לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  ג'ון האם

בן: 28





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


5/2017

הייאוש, התקווה.


הייאוש עומד עם מבט חמור סבר: "אתה כשלון. אתה מבזבז יותר מידי זמן מול המחשב במקום לעשות משהו כדי להרגיש בן אדם בוגר. אין לך אחריות אישית וההחלטות שלך תמוהות".

 

התקווה עומדת שם בשקט, כמו רוח חרישית היא לוחשת: "יש לך בחירה. עוד החלטה נכונה קטנה ועוד אחת ולאט לאט אתה נהיה מי שתמיד רצית להיות. אפשר ללמוד מטעויות וניתן להשתנות, העתיד מזהיר".

 

אני יכול.

נכתב על ידי ג'ון האם , 18/5/2017 06:35  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אושר אפשרי?


מה חסר לי בחיים שאם יהיה לי את זה אהיה מאושר?


הפסיכולוג שאל אותי לפני ארבע שנים. זאת שאלת מפתח בחיים, כי אושר הוא לא דבר אמיתי. אושר הוא מרדף אחרי משהו שלא קיים. אבל המרדף זה הכיף. התקווה שיש טוב מעבר לפינה. ההכנות לחופשה באירופה והזכרונות ממנה יותר נחמדים מהחופשה עצמה. ולהיות עם אנשים. לדעת שאתה מוסיף משהו לחיים שלהם, שהם מעריכים משהו בי, למרות שאני לא סטנדרטי, למרות שיש את הרגעים שבהם אני מרגיש כמו הילד הדחוי בבית הספר, אבל יש אנשים ששמחים לבלות איתי מידי פעם או לדבר בטלפון והם נכס. הם החיים שלי. 


כשאני אתחתן. עניתי לו. והוא הסכים. הוא אמר שבעיות רבות נפתרות אחרי החתונה. אבל בשביל זה צריך כסף. צריך קריירה. וכחרדי לשעבר שעדיין מחפש את עצמו ועדיין כמעט ואף פעם לא יוצא לדייטים העוגן היחיד שיתן לי שווי, זה קריירה וכסף. כי זה הבסיס לחיי זוגיות. ואהבה כמובן. התחלתי מאוחר. הידע שלי בתכנות הוא בינוני ולכן המשכורת הבינונית בהתאם. אני חכם. אני יודע את זה. אני צריך להתחיל להשקיע בפיתוח היכולת של התכנות כדי שאוכל למצוא עבודה נורמלית ולהקים משפחה. 


ולרדוף אחרי היכולת להיות נאהב. כי נמאס לי לבלות שעות על מסך המחשב לבד בארץ זרה. יש לי חברים, אבל אני צריך עוד. 


צריך וצריך וצריך וצריך. למה אני צריך? מה אני צריך? האם אני יודע מה אני צריך? למה אני כל הזמן? כי הגיע הזמן. אני לא רוצה למצוא את עצמי בגיל 50 לבד, בגלל שהזנחתי את האני שלי ונתתי לחיים שלי לברוח לאוסף של רגעים שבהם העינים שלי דבוקות לאוסף של פיקסלים על מסכים גדולים וקטנים. אני לא רוצה להרגיש מסכן. הגיע הזמן לתת בחזרה לחלק שבי שאותו אני עדיין אוהב. לחלק שלא רוצה לברוח מהתמודדות, לחלק שאוהב את העולם, לחלק שבי שאוהב אנשים זרים ואנשים חברים. לחלק שבי שחבר של עצמי ורוצה לצאת מהבדידות ומהחומה שבה תחמתי את עצמי כשלאורך שנים אמרתי לעצמי שאני לא שווה כלום.


ולכן היום אסדר את החדר אחרי יותר מידי זמן שהוא היה מבולגן. וגם אשקיע מספר שעות בתכנות. ואולי כמה שיחות טלפון לחברים נשכחים.

נכתב על ידי ג'ון האם , 14/5/2017 20:42  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט ראשון. התחלה חדשה.


עוד חודש אני בן 29.

 

מאי 2017.

 

אני יושב בבית קפה בניו יורק. פותח בלוג בישרא-בלוג, מרגיש נוסטלגיה ותחושת שייכות ישראלית. 

 

היום בבוקר ישבתי לבדי בחדר בבית מלון בטיימס סקוור ובכיתי. בכיתי על מר גורלי, בכיתי על השנים האבודות ועל הבדידות. בכיתי על חוסר ההערכה העצמית והאמונה שאני שווה משהו. בכיתי כי ידעתי שהגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים, שהגיע הזמן לנצח במלחמה נגד עצמי והעולם המאתגר. 

 

אז החלטתי להשתנות. די להיות עצלן ולבזבז את החיים שלי. הבלוג יעקוב אחרי חלקים נבחרים מהחיים שלי וקבלת ההחלטות. אני והקורא או שניים הבודדים שיזדמנו לבלוג יתנו לי מוטיבציה לעשות דברים חיוביים בשביל העתיד, או לפחות זו התכנית :)

 

ברוכים הבאים לחלון לחיי! ***טיסה נעימה***

 

נכתב על ידי ג'ון האם , 13/5/2017 20:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , החיים מעבר לים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'ון האם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'ון האם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2017 © נענע 10 בע"מ