לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תהא נשמתי צרורה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2018

זה לא פוסט מעניין


מה אגיד לכם. שום דבר לא השתנה ב2018. לאוכל יש את אותו הטעם, השיערות ברגליים שלי עדיין צומחות להן במהירות בזק והאנושות, למרבה הצער, עודנה קיימת. לעזאזל, אפילו ישרא נשאר כשהיה, שלזה דווקא יש יתרונות מסוימים - אני יכולה להמשיך להתמרמר באופן חופשי.

 

חזרתי לעסקי הטינדר/באמבל/קיופיד. כל הגברים עדיין מטונפים.

 

לא עשיתי סקס כבר שלושה חודשים. ליצר הבריא שלום, הצעצועים עושים את עבודתם נאמנה. זו האינטימיות והחיבוק שחסרים עד מאד, מישהו שיגיד לי בוקר טוב וישאל איך היה לי בעבודה. כמו שחברתי הטובה אוהבת לומר: בן לא אדם צריך יותר מפייסל, תותים ומישהו שיחבק אותו בלילה.

 

אבל גם תותים אין לי, בעיקר מתוך עצלנות וחוסר חשק אדיר לצאת מהמיטה, להתניע את הרכב ולנסוע רגע לסופר. אגב, להיפגש עם זר מפוקפק בסמטה אפלולית בקצה השני של העיר, אין לי שום בעיה כמובן. לא שזה עוזר לי, הרי לא עישנתי כבר כמה ימים רק כי אין לי כוח להביא את עצמי לכדי גלגול ג'וינט. אז מה אם זה לוקח שניה ורבע...

 

לפני כמה ימים הברזתי מהלימודים (פושעת) וטיילתי לי בתל אביב. נכנסתי לחנות ספרים שאני מכירה ואוהבת, הסתובבתי בה בערך חצי שעה ובחרתי ספר שהיה נראה לי מעניין. לאחר מכן הלכתי לבית קפה קרוב, ישבתי על כוס תה עם נענע וקראתי מהספר שזה עתה רכשתי במשך קרוב לשעתיים. היה לי סמול טוק חביב עם המלצרית ובעיני רוחי הייתי מאד מגניבה ומעניינת, לפחות כך היא נתנה לי להרגיש. חוץ מזה, הספר באמת ריתק אותי אליו והייתי מרוכזת אך ורק בו, על אף כל הרעש שמסביב וחרף הגשם והקור. היה בזה אסקפיזם נפלא. בעבר חשתי מבוכה גדולה לשבת לבדי בבתי קפה/מסעדות למיניהן, כיום זה מרגיש לי מאד טבעי ונכון. אני עדיין מחפשת את האומץ לשבת לבד על בר כלשהו ולספוג לגמרי את האווירה בלי לחשוש כל הזמן שמא ירחמו עלי או ילעגו לי. זה הרי לא באמת קורה. כשאני רואה אנשים יושבים לבד בברים, אני בעיקר חשה הערצה כלפיהם.

גם זה יגיע. אני מתאהבת בהתנסויות הקטנות האלו. כשאני מזהה הזדמנות להתנסות, אני לוקחת אותה. לא מתכננת אף פעם. באמצעות הפרקטיקה הנ"ל תירגלתי, בצעדי תינוק זעירים וזהירים, את הפלירט, הדיבור הממולח, השפה הגבוהה שאני נהנית להשתמש בה בשיחות חולין. למדתי כיצד להציג את עצמי לאנשים, באופן המדויק שבו אני רוצה שהם יראו אותי. זה משחק שהוא נעים לי ומאתגר אותי. כי אם יש לי יתרון מסוים על פני רוב האנשים, הוא בוודאי במילים, במבע, באינטליגנציה הרגשית. אין לי אפשרות אמיתית להציג את עצמי כך באפליקציות מפאת הגבלות המדיום הברורות. אם וכאשר אינטרקציה כלשהי מגיעה לפגישה ונשברים כל המסכים החוצצים, אני זוכה לגבות המורמות בתמיהה ולאמירות בסגנון "לא תיארתי לעצמי שאת כזאת."

נכתב על ידי מוֹנְט-בְּלַאן , 3/1/2018 01:57  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  מוֹנְט-בְּלַאן

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוֹנְט-בְּלַאן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוֹנְט-בְּלַאן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ