לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חצי האי שלי

חצי האי סיני - סיפורים, חוויות, מסעות ואפשרויות


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2018

הצ'ארם של שארם


כשהייתי בשארם א-שייח' הייתי קצין. זה היה בסוף שנות השישים הפרועות והמכריעות. כזה אחד מדופלם, עם בדל בצד הפה ושערות על החזה. חביב הנשים, והגברים... סבלו אותי. יחד נלחמנו בעוז ובגבורה כי האמנו שזה שלנו, למרות שעל מה כבר ניתן לומר שהוא שלנו בימים אלה, הרי אחרי שלושה ימים ממילא נאלצנו לסגת מחצי האי.


תמיד שבתי אליה. אחרי שהתחתנתי, עם הילדים, עם החברים לחטיבה ושוב עם האישה. הקסם שהילך עליי המקום נמצא בקופסה קטנה של רגשות מיוחדים שאני שומר לי בצד לימים קשים. מסוג הדברים הנדירים האלה שאתה חושש לאבד איזה חלקיק מהם במרוצת השנים. ושוכחים, כולנו יודעים.


בני הגדול מכיר היטב כל חושה בסיני. בכל פעם שנסע לשם חזר עם סיפורי דיג, צלילה וחושות חדשות. גם בני האמצעי וביתי הקטנה טיילו בחצי האי לאורכו ולרוחבו, על אף החשש בתקופות מסוימות שמא משהו יקרה על רקע כזה או אחר. סיגל ואני הקפדנו להעביר להם מסר חשוב אחד בנושא: אנחנו לא מפחדים, אנחנו אוהבים. אבל לא תמיד הרגשתי כך, זה לא היה אותו הדבר עבורי בשירות הסדיר ולאחר מכן כשנשארתי בקבע. סיגל היתה מרגיעה אותי לפעמים, אומרת לי שהפעם הם לוקחים מלון בסיני, קצת הפסקה מהחושות הפרוצות. עזוב אותך, אודי, תן להם לצאת. כך היתה אומרת. טוב, גבר צריך אישה, היא נותנת לו את האיזון הנכון. נעזוב את זה שרובן מוציאות אותנו מהכלים אבל סיגל יודעת להחזיק אותי, ושלא תחשבו, אני לא פחות טוב ממנה בעניין הזה. גם אישה זקוקה לגבר, הוא מאזן אותה בדרכו שלו.


חושות או מלונות בסיני, בשבילי בכל הסיפור הגדול והמורכב הזה יש מקום אחד ממכר שאני לא יכול לשכוח, והמקום הזה הוא שארם א-שייח. אני זוכר את הדגים הטריים ומתקני הצלייה הגדולים, את ניחוחות העיר והנמל, את הפועלים העייפים והחתולים השבעים. הייתי יושב ושותה קפה בכל פינה.


שארם היום מהווה מזכרת יפהפייה מנחלת ימי העבר תוך שהיא מפנה את פניה אל העתיד ולא מפסיקה להתפתח. הקסם שלה היה שונה בסוף שנות השישים, תחילת שנות השבעים, כמו קסמם של מקומות רבים אחרים, ובשנות השמונים והתשעים וכן הלאה. ביקרתי בה מספר פעמים בכל עשור שחלף, ובזכותה אף נכנסתי לעסק הזה שנקרא "צלילה". גם את שלושת ילדיי לקחתי עמי לצלילות בכל מקום אפשרי, חוויתי איתם רגעים בלתי נשכחים כאבא שריככו עם השנים את הזכרונות הכואבים מהמלחמות והיטו את הכף לטובת האופטימיות והשלווה שחיפשתי כל חיי. אני מרגיש קשר למקום כמעט כמו שאני מרגיש כלפי העיר שבה נולדתי, הרצליה.


בכל שנה שעוברת אני מנסה לתפוס עוד חלק באיזור שאולי פספסתי, והמשימה הזו הופכת לקשה יותר ויותר - אני מכיר אותו כמו את כף ידי. בחיי שאם לא הייתי נהנה כל כך מהחיים בפנסיה אולי הייתי מעז לעסוק בהדרכת מבקרים בעיר.


הו, שארם, עוד אשוב אלייך.

 

נכתב על ידי tomy1990 , 17/10/2018 09:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  tomy1990

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: טיולים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtomy1990 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tomy1990 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2018 © נענע 10 בע"מ