לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כשאין אף אדם שרוצה לשמוע אותי אכתוב כאן עבורך נעמה... האחת שאולי היתה ואולי תהיה ואולי רוצה לקרוא מה שיש לי על הלב

Avatarכינוי: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2017    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

6/2017

אהבה אחרת


להיות איתה זה להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם.

להיות איתה טורף לך את כל הקלפים.

להיות איתה זה להרגיש ולא לדעת מה היא מרגישה,איפה זה פוגש אותה...

להיות איתה זה להרגיש טוב אבל להבין שהפעם אתה לא יכול לרוץ.

להיות איתה זה שיעור באהבה שאני לא מכיר.

אני אדם שנקשר מהר.

את זה לא אוכל לשנות.

היום אמרתי לה...זה לא הפריע לה.

לא העמידה אותי במקום,לא נזפה בי והכי חשוב... לא אמרה: "איך אתה יכול להרגיש אם אתה מכיר אותי כל כך מעט זמן".

סוף סוף בלי שום שיפוט.

לא התחייבה לשום דבר,חייכה וקיבלה אותי ואת מה שאמרתי.

אני חושב שאני צריך לשמוח אז אני קצת שמח.

תחושת הבטחון תגיע אולי בהמשך כשהקשר בינינו יעמיק.

אסור לי ללחוץ ולקלקל ואני עושה מאמץ להתקדם בקצב שלה שנראה לי שהוא איטי.

שני חברים שלי שדיברו איתי היום היו מאוד נחרצים: "אתה צריך להכות בברזל בעודו חם".

לא חושב שהם מבינים.

אולי אני טועה אבל העניין הוא שהקצב האיטי קצת מתאים גם לי.

ברור שאני עוד מאמין באהבה ומחפש אהבה

אבל הפעם אני לא מחפש אהבה מתפרצת שעלולה להתנדף באותה מהירות שהיא מתפרצת.

"אהבה,פתאום היא מתפרצת" שר דניאל סולומון.

ואני אומר שאהבה מתפרצת עלולה גם להעלם מהר.

"אהבה,הולכת וגדלה..אהבה שמטפחים יחד..."

אהבה כזו מתאימה לי יותר היום למרות שהלב שלי תמיד ירוץ קדימה ואני מבין את זה.

השנה למדתי כמה גבולות בכל מיני נושאים.

קצת איפוק בתחום הכספי כי כסף אין(ואין עבודה).

קצת איפוק בנושאי אוכל(נושא  שאני לומד דרך שומרי משקל).

ועכשיו קצת איפוק ברגשות.

זה אומר לא להציק לה בהשתפכויות רגשית...כן לתת תשומת לב.

כל כך הרבה דחיות עברתי השנה שאני זקוק אולי יותר מתמיד להרגשה שאדם יבחר מרצונו לאהוב אותי.

זקוק להאמין שזה עדיין אפשרי.

וזה שווה את הסבלנות.

ואותה אני תופס כמו מתנה שקיבלתי...מתנה של אושר.

אישה עם יכולת מופלאה לגרום אושר,לתת מעצמה...כאילו שללב שלה בכלל אין גבולות.

אישה כזו עבורי זו תחושה שאני זוכה במיליון דולר.

זה שווה את הספונטניות שלה שלפעמים מבלבלת אותי ושווה את האנרגיות הגבוהות.

הילדה שבתוך הלב שלה זו ילדה שמפיחה חיים גם בי וזה מרגיש נהדר.

הכל עדיין התחלתי מאוד אבל התחושות והמחשבות מאוד חזקות.

מוזר לי איך בעיתוי כל כך גרוע היא נכנסה לחיי.

אולי שיעור חשוב על נתינה,על קבלה וגם על זה שאני עוד רלוונטי...שאפשר לאהוב אותי.

עברו כמה שעות מאז שראיתי אותה ואני כבר מתגעגע.

השגרה תרגיע את הגעגועים.

בינתיים כנראה שאני צריך להגיד תודה על מה שיש.

נחכה לבאות...
נכתב על ידי , 10/6/2017 21:09  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מבלבל מרגע לרגע


שלום נעמה,

רקדנו הערב...הייתי בעננים.

לא מסוגל להסביר לעצמי מה יש שם בחיבור בינינו אבל רק כשאני איתה אני מרגיש שאני ממש אוהב את עצמי.

היא כאילו מצליחה להאיר בי צדדים שאני אוהב בעצמי.

דרך העיניים שלה אני רואה זאב שאני מסוגל לאהוב.

לאן זה הולך מכאן?

אנחנו נהנים יחד זה ברור.

אבל אם אנחנו לא עושים תיאום ציפיות מישהו עלול לצאת מאוכזב.

סביר להניח שמאוכזב יהיה אני.

זה כמעט תמיד אני...

קל לצפות כשזה מתחיל טוב.

וזה המקום שבו אני לא אוהב להיות.

לחוסר ודאות יש יתרונות וחסרונות.

היתרון המשמעותי הוא שמה שאתה לא יודע לא יכול לפגוע בך.

החסרון המשמעותי הוא שאתה עלול להפסיד משהו טוב ממש.

במצב הנוכחי שלי עוד לא החלטתי מה מפחיד אותי יותר.

לטפס איתה גבוה ואז להתרסק ברגע שאבין שהרגשות לא הדדיים.

או לתפוס אומץ,לשים את הדברים על השולחן ואז אולי יסתיים מהר מדי מה שעוד לא התחיל.

מה אני יותר.... מפחד מהרע מהטוב.... מפחד מאכזבה,מפחד לאבד את המעט שיש.

זה כנראה זה....

אחרי כל כך הרבה חוויות דחיה הפחד לחזור אל הכלום הוא הגדול ביותר.

אני כאילו נאחז בציפורניים במעט שיש לי איתה למרות שאני כל כך רוצה יותר.

זה לא חייב להיות משהו טוטאלי....זוגיות מחייבת,כובלת...לא יודע אם יש לי את המשאבים הנפשיים לזה כרגע.

אבל אם לפחות הייתי במצב שאוכל לקבל ממנה את החום הרגשי שכל כך חסר לי.

אני רוקד איתה ורק מנסה להישאר מחובק עוד קצת....לא לעזוב....לחוש בחום האנושי הזה שאני כל כך זקוק לו.

האם נכון להשאיר את הדברים באויר.

מעולם לא ידעתי לקרוא אנשים.

גם אותה אני לא יודע לקרוא.

האם זו חיבה בעיניה או שיש שם משהו מעבר.

מצד אחד היא מתארת שהיא מחפשת בן זוג דומה לי.

מצד שני היא מתייחסת אלי כחמוד.

האם זו מבוכה...האם זו ידידות והמחשבות שלה אחרות.

אולי יש הססנות גם אצלה.

אולי גם היא לא בטוחה.

הלוואי וידעתי אם נוכל לתת אחד לשני את מה שאנחנו צריכים.

אותה אינטימיות רגשית.

כמה שאני מייחל לה.

כמה שהיא חסרה לי.

לחבק,להיצמד...לא להרפות.

וזהו?

בשלב הזה יכולתי להסתפק גם בזה.

הזמן כרגיל יקהה את הסערה הרגשית שאני עובר עכשיו.

אחשוב עליה במשך השבוע הזה אבל כדי שהקשר בינינו יעלה שלב צריכים לקרות דברים אחרים.

הייתי רוצה.

בזהירות אמנם כי אני עדיין חושש מאוד אבל כן....הידיעה ששני אנשים יכולים לגרום אחד לשני אושר.

לא היה לי את זה מזמן אז ברור שאני רוצה.

לא לאהוב זו לא הבעיה.

נקשרתי אליה כמעט מיד ומרגע לרגע הרגשות שלי אליה רק מתחזקות.

לאהוב זה החלק הקל.

האתגר הוא להיות מחוייב לאושר שלה.

לרצות ולהצליח לעשות אותה מאושרת,לגרום לה לחייך.

זה האתגר!!

לעשות את הדברים בלי תחושת הקרבה אלא בצורה טבעית מתוך אהבה וחיבור בין אנשים.

נראה....

אני מודה שרציתי שהערב הזה יגמר אחרת אבל מוכרחים לתת לדברים את הקצב שלהם ולא לנסות בכוח לזרז.

אני צריך להתאפס.

אם תוכלי לפחות להתפלל בשבילי שתהיה לי אכזבה אחת פחות נעמה...

זה יעזור לי מאוד


נכתב על ידי , 3/6/2017 01:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





81
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזאביק1970 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זאביק1970 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2019 © נענע 10 בע"מ