לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

תהא נשמתי צרורה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2018

למה מישל


שוב אני מוצאת את עצמי קוראת את 'החלקיקים האלמנטריים' וכמו תמיד מתעורר בי החשק לעלות על המטוס הראשון לפריז, לשבת בבתי קפה קטנים, לעשות עיניים לגברים מאפירים ולכתוב שירים על פואה גרה. מאד הייתי רוצה להיכנע לתכתיביי הפופולריות ולתעב בנפשי ובגופי את וולבק, אך איני מסוגלת, לא רק כי אחוז גדול מהפרנקופיליות שבי שמור לו אלא גם כי, בעיניי לפחות, יש בו משהו מאד מעורר חמלה - בדיוק כמו הדמויות שלו. צרפתים, אם נודה על האמת, הם עם מעצבן ומגוחך, ו-וולבק לא רק מודע לעניין כי אם משקף אותו בבוטות אגרסיבית ועם הרבה, הרבה ביקורת, בעיקר עצמית. אחרי הכל, אנושיות מעניינת דווקא בצדדיה הפחות אסתטיים, בדפוסיה היצריים, האפלוליים, האמוציונליים ביותר - והנה ספרים המבצעים רנטגן לאדם שחינכו אותו לשמור הכל בפנים, להיות צבוע כלפי העולם; כשמראים לך מי אתה באמת לעומת מה שאתה מנסה להיות, האנטיגוניזם עולה והתקפת הנגד יוצאת לדרך. וולבק מבין את השנאה כלפיו ומברך אותה, מאחר ועצם קיומה מהווה אישור עבורו - נעשה כאן משהו נכון.
נכתב על ידי מוֹנְט-בְּלַאן , 19/7/2018 02:10  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד לבטים על אקדמיה


כל השנה האחרונה הייתי מקובעת על אונ' תל אביב בעיקר משום שרוב חבריי הטובים שם. לא טרחתי לבדוק אוניברסיטאות אחרות כלל, כי כל אוניברסיטה אחרת תדרוש ממני מעבר למקומות שאני בכלל, בכלל לא מכירה, ועוד לבד.

אמש עישנתי פייסל וכהרגלי התחלתי להרהר. יש לי מעין קיבעון מחשבתי שמשפיע על חיי בשלל אספקטים. כמו, נגיד, שלא ביקרתי בהרבה מקומות בחו"ל אבל כן טסתי כמה פעמים טובות לאותו מקום מתוך בחירה מודעת וחופשית, סתם כי אני יודעת שזה מקום שאני אוהבת, מכירה וקל לי להסתדר בו. או לחפש את האקס בכל בחור, לפסול אנשים מראש ולהתפלא למה לא הולך לי במערכות יחסים. או ללכת כל פעם לאותה מסעדה ולהזמין את אותה המנה שאני מזמינה תמיד, גם אם יש טובות ממנה. או להימנע מיציאה מאיזור חיוג 03 כי מה כבר יש לפריפריה להציע לי. פתאום הבנתי שלא פלא שכל החיים שלי תקועים. אני נשארת איפה שנוח ולא איפה שמרגש, כיף וחיוני.

 

התחלתי לברר על אוניברסיטאות, שכ"דים, השוואות בין מחלקות וחוגים, שילובים אפשריים, תנאי קבלה וכו'. שתי אוניברסיטאות תפסו אותי - חיפה ובן גוריון. לכל אחת יתרונות וחסרונות, אך שורה תחתונה שתיהן מספקות לי את מה שאני רוצה - מרחק, שכ"ד זול וחוגים איכותיים.

חיפה היא עיר שביקרתי בה הרבה פעמים, גם כילדה וגם כבוגרת, ואם להתעלם מהעובדה שהיא הררית ומזוהמת, היא בעיני עיר אידיאלית לחלוטין. הבעיה היא שרוב המשפחה שלי, מהצד הרע, מקובצת בה ובסביבתה. ברור לי שזה עשוי לפעול לרעתי, כי, טוב, הם עלוקות מוצצות דם ואנרגיה. בלשון המעטה. החוגים באונירסיטה איכותיים, תנאי הקבלה נוקשים יחסית לשאר האוניברסיטאות, לפחות בהומניים.

בב"ש מעולם לא ביקרתי. זכורה לי איזו פעם אחת בצבא שבה קניתי סלט בארומה באיזשהו קניון הקרוב לתחנה המרכזית, או לרכבת, אני כבר לא זוכרת למה לעזאזל הייתי שם ואיפה בדיוק. אין לי מושג קלוש על ב"ש כעיר, חוץ מזה שיש בה את הפורום וטונות של סטודנטים. אך כל מי שהתייעצתי איתו על לימודי ספרות אמר "בן גוריון" ללא שום היסוס והקורסים אכן מפתים והסגל נשמע מופלא. נקודת אור נוספת: ממוצע הבגרויות שלי מספיק כדי להתקבל ואין לי צורך בציון הפסיכומטרי. (לא שזה משנה, כי כבר עשיתי, אבל לפחות עכשיו אני לא בלחץ על הציון).

 

נטיית הלב כרגע היא לכיוון דרום. אני יודעת, פחות או יותר, מה חיפה מזמנת לי, לטוב ולרע. אין לי מושג מה הולך בפאקינג באר שבע, אבל בא לי לנסות את מזלי שם. זה מפחיד אותי רצח אך גם מרגש. אולי האווירה הסטודנטיאלית ומצוקת הפריפריה תזיז לי משהו בלב הפלצני שלי ומי יודע, אולי יהיה לי כיף. קצת.

נכתב על ידי מוֹנְט-בְּלַאן , 16/7/2018 20:51  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על פסיכומטרי וסיגריות


השבוע ניגשתי לראשונה לבחינה הפסיכומטרית ואני מרגישה כמעט סחית.

 

אני לא יודעת לאיזה ציון לצפות, וכאן זה המקום לציין ללא כחל ושרק ובלי שמץ של בושה שלא למדתי. בכלל. דווקא כן תיכננתי ללמוד, רק שלא הצלחתי למצוא את תעצומות הנפש הדרושות לכך. אני לא זקוקה לציון גבוה במיוחד ועל כן העדפתי שלא להשקיע סכום חסר פרופורציות על קורס ואני עדיין עומדת על כך שזה לגמרי מיותר (מכירה בחור לא מבריק במיוחד שלמד לבד והוציא 730), אבל אני חושבת שלקראת המועד הבא אליו אגש אשקיע לפחות כמה מאות שקלים על מורה פרטי כדי להבין מה בדיוק נדרש ממני כדי לצלוח את המבחן הזה בציון של קצת פחות מהממוצע הכללי. עם כל היהירות שבי והתחושה הטובה שבה יצאתי מהמבחן, אני לא בונה על תוצאותיו ומכינה את עצמי נפשית למועד שיתרחש בדצמבר, אלא אם אפתיע את עצמי בגדול ואוציא את הציון הנדרש כדי להתחיל את התואר הנחשק שלי.

הייתי מבסוטה מאד על החיבור שלי, אם כי אין לי מושג מה הדרישות והאם יש כללים מנחים מדויקים לכתיבת חיבור בפסיכומטרי, אבל אני בטוחה שהוא יצא ברמה גבוהה. זה לא מתבטא בבלוג, כי אני כותבת כאן כמו שאני מדברת, אבל כתיבה זה לגמרי הצד החזק והחד שלי ופנפנתי שם הרבה מאד מילים גבוהות, ביטויים, משחקי מילים ורפרנסים שפוגשים רק בטורים פלצניים במוסף 'הארץ'. מה שאולי גרע מאיכותו של החיבור שלי היא העובדה שלא היה לי מספיק זמן לסגור אותו כמו שצריך ולעשות הגהה לכל החלק האחרון, אבל כולי תקווה שזה לא יוריד לי הרבה נקודות. בכלל, אין לי מושג עד כמה החיבוק תופס נפח בציון הכללי אך היה נחמד לפתוח את המבחן בהרגשה שצלחתי לפחות משהו אחד.

החלק הכמותי, שחששתי ממנו הכי הרבה, עבר חלק. לפחות כך זה הרגיש. אני מניחה שישנו קשר לעובדה שלא טרחתי בו כלל ופשוט ניחשתי את כולו בזלזול מופגן לכל מה שכלול בתחום דעת המתמטיקה, אם כי לא באמת מדובר ברמה מורכבת במיוחד, אך העדפתי במכוון להקדיש את רוב האנרגיות שלי לחלקים של המבחן בהם יש לי מושג כלשהו, קרי עברית ואנגלית. באנגלית באמת הופתעתי לטובה. מכיתה ג' ועד ח' נלחמתי בשיניים על השפה הזאת, בעיקר בגלל מורים מאד גרועים שעברתי. בסוף הבנתי שאני פשוט צריכה ללמד את עצמי וכך היה. ישבתי שעות על לירקס של שירים שאהבתי ותרגמתי אותם; צפיתי בסדרות וסרטים ללא תרגום; העברתי שיחות ארוכות במיילים עם חברים וירטואליים מעבר לים. לא עניינו אותי הציונים, רציתי לדעת אנגלית בכל ליבי, והייתי מתוסכלת מאד שאף מורה לא הצליח ללמד אותי את השפה. בשנה האחרונה של החטיבה כבר השתפרתי פלאים ובתיכון עברתי אוטומטית לכיתת החמש יחידות, זה הישג קטן שאני זוקפת לעצמי ולעצמי בלבד. אז אולי אני לא מדברת שוטף והגראמר שלי לא מדויק, אבל אוצר המילים שלי מרשים וזה בא לידי ביטוי בפסיכומטרי. אני לגמרי מרוצה.

 

הסיגריה שאחרי הפסיכומטרי הייתה אלוהית. אני אוהבת לעשן (כן, לא רק סמים) ואני מעריכה מאד סיגריות שמגיעות בתזמונים נכונים, כמו סיגריה של אחרי קקי, או סקס, או ארוחה טובה ממש. אבל אני נשבעת שזו שהגיעה אחרי הפסיכומטרי התעלתה על כולן. חמש שעות של ישיבה באודיטוריום עם עוד שבעים סחים שמנסים להספיק כמה שיותר שאלות בעשרים דקות עשו את שלהן. יצאתי מהמבנה האפור והמבחיל ומיהרתי לכיוון היציאה תוך כדי גלגול מיומן של סיגריה דקיקה, התיישבתי על ספסל מוצל וכל שנותר לי היה להתריס בפני שערי האקדמיה עם צחנת ניקוטין ממכרת, מוכרת, שפותרת בעיות ברומו של עולם. אני לא בזה לדיסציפלינה, אבל אם הדיסציפלינה היא הכוסית הנחשקת של השכבה, אז אני החנונית היפה עם המבט הנוגה בקטע לא מודע, כך שלעולם לא תתקיים בינינו איזושהי נקודת השקה, אלא אם כן היא תבקש פתאום סיגריה אחרי מבחן ואני נחמדה מדי בשביל לסרב ולהגיד לה שזו בדיוק האחרונה שבחפיסה.

נכתב על ידי מוֹנְט-בְּלַאן , 7/7/2018 15:19  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  מוֹנְט-בְּלַאן

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוֹנְט-בְּלַאן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוֹנְט-בְּלַאן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ