורמליות מיותרת ילדון, ובכלל, אולי עוד מעט באמת תפגוש את אדונך ואז תחוש בושה על שכינית עד היום בני תמותה בתואר אדון"

 

"אתה מאמין באלוהים?"

 

"תקשיב, העובדה שהפורמליות כאן מיותרת אינה מעידה על כך שאנו חברים. הנה הנשק שלך, יש לך כאן גם ערכת ניקוי ורצועה, עכשיו,

  אני בטוח שכבר שמעת זאת מספיק פעמים אך מחובתי לחזור על כך באוזני כל אחד שעובר אצלי, אני לא יודע אם אתה נשוי או

  האם יש לך חברה שם בבית, כך או כך חתיכת המתכת הזו היא עכשיו מערכת היחסים הכי משמעותית שיש לך, תטפל בה טוב,

  תכיר בה כל קימור, תדאג לניקיונה, תשמן אותה ותלמד את כל הנקודות שגורמות לה לפעול.

  אם החברה בבית תתקע לך, מקסימום יכחילו לך הביצים, אם החברה הזאת כאן תתקע, תאבד את החיים, קאפיש?"

 

 "קאפיש..."

 

 איש החימוש צדק, קייל אכן שמע את האנלוגיה הזו מספיק פעמים, מבחינתו היה זה ברור, הוא ממילא הכיר כל קפיץ ופין במערכת שתפס

 כמופלאה, עוד לפני שהתגייס כבר ידע לפרק את הנשק לחלקיו הקטנים ביותר, ידע בדיוק יחס הסולר אל מול הספירט וכיצד לשמן בדיוק במידה

 את המכלולים הנעים של הנשק, הוא שלט בטבלת הבליסטיקה, להיכן לכוון בכל טווח לנקודה הרצויה כדי לפגוע בדיוק היכן שצריך,

 מבחינתו לא הייתה זו חברה חדשה אלא אהבת חייו משכבר הימים, פשוט עם מספר סידורי אחר.

 

 כשהגיע הערב קפץ קייל לעיר רמשטיין הקרובה לבסיס ממנו עתידים הם מחר להמריא לעירק, הפלוגה קיבלה חופש של כמה שעות אחרונות

 בציביליזציה וקייל ניצל את הזמן לארוחת קאנטאקי אחרונה, מנסה לעמוד על ההבדלים בין הסניף הגרמני לזה שקרוב לביתו.

 רוב החברה בפלוגה נסעו לפרנקפורט שם לפי האגדה יש בחורות קלות להשגה,

 ואם בכל זאת מתקשים אז דיוקן של נשיא אמריקאי על נייר כותנה ירוק כבר יעשה את העבודה קלה מאין כמוה.

 

 את קייל כל זה לא עניין ואחרי שסעד את נפשו בטיגון עמוק שקע בשינה, לחלום שהגיע בהמשך לא ציפה כלל וכלל.

 הוא והופ נמצאים בבית פקח השמורה שעל שפת האגם, לא רחוק מבית שניהם, הוא מסתכל בעיניה, בוהה בכל משיכת מכחול שצבעה את עיניה

 הכחולות אפורות כסערה מושלמת המערבבת את האוקיינוס עם ענני הסערה שמעליו,

 הוא החל לגעת בכל הנקודות הסודיות בגופה שידע שיגרמו לה להתפתל בעונג, הוא ליטף את שערה האדום, הגלי, הגולש כאילו נצרף

 בכבשן לוהט לכדי יצירה אחת מושלמת, משתף אותה בשמות שנתן לכל שערה בודדת בראשה, הוא ידע לזהות כל שערה בראשה בשמה,

 לפעמים היו מעבירים כך שעות...

 

 החלום נקטע באיבו וקייל התעורר למשמע חבריו לפלוגה שבדיוק חזרו מהבילוי, נוכח בעובדה שהופ כבר רחוקה ממנו שנים אחורה ואוקיינוס

 אטלנטי אחד מערבה. יותר משהטרידה אותו התופת הצפויה לו החל ממחר, טרדה את נשמתו העובדה שהופ שבה וצפה לתודעתו, את הופ הכיר

 כשהגיעה לעיר לאחר מסע שליחות ארוך של אביה שהתפרס על שלל מיקומים בגלובוס, אביה היה פסיכולוג בצי וכשכזה נדד יחד עם משפחתו

 עד אשר סיים את תפקידו והשלים את המחקר שלו על המבנה הנפשי הדרוש לשירות ממושך ומבודד על ספינות וצוללות הצי.

 בהיותו איש הצבא היחיד שהכיר באיזורו, נמשך קייל לבית המילמנים אוטומטית,

 אדיש לגמרי בתחילה להופ שמצידה הייתה הכל מלבד אדישה לנוכחותו

 של קייל, היא ייחלה לבחור(עד כמה שאפשר לכנות נער בן 14 בחור..) כמוהו לפחות כפי שייחלה סוף סוף ליציבות.

 

 לאחר שהבין קייל שמלבד תיאורי בסיסי הצי ברחבי העולם לא ישאב שום מידע מרגש או תיאורי קרבות מסמרי שיער להם ייחל, החל גם הוא

 לגלות עניין בהופ, טבעי שזה התחיל בדיוק כשהטבע החל להפעיל את אותותיו בגופה של הופ והפך אותה לנערה שאיש לא יכל

 להתעלם מנוכחותה הנפלאה, יותר מכל אהבו להסתובב בחוותו של קורנליוס הזקן שכבר לא עמד לו הכוח לטפל בחיות המשק שלו,

 יחד היו מאכילים, מנקים, מברישים את פרוותם ומבערים מטפילים את הסוסים, הפרדות והחמורים, את שאר חיות המשק המניבות מכר

  כבר קורנליוס הזקן.

 

  ידידות נפש וחברות מופלאה זו הייתה... אך לכולם היה ניכר עד כמה הופ רוצה הרבה יותר מזה, מנסה תמיד לנער את קייל מחלומות המלחמה

  ומסירות הנפש בעבור ערכים ואידיאלים שלה עצמה היה קשה לקבל, כזו הייתה הופ, נדידתה בעקבות כלי המשחית וחוסר היציבות שנלווה לכך

  תרמו רבות לעיצוב עולמה הפנימי ולבגרותה שנדמה כי הפציעה בטרם עת.

  כשהיו בני 16 מצאו בקבוק יין בבקתת השומר לשם נסעו באופניהם לא פעם, אחרי שרוקנו את תוכנו התחילו להשתעשע בעתידם המשותף,

  על לימודי הווטרינריה, על הקמת חווה משלהם, שוכבים אחת לצד השני אוחזים ידיים.

  כל זה נשכח ביום המחרת כשקייל חזר לאותן שאיפות ישנות כשהחלו כשתרגם את המשמעות שניבטה מדיוקנו של דודו ומהדגל זרוע הכוכבים,

  לא מודע לרעש הניפוץ האיום שעלה מליבה של הופ כשהתחוור לה שחלומות בהקיץ כה נפלאים בהשראת

  12 אחוז אלכוהול בנפח נשכחו כל כך מהר.

 

  כשהגיש את המסמכים לצי כדי להתקבל לנחתים הכל נגמר, הופ איבדה כל תקווה לגבי עתידה המשותף עם קייל, כל זאת בלי

  לשדר לו את זה, הוא ממילא לא היה מבין , לא הבין גם כשאמרה לו שהיא נוסעת ללמוד לימודים וטרינריים במזרח המדינה,

   אולי לא רצה להבין, אולי לא היה איכפת לו כלל.

 

  "פינקרטון, אתה חיוור כמו סיד! על מה חלמת? על המטען הראשון מתחת להאמבי? חחחח פינקרטון, אמרתי לך שהיית צריך לבוא

    איתנו לפרנקפורט, אווה שם הייתה מסדרת לך את הבליסטיקה טוב טוב..."

 

    קייל הזדקף, התיר את רצועת הנשק שהייתה קשורה לרגלו, הוציא את ערכת כלי הניקוי והחל לפרק את נשקו לגורמים, אפילו בלי להביט בו,

    והחל לנקותו ביסודיות שתמיד היוותה דוגמה לשאר חבריו בפלוגה, הוא היישר מבטו לחבריו,

 

   "חברים, החל ממחר אנחנו הולכים לכתוב עוד פרק בספר התהילה הנצחי של החיל, נאמן תמיד!"

 

     "נאמן תמיד!"  שאגו לעברו בחזרה חבריו.

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 13/10/2017 21:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סיפורים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לvadi doron אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על vadi doron ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ